פילוסופיה של המדע - שיעור 4 - פרק 3: מטרות המדע

שיעור 4 22-03-2012

פרק 3: ערכי המדע

מהלך השיעור

ערכי המדע ורציונליות אינסטרומנטלית

• הערת שוליים
• האתוס המדעי לפי רוברט מרסון

כיצד מזהים ערכים?

• תצפית אינטרוספקטיבית וקשייה
• רציונליות אינסטרומנטלית ועקרון חסד ככלל פרשנות
• התמקדות במטרות אפיסטמיות: תיאור / אמת, חיזוי, הסבר

כיצד שופטים ערכים?

רשימת הערכים האפיסטמיים של המדע:

• נכונה?
• מיוחדת?
• ממצה?

חסר חצי שיעור ראשון

הפתרון שלנו יהיה להתמקד במטרות האפיסטמיות של המדע.

הרעיון סביבו אנו חגים הוא שיש רעיון ששמו מדע, והוא קשור לאיסוף ידע.

קיימת שאלה בדבר אפיון המפעל הזה, והערכת פעילותו.

ראינו שכדי להבין את המדע עלינו לשאול מהו מדע, ואחת הדרכים היא להסתכל על ההיסטוריה ולבחור פרשיות מייצגות בהיסטוריה. אבל כדי לבחור את הפרשיות עלינו לדעת שהן מדעיות! ולשם בחירת פרשיות מעניינות עלינו לדעת די הרבה על המדע. למשל, נרצה לבחור מדענים מצטיינים – איך נגדיר הצטיינות מדעית? פתרון אחד ה וא רציונליות אינסטרומנטלית – הם מצטיינים משום שהם השיגו את המטרות שלהם.

אנחנו שוב רואים שאין נקודת התחלה חדה, ולכן כדי להתקדם יש לעשות בחירות. בחירה אחת שאורלי עשתה היא רציונליות אינסטרומנטלית, למרות המודעות לבעיות שלה. כנ"ל לגבי המטרות. זאת התחלה, ובמהלך הדיון הביקורתי נמשיך לשאול על הקביעות הללו. אז אם אנחנו מרגישים שאנחנו לא על קרקע מוצקה – זה כי ככה זה בפילוסופיה (בניגוד לתחומי המדעים עצם, בהם יש רושם משלה של בהירות וחדות).

עד עכשיו הצגנו את הקושי בזיהוי ערכים. בחרנו להתמקד בערכים מסויימים <אלו?>.

עכשיו עולה השאלה של שיפוט ערכים.

בהקשר הזה נחזור לוובר. וובר דיבר על ערכים ככלי להערכת פעילות בהקשרים רחבים. הוא סבר שדבקות יתר ברעיון של רציונליות אינסטרומנטלית יכול להיות בה פגם מוסרי מאד עמוק. הכוונה היא לכך שאנשים בתרבות המערבית נוטים להשתמש במצויינות כקריטריון להערכה. מהי מצויינות? לכל תחום יש מטרות וערכים שהוא חותר אליהם, והמצטייין הוא זה שמשיג אותם באופן מיטבי. הבעיה היא שעובדים מצטיינים יכולים לשרת מטרות מפלצתיות (דוגמא מובהקת – המשטר הנאצי – אנשים פעלו ביעילות ומקצועיות בשירות מטרות שאפשר לשים עליהם סימן שאלה). לכן לא די ברציונליות אינסטרומנטלית כדי להצדיק שבח – יש לשאול גם על הערכים.

קראווז'ו, 1660, “צליבתו של פטר הקדוש" – פטר נצלב הפוך, כי הוא לא רצה להידמות לישו. הוא ממוסמר בתמונה לצלב, והפועלים מתאמצים להרים את הצלב. בשבילם זה יום עבודה! הם מנסים להצטיין בה. לא ממש מעניין אותם שמדובר בצלב שממוסמר אליו אדם. הם משרתים את המטרה שלהם – להביא כסף הביתה – בהצטיינות. למעביד שלהם יש ערכים משלו. אפשר לראות את העבודה הזאת כביקורת על מצויינות כערך בפני עצמו.

בביקרות של ערכים יש בעיה מושגית, במסגרת של רציונליות אינסטרומנטלית. <מהי? אני חשבתי שזה מעגליות, אבל לא בטוחה שלזה הכוונה> אנחנו לא נתעסק בזה, אלא פשוט נעסוק בערכים בלי לשפוט אותם.

