יום חמישי, 11 בנובמבר 2010

אישיות - שיעור 5 - התיאוריה הפסיכודינאמית


אישיות
11/11
שיעור 5 - התיאוריה הפסיכודינאמית
דיברנו על השפעות ביולוגיות, גנטיות וסביבתיות על האישיות.
התמקדנו הרבה בחמשת הגדולים, שהם מדדים מהימנים עם תוקף ניבוי גבוה, א ב ל יש להם גם מגבלות, כי הם מתייחסים רק לחלק מהאספקטים של אישיות.
אנחנו רוצים הבנה עמוקה יותר של אנשים – שאיפות, רגשות- מה שהופך אותנו למי שאנחנו.
בשקופית אנחנו רואים את החדר של פרויד.
היום נדבר על שתי דברים:
  1. עקרונות הגישה הפסיכואנליטית (באופן אובייקטיבי, כמובן)
  2. (כמה מפתיע!) עדות אמפירית לעקרונות האלו.

זיגמונד פרויד (1856-1939)
נולד לאב סוחר ולאשתו השניה, הבכור מבן שמונה ילדים. כנראה הבן האהוב על הוריו, ולמרות הדוחק השקיעו הוריו בחינוכו. היה תלמיד מבריק, והלך ללמוד רפואה. במסגרת לימודי הרפואה חקר את מערכת הרביה של צלופחים (!). לאחר מכן הלך ללמוד פסיכיאטריה, והתחיל לפתח את הגישה הפסיכואנליטית, שהתפרסמה כבר בימיו. עישן סיגרים החל משנות ה-20 שלו, מה שכנראה הוביל לסרטן הפה והלוע, שהוביל למוות בייסורים. חקר קוקאין והתמכר אליו קשות. לקראת סוף ימיו, עם עליית הנאציזם ובסיוע הפרסום שלו ברח מאוסטריה לבריטניה. באותה תקופה הסרטן שלו השתולל, הוא ביקש מחברו לגמול אותו מייסוריו בהמתת חסד, וכך אכן היה.

רקע היסטורי
  • פסיכולוגיה עוד לא היתה קיימת כענף מחקר עצמאי. תחילת החמקר בנושא היתה של ווילהלם וונדט בנושא פסיכו-פיזיקה בסוף המאה ה-19, אבל זה לא נגע בנושאים כמו רגשות ומחשבות.
  • התקופה הוויקטוריאנית – חברה שמרנית מאד. אדם הוא ייצור שכלתני בעל וויסות עצמי גבוה, מה שמבדיל אותו מחיות.
  • לנשים היה תפקיד מוגדר והוא להיות רעיות ואימהות, ולעשות את מה שהגבר האחראי עליהן אמר להן לעשות.
  • מלחמת העולם הראשונה – מלחמה אדירת מימדים, הצביעה בצורה משמעותית על האלימות הפוטנציאלית שלנו.
  • דארווין – רעיונות שמקשרים לינארית בין אדם ובין חיות יצריות.
  • חוק שימור האנרגיה – אנרגיה לא הולכת לאיבוד.

המודל הטופוגרפי
התהליכים שאנחנו מודעים להם אינם הכל. הם רק קצה הקרחון - ורב הקרחון נמצא מתחת לפני המים, בלתי נראה.
אם נמשיך את משל הקרחון – החלק מעט מתחת לפני המים זהו התת מודע.(אל התת מודע אפשר להגיע, למרות שלא חושבים עליו רב הזמן). מתחת לתת מודע יש את הלא - מודע – רב הקרחון, שאותו כלל לא ניתן לראות (אלא בעזרת פסיכואנליטיקאי).
חלק ניכר מהתהליכים המנטליים שלנו אינם מודעים.
אינפורמציה יכולה לזרום בין שכבות המודעות, חוץ מאינפורמציה מהלא מודע – שלא עולה מעלה אל שכבות מודעות גבוהות יותר. חילוץ המידע מהלא – מודע והעלאתו למודע זה תפקיד הפסיכואנליטיקאי.

מה יש בלא מודע?
אינסטינקטים, יצרים ודחפים.
את רב הקריירה שלו הקדיש פרויד לאינסטיקט החיים – רצוןן לעונג, הנאה שמתבטא בעיקר במין.
בסוף חייו דיבר פרויד על אינסטינקט נוסף – אינסטינקט המוות – שמתבטא באלימות. (רצון לאין, לשלווה - מוות – קטילת חיים – אלימות כלפי אחרים וכלפי העצמי).

