שיעור
13
המימד השלישי (מבין
שלושת צירי הקוביה, שיעור
שעבר) מתחלק
ל-2:
התערבות ישירה
התערבות בלתי ישירה –
שבה איש המקצוע אינו פוגש את אוכלוסיית
היעד אלא אנשים שעובדים עם האוכלוסיה
caregivers – עבודה
עם שליחים תוך דיפוזיה של פרשנויות ועצות
לפעולה.
מתוך ההצלבה של שלושת
הנתונים ברור שהתערבות ישירה,
אינדיבידואלית,
למטרות ריפוי היא
ההתערבות המוכרת לנו, למשל
בפסיכולוגיה קלינית.
בכל עת שאנשי מקצוע
יוצאים אל המרחב הציבורי הסיכויים שהשדות
האלה ייפגשו גוועים, בין
אם במישרין (היו
לנו מספיק דוגמאות במהלך הסמסטר)
ובין אם באופן
עקיף. החידוש
הוא שההתערבות שלנו כאשני מקצוע נחשבות
כפעולות נטולות כל הטיה value
free בעוד שעמרם דוגל
בכך שבתשתית הפעולות הנייטליות לכאורה
יש עמדה אידיאולוגית-פוליטית
בנסיבות מסויימות. אם
פסיכולוגיה מצטיירת כמדע או כמקצוע עכשיו
נוסף עוד מימד – פסיכולוגיה כמערכת ערכים
או כאדיאולוגיה שמתממשת על ידי אנשי
מקצוע.
דוגמא ליציאה לרשות
הרבים שנשמעת תמימה ונייטרלית אך למעשה
מהדהדת פוליטיקה. בשנות
ה60-70 כשהפסיכולוגיה
הקהילתית יצאה לעולם הAPA
יצא בקריאה אל אנשי
המקצוע במאמר שכותרתו היתה "פסיכולוגיה,
לקדם את טובתם
(שלומם
wellfare) של
הבריות". משפט
נוסף שהדהד באותו כרוז "to
give psychology away to the people”. הפסיכולוגים
לא אמרוים להיות ספונים בהיכלות השן שלהם
(הקליניקות),
עליהם לצאת אל
ההמונים – והכוונה היא לאנשים שהפרוטה
לאו דוקא מצויה בכיסם,
אולוסיות
חלשות/מוחלשות/נחשלות.
פסיכולוגיה אמורה
לרדת מהכן האליטיסטי עליה היא מוצבת ולדבר
אל האדם ברחוב בגובה העיניים.
ברוח אמירה התקופה
"תן
לאזרחים להשפיע על גורלם".
תחומים בהם עסקו
פסיכולוגים קהילתיים – (פסיכולגיה
קהילתית הפכה למעין תנועה חברתית בארה"ב
של אותם ימים, שהלכה
והידלדלה. הרוחות
שהצמיחו את דור הפרחים הלכו ושכחו,
והרוח השמרנית שוב
שטפה את ארה"ב
ובמובנים מסויימים דחקה את רגלי ההשיגים
הפוליטיים שהושגו):
אפשר לראות שכל הדברים
האלה ניתנים לביצוע אך ורק על ידי גיוס
כוחות פוליטיים.
- ההשכלה – השכלתם של אנשים שחינוכם לוקה בחסר. מושגים כמו חינוך מפצה (אצלנו: “טיפוח", למשל תוכנית פר”ח).
- הכשרה מקצועית ותעסוקה – תכניות כמו תכנית ויסקונסין "מקצבאות למשכורות". להכשיר אנשים לפתור בעיות אבטלה.
- מעורבות בפתרון בעיות מגורים (בהנחה שמגורים קשים הם כר פורה לשגשוג תופעות פשע, בימיו של מנחם בגין קיבל את הביטוי "שיקום שכונות").
- קידום ופיתוח הדימוי העצמי של בני האדם. הנושא הזה עדיין מהווה להיט בקרב אנשי מקצוע, שסבורים, ובצדק שהדימוי העצמי של האדם קשור לשגשוגו, ושהקומפטנטיות העצמית וההתארגנות לפתרון בעיות תלך ותתפתח. [מובן שמאחורי כל אבן כזאת מסתתרים כל מיני נחשים. דימוי עצמי הוא מושג פסיכולוגי כשר ותקין, אך הרמת דימוי עצמי יכולה להיגרר לאנטי ממסדיות. היה מקרה של פסיכולוגים קהילתיים שקיבלו את משכורתם מהעירייה וחתרו תחת מעסיקיהם. היתה בעבר תנועת אוהלים של "הפנתרים השחורים", והיו עובדים קהילתיים שפיתחו מנהיגים מקרב השכונות, וזה תחת הכותרת של טיפוח הדימוי העצמי שלה.
- סנגור קהילתי – פסיכולוגים שעבדו עם ועדי שכונות וגופים וולנטריים שונים על מנת לקדם אינטרסים של אוכלוסיות מסויומות.
האידיאולגיה
מאחורי כל זה -
“עשה
למען עצמך".
זו
כעין ריאקציה לתרבות ה"מגיע
לי".