• (תגובה לשאלה בכיתה) קיימת שאלה האם קיים מדע מעבר למדענים, האנשים שמרכיבים אותו. בהקשר לדיון שלנו הכוונה ב'מדע' היא בדרך כלל למדענים.

על הערך של גילוי האמת -

וובר דיבר על ערכים אפיסטמיים (בהקשר של ערכי המדע), וכך גם מרטון. אב הערך של האמת, אם רוצים לשפוט את המדע, והאם פעולות מדעיות מקדמות את הערך הזה, צריך להבין את מושג האמת. זהו מושג מורכב, יש תיאוריות עליו -

אמת כהתאמה – מייצג את הדברים בעולם

אמת כלכידות – קוהרנטית עם דברים אחרים שאנחנו מאמינים בהם

אנחנו לא ניכנס לזה.

רמון ארון, שחוקר את ההיסטוריה של סוציולוגים, כותב על וובר כך. “המחקר המדעי הוא איפה דוגמא מצוינת לרציונליות אינסטרומנטלית ביחס ליעד שהוא האמת. ואמנם, היעד עצמו נקבע עפ"י שיפוט ערכי, כלומר עפ"י שיפוט ערכה של האמת. המדע הוא איפה שילוב של פעולה רציונליות ביחס ליעד ופעולה רציונלית ביחס לערך, שהוא האמת". האם האמת היא מטרה אנלוגית (מטאפורה – המדריך שלוקח אותנו ללאריסה, האמת כלאריסה), או שהוא ערך, עם סוג של קדושה.

ייחסנו למדע ערכים: תיאור/אמת, חיזוי והסבר.

נשאלה 3 שאלות ביחס אליהם:

1. האם הרשימה נכונה, האם המדע באמת חותר לשם? האם מדענים צריכים לשאוף לשם? (שאלה נורמטיבית).
2. האם הרשימה הזאת מייחדת את המדע, או שמא הערכים האלה מופיעים גם במעלים הגותיים אחרים?
3. האם הרשימת ממצה? האם ערכים אלה מספיקים כדי לאפיין את הפעילות המדעית?

כבר דיברנו על התשובות לשאלות, זה יהי סוג של סיכום.

1 האם הרשימה נכונה?

בכריכת הספר של וולטר על הצגת התיאוריה של ניוטון, רואים את וולטר יושב ליד שולחן, למעלה, מעל העננים ואור האמת יושב ניוטון. מולו יושבת דמות שמחזיקה מראה ומכוונת את האור מניוטון אל וולטר. האישה הזאת, אמילי דה שאטלה, היא המאהבת של וולטיר, והיא שהסבירה לו את התיאוריה של ניוטון.

יש עוד תמונה שבה רואים את המדען כמקור אור – אורה של האמת, והאור קורן על האנשים שמקבלים הסבר על מערכות העולם.

יש גם תפיסות שמייחסות למדע מטרות אחרות לגמרי. אחת התפיסות היא זו שרואה את מטרת המדע שקשורה לכח חברתי. ליוטר “המצב הפוסט מודרני" מתאר את המדע כמוסד שמתיימר להציג לנו את האמת המדעית, אך המטרה למעשה היא של שלטון, כח כלכלי ולא האמת. גישות ספקניות מהסוג הזה מעמידות בסימן שאלה את רשימת הערכים שהצבנו למדע.

2 האם הרשימה מייחדת את המדע?

2 תמונות שמצביעות על היקף השאלה. שתיהן של wright.

The alchemist - גם האלכימאי מגלה איזו אמת. רואים אור שיוצא מהגילוי שלו – אולי אבן החכמים. ניוטון היה עוסק באלכמיה – זה היה העיסוק העיקרי שלו, אבל כבר אז, במאה ה18, היה ברור שהענפים מתחילים להיפרד, שזה לא מדע. אבל זה כן מפעל אינטלקטואלי שמנסה, כמו המדע, בשיטות אחרות, להבין את המצב העיניים, לתאר, להסביר ולחזות. (היו גם מפעלים אחרים ששאפו לתאר ולהסביר).

“שלושה אנשים מתבוננים בגליאדיאטור באור הנר" – אפשר להבין שמדובר ברננסנס, אז התרבות הרומית הושמה במרכז הבמה כמקור לידע. שוב – תפיסה של ידע שפונה למקור שאיננו המדע – כתבים עתיקים, למשל (זו הפרשנות שלה, לא ברור שלכך התכוון המשורר).