מדדים – איך ניתן להגיע ללא מודע?
הטענה: שום דבר לא קורה במקרה – כל דבר אפשר לשייך למודע, לתת מודע או ללא מודע.
  • אסוציאציות חופשיות – נותנים לאנשים לדבר, ולאט לאט משתחררים מאינהיביציות ועולים תכנים מהלא מודע.
  • פליטות פרוידיאניות – מתכוונים לומר משהו ויוצא משהו אחר. פרויד: המקור של הטעות הוא בלא מודע. אלו דברים שניסינו להדחיק ומצאו את דרכם החוצה.
  • חלומות – חלומות אינם מקריים אלא הם אמצעי של הלא מודע לתת לעצמו ביטוי. הם מכילים את הדחפים והפחדים שלנו.
    פרויד הבחין בין תכנים נראים ותכנים לטנטיים – שהם מה שהתכנים הנראים מסמלים. למשל – אדם חולם – שהוא מטפס על עץ, נופל, לוקח תרמיל ומקל ויוצא למסע. אלו תכנים נראים. תכנים לטנטיים: אני מנסה לממש את רצונותיי המיניים (עץ ומקל מסמלים איבר מין זכרי) ולכן אני מת (מסע מסמל מוות).
  • מבחנים השלכתיים – למשל: מבחן רושארך – נבדקים רואים סדרה של כתמי דיו ועליהם לומר מה הם רואים. הטענה: מה שרואים מסמל תוכן סמוי. יש מערך של ציינון – שמראה קשר בין קבוצות של פרשנויות והפרעות נפשיות.
  • חוש הומור – למשל: נטיה לבדיחות על סקס מבטאת חרדה שקשורה למין. בדיחות שחורות (של יהודים...) מבטאות חרדה ממות.

המודל המבני:
הנפש מורכבת משלושה שכבות:
  1. האיד –  דחפים. מעניין אותו בעיקר הנאה מיידית, סיפוק מידיי. --> פועל בעיקר בלא מודע.
  2. האגו – לפעול לפי המציאות – לתווך בין האגו ובין מה שקורה בעולם, או בין האיד והסופר אגו. (מתפתח אחרי האיד).--> פועל במודע ובתת מודע.
  3. הסופר אגו – קול המוסר והמצפון. נורמות חברתיות, אסור ומותר, מוסריות. (מתפתח אחרון). --> פועל בכל הרמות.

האדם כמערכת אנרגיה:
האנרגיה מתפתחת באיד, ומשם מתועלת לאגו ולסופר אגו. כל אנרגיה תמצא את דרכה החוצה.

קונפליקט וחרדה:
זוהי מערכת מורכבת ומלאת סתירות. האיד והסופר אגו דוחפים רבות לכיוונים שונים, ותפקיד האגו לתווך בינהם, לגשר ולאזן. כאשר האגו לא מצליח – מתפתחת חרדה.
מציאות ---> אגו = חרדת מציאות (למשל: אדם לא מוכר מחזיק סכין על צווארינו)
איד -----> אגו = חרדה נוירוטית (במובן שונה משל הביג 5!)
סופר אגו ---> אגו = חרדה מוסרית

מה עושים עם החרדות?
מנגנוני הגנה:
יש כל מיני – יש בריאים יותר ופחות. פרויד דיבר בעיקר על מנגנון אחד-
  • הדחקה repression – דחיקה (מוצלחת, לעומת דיכוי) של הגורם המאיים אל התת מודע.(לא לזכור את האירוע).

אנה פרויד בתו של פרויד וממשיכת דרכו. הצביעה על מנגנוני הנגה נוספים:
  • supression דיכוי – דומה להדחקה, אבל החומרים לא באמת נעלמים, הם לא בלא מודע עדיין ואנחנו עוד מתאמצים להעלים אותם.
  • Denial הכחשה – התעלמות ממה שקרה. (למחרת שיחת פרידה מחבר אהוב: להתקשר ולשאול מתי הוא בא לארוחת ערב)
  • Projection השלכה – השלכת החרדות על אדם אחר ("אתה עוזב אותי כי קשה לך להתמודד עם כמה שאתה אוהב אותי!” או, לשותפה בדירה “את כל הזמן חושבת על החבר שלך! די כבר!”)
  • rationalization שכלון – ניסיון לתת הסבר לוגי למה שקרה ("הוא עוזב אותי כי הוא צריך להתרכז בלימודים, ואין לו זמן”)
  • regression נסיגה – חזרה אחורה בשלב ההתפתחותי. התמודדות ברמה מאד ילדותית.(“לא! לא! אני לא מוכנה!!”)
  • intellectuelization אינטלקטואליזציה – לחשוב על הדברים באופן שכלתני וקר (“אוקיי, אנשים נפרדים כל הזמן! בואו נבדוק – אולי יש מחקרים על הנושא...”)
  • reaction formation היפוך תגובה – הבעת רגש הפוכים לגמרי מהרגש האמיתי (“מי רוצה את החבר הזה בכלל? אני לא סובלת אותו!”)
  • displacement התקה – העברת הרגשות הקשים מגורם אחד לגורם אחר. (למחרת העזיבה לדפוק על הדלת של השכן...)
  • Sublimation עידון – אחד ממנגנוני ההגנה היותר בוגרים. התמודדות בצורה מקובלת חברתית. (הקמת קבוצת תמיכה לנשים שחברים שלהן עזבו אותן :)).
התפתחות – השלבים הפסיכוסקסואליים
תאוריה של התפתחות האישיות. כמה טענות מרכזיות:
  • המניע הבסיסי להתפתחות, מגיל 0, היא צורך לספק צרכים מיניים.
  • בכל שלב יש קונפליקט אותו יש לפתור היטב על מנת לעבור שלב, אחרת תהיה פיקסציה – היתקעות בקונפליקטים של אותו שלב.
שלבים בהתפתחות
  • השלב האוראלי (0-1.5 שנים) – סיפוק דרך הפה. בשלב הזה הילד לומד דרך קשר תקין (בתנאי שהוא קיים) לסמוך על אנשים אחרים. פיקסציה בשלב זה תוביל לעישון וכסיסת ציפורניים.
  • השלב האנאלי (1.5-3) - אתגר עיקרי – שליטה בצרכים. שתי סוגי הורים:
    • לא שמים גבולות לילד – הילדים יתפתחו לילדים חסרי גבולות.
    • נוקשים ומענישים – יפתחו אישיות מסודרת ומאורגנת, יהיו קמצנים anal retentive
  • השלב הפאלי (3-5) – הילדים מגלים שיש להם איברי מין. מאופיין בשתי תסביכים:
    • בנים: תסביך אדיפוס – הילד מגלה 1. שיש לו איבר מין זכרי 2. שיש לאבא שלו איבר מין זכרי. מוביל למשיכה אל האם וחרדת סירוס (חרדה שאבא שלו ייקח לו את איבר המין). נפתר כשמתפתחת הזדהות עם האב, והמשיכה לאם מופחתת.
    • בנות: תסביך אדיפוס הפוך – תסביך אלקטרה – הבת מגלה שבניגוד לאביה, אין לה איבר מין זכרי. לכן מפתחת משיכה לאבא שלה כדי לקבל ממנו איבר מין זכרי על ידי שתשכב איתו. וכן מפתחת טינה כלפי האם שלקחה ממנה את איבר המין. פתרון: הזדהות עם האם ומשיכה פחותה לאב.
    • פיקסציה: גברים מצואיסטים או אימפוטנטיים, נשים זנותיות – מפתות אך לא מספקות.
  • שלב לטנטי (6 והלאה) – לא קורה כלום.
  • השלב הגניטלי – בשלות מינית, סיפוק מיני ע"י יחסי מין.

כעת נבחן את הרעיונות האלה לפי הגישה המ ד ע י ת.
עדות אמפירית

 
המודל הטופוגרפי
  • חלק ניכר מתהליכי הנפש קורים מחוץ למודעות – תקף!
  • הלא מודע, בשונה מהמודע, הוא משכן לאינסטינקטים – מין ואלימות, ולדחפים חייתיים – לא תקף! אותם תכנים שנמצאים בלא מודעות, נמצאים במודעות.
  • התכנים מהלא מודע לא יכולים לעלות למודעות – לא תקף! יש מעבר דו כיווני בין מקורות האינפורמציה.
    • סטראק, מרטין וסטפר (1988) סיפרו לנבדקים שזה ניסוי על אנשים נכים, יכולות סנסו מוטוריות. בין היתר היו צריכים לדרג מצחיקות של קריקטורות כאשר הם מחזיקים עט ב(התאם לקבוצות) ב: שיניים (חיוך מאולץ) / שפתיים (פרצוף עצוב מאולץ) / ידיים (קבוצת ביקורת). ממצאים: אנשים שהחזיקו את העט בשיניים – חייכו ללא ידיעתם – דירגו את הקריקטורות כיותר מצחיקות. פידבק של התנהגות גופנית על מודעות. זוהי דוגמא להשפעת הלא מודע על ההתנהגות שלנו.
    • מקובל לחשוב ש: תהליך מודע---> התנהגות, אבל אולי מה שעומד בבסיס ההתנהגות הוא משתנה שלישי – הלא מודע?
      • נבדקים עוברים הדמייה מוחית.
      • מתבוננים בסדרה רצה של אותיות על המסך, מקבלים החלטה על מתי ללחוץ על כפתור ימני או שמאלי.
      • עונים על איזו אות היתה על המסך כאשר קיבל את ההחלטה.
      • את יישום ההחלטה ניבאה פעילות בקורטקס המוטורי, ואת קבלת ההחלטה- פעילות בקורטקס הפרונטלי.
      • פעילות בקורסקס הפרונטלי הקדימה את קבלת ההחלטה כמעט ב10 שניות, כלומר: האות לביצוע ההחלטה ניתן לפני ההחלטה לגביו!!

אינסטינקטים
  • אינסטינקט החיים = סקס. לא בדיוק תקף! התנהגות אנושית מונעת מצורך באהבה וקשרים חברתיים, ייתכן שהם קשורים לאינסטינקט החיים. אין קשר ברור לסקס.
  • אינסטינקט המוות = אלימות. לא בדיוק תקף! פחד מתמותה אכן משפיע מאד על ההתנהגות, ועשוי להיות מניע מרכזי (הדעות חלוקות בעניין). פחד זה אינו קשור לאלימות.
    • Terror management theory – המודעות שאנחנו בני תמותה גורמת לחרדה קיומית, ואנחנו מתמודדים איתה על ידי השתייכות לקבוצה חברתית שלטת והזדהות עם ערכיה, שמקנים לנו תחושת ביטחון. (תקפות התאוריה מוטלת בספק).
      • גרינברג ועמיתים (1989):
      • סטודנטים נוצרים לפסכיולוגיה בארה"ב.
      • מלאו שאלון על אישיות ועמדות פוליטיות.
      • מניפולציה על חצי מהנבדקים להגברת מודעות תמותה (חשוב על המוות שלך וכתוב מה קורה כשאתה מת).
      • נבדקים קיבלו שאלון של נבדק אחר, כביכול (אותו שאלון, לחלק שיוך יהודי ולחלק נוצרי). התכנים היו זהים מלבד השיוך הדתי.
      • הנבדקים התבקשו לדרג את רמת האינטלגנציה, ידע והסתגלות של ממלא השאלון, ועד כמה הם היו רוצים לעבוד איתם.
      • תוצאות: בקבוצה עם הגברת מודעות תמותה דורגו היהודים בצורה שלילית יותר. (מראה על הזדהות עם הקבוצה החברתית שלהם).
מדדים – נתמקד במבחן רורשאך:
תזכורת: קריטוריונים להערכת איכות מדד – מהימנות (חזרה - למעשה: עד כמה המדד משקף את הרמה האמיתית של התופעה הנמדדת) ותקפות (האם המדד בודק את מה שהוא אמור לבדוק).
גארב, ווד, ליליפלד, ונוורסקי (2005): מבחן רורשאך לא מהימן ולא תקף. מטא אנליסיס.
מאד שנוי במחלוקת – כי הרורשאך מאד פופולארי.

המודל המבני:
בלתי ניתן לאישוש ולהפרכה! אי אפשר לבחון את התאוריה הזאת באופן מדעי (“זה סיפור מאד מעניין!”).

קונפליקט וחרדה:
  • האדם יכול לחוות כוחות או תהליכים שיובילו לקונפליקט. תקף!
  • כל הקונפיקטים קשורים למין, אלימות ומוסר. לא תקף! חלק קשורים וחלק לא.
באוממיסטר, דייל, וסומר (1998):
  • השלכה – אנשים פעמים רבות יוצאים מנקודת הנחה שאנשים דומים להם, ומרגשים כמוהם. אין שום עדות שזה מנגנון הגנה. למעשה, השלכה נפוצה יותר אצל אנשים מאושרים יותר. תהליכים אלה הם גם תלויי תרבות. (לא נראה שזה מנגנון התמודדות עם חרדה).
  • הכחשה – בד"כ כשמעמתים אנשים עם המציאות הם משנים את עמדותיהם, אך בגרסה יותר מתונה, יש עדות לכך שאנשים מפרשים את המציאות בצורה לא אובייקטיבית, שמקלה על ההתומודדות עם המציאות.
    קארבר ושייר – אנשים מכחישים חשיבות של מבחן, ומצליחים פחות.
  • התקה – תסכול יכול להוביל לאלימות. אלימות מופנית לפעמים כלפי גורם אחר. אך זה לא אומר שהתקה היא מנגנון הגנה!
    מילר (1948) - עכברוש עצבני יתקוף בובה כשהאויב לא נמצא. זה סותר התקה, כי הרעיון בהתקה הוא שבוחרים באופן אקטיבי לא להפנות את האלימות כלפי גורם החרדה (מה שמחייב עימות איתו, וזה מאיים) אלא כלפי גורם אחר.
  • היפוך תגובה – אנשים שיש להם עמדה לא מקובלת (עמדה מעוררת חרדה) יביעו פעמים רבות עמדה הפוכה בציבור.
    דוגמא: טד הייגרט היה מראשי התנועה האוונגליסטית בארצות הברית (– תנועה נוצרית שמרנית מאד, קיצונית דתית). לפי התנועה הומוסקסואליות היא חטא שנעשה מרצון על ידי חוטאים וניתן לשנות ע"י אמונה ורצון. טד הייגרט הטיף נגד הומוסקסואליות, ואז הסתבר שהוא, בנוסף להיותו נשוי ואב לילדים, ניהל רומן עם גבר צעיר במשך 3 שנים.
    דטון ולייק (1973): כאשר אמרו לאנשים במעבדה שהם גזענים, והם פגשו ביציאה קבצן, היה סיכוי טוב יותר שייתנו לו כסף אם הוא שחור.
  • הדחקה - פרויד דיבר רק על הדחקה – העברה ללא מודע. האם יש עדות להדחקה?
ויינברגר שוורץ ודייווידסון (1979):
בדיווח עצמי על חרדה אנשים מדווחים על רמה נמוכה.
מדדים פיזיולוגיים מצביעים על רמה גבוהה.
    פוג'יווארה (2008) נתן לאנשים לזכור מילים – חיוביות ושליליות, קשורות לעצמי ולא קשורות. מדחיקים הראו זיכרון פגום של מילים שליליות שקשורות לעצמי.
  • זכרונות מודחקיםהטענה: אינפורמציה מאיימת מועברת ללא מודע. אחת המטלות של פסיכואנליטיקאי היא לעזור למטופל לשלוף זיכרונות מודחקים.
    נשים רבות הלכו לפסיכולוגים ושם נזכרו בהתעללות מינית, דבר שהוביל למשפטים. לופטוס: False event memories – בניסוי הצליחו לגרום לנבדק לדבר על דברים שמעולם לא קרו, ו"להיזכר" בפרטים. (נתנו לנבדק יומן שיצרו בשיתוף עם משפחתו, ובתוכו "השתילו" זכרונות לא אמיתיים, ונתנו לו לספר עליהם). הזיכרונות שלנו קונסטרוקטייביים, ומשתנים עם הזמן. אפשר לשתול זיכרונות, בין היתר באמצעות סוגסטיה ("הצעתיות” suggestions), סמים הזייתיים, והיפנוזה. חלק קטן מהזיכרונות לא היו ולא נבראו. אנשים שעברו חוויות טראומטיות מתקשים לשכוח אותן.
    האם זה שאפשר לשתול זכרונות טראומטיים אוצר שאי אפשר לדחוק אותם לתת מודע?
    קשה לומר. ייתכן שזה קורה. יש סוגים של אינפורמציה שנעלמת בזיכרון של ארועים טראומטיים – בעיקר פרטיים שוליים – פריפריאליים. מה שברור הוא שזיכרון הוא דבר מוטל מאד בספק מבחינת האמינות שלו, כי זיכרון משתחזר ונבנה מחדש כל הזמן.
    דוגמא נוספת: רוזן בר.

התפתחות – שלבים פסיכוסקסואליים
  • התפתחות נעשית בשלבים – כן!
  • חוויות מוקדמות עשויות להשפיע על אישיות בוגרת – כן!
  • התפתחות מונעת על ידי צרכים מיניים – לא!
  • עדות לתסביך אדיפוס וקנאת פין – לא! פטרסון (1980)

לסיכום:
לפרויד היתה תרומה אדירה לא רק להתפתחות הפסיכולוגיה כענף מחקר מדעי, אלא לאופן בו אנחנו מסתכלים על נפש האדם – על עצמנו ועל הסובבים אותנו.
א ב ל יש גם בעיות בתאוריה. נעריך אותה לפי הקריטוריונים מתחילת השנה להערכת תאוריה:
  • א"א לבחון את כל התאוריות, מה שאומר שחלק מהן לא מדעיות.
  • מבין אלה שאפשר לבחון – חלק תקפות וחלק לא.
  • תאוריה מקיפה
  • תאוריה לא ממש חסכנית (תלוי - הכל מונע מסקס - חסכנית, תסביך אדיפוס – לא)
  • תאוריה שימושית מאד.


תגובה 1:

  1. תודה רבה לנעמה מלפני שנה!!

    עדן מעכשיו

    השבמחק