בכך
אנחנו מסיימים עם פסיכולוגיה קהילתית.
סיפור
שמהווה
אנטי
תזה
לתפיסה הקהילתית (שקרובה
באופן יחסי לליבו)
שמערבת
בפעילות ההתערבות גורמים נוספים שאינם
אנשי מקצוע,
ואינם
פסכיולגים.
התפיסה
הקהילתית דוחה את העיסוק הכפייתי של
פסיכולוגים בתהליכי אבחון מסובכים,
יקרים
ויש שיאמרו גם עקרים.
הפסיכולוגיה
הקהילתית מזהה אוכלוסיות בסיכון life
stressed situation. באים
איתם בדברים,
מתחברים
למנהיגות,
לא
מדברים מעל לראשם אלא הישר אליהם.
כתבה
ב”הארץ”,
2000, “כמו
חתול בפינה",
כתבה
על אשפוז כפוי.
בעקבות
זו אפשרו לה להציץ לאברבנאל,
והיא
עשתה על זה תכנית טלוויזיה.
גיבור
הפרשיה מתראיין,
מופיע
בשמו המלא ובפניו.
אדם
כבן 36.
באדם
גר בדרום תל אביב,
יום
אחד 15
שוטרים
וחיילי מג"ב
חמושים באים לעצור אותו.
הבחור
ניהל אז מפעל שהעסיק 20
עובדים
והחזיק נשק ברשיון (משום
שהיה נוסע בשטחים לרגל עיסוקיו).
הוא
לא הבין מה נחת עליו.
כאשר
התברר לו שהוא נלקח לאברבנאל לבדיקה הוא
ביקש מלוכדיו לעצור בחנות המכולת השכונתית
כדי לקנות חפיסת סיגריות,
והמוכר
אמר לו "שמעת,
יש
בשכונה חולה נפש שמחזיק נשק והמשטרה באה
לעצור אותו!”.
הוא
הגיע לבית החולים ושם ראיינו אותו.
לא
נענו לבקשתו שיוסבר לו מה קרה,
והוא
התחיל להשתולל ולצעוק.
קשרו
אותו,
הזריקו
לו חומרי ובודדו אותו ובתיק שלו הופיעו
שלל דיאגנוזות פסיכיאטריות,
פסיכוטי,
הפרעה
ביפוקלית וכו.
נחזור
אחורה.
זמן
מה לפני כן אייל החל לחוש מועקה ולחץ בבוקר
ועל כן פנה לפסיכולוג קליני,
לסדרת
שיחות שלא עזרו.
הפסכיולוג
חשב שאולי מאחורי זה מסתתרת הפרעה יותר
עמוקה ואז הוא הופנה לפסיכיאטר בתל השומר
שנתן לו תרופות.
באיזשהוא
שלב פונה אל הפסיכיאטר אישה בטלפון אנונימי
אישה שמזדהה בשם זיוה ומספרת לו שאייל
הוא פסיכוטי,
מסוכן
ומחזיק בנשק.
מאוחר
יותר מסתבר שהם היו בני זוג ונפרדו,
אך
היא לא הסכימה להיפרד ולכן ניסתה לנקום
בו או להפעיל עליו לחצים באמצעות הטלפון
הנ"ל.
היא
סברה שמי שמקבל תרופות הוא פסיכוטי.
הפסיכיאטר,
נרעש,
פנה
לפסיכיאטר המחוזי וסיפר לו על הטלפון.
הוא
כתב לו מכתב שבו הוא מפרט את הדיאגנוזה
וממליץ על בדיקה בכפיה.
את
כל זה הוא כותב על נייר מכתבים של תל השומר.
(הוא
קיבל את אייל באופן פרטי,
למרות
שהיה אסור לו באותו הזמן).
הפסיכיאטר
הוציא את צו הבדיקה בכפיה ללא שראה את
אייל.
בחוק
כתוב "הפסיכיאטר
נוכח לדעת שהאדם מסוכן לעצמו או לציבור",
לא
ברור אם נוכח פירושו נמצא פיזית או הבין.
היה
ברור שמדובר באדם שיש לו רקע פסיכיאטרי
(בגלל
נייר המכתבים,
שהוא
קריטי לסיפור הזה – כנראה שללא נייר
המכתבים כל הסיפור לא היה קורה).
אייל
הוחזק באשפוז כפוי חודש וחצי,
ושוחרר
כשהוא חותם על כך שהוא מסכים להתאשפז
מרצון במקרה הצורך.
ברור
שהרצוניות היא די מפוקפקת בנסיבות כאלה.
שמונה
חודשים לאחר ששוחרר התברר לו שרשיון
הנהיגה שלו נשלל,
כיוון
שהוא אדם מסוכן ואסור לתת לו ליסוע בדרכים.
לקח
לו שלוש שנים לקבל את רשיון הנהיגה שלו
חזרה.
בכתבה
התראיינו האנשים המעורבים-
הפסיכיאטר
המחוזי טען שהכל נעשה כשורה והאדם אכן
מסוכן.
