סטטיסטיקה - טיפים למבחן

9/01

סטטיסטיקה

על המבחן:

1. מורכב משאלות סגורות 25-30 (לפחות) --> כמה שיותר, כדי להגביר את המהימנות של המבחן :)
2. יש שחזורים, לכן כל שנה מחברים שאלות חדשות.
3. השאלות עוקבות אחרי כל הנושאים מתחילת הקורס.
4. החומר למבחן – רק מה שמופיע בטקסט ובמצגת.
5. עד עכשיו היו מבחנים עם חומר פתוח – השאלות היו שאלות הבנה.
6. עקב כך שמספר שאלות ההבנה מוגבל, הוחלט שאין חומר פתוח במבחן, כדי שיהיה יותר על מה לשאול.
7. בכל אופן, יש דף נוסחאות, שמופיע באתר ומשקף כמעט את כל הנוסחאות שהיו בקורס.
8. כלומר – עלינו בכל זאת להבין, לעומק, את החומר.
9. לא צריך לגזור הוכחות מתמטיות – אין שאלות ישירות עליהן, צריך להבין.
10. המבחן הוא רשמית שעתיים, אבל כדי לחסוך את טרחת הפסקת השירותים (“הסיפור הנורא הזה") אז הוא שעתיים וחצי, באופן לא רשמי.
11. אין לחץ של זמן. רב האנשים מסיימים לפני הזמן. חוץ מאלה שחוזרים על התשובות שלהם באובססיביות, ו"אנחנו לא שופטים אותם".
12. האם התרגילים שעשינו הם דוגמא מייצגת לשאלות במבחן? לא! יש פער (בלתי נמנע) גדול - השאלות במבחן הרבה יותר קשות. בכל תרגיל יש שאלה מייצגת בסגנון המבחן.
13. שאלות נוספות בסגנון המבחן אפשר למצוא באתר, ובתרגולים לכבוד המבחן.
14. אין בחירה.
15. אפשר להביא מחשבון רגיל.

יסודות ביולוגיים - שבוע 14 - מערכת מוטורית

09/01/2011ֿ

יסודות ביולוגיים של התנהגות

פרק 8 – המערכת המוטורית

שק' 28:

התנהגות – פריטת המטרות והכוונות לסדרות של אירועים מוטוריים.

שק' 30:

הקידוד העצבי של תנועה בקורטקס הראשוני:

התנועה צריכה להיות מתואמת בין שרירים רבים, ואכן יש קשרים יותר חזקים בין נוירונים שקשורים בינה כדי להוציא לפועל תנועות מסוימות. הדבר מוביל לכך שבתנועות שונות רשתות נוירונים פועלות באופן סינכרוני.

אין התאמה חד חד ערכית בין ירי של נוירון מסוים לבין תנועה של שריר מסויים. יש תמיד רשת של נוירונים שצריכה לפעול, והפעילות של הרבה נוירונים היא זאת שמאפשרת את התנועה.

זה חשוב כאשר מחפשים ייצוגים של תנועות בתבניות פעולה בקורטקס.

בשנים האחרונות יש ניסיון לפצח את הקוד העצבי של תנועות בקורטקס. יש לכך חשיבות מעשית כדי להפעיל מכשור חיצוני בעזרת גלי המוח ("נשים את המוח בתוך רובוט ונחיה לנצח!” -לוטם).

גם הכח של התנועה מקודד בתאם בקליפה המח – בעיקר באמצעות חק התדר.

שק' 31 (יש לראות את התמונה כדי להבין)

ישנם אזורים תת קורטיקליים שמעורבים גם הם בתנועות מוטוריות. לכן לפעמים תהיה תנועה של השריר למרות שהאזור בקורטקס לא הופעל – למשל תנועות של כעס שהמערכת הלימבית אחראית עליהם.

ישנם שני אזורים מוטוריים שניוניים – SMA (שולט על סדרות של תנועות) והקורטקס הפרה-מוטורי. יש להם תפקידים יותר מורכבים מאשר התפקידים של הקורטקס הראשוני.

SMA – מלבד שליטה על סדרה של תנועות, החלק הקדמי בו חשוב ביצירת תנועה ספונטנית. הוא מקבל אינפורצמיה מהקורטקס הפרה פרונטלי, האונה הפריאטלית והגרעינים הבזאליים, ויוצר תחושה של רצון לבצע תנועה.

הרס של אזור ה SMA:

• בתקופה הראשונה אחרי הפגיעה – חוסר שימוש באיברים מסוימים
• חוסר יכולת לבצע סדרות מורכבות של תנועות
• חוסר יכולת לכוון את היד והאצבעות במהלך משימה מוטורית רצונית מורכבת (ביד הקונטרלטרית).
• חוסר יכולת לתאם בין הידיים במשימה מוטורית כלשהיא.

האזור הפרה מוטורי –

אחראי ליזימת תנועה בתגובה לגירויים לא מרחביים נלמדים (למשל: הוראה מילולית), יחד עם ה SMA .

חשוב בהכנה לקראת תנועה – מופעל הרבה זמן לפני שהתנועה מתחילה, ויכול להיות מופעל גם במהלך התנועה. בשק' 39 אפשר לראות שאחרי למידת ההוראה לפעולה התא יירה אחרי קבלת ההוראה, בזמן ההכנה לתנועה, אבל לא בזמן ההוצאה לפועל של הפעילות המוטורית.

עוסק בהדרכה של התנועה לאזורים מסוימים במרחב.

שק' 41 - נוירוני מראה:

תאים בקורטקס הפרה מוטורי יכולים להגיב באופן דומה על תנועה של האדם לו שייך המוח ותנועה שהאדם צופה בה. תופעה זו התגלתה בטעות.

הדבר הזה מאפשר לא רק לחקות את האחר, אלא גם להבין את הפעולה של האחר, ואפילו את הכוונות של האחר.

יותר מכך יש שינוי בפעילות של המערכת בהתאם לכוונות של מי שצופים בו – דבר שאפשר לשפוט לפי הקונטקסט (שק' 42).

אחת הבעיות העיקריות של אוטיסטים היא חוסר ההבנה של האחר. אחת ההשערות היא שאצל אוטיסטים מערכת נוירוני המראה לא עובדת, ולכן יכולת הבנת האנשים שלהם פגועה. אפשר לראות שככל שמידת האוטיזם יותר גבוהה, ככה האקטיבציה של מערכת נויורני המראה יותר נמוכה.

הבעת רגשות היא באמצעות שליטה מדויקת על שרירי הפנים. באמצעות נוירוני המראה אנחנו יכולים להבין את הרגש של האחר.

שק' 50:

בקרה מוחית על תנועה:

באופן כללי, אפשר לדבר על שני קטגוריות של מערכות יורדות (תאי מקור במח, אקסונים יודרדים לחוט השדרה):

1. המערכות הלטרליות – בחלק הלטרלי של חוט השדרה(המערכות היורדות יורדות בחומר הלבן – לא בפרפר) תנועות רצוניות, בדידות ומיומנות (בעיקר בידיים ובפנים, במידה מסוימת ברגליים)
2. המערכות הוונטרו מדיאליות – באזורים הוונטרליים של חוט השדרה – התפקיד העיקרי: לשמור על היציבה, לתת מסגרת כללית לביצוע תנועות מיומנות ורצוניות.

המערכות הלטרליות – יש כמה סוגים:

השם של כל מערכת נקבע לפי נקודת המוצא – גופי התאים, ועל פי נקודת הסיום – מיקום הטרמינלים של האקסונים.

המערכת הלטרלית:

1. המערכת הקורטיקטספינאלית הלטראלית – המערכת הראשית.
2. המערכת הקורטיקובולברית (בולבר – כינוי נוסף לגזע המוח) - היא מסתיימת בגזע המוח על נוירונים מוטוריים של ____.
3. המערכת הרורוספינלית - מהגרעין האדום לחוט השדרה.

המערכת הונטרו מידיאטלית:

1. מערכת קורטיקוספינלית (אחרת)
2. מערכת וסטיבולוספינאלית – חשוב לשמירה על שיווי משקל.
3. רטיקולוספינלית - רטיקולאר פורמיישן..
4. טקטוספינלית –

המערכת הלטרלית – המערכת הקורטיקוספינלית (=הפירמידלית):

מתחילה בקורטקס. האקסונים יורדים לאורך גזע המוח. בחלק הקדמי של המדולה יש בליטות – אלו צרורות של אקסונים של המערכת הקורטיקוספינלית. מישהו חשב שיש להם צורה של פירמידה, ולכן נקראת המערכת כך.

בערך בנקודת הגבול בין המדולה וחוט השדרה, “אזור החציה של הפירמידות" - 90% מהאקסונים חוצים ועורים לצד הנגדי של חוט השדרה – שליטה קונטרלטרלית (בעיקר). --> דקוזציה.

האקסונים ממשיכים לאורך חוט השדרה ויורים בצד הלטרלי של חוט השדרה ונשלחים לכיוון האזור של הנוירונים של חוט השדרה ומעצבבים בעיקר מוטו נוירונים ששולטים על הגפיים – ידיים אצבעות ורגליים. רב האקסונים שולטים על הגפיים, כי הם נשלטים באופן יותר ספציפי תנועות מיומנות.

המערכת הקורטיקובולברית מכילה תאים מהקורטקס שנשלחים לגרעינים של עצבים קרניאלים מוטוריים שמעצבבים את שרירי הפנים והראש.

ברב החיות יש תחנות ביניים – נוירונים מהקורטקס מגיעים לגזע המח ונשלחים משם לחוט השדרה. בבני אדם יש אקסון אחד ארוך. פגיעה בכל אחד מהאזורים תוביל לכך שהמסילה הקורטיקוספינלית לא תוכל לתפקד.

כמו כן, בעקבות נזק יש היפר רפלקסיביות – שליטה לא יעילה על תנועות בעקבות מגע או כאב, ויש רפלקסים הרבה יותר חזקים, וחזרה לרפלקסים שיש בתינוקות אך לא במבוגרים (כי המערכת הקורטיקוספינלית לא עובדת אצלם – יש אקסונים אך אין מיילינזציה). למשל: רפלק בבינסקי חוזר לתרה ילדותית – כיפוף אצבעות כלפי מטה. חלק מתקיד הקורטקס הוא לדכא את הרפלקסים כאשר אינם נצרכים.

נזק למערכת הקורטיקובולברית יפחית יכולת להפעיל שרירי פנים.

המערכת הקורטיקוספינלית הוונטרו מדיאלית – 10% של האקסונים שלא עברו לצד השני בגזע המח. מאפשרים בקרה רצונית על אזורים במרכז הגוף – מאפשר יציבה.

המערכת הטקטוספינלית – תנועות עיניים כלפי גירויים משמעותיים בסביבה, ושליטה על האזורים הגבוהים של חוט השדרה.

המערכת הווסטיבולוספינלית – מתחילה בגרעינים בפונס ובמדולה – מאיבר שיווי המשקל באוזן, ולחלקים המרכזיים בחוט השדרה שעוזרים לשמור על שיווי משקל ועל יציבה באותו רגע – ליצורים ההולכים על שתיים יש התמודדות מתמדת עם הגרוויטציה.

המערכת הרטיקולוספינלית – מהרטיקולאר פורמיישן לחוט השדרה – שליטה על פעילויות ריתמיות – כמו נשימה, הליכה, מתח בסיס של השרירים.

הגרעינים הבזאליים חשובי בלמידה של תנועות באמצעות קבלה של חיזוקים (כך מתרחש חלק גדול מהלמידה שלנו) – חיזוק בגרעינים הבזאליים = שחרור של דופמין (ביחס ליעילות התנועה).

שק' 74:

האנטומיה של הגרעינים הבזאליים:

יש חתך קורונלי במוח.

קאודט + פוטמן = סטריאטום.

סטריאטום + גלובוס פלידוס = גרענים בזאליים.

הקלט אל הגרעינים הבזאליים מגיע מאזורים נרחבים בקורטקס – אזורים סנסוריים גבוהים, וגם מאזורים מוטוריים - האזור הפרה פרונטלי והאזורים המוטוריים עצמם --> קלט אינגראטיבי לגבי התנועה שקורת והתנועה המתוכננת.

כל הקלט מגיע לסטריאטום – הקואדט והפוטמן. משם האינפורמציה עוברת לגלובוס פלידוס (יש לו שני חלקים) – זהו אזור הפלט של הגרעינים הבזאליים, משם האינפורמציה יוצאת לתלמוס, ומשם לאזורים המוטוריים בקורטקס – בעיקר האזוא הפרה פרונטלי והSMA.

יש אזורים נוספים:

• סבסטנסיה ניגרה – הוא לא חלק מהגרעינים הבזאליים, אלא חלק מהטגמנטום שבמידבריין.

זרימת מידע בגרעינים הבזאליים – דוגמא לאיך הבנה אנטומית מאפשרת הבנה ואופציית ריפוי של מחלות שונות.

קורטקס --> סטריאטום --> מתפצל לשתי מסלולים: ישיר ועקיף.

ישיר: אינהיביצה לאינהיביציה שגורמת לאקסיצטציה של הקורטקס.

עקיף: אינהיביציה לגרעין ביניים, אינהיביציה לגרעין ביניים נוסף (=אקסיטציה), --> אקסיטציה לגלובוס פלידוס, אינהיביציה לקורטקס.

שיווי המשקל בין המסלול הישיר למסלול העקיף הוא המחליט האם שהיה אינהיביציה או אקסיטציה לקורטקס, כדי שרק תנועות מתאימות יפעלו.

למשוואה הזאת מוסיפים פלט שמגיע מהסבסטניסיה ניגרה – דופמין, שעושה אקסיטציה של המסלול הישיר (שעושים אקסיטציה לקורטקס), ואינהיביציה של המסלול הלא ישיר (שגורם לאינהיביציה של הקורטקס, כלומר: אקסיטציה) – כלומר, הדופמין עושה אקסיטציה, הגברה של תנועות מסוימות.

פרקינסון – אין דופמין, ובסה"כ הפלט מהגרעינים הבאזאליים הוא אינהיביטורי, וככל שהמחלה מתקדמת – הוא אינהיביטורי יותר, עד שאינו מאפשר שום שנועה.

הבנה זו אפשרה טיפול לפרקינסון – DBS – אחד הסוגים שלו הוא לבטל את הפעילות של הSTN על ידי השתלת האלקטרודה, וגירוי התאים.

מחלת הנטינגטון – תנועתיות יתר.

נגרמת מתמותה של נוירונים בגרעינים הבאזליים – בעיקר בסטריאטום. מדובר בתאים אינהיבטורים (רואים הרחבה של החדרים, כי התאים מתו). הקלט האינהיביטורי מהסטריאטום בנתיה העקיף הם העיקריים שמתים, וכך יש, באופן פתולוגי, פחות אינהיביציה--> משקל עודף לנתיב האקסיטטורי, פלט שמגיע לקורטקס הוא חזק מהדרוש – וכך יש פעולות שאין להם מטרה – טיקים, זריקת איברים וכו'.

צרבלום – הוציא מהחומר למבחן!

תפקיד עזר בהתנהגות מוטורית – בעיקר בדיוק והחלקה של פעילויות מוטוריות – יכולצת לעשות פעילויות ללא קפיצות מתאפשרת בזכות הצרבלום. כולל הרבה נוירונים גאבארגיים, שמושפעים מאלכוהול (הרצפטור כולל אתר קישור לברבירטורים ואלכוהול) – ולכן אלכוהול משפיע על יכולות לעשות תנועות מדויקות וחלקות.

כמה מילים על המבחן:

• כל מה שדיברנו עליו בהרצאות ובתרגולים – העיקר.
• בספר יש עוד אינפורמציה, שלא דיברנו עליה, צריך לדעת גם אותם.ֿ
• חלקים בספר שלגמרי לא הגענו אליהם – בעיקר על חישה – חוש סומטוסנסורי, טעם, ריח ושיווי משקל – פרק 7, לא נכלל.
• צרבלום – לא נכלל.
• חלקים שלא נגענו בהם בפרק 6 – ראיה – (בעיקר ראיית צבעים) – לא נכלל.
• גם בתוך האינפורמציה בספר צריך להפעיל שיקול דעת.
• בעיקר בפרק 4 – לא צריך ללמוד כל חומר שמובא כדוגמא, אלא על ליגנדים – אגוניסטים או אנטגוניסטים שיש להם משמעות ביולוגית או חברתית מיוחדת – סמים, תרופות וכו'.
• שאלות אמריקאיות – אין בחירה
• 4 שאלות פתוחות קצרות – כנראה שתהיה בחירה

תהליכים קוגנטיביים - שבוע 14 - שפה

09/01/2011

תהליכים קוגנטיביים

שפה

• מאפיינים כליים
• תפיסת שפה, דיבור, קריאה
• שפה וחשיבה
• דו לשוניים

פסיכולינגוויסטיקה – בלשנות + פסיכולוגיה, תהליכים מנטליים שקשורים לשפה.

פסיכולוגיה קוגנטיבית בהקשר הזה – רכישת שפה, הבנת שפה, יצירת שפה.

מאפינים ייחודים של שפה -

1. שרירותית – חיבור שרירותי בין צליל ומשמעות (בשפות אחרות צלילים שונים מבטאים את אותה משמעות)
2. אמביוולנטיות – בכל רמות השפה, למשל: יש מילים עם יותר ממשמעות אחת, ואנחנו בד"כ מתמודדים איתה היטב
3. פרודקטיביות – ניתן ליצור בכל שפה אינסוף ביטויים
4. חוקיות – בכל שפה יש אילוצי מבנה של מבנה של הרכבי מילים וכו'

כדי שנדע מהי המשמעות של מילים אנחנו צריכים ייצוג מנטלי שלהם – במקרה הזה הלקסיקון (=”הסט השלם של הייצוגים המנטליים של מילים").

• מה כל מילה מסמלת
• מתי משתמשים בכל מילה
• בניגוד למילון, המילים בלקסיקון לא מסודרות לפי הא"ב אלא יותר כמו מודל רשתות.

איזה מידע שמור לכל מילה בלקסיקון?

שלושה סוגי מידע עיקריים - המודל המשולש של הלקסיקון:

1. קריאה --> איות (אורתוגרפיה) --> כתיבה
2. תפיסת דיבור --> צליל (פונולוגיה) --> דיבור
3. מחשבה <--> משמעות (מכאן קשרים דו כיווניים לאיות ולצליל).

--> מודל זה לא מפרט ת התהליכים שקשורים להבנת המילה.

--> בגלל האמביוולנטיות המודל חייב להניח שלאורתוגרפיה או פונולוגיה אחת יש כמה משמעויות, היחס הוא לא 1:1.

תפיסת דיבור

זו יכולת די מופלאה, בהינתן המורכבות של הצלילים שיוצאת ממיתרי הקול ( אנחנו שומעים250 מילים לדקה, 40-60 פונמות לשניה), והעובדה שהדיבור הוא רציף (כששומעים שפה זרה מבחינים בכך).

1. פענוח הדיבור מתוך הקלט האודיטורי
2. חלוקה ליחידות בסיסיות (פונמות – היחידות הכי קטנות / הברות)
3. זיהוי מילים
4. פירוש המשפטים (נוצר על ידי הסדר של המילים במשפט והיחס בין המילים)
5. צירוף המשפט הנוכחי לשיח הכולל

פירוט:

חלוקת הרצף האודיטורי למילים בודדות:

• קונטקסט שנותן ידע על חוקיות בשפה – רמזים top - down
• ההפסקות בין המילים - רמזים bottom – up

זיהוי פונמות ברצף הדיבור (קושי בעקבות הבדלים אינדבידואליים, coerticulation)

• רמזים top – down של קונטקסט:

ניסוי: הנבדקים שמעו משפטים שונים, בכל אחד היתה חסרה הברה, והמילה היתה שונה בכל משפט. eel – wheel, peel, heel*

שאלו כל נבדק מה הוא שמע, וכל הנבדקים הבינו נכון, ולא שמו לב שהיתה חסרה הברה.

זאת למרות שהמשמעות של המילה מגיעה מההקשר, שממוקם במילה האחרונה בסוף כל משפט (שרק היא שונה בין המשפטים).

אנו לומדים ש:

*התפיסה מאד מהירה

*התפיסה לא מודעת

*למרות שנראה לנו שאנחנו תופסים מילים תוך כדי דיבור, אנחנו תופסים אותם פעמים רבות אחרי שמיעת המילה בפועל.

זיהוי מילים

מדברים על תהליך של אלימינציה – שוקלים כמה אפשרויות, עד שמגיים למילה המתאימה – neighborhood density effect – יהיה לנו יותר קשה לזהות מילים שיש יותר מילים דומות להן (הרבה שכנים), ואכן חוקרים מדדו זמן תגובה ארוך יותר במילים כאלו.

• allopenna et al 1998

אמרו לנבדקים לחפש בתוך טבלה מילה מסוימת – למשל מבחנה beaker, והיתה עוד מילה דומה – beatle, ומילה מתחרזת – speaker ועוד מילה לא קשורה. החוקרים בדקו את תנועות העיניים, כדי לראות על אלו מילים מסתכלים כשמחפשים את המילה, כדי לבדוק אם יש אלמינציה – כלומר: כמה מילים מעוררות.

ממצא: עד 400 מילישניות היה הסתברות שווה להסתכל על שתי המילים הדומות, ואח"כ הסתכלו יותר על המילה הנכונה. היתה עוררות גבוהה למילה דומה, עוררות יותר נמוכה, אך עוררות, למילה מתחרזת, ואחרי זמן מה התמקדות במילה הנכונה. גם ניסוי זה מצביע על תהליך זיהוי המילים כתהליך של אלימינציה.

זיהוי משמעות

לפי המודל שראינו, משתעות היא חיבור של פונולוגיה לרמה הסמנטית.

תפיסה כוללת הרבה מאד אזורים – תפיסה של מילה שקשורה לתנועה, למשל, כוללת הפעלה של אזורים מוטוריים.

כשיש יחס חד-חד-ערכי בין מילה למשמעות החיבור יחסי פשוט.

כשזה לא כך, התהליך הרבה יותר מורכב.

Tanentaus et al. 1979:

she held the rose / they all rose

they need a new sink / they begun to sink

המילה הדו משמעית תמיד היתה האחרונה במשפט.

אחר כך הופיעה מילת מטרה, שהיה צריך לחזור עליה.

מילת המטרה קשורה ישירות למשמעות / קשורה למילה, אך לא בקונטקסט.

בנוסף גם מילים נייטרליות.

השאלה: איזה סוג פריימינג יהיה כאשר המילה דו משמעית, בתנאי בו יש קשר למילה הדו משמעית, לעומת התנאי בו אין.

תוצאות:

מיד אחרי, המילה עשתה פריימינג לשתי הפירושים האפשריים.

כעבור 200 מילישניות, נבדקים הגיבו לאט יותר כשמילת המטרה לא קשורה, ואפילו יש תגובה קצת חותר איטית ממילים נייטרליות.

מסקנה: הבנת מילי היא תהליך דו שלבי:

1. תהליך שבא מלמטה – כל המשמעויות של המילה.
2. תהליך שבא מלמעלה – הבנת המילה מתוך ההקשר.

התאוריה המוטורית

אבולוציונית, המערכת של יצירת שפה והבנת שפה התפתחו יחד, ואנחנו תופסים דיהור על פי הידע על יצירת דיבור. בגלל שתפיסה קשורה בארטיקולציה, שזו יכולת אנושית ייחודית, תפיסת דיבור ייחודית לבני אדם. טענה נוספת היא שתפיסת דיבור היא יכולת מולדת.

תמיכה: כשאנחנו תופסים שפה יש אקטיבציה של נוירונים מוטוריים.

ממצאים הפוכים: יש דיסאצוציה כפולה בים תפסת דיבור והבנת דיבוא (למשל: אילמים שמסוגלים להבין דיבור).

התאוריה האודיטורית

תפיסת דיבור נובעת ממאפיינים כללים של המערכת האודיטורית, ואינה ייחודית לבני אדם.

The mcGurk effect – מדגים איך שתי התיאוריות לא מספיקות, כל אחת בנפרד.

זיהוי משפטים

structual ambiguity:

the spy saw the cop with binocullars – יש שתי פירושים תקפים, ויש הרבה משפטים דו משמעיים כאלה בחיי היומיום, ואנחנו מזהים את הפירוש הנכון די טוב.

Garden path sentence:

Marx: one morning i shot a, elephant in my pyjamas. How he got in my pyjamas, i don't know.

אנחנו מבינים את תחילת המשפט בדרך מסוימת, ובאמצע המשפט יש שינוי כיוון.

--> הפירוש הוא מאד מיידי, אנחנו לא מחכים עד סוף המשפט כדי להבין אותו.

קריאה

מודל 1: מעבר ישיר מגירוי אורתוגרפי למשמעות.

מודל 2: מעבר מגירוי אורתוגרפי לגירוי פונולוגי, ומשם למשמעות.

מחקרים אחרונים על רכישת קריאה מראים שדווקא המסלול העקיף יכול להיות פשוט יותר, בניגוד למה שחשבו קודם.

יש טוענים שכל קורא עובר דרך פונולוגיה.

יש עדויות שבעברית, למשל, המסלול הפונולגי הרבה יותר חשוב משפות אחרות.

Van orden, 1987

is this a flower?

• rose – yes
• rows – no

אם יש תרגום פונולוגי, נצפה לתגובה יותר איטית במקרה שני, וכך אכן היה.

Jared et al. 1999:

שימוש בפונולוגיה תלוי בשכיחות המילה וביכולת הקריאה– ככל שהמילה שכיחה יותר, ויכולת הקריאה גבוהה יותר, כך המסלול הפונולוגי יפעל פחות.

פציינט PS – הראה הבנה תקינה של טקסט ללא יכולת פונולוגית.

The cambridge university effect:

לפחות באנגלית – שינוי של סדר האותיות במשפט לא משפיע על היכולת לקרוא טקסט (כל עוד האותות הראשונה והאחרונה נותרות במקום). (התחיל ממייל, ואז חקרו).

Velan & Frost, 2007

בעברית, חיפוש לקסיקלי דורש חילוץ של השורש:

ש-ל-ח, ל-ח-ש, ח-ל-ש, ח-ש-ל --> הנחה: בעברית לסיכול אותיות יכולה להיות השפעה הרבה יותר גדולה על קריאה מאשר באנגלית.

נתנו ל-20 נבדקים שבקיאים באותה מידה באנגלית ובעברית. 2 מטלות:

• לחזור על המשפט.
• האם היה סיכול אותיות במשפט?

בדקו את אחוז הדיוק בהינתן השפה, ובאם היה סיכול אותיות או לא.

בלי סיכול אותיות – ביצוע דומה, עם – ביצוע הרבה יותר טוב באנגלית.

כמו כן, נבדקים זיהו הרבה יותר שהיה סיכול אותיות באנגלית.

Whorfian hypothesis:

השפות שאנחנו מדברים יוצרות את האופן בו אנחנו חושבים. השפה היא הצינור דרכו אנחנו חושבים על העולם.

זוהי הגרסה החזקה.

גרסה חלשה יותר – שפה לא משפיעה על חשיבה, אלא על תפיסה.

גרסה עוד יותר חלשה – שפה משפיעה על מה שאנחנו זוכרים.

Cassanto, 2008:

התייחסות מילולית לזמן – באנגלית אנשים מתייחסים לזמן במונחי מרחק (“היתה פגישה ארוכה").

לעומת זאת, ביוונית ההתיחסות לזמן היא כמותית (“הפגישה ארכה הרבה זמן").

זה הבסיס לראות איך השפה משפיעה על תפיסת זמן.

תנאי 1: הופיעו קו קצר או קו ארוך. הקווים התחילו מנקודה מסוימת ונמשך עד שהפסיק.

שני הקווים הוצגו במשך בדיוק אותו זמן.

על הנבדקים לומר כמה זמן נמשכה הופעת הקו.

תנאי 2: שני מיכלים מתלאים – עד הסוף או עד חצי.

גם כאן, משך הזמן בו הגירויים הוצגו היה זהה, ועל הנבדקים היה לאמוד את משך הזמן בו הגירוי הוצג.

ממצאים: דוברי אנגלית שפטו את הקו הארוך כאילו הופיע יותר זמן, אך את המיכלים כאילו הופיעו אותו זמן.

אצל דוברי יוונית, התקבלו תוצאות הפוכות.

--> האופן בו אנחנו מייצגים זמן משפיע על מטלה לא מילולית.

דו לשוניים

אנשים שמלידה דוברים שתי שפות.

יש הרבה מחקר על האופן בו הם תופסים שפה, חושבים וכו'.

למשל: האם יש לקסיקון כללי או לקסיקון לכל שפה?

יש השפעה של הגיל בו לומדים את השפות.

בד"כ לוקח יותר זמן ללמוד כל שפה.

בבגרות יש ניסיון של חצי בכל אחת מהשפות, יחסית לחד לשוניים.

ואכן, לדו לשוניים מבוגרים יש יכולת מילולית נמוכה יותר – למשל, יותר קשה להיזכר במילים, אבל היכולת האקסקיוטיביות שלהם יותר גבוהות. ההנחה היא שכל החיים יש קונפליקט בין שתי שפות, והתהליכים האלה גורמים לכך שהם טובים יותר בתהליכים אקסקיוטיביים שונים.

Costa et al, 2009:

זמן התגובה לתנאי הלא תואם איטי יותר מבתנאי התואם.

השאלה: האם הניטור הוא זה שמשפיע על זמן התגובה היותר מהיר אצל הדו לשוניים.

הניסוי:

ניטור נמוך: התנאי תואם ב92% או 8% מהמקרים.

ניטור גבוה: תנאי לא תואם ב50% או 75% מהמקרים.

מצאו שבתנאים של ניטור נמון לא היה הבדל משמעותי בין דו לשוניים ושאר האוכלוסיה.

לעומת זאת, בתנאי של ניטור גבוה נמצא האפקט של מהירות תגובה גדולה יותר בתנאי התואם והלא תואם.

--> הייתרון של דו לשוניים הוא ביכולת לזהות מצב של קונפליקט.

הסיבה לכך היא הצורך לעשות ניטור ובדיקת שפה כל הזמן.

סיכום הקורס:

• על מה דיברנו.
• בכל אחד מהתחומים נגענו בקצה המזלג בנושאים עיקריים.

המבחן:

כולל את הנאמר בכיתה ואת הנאמר בספר – בפרקים שצריך לקרוא, ואת המאמר של מילר.

שאלות אמריקאיות בסגנון של התרגילים.

אישיות - שבוע 13 - הבדלים בין תרבותיים

6/1/2011

אישיות

הבדלים בין תרבותיים

למה לבחון הבדלים בין תרבותיים?

• בדיקה של אוניברסליות – כדי להבין באמת את נפש האדם, עלינו לדעת אם תהליך נכון לכל אדם, ואז נדע שהבסיס הוא ביולוגי / אבולוציוני, ואינו תוצר של למידה. דוגמאות לתופעות אוניברסליות:
  • העדפה למתוק
  • העדפה לingroup לעומת outgroup (כלומר – מעדיפים אנשים בני אותה קבוצה)
  • סלידה מגילוי עריות (יוצא מן הכלל אחד לא שולל אוניברסליות.)

מה זה תרבות?

הייזל מרקוס:

• תרבות היא דפוסים של ייצוגים מנטליים, הביטוי החיצוני שלהם וההתנהגויות הנובעות מהם בהקשרים האקולוגיים הקיימים

• ייצוגים מנטליים: רעיונות, ערכים
• דפוסים מודעים ולא מודעים
• בעלי רקע היסטורי

מה הקשר בין תרבות לבין אישיות?

רקע היסטורי --> משפיע על תוכן, נגישות ורלוונטיות של סכמות --> הסכמות מונחלות מדור לדור על ידי תהליך החיברות --> הסכמות משפיעות על האופן בו אנחנו מפרשים מציאות, רגשות, מוטיבציות --> השפעה על אישיות האדם.

דב כהן - תרבות הצפון האמריקאית לעומת תרבות הדרום האמריקאית:

בצפון היו בעיקר סוחרים, ולכן היה הרבה שיתוף פעולה ועבודה הדדית.

לעומת זאת, אנשים שהגיעו לדרום נפגשו במציאות שונה לחלוטין. בד"כ מדובר באנשים פחות משכילים, שהגיעו למקום ללא אכיפה מסודרת של חק, ולכן – כל אחד השריף של עצמו. הם התפרנסו מגידול בקר. לתחזוק תדמית קשוחה, אלימה ומסוכנת היתה חשיבות כלכלית – הישרדותית – כדי להרתיע גנבים. לכן כבוד, תדמית היתה בעלת חשיבות גדולה.

המודל: כבוד אישי ואיומים עליו מאד נגיש בסכמות של אנשי הדרום – הקאובוים המקוריים וצאצאיהם. לכן איום על כבוד אישי מלחיץ יותר, ומוביל יותר לאגרסיביות.

דב כהן ועמיתיו, 1996

הניסוי – הביאו סטודנטים, באותה אוניברסיטה, מהצפון והדרום.

• קיבלו למלא שאלון קצר והתבקשו להביא אותו לאדם בסוף המסדרון. בדרכו חזרה לנסיין, הוא נתקל באדם שמנסה לסגור ארונית (המסדרון צר) והאדם מסנן "אידיוט".
• זו המניפולציה, והשאלה היא – איך האדם מגיב למעשה אמביוולנטי שעלול להתפרש או לא להתפרש כעלבון?
• שני נסיינים סמויים במסדרון רושמים את תגובה הדומיננטית – שעשוע או כעס.
• התוצאה: אנשים מהדרום הביעו הרבה יותר כעס מאנשי הצפון, ואנשי הצפון הביעו הרבה יותר שעשוע.
• בהמשך בדקו איך זה השפיע על האדם.
• בחזרה במעבדה, ביקשו מהם דגימת רק, כדי לבדוק את רמת הקורטיזול (הורמון שמופרש בזמן לחץ). בדקו גם קבוצות ביקורת של צפוניים ודרומיים, בלי שנתקלו מהם.
• מצאו רמת קורטיזול גבוהה הרבה יותר אצל אנשי הדרום שנתקלו בהם.
• בדקו גם טסטוסטרון. למה? לאנשים עם מניע לכוח יש עליה גדולה יותר ברמת הטסטוסטרון אחרי כישלון.
• ואכן, אצל אנשי הדרום היתה עליה גדולה ברמת הטסטוסטרון.
• איך הנבדק התנהג?
• עוד אדם הגיע מול הנבדק אחרי שנתקל בנסיין. בדקו כמה זמן ייקח לנבדק לזוז ולפנות את הדרך.
• לנבדקים מהדרום לקח הרבה יותר זמן, לעומת נבדקים מהצפון.

--> בניסוי נוסף של השלמת מילים (כשיש מספר אפשרויות) אנשי הדרום השלימו מילים אגרסיביות הרבה יותר. זה מראה לנו על נגישות הסכמות שלהם. (הרקע ההיסטורי הוא השערה. ההבדל בין הסכמות, וההשפעה על קוגניציה, התנהגות וכו' מוכח).

מזרח ומערב:

רב המחקרים על הבדלים בין תרבותיים הם על הבדלים בין מזרח למערב.

2 חלוקות של חוקרים שונים, חופפות במידה רבה:

• אינדיבדיואליזם לעומת קולקטיביות:
  • אינדיבדיואליזם – העצמי כאוטונומי. המטרה: להוביל
  • קולקטיביזם – העצמי כחלק אינטגרלי מהקבוצה. המטרה: לשתף פעולה.
• מרקוס וקיטיאמה: Independence לעומת interdependence:
  • independence – עצמי שמוגדר באמצעות תכונות פנימיות לאדם (“אני אדם שאוהב טבע, ומחפש משמעות"). הפוקוס: being good, ability
  • interdependence – עצמי שמוגדר על פי קשרים חברתיים (“אני סטודנטית, בת, אחות, חברה...”). הפוקוס: להשתפר

הטענה – ההבדל בין תרבויות הוא במשקל היחסי (בתרבויות המזרח יש משקל רב יותר interdependence).

האם ההבדלים האלו ביולוגיים או קוגנטיביים?

--> בעיקר קוגנטיביים (לפחות ההבדלים שנדבר עליהם היום). ולכן, הם משתנים כאשר הסביבה התרבותית משתנה.

עקרונות מהותיים לגבי העצמי:

• לאנשים יש צורך להעריך את עצמם באופן חיובי
• הדבר מבוטא בהטיה חיובית בתפיסת העצמי (“אפקט הטוב מהממוצע", אופטימיות יתר לגבי הסתברות אירועים חיוביים, ייחוס הצלחות אך לא כישלונות לעצמי, הטטיות זיכרון- זוכרים הצלחות יותר טוב, העדפת ביקורת חיובית על שלילית.)

האם ההטיה הזאת אוניברסלית?

סטיב היינץ:

--> כל המחקרים האלה נעשו על סטודנטים אמריקאים לתואר ראשון.

שחזר מחקרים רבים על הטיות בתפיסת העצמי שנעשו במערב, על סטודנטים בסין.

תוצאות: לא! חלק מההטיות לא היו בכלל, חלק היו, בשיעור הרבה יותר נמוך.

• ההטיה בתפיסת העצמי אינה אוניברסלית – סטודנטים סינים מעדיפים ביקורת שלילית. למה? כי האינדיבודואל הוא לא המטרה.
• האם הצורך בהערכה עצמית חיובית הוא אוניברסלי? אולי. בכל תרבות הקריטריונים להערכה עצמית חיובית שונים.

ריצ'רד ניסבט:

כל תרבות מתאפיינת בשיטת חשיבה שונה מהותית.

תרבות המערב – מתמקדים בפרט – מה מאפיין כל אוביוקט. חשיבה קטגורית – אנליטית, לוגית (וזו גם החשיבה המדעית).

תרבות המזרח – מתמקדים לא רק בפרט – אלא גם בהקשר, בקונטקסט. הרול פעול ביחד, בשיתוף פעולה כדי להסביר מצאיאות. חשיבה הוליסטית.

מסודה וניסיבט (2001):

• האם בני תרבויות שונות תופסים מציאות באופן שונה?
• השערה: תרבות מערב – יתמקדו באובייקט, תרבות המזרח – בקונטקסט.
• הראו סצנה של אובייקטים על רקע. בחלק מהמקרים – הרקע הטבעי של האובייקט, בחלק – אובייקט בלי רקע, בחלק – רקע לא קשור.
• תוצאות:
  • פרט על רקע מקורי – יפנים זכרו טוב יותר
  • פרט ללא רקע/ על רק חדש – אמריקאים זכרו טוב יותר.

ג'י ועמיתים – 2001:

• האם לתרבויות שונות ציפיות שונות?
• שאלו: דני ודינה יוצאים ביחד כבר שנתיים. מה הסיכוי שייפרדו בשנה הקרובה:
  • אמריקאים: 30%
  • יפנים: 50%
• שאלת "השלימו את הקו"
  • אמריקאים – משלימים באופן לינארי (חושבים באופן לינארי...)
  • תרבות המזרח – שוברים את הקו

lay dispositionalism:

אנשים נוטים להסביר התנהגות של אחרים על ידי תכונות אופי.

בתחילת השנה, כשראינו את סרטון היוטיוב double rainbow oh my god והסקנו תכונות אופי על סמך התנהגות ספיציפית.

זה lay dispositionalism.

האם זו תכונה אוניברסלית?

מוריס ופאנג (1994):

בדקו שתי מקרים של רצח המונים, אחד באסיה ואחד בארצות הברית.

בדקו ניתוח של עיתונים אמריקאיים ואסייאתיים.

עיתונים אמריקאיים – דיברו על תכונות אופי – חוסר שפיות וכו'.

עיתונים אסייאתיים - דיברו על מערכות יחסים, חוסר השתלבות וכו'.

--> מסקנה (גם ממחקרים נוספים): lay dispositionalism זה דבר מאד מערבי.

קוגניציה ורגש:

לי ועמיתים (2000)

מוטיבציה:

תרבות המערב – דגש על צמצום הפערים בין עצמי ממשי ועצמי אידיאלי.

תרבות המזרח – דגש על צמצום הפערים בין עצמי ממשי ועצמי מחויב.

אליוט ועמיתים:

בדקו מניעים של הימנעות והתקרבות על ידי שאלונים של דיווח עצמי:

תרבות המערב – יותר דגש על מטרות התקרבות

תרבות המזרח – יותר דגש על מטרות הימנעות

(אפשר גם לשאול אם החלוקה הדיכוטומית בין התקרבות והימנעות קיימת גם במזרח).

מה לגבי אושר?

האם יש הבדל בין תרבויות בsubjective well being?

כן! האמריקאים שמחים יותר.

היין ועמיתים (1999):

ביטחון עצמי מדווח בקרב אנשים מהמערב גבוה יותר משל זה במזרח.

האם זה אומר שהם מאושרים יותר?

לא! כי הקשר בין ביטחון עצמי לסיפוק מהחיים חלש יותר במזרח.

האם יש הבדל בחוויה של רגשות חיוביים ושליליים במערב ובמזרח?

כן. במערב יש תדירות גבוהה יותר של רגשות חיוביים ושליליים.

(ייתכן שהעיסוק האינטנסיבי בעצמי במערב הוא שגורם לחווית הרגשות האינטנסיבית יותר).

מערב - יותר כעס וגאווה.

מזרח – יותר אשמה.

קשר בין רגשות חיוביים וסיפוק מהחיים שונה בין תרבות לתרבות.

בכל התרבויות יש קשר, אבל עוצמתו שונה מאד מתרבות לתרבות.

במערב – קשר חזק מאד (76%).

במזרח – יש גם אלמנט של הרגשת רגשות מקובלים בתרבות שקשורה חיובית לסיפוק מהחיים.

אוטונומיה

האם יש הבדל ברמת האוטונומיה בין המזרח למערב?

• כשמגדירים אוטנומיה כעצמאות (מוטיבציה פנימית) – כן

אבל – ככל שאנחנו אוטונומים יותר בהגדרה זו אנחנו מאושרים יותר במערב, אבל לא במזרח.

• כשמגדירים אוטונומיה כפעולה לפי מטרות שאנו מאמינים בהם (מוטיבציה מזוהה) – לא. (הורים שלי קבעו מה אלמד, אבל אני מאמין שזה מה שאני צריך לעשות – לפעול על פיהם).

--> בכל התרבויות, פעולה לפי מניעים אוטונומיים קשורה לסיפוק מהחיים באופן חיובי, אבל הגדרת המניעים האוטונומיים משתנה מתרבות לתרבות.

Self consistency

(עקביות של אישיות ממצב למצב)

במערב זה קשור לסיפוק מהחיים.

סו – 2002:

בדקה אישיות באופן קצת שונה – כך שעל כל שאלה אפשר לענות בסיטואציות שונות (במן מבנה של פנטגון).

• במערב יותר עקביים (לפחות כך מדווחים על עצמם)
• במזרח פחות מדווחים על עקביות ממצב למצב.
• הקשר בין סיפוק מהחיים לעקביות קיים רק במערב.

עוד שאלה שלי: אוקיי, הבנו שיש הבדלים בין תרבותיים. איך אנחנו יודעים שאנשים מתרבויות שונות מתייחסים לשאלונים ולמחקרים באופן שמאפשר להשוות בינהם?

--> אנשים עם רקע דו-תרבותי יכולים לעשות סוויץ' בינהם, בהתאם לרקע.

מה שמנבא אושר שונה מתרבות לתרבות.

האם ההגדרה של אושר זהה בתרבויות שונות?

תשובה אפשרית: יש כיוון של מדידת חיי רווחה פסיכולוגיים במדעי המדינה (על משקל תל"ג), ואז יש שאלה האם יש מדד שמאפשר להשוות בין תרבויות.

The big 5:

האם הם באמת אוניברסליים?

מקריי ועמיתים – 2005:

• גייס 80 עמיתים מרחבי העולם
• למעלה מ12,000 נבדקים
• כולם מילאו שאלונים של הביג 5.

תוצאות:

• בגדול, המבנה הבסיסי של הביג 5, משוחזר פעם אחר פעם, ונראה שזה אוניברסלי (חוץ מפתיחות לדברים חדשים).
• יש הבדלים בין תרבותיים ברמה הממוצעת של תכונות שונות.
  • אנשים מערביים יותר גבוהים באקסטרוורטיות
  • אנים מתרבויות מזרח יותר גבוהים בנוירוטיות.
  • הקשר בין אקסטוורטיות לסיפוק מהחיים גבוה יותר במערב.

היין ועמיתים 2008:

האם חמשת הגדולים נותנים תמונה אובייקטיבית של אופי לאומי?

• בדקו מדדים אובייקטיביים לרמה של C לאומי (רמת דיוק, הצלחה בעבודה, תוחלת חיים יותר גבוהה –-> קצב הליכה, תל"ג, תוחלת חיים, רמת דיוק של שעונים בבנקים), והשוו לשאלונים.
• ציפיה: יהיה קשר בין דיווח עצמי למדדים אובייקטיביים
• נמצא קשר חיובי חזק בין המדדים האובייקטיביים לבין ה"אופי הלאומי"
• לא נמצא שום קשר בין מדדים אובייקטיביים לבין דיווחים עצמיים.

לתרבות יש השפעה מכרעת על האישיות שלנו. תרבות מעצבת את המחשבות, המוטיבציה והרגשות שלנו.

Cultural reletivism – הכל תלוי תרבות.

גם מזה כדאי להיזהר. אנחנו יודעים שיש דברים שאינם תלויי תרבות.