כלומר, המטרות האלה אינן מייחדות את המדע. יחד עם זאת, המפעלים האינטלקטואליים האחרים נתנו תיאור (שנתנו תחושה "אההה"), וניסו להסביר, אבל נבדלו מהמדע מאד ביכולת החיזוי. המדע, בעיקר מאז גלילאו, אז הוא משולב במתמטיקה, יכול לתת חיזוי כמותי מדוייק של התרחשויות בעתיד. הדבר הזה היה כמעט ללא תקדים. הדבר הדומה היחיד לפני זה היה תצפיות אסטרונומיות, במודלים שהיה בהם לא רק מודל איכותי אלא ממש חיזוי כמותי שהיה נגיש לכל מי שילמד את השיטה. במובן של החיזוי המדע שונה בפרוייקטים אחרים (פרט לעניין האסטרונומיה, שצריך לבדוק באיזה מובן היא מדעית).

3 האם הרשימה ממצה? (האם זה המקום של הכותרת?)

אושר וצדק חברתי הם ערכים שנחשבו לערכים מכוננים של צדק מדעי. דיברנו על זה בהקשר של האכזבה מהמדע, ועד כמה מדענים אחראיים לתוצאות התגליות שלהם.

נציד דוגמא נוספת, שמראה שערכים חברתיים ומוסריים משפיעים על העשיה המדעית, אבל צריך לבדוק אם אלו ערכי נוספים לצד אמת, חיזוי והסבר או שהם מועדפים עליהם.

סטיבן ווינברג, זוכה פרס נובל בפיזיקה "חזון התיאוריה הסופית". שהו ספר שפונה לציבור הרחב, ובו הוא מספר על החזון שלו כפיזיקאי, והחזו שלו הוא התיאוריה הסופית – גילוי האמת השלמה על העולם. זה לא ספר תמים, יש לו אג'נדה ספציפית. באותה תקופה היתה הצעה לבנות בארה"ב מאיץ חלקיקים שיתחרה בזה האירופאי. זאת היתה שאלה גדולה של הפניית כספים. ווינברג תמך בבניית המאיץ והספר היה חלק מפרוייקט התמיכה שלו. בספר הוא מדבר על האמת שמדריכה אותו כפיזיקאי. הוא מדבר על זה ועל כל מיני ערכים אחרים שמדריכים אותו בסיפור המאיץ. הוא מתאר את עצמו כחותר את האמת, לעומת פוליטיקאים, שמונעים ע"י האינטרס הכלכלי המיידי של ציבור בוחריהם (שרוצים לצמצמם את הגירעון הפדרלי). הוא אומר שיש עוד מדענים (לא הוא) שיש להם אינטרסים אחרים – למשל, לקבל תקציבים למחקרים שלהם.

בעיני ויינברג המאיץ הוא קריטי לגילוי האמת. הוא אומר שזה לא קשור לרגשותיו האישיים – המטרות של המדע, שהמאיץ חיוני להם, הוא גילוי האמת הסופית על היקום. כל מי שלא תומך בזה הוא בשירות אינטרסים אחרים.

שאלה דומה יש היום בקשר לפרוייקט בשם "המח הכחול", שיקר באופן לא רגיל. לכן עולה השאלה בדבר הקמתו – יש שטוענים שהבנת המח תתרום לפתרון מגוון בעיות, ומצד שני – כסף לא צומח על העצים.

השאלה היא מה יתן הפורייקט הזה אם הוא ייתקיים, ומה משקל הערכים המתחרים (למשל, יוקרה אישית). אנחנו נתמקד בערכים האפיסטמיים, ונשאל אם הפרוייקט יוביל לערכים האפיסטמיים.

2 נקודות לסיום:

פרקטית – בתרגיל נקרא קטעים של שליק ושל שייפין. שם נשוב ונראה גישות מתוך תפיסות פילוסופיות שונות באשר לשאלה מהם (מטרות) המדע. שליק יציג מטרות, שייפין יבחן אותם.

המשך הקורס – הצבנו מסגרת לדיון. עכשיו נתחיל לבדוק אספקטים שונים של השגת מטרות המדע. נשאל האם המטרות של תיאור, חיזוי והסבר מקודמות באמצעות השיטה המדעית. כדי לבדוק את זה, נצטרך לבדוק מהי השיטה המדעית. שוב, חזרה למעגלים. לכן, לא נגדיר את השיטה המדעית. לא תהיה הצעה בקשר לטיבה של השיטה המדעית, אלא הליכה צעד אחר צעד באופן הבא: נתחיל מתפיסה אינטאטיבית, לפיה במדע יש משהו אמפירי, הוא קשור איכשהוא לניסיון ולתצפיות. נרצה לבדוק האם המטרות המדעיות קשורות איכשהוא לצד האמפירי. בדימוי של המדע הוא של מישהו שיושב במעבדה ועושה ניסוי / צופה בטלסקופ וכו' (זאת האינטואיציה).

החלקים הם:

• חלק ב' – מדובר בראיות אמפיריות. אם אנחנו רוצים שההאמנו ישרתו את המטרות אנחנו צריכים לתמוך בהאמנות, והדעה הרווחת היא שהתמיכה צריכה להיות קשורה לניסיון. זאת אמירה טריוויאלית – ברור שהמדע מחפש ראיות אמפיריות לתיאוריות שלו. מתחת לאמירה הזאת יש שורה של בעיות, אותן נצטרך לבדוק:
  • ראיות – מה זו ראיה (איך זה קשור לראיות משפטיות? באופן היסטורי הן צמחו יחד באופן הדוק, חומר למחשבה)
  • נבחין בין שלושה סוגים של ראיות:
    • תצפיות – הסתכלות בדברים, בכל סיטואציה שלי. קשור לחושים. המילה 'תצפית' מרמזת על ראיה, אבל לאו דוקא – אפשר גם עם חושים אחרים.
    • ניסויים – סוג מסויים של תצפיות. תצפיות בסיטואציה מאד מסויימת, מובנית. טקס שלם ומאד מורכב. השאלה היא האם הטקס הזה, כפי שמקובל לעשות אותו, באיזו מידה הוא מקדם את המטרות האפיסטמיות. למה / האם הדבר הזה מקדם מטרות של חיזוי והסבר.
    • עדויות – מה שאחרים מספרים לנו. נשאל מה המעמד בתוך המדע של עדויות הזולת, ואיך שה קשור להשגת מטרות המדע.
• חלק ג' - מראיות לתיאוריות – איך משתמשים בכל הנתונים שאספנו בתצפיות, ניסויית ועדויות, מה השקר בינן לבין תיאוריות. החלק הזה נבדוק האם התיאוריות המדעיות קשורות למטרות האלה.
• חלק ד' – נעבור לדרך חשיבה שונה. גישות שמטילות פסק בעצם הדיון בקריטריון של רציונליות אינסטרומנטלית (בה נדון עד פרק 12). נשאל אם אולי דרך נכונה יותר להסתכל על המדע, סוציולוגית או אנתרופולגית (ולא רק האם המדע הוא דרך מוצלחת לגלות את האמת).

פילוסופיה של המדע - תרגול 1

מבוא לפילוסופיה של המדע – תרגול

תרגול 1 – 20-03-2012

בדיקת התרגיל -

בודק קריאה והבנה של הטקסט.

הבנה של מבנה הטקסט, הבניה שלו – איך הוא בנוי, מה הטענה המרכזית.

תשובות קצרות ומנומקות היטב.

הקפדה על מושגים – אם נלמדו בשיעור או בתרגול.

אם השקענו אבל לא הבנו הכי טוב אז נקבל ב'.

קון – יש ספר שלו שצריך לקרוא עד אחרי פסח.

איך מגישים תרגיל? מודפס.

התא שלו הוא: שחר נהרי, גוש 5, קומה 5, תא 17. או בשיעור עצמו.

שעת הקבלה – לפני השיעור, יש לתאם מראש.

רציונליות

נושא עקרוני במסגרת של הקורס. רב השאלות במבחן יתייחסו לרציונליות.

האם עיקרון הוא רציונלי? זה תלוי בסוג הרציונליות עליה אנחנו מדברים, ובמטרתה.

שני סוגי רציונליות:

1. אינסטרומנטלית (בה נתמקד בקורס) – ההתאמה בין האמצעי למטרה: האם האמצעי משרת את המטרה שלי?
2. ביקורתית / אפיסטמית – האם ההאמנות מוצדקות או לא?
   1 איזה נימוקים יש לי להאמין באיקס?
   2 האם הנימוקים שלי טובים?
   נימוקים לדוגמא – כך לימדו אותי בבי"ס, כך כתוב בזוהר הקדוש, אח שלי אמר לי, עשו ניסוי, כתבו בעיתון... שואלים אלו מהנימוקים טובים או לא, ומתי. מתי נכון להסתמך על מומחה? מה המקום של ניסיון? פתיחות לביקורת (האם אפשר לערער על הנימוק "כך אמר אלוהים"?)

מהי רציונליות?

פילוסופיה של המדע זה תחום שמאד קרוב לאפיסטמולוגיה – תורת ההכרה .

רציונליות היא תחום מאד רחב, מושג שמשמש בהמון מקומות.

הקורס יתן גם סקירה של התחום וגם מבט ביקורתי עליו. מסגרת הקורס היא בעיקר סביב רציונליות אינסטרומנטלית.

יש טענה שאם משנים מספיק את ההאמנות אפשר להצדיק כל פעולה. יש ויכוח עד כמה יש מקום להפריד בין רצינליות אינסטרומנטלית וביקרותית.

“אני יודע שאיני יודע", יש לי האמנות אבל אני לא יודע איך להצדיק אותן. זה המקום היותר פילוסופי.

משחק חשיבה: האם יכול להיות מישהו רציונלי רק מאחת הבחינות ולא מהשניה?

רציונלי מבחינה ביקורתית, אך לא מבחינה אינסטרומנטלית:

-מי שמשחק בלוטו כדי להרוויח כסף. (אני מבין מה הסיכויים ואיך זה עובד, אבל בכל זאת משחק).

-מי שיודע איך להתנהג אבל לא עושה את זה – למשל: אני יודע שכדאי לדבר יפה וברוגע כדי לשכנע מישהו, אבל בסופו של דבר אני צועק עליו.

רציונלי מבחינה אינסטרומנטלית, אך לא מבחינה ביקורתית:

המאמר של ג'ארווי ואגסי -

השאלה: למה מי שזורע לוחש לחשים?

בסוף רואים שהטענה היא שאי אפשר לדבר על הדברים בנפרד – הפעולה היא פעולה אחת, אי אפשר להפריד בין הזריעה לבין הלחישה, כשם שבדוגמא של החיסון לאבעבועות שחורות לא היו בעבר האמצעים להפריד בין החיסון (שהיום נגדיר כרציונלי) לבין הדם. מבחינת זה שזרע ולחש הזריעה והקסם היו אחד.

ג'ארווי ואגסי מבחינים בין:

רציונליות במובן חלש – אינסטרומנטלית

רציונליות במובן החזק – ביקורתית

	קסם	דת	מדע
פרייזר	רציונלי (קוסמולוגיה)	לא רציונלית	רציונלי (קוסמולוגיה)
ביטי	אי רציונלי – פונקציה סימבולית		רציונלי
ג'ארווי ואגסי

ביטי מפריד בין רציונליות סימבולית לרציונליות אינסטרומנטלית.

ג'ארווי ואגסי מציגים את גישתו של ביטי לקסם כמשהו שאינו רציונלי.

עמוד 27, פסקה שניה: לפי זה, מה שקוסם עושה הוא אירציונלי.  

פסיכואנליזה לאחר פרויד - שיעור 3 (מלאני קליין)

שיעור 3 – 20-03-2012

מלאני קליין – שיעור שלישי

אצל קליין האנליזה מסתובבת סביב שלושה צירים:

1. חרדה
2. העברה טוטאלית
3. פנטזיה לא מודעת

מלאני קליין עשתה שינוי מפרויד בהתייחסות למושג הההעברה. פרויד חשב שמה שמועבר הוא היחסים עם האובייקט, וקליין חשבה שמעבירים את הפנטזיה הלא מודעת – כלומר את העולם הפנימי, והמטפל מההתחלה מקבל תפקיד בפנטזיה הלא מודעת של המטופל שלו. התפקיד לא חייב היות סטאטי – הוא יכול להשתנות במהלך האנליזה.

2 דרכים לדעת קליין לבוא במגע עם עולם פנימי של ילד -

1. משחק
2. העברה, במיוחד כחוויה טוטאלית. היא מתקיימת תמיד, ולמטפל יש תמיד תפקיד כאובייקט בפנטזיה הלא מודעת.

קליין מאד החשיבה את המשחק. אי יכולת לשחק מצביעה על בעייתיות. ילדים נטולי חרדה מצמיתה יכולו לשחק ולחשוף את עולם הפנימי. היא ראתה שפעמים רבות כשמגיעים לנושאים קשים המשחק נעצר. זה דומה לאסוציאציות חופשיות. זה דומה בחלומות – אנשים שלא זוכרים חלומות ולא מביאים אותם לקליניקה, רואים בזה חשש.

מאפייני האנליזה של קליין בילדים -

• סביבה פסיכואנליטית הולמת - האנליזה, גם לילדים היתה 5 פעמים בשבוע, 50 דקות בכל פעם.

הסטינג הוא נושא מאד משמעותי, כי יש העברה שניה סביב הסטינג.

• סביבה מותאמת לילדים – כסא קטן ושולחן קטן לילד, כסא לאנליטיקאי, כורסא.
• קופסת צעצועים לכל ילד, בה הוא משתמש רק באנליזה. ההפרדה מעולם הבית שלו חשובה. המשחקים – ילדים, בתים, חיות... אינטואטיבית היא בחרה בצעצועים קטנים – ונראה שילדים נוטים לייצג את העולם שלהם באמצעות צעצועים קטנים.
• מקור מים בחדר, יש הרבה סימבולציה של מים.

על החרדה (עיבוי למה שדיברנו עד עכשיו):

מלאני קליין חשבה שאת כלל החרדות אפשר לזקק לשתי סוגים -

• חרדת כליה – הפחד לא להיות, הפחד להתאיין, למות, להשתגע, לא להיות, לאבד שליטה. ביון, אחד ממשיכיה של קליין, קרא לחרדות האלה unthinkable anxiaties – אלו חרדות שלא תמיד יש להם מילים <אני קוראת לזה "תופעת וולדמורט">. חרדה ששייכת לעמדה הסכיזו-פרנואידית. ההגנות שאנחנו מפעילים הן פיצול (יש כאוס. הפיצול עושה סדר), השלכה (שמסיטה את הדברים החוצה אל עבר האובייקט, כדי שההרסנות לא תתקוף את העצמי), והזדהות השלכתית (מושג ענק, כשקליין טבעה אותו זה היה כמנגנון הגנה, אח"כ קיבל עוד משמעות. הזדהות השלכתית, אליבא דקליין היא הפקדה של רגש בלתי נסבל אצל האחר, באופן כזה שהוא נפטר ממנו דרך זה שהאחר מרגיש אותו. דוגמא – בחור בן 25 שבא לטיפול, הוציא אקדח טעון, הניח על השולחן בינהם והתיישב. זה החריד את המטפלת. זוהי הזדהות השלכתית, כי הבחור היה מאד חרד, ועורר במטפלת כל כך הרבה חרדה שהוא יכל להיות משוחרר לגמרי. עוד דוגמא – בין בני זוג מאד קרובים רואים שהם מתחלקים ברגשות – אחד מחזיק את הדיכאון והשני משוחרר. כשהם נפרדים השני בדיכאון. יכול גם לקרות בין חברים – במחיצת חברים מסויימים אנחנו מוצפים ברגשות מסויימים.)
• הפחד לאבד דברים שאנחנו מושקעים בהם באופן רגשי, ולהישאר עם תחושת אחריות ואשמה. זו עמדה שהכאב והאשמה בה עצומים. ההתגוננות היא באחת משתי דרכים: נסיגה לעמדה סכיזו – פרנואידית, או הגנות בעמדה הדיכאונית – הגנות מאניות – כלומר: אני לא זקוק לאף אחד, אני לעצמי. יכולה להיות מלווה בבוז או התנשאות. זה כנגד התחושה של תלות באחר. (אובדן מלווה בתחושה עוצמתית של אשמה, למשל אובדן של אנשים יקרים, אשמה על דברים לא סבירים).

קליין חשבה שהתנועה, flow הוא מה שעומד בבסיס הבריאות הנפשית. כשאין אפשרות לנוע זה סימן שיש חרדה מצמיתה. מה הכוונה בתנועה? תנועה בין מה למה?

• מהחוץ לפנים – האפשרות לנוע באופן חופשי בין הפנים שלו לבין מה שקורה בחוץ – להשליך את עולמו הפנימי על החוץ, אבל גם להפנים את החוץ ולעשות תיקון (של אובייקטים פנימיים רעים).
• תנועה בין חלקי ומפוצל לשלם וממוזג. פיצול בין טוב ורע ופיצול בין חלקי אובייקטים – אנחנו נרצה לראות את זה הולך ומתמזג. בתחילת חיינו יש נטיה לתפיסה מקוטעה. קליין מגדירה את יצר החיים כמשהו שיוצר חיבורים, תמונה עולם מורכבתץ לעומתו, יצר המוות יוביל לפירוק, קיטוע, חוויות של פרגמנטציה. (תפיסה בינארית – ברגע שאני מפצל את האובייקט אני מפצל גם את עצמי. אם האובייקט מפוצל גם אני חווה את הפיצולים האלה- רגע נפלא ורגע נורא ואיום). דוגמא לפיצול – נכשלנו בקורס, זהו! חרב עולמינו. יותר לא נצליח בחיים.
• מחוסר אונים נוכח קלקול ליכולת הולכת וגוברת לעשות תיקון – קליין חושבת שכאשר נמאים ביחסים קרובים אין מנוס מקלקולים. השאלה היא מה האפשרות שלנו להתמודד עם קלקול. אחד הפתרונות הפחות מוצלחים הוא תיקון מאני - “מה שהיה לא היה", סוג של זיכרון סלקטיבי. תיקון אמיתי יכול לקחת בחשבון שיש דברים שקרו והכאיבו בתוך הקשר, ושאפשר להיות מודעים אליהם ולהתגבר עליהם. מה שמשתמע מהדברים האלה הוא שמה שהכי גורם לחרדה הוא המפגש עם המציאות – שמכיל את מרכיבי החרדה: הזמניות (כל דבר הוא בר חלוף – הואבייקטים, העונג, אנחנו), חלקיות (אין חוויות טוטאליות – ההורים שלנו לא מושלמת, אנחנו לא מושלמים, לא נהיה הורים מושלמים), ונפרדות (חוויה לא פשוטה, שאפשר לחשוב שקשורה לראשית חיינו – היאיה מהרחם העטף והחמים למשהו שהוא נפרד מאד. פוגשים המון אצל אנשים את תחושת הגעגוע הבלתי נדלה לחתיכה החסרה. געגוע לתחושת שלמות, שחווית הנפרדות מאיימת עליה. היא מראה לנו שהחיים הנפשיים הם שלנו. ולא "אכלו לי שתו לי").

פנטזיה לא מודעת -

קליין מצאה במשחקיה עם ילדים שחייה נשלטים על ידי פנטזיות לא מודעות.

חשוב להפריד את המילה פנטזיה בהקשר זה מהשימוש היומיומי – חלום בהקיץ על משהו נחשק. לשימוש הקלייניאני יש זיקה למשמעות זו, אבל זה אחרת – הפירוש הוא כזה:

האיד מלא בדברים מנטליים (לא ביולוגיים) וטאלו הפנטזיות הלא מודעות. יש אימפולסים גופניים שכדי להרגיש חייבים להתמיר למשהו נפשי, והדבר הנפשי הזה הוא הפנטזיה הלא מודעת. (מבדילים באנגליה בצורה הכתיבה – כותבים פנטזיה לא מודעת עם ph במקום f).

בהתחלה הייצוגים הנפשיים הם של יצר המוות ויצר החיים, ובמהלך ההתפתחות התינוק משתמש מהר מאד בפנטזיה הלא מודעת לעוד צרכים – למשל צרכים הגנתיים. יש פנטזיות שתפקידן להגן בפני חרדה (למשל – הפיטמה נמצאת לי תמיד בתוך הפה). פנטדיות שהם ניסיון לשלוט בדחפים, פנטזיות שנועדו לטפל באשמה – על תיקון האובייקט שקלקלנו. התייחסות לפנטזיה שמופיעה במהלך משחק חשוב שתפנה לילד בשפתו.

פנטזיה לא מודעת היא לא אבנורמלית, ההבדל בין נורמלי לאבנורמלי לא קשור לשיום שלהן אלא לאופי ההתמודדות והעיבוד של הפנטזיות הלא מודעות - עד כמה המציאות שלנו, הנתפסת, צבועות בצבעי הפנטזיה הלא מודעת, עד כמה אפשר לזרום to flow בין השלכה ומשיכה.

לפי קליין הפנטזיות הלא מודעות הן תמיד תסריט סביב קשר. כל פנטזיה לא מודעת היא קודם כל סיפור שמתחיל מהגוף. הוא תמיד בקונטקסט של קשר כי לדעת קליין המח האנושי מחפש נרטיב סביב קשר. בגלל הספציפיות של הגוף יש פנטזיות מסויימות שקשורות לתפקוד של גוף. למשל – דבר בסיסי בגוף הוא שדברים נכנסים ויוצאים ממנו – מזון, הפרשות, שד, איברי מין, תינוקות... זה נושא שמאד מעסיק ילדים, כפי שרואים ב"גן ריקי" של גרוסמן. על הרקע הזה נעמה ויואב מתקשרים – כל אחד עסוק במשהו אחר – יציאה של תינוק (נעמה) יציאה של קקי (יואב) והם מתקשרים על רקע זה כאילו מדובר באותו דבר.

קליין אומרת שכל הפנטזיות מעוגנות בגוף. ראשית הפנטזיות, של השד בתוך הפה, הם פנטזיות ללא מילים – ואנחנו נצטרך לתת להם מילים כדי להתקרב אליהן. קליין קיבלה המון ביקורת על כך שתינוקות לא יכולים לחשוב ככה. זה נכון! בניסיון להגיע לשם אנחנו חייבים להשאיל את המילים שלנו.

אפשר לראות שהשפה שלנו מלאה בדימויים גופניות ודימויים של הפרשות– כשלמישהו טוב הוא מתאר את זה כמלאות, לתינוק שאוהבים אומרים "אני רוצה לאכול אותך", לאנשים אהובים קוראים בשמות של מאכלים מתוקים, יש גם: אני מרגיש ריקנות, אני מוצף, אני משתין עליך בקשת, אתה חרא של בנאדם, הוא אדם מעורר בחילה.

גם לגבי התנינוק בן יומו אנחנו נאלצים להשתמש במילים, מלאני קליין מתארת את הפנטזיות של תינוק בן יומו (זה כמובן קירוב).

תינוק שמרגיש רעב יכול לייצג את זה בתחושה שהשד נמצא לו בחלל הפה, והוא יכול לעשות תנועות מציצה, ולדמיין את החלב החמים זולג לו בחלב הפה.

הרעב יכול להיות מיוצג כתחושה של התפוצצות בחלל הבטן. תחושות רעות תמיד יושלכו על האובייקט "אני רעב, אני רוצה למצוץ את הפטמה הזאת, אני רוצה לטרוף את כולו" יותר נואש "אני רוצה לנשוך את השד הזה, לקרוע אותו לגזרים".

יש תחושות אופייניות לגוף. גם התחושות האופייניות משמשות אח"כ כחומרים של הפנטזיות – למשל: תחושת הצריבה של השתן יכולה להיות חומר גלם לפנטזיה על השד הרע – אני רוצה לשרוך אותו, גזים בבטן הם כמו תחושה של התפוצצות, פיפי ודמעות הם כמו תחושה של הצפה, פליטה היא תחושה של חנק. התחושות הראשונות האלה הופכות לחומרי גלם לפנטזיות. אוראלי – אני רוצה לחתוך לחתיכות, אורתלי – אני רוצה לשרוף, להטביע.

הרעיון הוא שהידע הזה טבוע בגוף, אין צורך בידע חיצוני מהעולם כדי להבין, למשל, שקריעת אובייקט לגזרים משמעה הרס, או הרג שלו. (אייזיקס). זה מחזיר אותנו לכך שלדעת קליין התינוק מכיר את השד לפני שהוא רואה אותו – יש לנו פרהקונספציות שטבועות במורשת הפילוגנטית שלנו.

הפנטזיה הלא מודעת והחלום עשויים מאותם חומרים, או ליתר דיוק – החומרים מהם עשויים חלומות הם הפנטזיות הלא מודעות.

על אמיתות שהתוקף שלהן לא מדעי – פרשנות טובה היא כזאת שתקלע לעולמו הפנימי של המטופל ותגרום לו להיפתח.

דחף המוות – מושג לא כ"כ פופאלרי בפסיכואנליזה. העוסקים העיקריים בו הם קליין ולאקאן (שכמעט עפה ועף, בהתאמה, מהחברות פהסיכואנליטיות הבריטיות והצרפתית).

קליין מבחינה בין שני סוגי קנאה:

אחת שותה יותר מדחף המוות – צרות עין, שותה יותר מדחף המוות – אני מקנא בטוב שבאחר ורוצה לקלקל את הטוב שבו, כדי שגם לי גם לא לו יהיה. קנאה בשד הטוב – יריקה לבאר ממנו שותים, אח"כ אי אפשר להשתמש בו כאובייקט טוב. יותר דיאדי. קושי לקבל תלות.

אחת ושתה יותר מדחף החיים – קנאה – מתרחשת בשלישיה. שנינו נורא רוצים את אמא. אדיפלי.