היה
אחד שאמנם לקח תהליך באשפוז בכפיה אבל
סבר שבתהליך היה מצב בו כבודו של האדם
נרמס.
לאחר
זמן הסתבר שהוא התפוטר באברבנאל.
קרימינולוג
ומשפטנים היו מזועזעים.
מאחר
והאדם יצא מבית החולים שבור ורצוץ,
העסק
שלו התפרק והוא תבע את הביטוח הלאומי.
עובדת
הביטוח הלאומי שהתיק היה בידיה טענה שאינה
זוכרת סיםור נורא וקשה כמו הסיפור הזה.
זיוה
ודוקטור ששון סירבו להשתתף בכתבה.
המודל
הרפואי הטהרני חגג בסיפור הזה.
(ברור
שמי שנמצא בחדר מיון נמצא בדיסאוריינטציה
נוראי,
זה
לא סימפטום).
כל
זה כאנטי תזה לתפיסה הקהילתית.
על
הלחץ
המושג
שהתלווה בשנות ה50
אל
המושג האקסטנסיבי של חרדה היה הרעיון של
מנגונוני ההגנה.
בשנות
ה70
היה
מעבר ממושג החרדה למושג הלחץ psycho-social
stress ובמקום
לעסוק המון בהגנות שאנחנו מציבים על עצמנו
כדי להתגונן מפני החרדות (חרדה
יצרית,
חרדת
סופר אגו).
בשנות
ה70
כשזנחו
את מושג החרדה והתמקדו באירועי חיים
מלחיצים התחילו להתמקד במנגנוני התמודדות.
זה
מושג שכיח בשיח הלחץ – הכוונה היא לאמצעים
שאנחנו נוקטים על מנת להתמודד עם סיטואציות
בעייתיות שדורשות פיצרון אחד או אחר.
סקירה
של ספרות הלחץ:
- מקורות הלחץ – אירועי חיים
- המקורות המתווכים את ההתמודדות – בולמי הזעזועים
נסיים
ברשימה של אלמנטים שמונים כאשר מנתחים
סיטואציה שיוצרת לחץ stress
producing-
- מנסים לזהות את הגורם שנתן דחיפה לשרשרת האירועים hazardeous event
- vulurenble state מידת הפגיעות של המעורבים בדבר
- precipitating factor האירוע ששבר את גב הגמל
- פרק זמן בו אדם נתון במצב משברי (עד שלושה שבועות. מצב של עוררות- האדם לא ישן וכו'). אם גולשים מתקופה זו גולשים לפסיכותפתולוגיה שיכולה להיות כרונית.
- גיוס כוחות + סיוע מהסביבה, ואז מגיעים למצב של ר-אינטגרציה והסימפטומים שוכחים. יש טענה שיוצאים מחוזקים מהתמודדות מוצלחת עם מצבי לחץ (זה לא אומר שמזמינים אותם כדי להתחשל).
נתאר
סיטואציה שמכילה את המרכיבים האלה:
לתחנה
מסויימת הגיע זוג במצב של אפסית כוחות.
בעל
ואישה נשואים כמה שנים ולהם כמה ילדים
קטנים.
הם
מסרו את הילדים לסבא וסבתא ובמשך שלוש
ימים הבעל ערך תחקיר נמרץ למעשיה של אשתו.
משבר
זוגי חמור מאד.
3
שביתת
הטכנאים בטלוויזיה.
בימים
האלה היה ערוץ אחד בלבד בטלוויזיה.
הבעל
עובד איפשהוא והאישה היא מורה.
זמן
קצר לפני פרוץ המהומות הגיע לבעל טלפון
אנונימי שבו בישרו לו שאשתו בוגדת בו עם
מנהל בית הספר.
(אז
זה לא היה מאד בעייתי משפטית).
הוא
לא ייחס לזה משמעות כלשהיא.
האישה
היתה מדי פעם יוצאת לישיבות מורים ואסיפות
הורים,
לקחה
את המכונית ונסעה.
הבעל
היה צופה בטלוויזיה.
האישה
יצאה והנה המסך חשוך.
האיש
יושב משמים ופתאום נזכר בטלפון,
ואז
הוא מחליט להציץ מבעד לחלון,
והוא
רואה את אשתו יושבת בתחנת האוטובוס,
ואז
עוצרת מכונית שהוא מזהה כמכוניתו של המנהל
ואוספת ואתה.
הוא
הסתקרן ויצא לדרך.
הוא
הבין שהם יוצאים לאו דוקא לפעילות בבית
הספר.
הוא
נזכר שאשתו אמרה לו פעם שהיא אוהבת מסעדות
דגים,
והוא
אץ-רץ
למסעדת הדגים,
והפלא
ופלא הוא מוצא שפ את הצמד הרומנטי.
חמתו
בערה בו והוא ניגש והפך את השולחן על
יושביו,
וגרר
אותה הביתה,
ומכאן
ואילך הוא ערך חקירה מאד אינטנסיבית של
כל מעלליה של הגברת,
שכנראה
לא טמנה ידיה בצלחת.
כך
הגיע הזוג.
עמרם
סובר שאילולא שבתו הטכנאים לא היה קורה
דבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה