אבנורמלית - שיעור 4

שיעור 4 – 25/03/2012

assessment

אחת המטרות של פסיכולוגיה קלינית היא אבחון – לאבחן האם האדם סובל ממחלה נפשית כזאת או אחרת. זו לא המטרה היחידה:

• מציאת נקודות חולשה וחוזק
• היסטוריה רלוונטית
• ניסיון למצוא סיבתיות ספציפית (אם אפשר), תהליך – לא אטיולוגיה של ההפרעה, אלא של האדם הספציפי.
• התרשמות כללית
• סדר עדיפויות טיפולי (התמכרות / דיכאון?)

במיטבו, אבחון הוא תהליך שנמשך לאורך הטיפול כולו (האם דברים השתנו? מה התגובה לטיפול?)

לא נלמד איך לאבחן, אלא רק את המסביב.

אבחון פסיכולוגי – בעיות אתיקה:

• חוסר תשומת לב לגורמים מצביים (אצל ילדים צעירים זו בעיה גדולה, מנסים לתקן בעזרת אינפורמציה מההורים וכו'). הדגימה אף פעם לא מספיק גדולה.
• אינפורמציה בלתי מדוייקת
• קפיצה למסקנות. אפקט ההילה – תכונה בולטת המטה את כל האבחון. “אפקט הסמל בטירונות" – אם מחפשים מוצאים (חוקר של מאניה דפרסיה ייטה לאבחן הפרעה זו).
• הטיות תרבותיות
• כמו בהרבה תחומים, מה שמאד חשוב היא איכות הכלי האבחוני שבו משתמשים. גם כשיש ניסיון ויכולת אבחונית, זה חשוב מאד מאד. תחום הפסיכולוגיה מאד הצליח בתחום הפסיכומטריקה. האיכות הפסיכומטרית של הכלי האבחוני היא בעלת חשיבות עליונה.
  • נורמות רלוונטיות – לציון גלם אין שום משמעות. הנורמות חייבות להיות רלוונטיות לאוכלוסיה אליה האדם משתייך.
  • מהימנות – האם כלי המדידה מדוייק? בלי מהימנות הכלי לא שווה כלום. נאמנות פרושה עקיבות פנימית, מהימנות לאורך זמן (כלומר שהכלי יתן את אותה תשובה גם כעבור פרק זמן), מהימנות בין שופטים.
  • תוקף – האם כלי המדידה מודד את מה שהוא אמור למדוד (מהימנות היא תנאי לתוקף). גאל – דוגמא למי שיצר כלי מהימן אך לא תקף. יש תוקף קריטריון (האם הכלי בודק את מה שאנחנו חושבים שהוא בודק? יכולת אקדמים או לחץ?), יש תוקף ניבוי, ויש תוקף מתווסף (הכי קשה להגיע לזה. הכוונה היא ליעילות כלי – עד כמה הכלי יעיל מבחינה קלינית. כאן הרבה כלים נופלים).

שיטות אבחון -

• ראיונות
• תצפיות
• מבחנים
  • ביולוגיים – אין לאף הפרעה מרקר ביולוגי שמאפשר למדוד אותה באופן מהימן ותקף.
  • מבחנים נוירופסיכולוגיים – עוזרים בהקשר הנוירופסיכולוגי ובאבחנה מבדלת (האם מדובר בדיכאון או בדמנציה).

ראיונות ותצפיות -

מראיינים בד"כ את האדם עצמו (ילדים, בעיות תפקוד קשות – אנשים מסביב).

בעיה בולטת בקשר לראיונות היא תוקף הניבוי שלהם, והמהימנות שלהם, עד כדי תוקף אפס.

ככל שהראיון יותר מובנה יש פחות בעיות כאלה. בהקשר של ראיונות קליניים יש פיתוח של ראיונות חצי מובנים (לא כל מילה מוכתבת, אבל יש הבניה).

ראיון מובנה -

• סטנדרטיזצציה (מה שואלים, מתי). יש כמה שיטות לראיונות, דוגמא מאחת מהם. יש הוראות ספציפיות מאד בניסיון ליצור סטנדרטיזציה של הראיון. מצד שני, יש להפעיל שיקול דעת קליני, וזה כמובן פוגע בסטנדרטיזציה. לפעמים התשובה מבוססת גם על ניסיון ושיקול דעת. (למשל, אבחון של פסיכוזה. מראיין: האם יוצא לך לשאול קולות שרב האנשים לא שומעים. מרואיין: כן. המראיין צריך לשאול על אופי הקולות – אם הוא שומע לפעמים שקוראים לו, הוא לא בהכרח פסיכוטי. זה קורה לכולנו). יש שאלות מדוייקות, אבל תמיד יש מקום לשיקול דעת.
• יש הכשרה. ההכשרה בד"כ מחייבת הדעה להסכמה באשר לאבחון באחוזים גבוהים מאד.

מבחנים אובייקטיביים

חלק גדול שלהם הוא שאלונים למילוי עצמי, בסגנון מה שהכריחו אותנו למלא בשנה א'.

למשל – BDI – שבודק סימפטומים של דיכאון, יש כלי נוסף שבודק סימפטומים של OCD. שאלונים כאלה לא מספיקים כדי לאבחן הפרעה. למשל – פריט שמנסה לבדוק הפרעת אגרנות, אבל מתורגמת נורא ואיום, כך שאפשר להבין אותה בצורה מטאפורית. יכול להוביל לאבחנה שגויה (הפריט - “אגרתי כל כך הרבה דברים שהם מפריעים לי").

יש שאלונים שבודקים את היחס של האדם לסימפטומים (למשל – של חרדה) משלושה היבטים: חברתי (חשוב לי לא להראות לחוץ), מנטלי (כשאני לא מצליח להתרכז במשימה אני חושש שאני משתגע) וסומטי (מלחיץ אותי כשאני מרגיש רעד). זה לא בודק סימפטומים, אבל קשור.

יש שאלונים שבודקים תכונות אישיות שקשורות להפרעות (למשל – תחושה מוגזמת של סכנה, פרפקציוניזם – רלוונטי לדיכאון ולOCD).

אבחון אישיותי רחב – MMPI, CPI, NEO - הממפ"י בודק פסיכופתולוגיה, ויש כלים רבים שבודקים יכולות ספציפיות או כלליות (וקסלר בודק אינטלגנציה אבל משמש גם למדידות נוירופסיכולוגיות – זיכרון, יכולת מתמטית, יכולת מרחבית).

איכות פסיכומטרית של מבחנים אובייקטיביים

כמובן, יש שונות, יש כלים טובים יותר ופחות. חשוב לקחת בחשבון את נושא התוקף המתווסף של הכלים. למשל, כל מי שעובר התמחות בפסיכולוגיה קלינית בארצנו צריך להעביר סוללת מבחנים. אחד מהרכיבים של הסוללה הזאת הוא הwais – מבחן וקסלר, שבודק אינטלגנציה מסוגים שונים. זהו הכלי האבחוני המוצלח ביותר בתולדות הפסיכולוגיה. קיים שנים רבות ושוכלל לאורכן. הוא עושה עבודה טובה, עד כמה שניתן. הבעיה היא שכשמתמחים צריכים להעביר אותו נשאלת השאלה עד כמה הוא נחוץ – שאלת התוקף המתווסף (למה זה טוב?). זה טוב לאבחון נוירופסיכולגי. אבל לאבחון קליני נחיצותו כלל לא ברורה (אצל ילדים הרבה יותר) ואז ההשקעה בהעברה של המבחן מיותרת.

“אם כבר מדברים על דברים מיותרים ובעייתיים, בואו נעבור למבחני השלכה". מבחני השלכה כמעט תמיד אמורים למדוד תכונות אישיות במובן הרחב. מכילים גירויים בדרגות שונות של עמימות, שמוצגות בנפרד. הוראות די כלליות, קצרות ככל הניתן. כמו בכל הכלים, מדגישים שאין תשובות נכונות או לא נכונות. קוריאם להם מבחנים השלכתיים כי ההנחה היא שהנבחן משליך מעצמו על הגירוי. ההנחה התיאורטית הבסיסית היא שההשלכות האלה חושפות צדדים באישיותו, כולל כאלה שהוא לא מודע אליהם. מבחני ההשלכה הבולטים והידועים הם:

• רורשאך - כל מילה שהנבדק מוציא נרשמת ומנותחת. מתייחסים לכל היבט של התגובה -אורך, מספר תשובות, היבטים אליהם התייחס – כל הגירוי או חלקו, התייחסות לצבע, נורמטיביות / נדירות של התגובה ביחס לנורמה, שימוש במוטיבים.
• TAT – גירויים פחות עמומים מהרורשאך. רואים תמונות עם דמויות, ומבקשים ממנו לומר מה קרה קודם, מה קורה עכשיו ומה יקרה בהמשך. יש הרבה עמימות באשר לסיטואציה.
• מבחני השלמת משפטים. יש כל מיני סוגים. בכולם התחלות עמומות של משפטים והנבדק משלים (“הכי הייתי רוצה...”, “אני תמיד....”, “אמא שלי...”).

על מבחני השלכה באופן כללי:

יש המון ביקורת, בעיקר מכיוון הפסיכומטריקה (מדע האבחון) על המבחנים האלה. בראש ובראשונה ביקורת על הקשר לתיאוריה שהמבחנים מחוברים אליה (אנליטית, ולאחר מכן פסיכודינאמית), שמביאה איתה מושגים כמו מנגוני הגנה, נקודות פיקסציה – שקשורים לאוריינטציה תיאורטית מסויימת ולאו דוקא רלווטניים לכולם. ציינון סובייקטיבי – מהימנות נמוכה, ניכר במיוחד במהימנות בין שופטים. יש נסיונות לעשות סטנדרטיזצציה של הציינון, יש הרבה ויכוח על המהימנות שלהם.

התוקף נמוך עד בלתי קיים – יש מעט מחקר על זה, וגם המחקרים שיש מפוקפקים. במקרים רבים הדברים לא נבדקו בצורה מסויימת (“כלומר מדעית"). אין נורמות מסודרות, והבעייתי מכל – גם באותם מקרים שיש מחקר ויש סיבה להניח שהמחקר אכן נכון (למשל, על תגובות מסויימות לרורשאך אפשר to suggest פסיכוזה), אבל גם אז לא ברור שזה שווה את ההשקעה (כי קשה להעביר את המבחנים האלה).

זה לא ויכוח אקדמי. הכלים האלה חורצים גורלות של אנשים – בהקשר המשפטי: מסוגלות הורית, למשל, בהקשר הפסיכיאטרי: אשפוז כפוי. לכן חשוב שהכלים יהיו טובים.

עד כאן נושא האבחון.

רשימת הפרעות – לחלקן נתייחס בקורס ולחלקן לא.

יש שני פרקים של הDSM שנרחיב עליהם, והם הפרעות חרדה והפרעות מצב רוח (דיכאון והפרעה ביפולרית). מה שמשותף להם הוא distress – מצוקה (אין תרגום טוב בעברית. סבל פסיכולוגי). לפני זה נדבר על סטרס stress – עקה.

למה חשוב כל כך להבין את המושגים האלה (סטרס ודיסטרס)?

מבחינה אפידמיולוגית, הפרעות חרדה ומצב רוח הן הנפוצות ביותר. 25-30% מהאוכלוסיה יאובחנו כסובלים מאחת ההפרעות באיזשהוא שלב בחייהם. זאת הערכת חסר, כי אלו הפרעות רציפות. לכן ההפרעות האלה רלוונטיות לכולנו. מה שבנוסף רלוונטי, הוא שגם אותן הפרעות שנדבר עליהן בהמשך – שאינן חרדה ודיכאון (הפרעות אכילה, הרפעות שינה, הפרעות בתפקוד המיני) הרכיב של הדיסטרס מאד חשוב בהגדרת והבנת ההפרעה והאטיולוגיה שלה. הנושא של הסבל קיים ברב החרדות.

חרדה ודיכאון רלוונטיים משני צידי הרצף האיטיולוגיים – הם גם סיבה להפרעות, אבל הפרעות גם יוצרות דיסטרס. מבחינת המשגה אישיותית הרכיב של הנוירוטיות תמיד מאד דומיננטי.

בנוסף, לגבי הפרעות אלה יש המון מחקר, ולכן אפשר לשים דגש על הבנה עמוקה.

Stress – עקה

טריגרים קשורים רבות לעקה. אבל עקה רלוונטית לכולנו. גם בהקשר של בעיות רפאויות לא פסיכיאטריות (לחץ דם,

מערכת חיסונית PNI).

מה זו עקה?

יש גורמי לחץ, ותגובת לחץ.

תגובת לחץ – סליה Selye – יש תגובת לחץ לא ספציפית. GAS – general adaptation syndrome- מחלק את תגובת הלחץ לשלוש שלבים (מדובר בחולדות):

1. קיפאון – החיות קופאות במקום alarm
2. התנגדות – תפקוד מאד טוב resistance
3. תשישות – אם מדובר בלחץ מתמשך. Exhaustion

זה דומה לתגובות של אירועי לחץ פסיכולוגיים.

נשאל מה נמצא באמצע – בין הגורם המלחיץ ותגובת הלחץ.

בהקשר יש תיאוריות באשר למדוע אנו חווים כל כך הרבה לחץ?

• תיאוריה אחת טוענת שאנחנו לא מותאמים, אנחנו יצורים ארכאיים. לא השתנינו ביולוגית בעשרות אלפי השנים האחרונות, אבל הסביבה שלנו כן. לכן נוצרה חוסר התאמה. אנחנו בנויים לחיות כמו אבות אבותינו, במערות. למשל – הHPA axis response – flight or flight – הורמונים שמופרשים כדי להילחם בסכנה, הם מאד יעילים כשמדובר בסכנות של אבות אבותינו, אבל אלו לא הסכנות אליהן אנחנו חשופים ביומיום. מערכת הפייט אור פלייט היתה חיונית באופן יומיומי עבור אבות אבותינו. היא מזרימה דם רב לגפיים (על חשבון איברים אחרים), יוצרת מתח שרירים, זיעה... מאד יעיל כדי לברוח מנמר. לעומת זאת, התגובות האלה לא מאד יעילות בגורמי הלחץ היום. למשל, אם אנחנו עושים מבחן, לא ממש יעזור לנו לברוח / להתנפל על הדודות / לטפס על עצים. (בנהיגה זה יכול להיות קצת יותר יעיל, זה מפנה תשומת לב). עוד מאפיין של הלחצים היום הוא היותם הרבה יותר מתמשכים / כרוניים – אנחנו יודעים על המבחן הרבה זמן מראש (לעומת זאת, אריות אף פעם לא מודיעים מתי הם מתכוונים להגיע). כל זה יוצר בעיה כי המערכת שלנו לא בנויה ללחץ מתמשך. זה גורם לבעיות, ובמקרים מסויימים להפרעות נפשיות (למשל הפרעות חרדה).

גורמי לחץ:

במשך שנים היה עיסוק נרחב באירועי חיים. ניסו למדוד את עוצמת הלחץ באמצעות אירועי חיים חיוביים (גם הם גורמי לחץ) ושליליים שהאדם חווה. זו גישה בעייתית כי יש שונות אובייקטיבית ברמת הקושי של אירוע בהתאם לקונטקסט (גירושין, חתונה, אובדן). מה שעוד יותר בעייתי הוא שמה שחשוב יותר הוא לא רק העניין האובייקטיבי אלא החוויה הסובייקטיבית, איך האדם חווה את זה.

מכאן התפתחו כמה מודלים, החשוב שבינהם הוא cognetive appraisal model of stress:

• חייב להיות אירוע חיצוני לmind (ולא לאדם, כי גם כריתת יד, למשל, נחשבת)
• הערכה appraisal -
  • הערכה ראשונית – מופנית החוצה. שאלה בסיסית: מה המשמעות של הדבר הזה לגבי? האם זה מסוכן/ מלחיץ / מאתגר?
    האם מדובר באיום? איום הוא תמיד אופציה לנזק עתידי. אם לא, אין תגובת לחץ. אם כן, עוברים הלאה להערכה שניונית – האם אני מסוגל להתמודד עם זה?
    האם מדובר באובדן? אובדן הוא נזק שכבר התרחש
    האם מדובר באתגר? ייתכן שיצא לי מזה רווח אבל זה כרוך בסיכון. אתגר יכול לערב רגשות שליליים ועקה, אבל יש שם גם רגשות חיוביים.
    האבחנה בין איום, אובדן ואתגר לא כל כך פשוטה. לא יכול להיות אתגר בלי אלמנט של איום. גם באובדן יש תמיד איום לגבי העתיד.
  • הערכה שניונית – מופנית פנימה: מה אני יכול לעשות בעניין? האם אני מסוגל לעשות את מה שצריך? כאן זו שאלה של משאבים – יכולות אינטלקטואליות, יכולות של פתרון בעיות, תכונות אישיות מועילות, כח פיזי, משאבים כלכליים, תמיכה חברתית, זמינות אינפורמצה על המצב, ניסיון קודם (שני האחרונים קשורים לדרגות החופש, כלומר כמו האלמנטים הלא ידועים שמובנים במצב. ככל שיש יותר ניסיון וידע קודם יש פחות דרגות חופש (אנחנו מעוניינים בפחות דרגות חופש במקרה הזה, שלא כמו בסטט)). כל סוג של דבר שהוזכר לעיל יעזור לי להעריך את המצב כפחות מלחיץ. זה מגיע להערכה כוללת – האם אני מסוגל להתמודד עם המצב הזה? ככל שהתשובה חיובית יותר כל יהיה פחות לחץ.
• תגובת לחץ (תתרחש או לא, תהיה עוצמתית יותר או פחות בהתאם להערכה).

למשל, מבחן המתאם – איך ייתכן שלא תהיה תגובת לחץ? (בהתאם להערכה ראשונית או שניונית):

• מדריך בקורס מתאם שנשלח לעשות את המתאם
• מישהו שצריך ציון כלשהוא במתאם, לא משנה איזה
• מישהו שמאמין שיש לו משאבים להשיג את הציון

זוהי תגובה מהירה שמתרחשת באופו אוטומטי. זה לא עניין יציב – במיוחד בהקשר של עקה מודרנית שהיא מתמשכת. זהו תהליך דינאמי שמרחש online ואינו קפוא וקבוע על ציר הזמן.

ניסוי שבדק הערכה של גורם הלחץ – פרופסור שלמה ברזניץ.

הוא בדק איך חיילים שנמצאים בשלב ההכשרה והסינון ליחידה מובחרת מגיבים למצבי סטרס. היתה משימה מאד קשה, מסע קשה – 50 ק"מ (הרבה יותר ממה שעשו עד אותו שלב, אבל לא בלתי אפשרי) שמערב גם איום, גם אתגר ואובדן הוא גם אפשרות (מי שלא מסיים את המסע יש לכך תוצאה). מוטיבציה מאד גבוהה.

מניפולציה על רמת המידע:

קבוצה	אורך המסע	מידע	תוצאות
1	50 ק"מ	50 ק"מ	מעט פרשו
2	50 ק"מ	אין (אמרו שיהיה רציני, ארוך וקשה יותר מעד כה)	לא ברור
3	50 ק"מ	אמרו להם קודם שילכו 30 ק"מ, ואחרי 29 ק"מ אמרו להם שבעצם זה 50 ק"מ	אף אחד לא פרש לפני הק"מ ה29, אחרי ההודעה – פרשו יחסית הרבה.
4	50 ק"מ	אמרו להם בהתחלה שזה יהיה 70 ק"מ, ובקילומטר ה29 אמרו להם שזה בעצם 50 ק"מ	יחסית הרבה פרשו לפני הק"מ ה29 ואף אחד לא פרש אחריו.

ההבדל בין קבוצות 3-4 היה רק בכמה ק"מ הם "סחבו בראש".

מאפייני הסטרס:

• הסתברות הנזק היא תמיד פרמטר באיום. בעיקרון, ככל שההסתברות יותר גבוהה יש יותר לחץ, אבל זה לא לגמרי לינארי. יש קפיצות גדולות בין 0 ומה שטיפה מעליו, בין 100 ומה שטיפה מתחתיו. (זה גם בתקווה לרווח, כמו שהראו כהנמן וטברסקי).
• עוצמת הנזק
• תחושת שליטה – נושא חשוב. בד"כ מפחית לחץ, למשל אם אומרים לילד אצל רופא שיניים "אם כואב לך תרים את היד / תלחץ על כפתור".
• ניסיון קודם
• לדעת מתי מצב העקה יגמר. יש ניסויים מעניינים שבודקים את זה. אחת הפרדיגמות היא לקחת נבדקים רגילים לניסוי, ולתת להם שוק חשמלי קטן וחמוד ולחלוטין לא מסוכן. הם מילאו את כל הכללים האתיים בקשר לניסוי שמכאיבים בהם – שילמו הרבה (200 שקל לחצי שעה), שאלון בריאות יחסית מפורט, נוכחות של איש רפואה, הודגש שבכל שלב אפשר להפסיק, מילאו כמה טפסי הסכמה, אמרו להם שהם עומדים לעבור חוויה לא נעימה אך לא מסוכנת. אח"כ הושיבו אותם מול שעון ואמרו להם שעוד דקה / חמש דקות וכד' הם יקבלו שוק חשמלי לא מסוכן. בסוף לא היה שוק! מודדים מדדים פיזיולוגיים. מגלים שיש עקומת u משונה – יש רמת לחץ מסויימת, שיורדת ואז עולה ככל שהזמן מתקדם. ככל שעובר יותר זמן כך הu יותר עמוק – ומגיעים לרמות לחץ יותר גבוהות בסוף – לזה קרואים "אינקובציה של לחץ".

פילוסופיה של המדע - שיעור 4 - פרק 3: מטרות המדע

שיעור 4 22-03-2012

פרק 3: ערכי המדע

מהלך השיעור

ערכי המדע ורציונליות אינסטרומנטלית

• הערת שוליים
• האתוס המדעי לפי רוברט מרסון

כיצד מזהים ערכים?

• תצפית אינטרוספקטיבית וקשייה
• רציונליות אינסטרומנטלית ועקרון חסד ככלל פרשנות
• התמקדות במטרות אפיסטמיות: תיאור / אמת, חיזוי, הסבר

כיצד שופטים ערכים?

רשימת הערכים האפיסטמיים של המדע:

• נכונה?
• מיוחדת?
• ממצה?

חסר חצי שיעור ראשון

הפתרון שלנו יהיה להתמקד במטרות האפיסטמיות של המדע.

הרעיון סביבו אנו חגים הוא שיש רעיון ששמו מדע, והוא קשור לאיסוף ידע.

קיימת שאלה בדבר אפיון המפעל הזה, והערכת פעילותו.

ראינו שכדי להבין את המדע עלינו לשאול מהו מדע, ואחת הדרכים היא להסתכל על ההיסטוריה ולבחור פרשיות מייצגות בהיסטוריה. אבל כדי לבחור את הפרשיות עלינו לדעת שהן מדעיות! ולשם בחירת פרשיות מעניינות עלינו לדעת די הרבה על המדע. למשל, נרצה לבחור מדענים מצטיינים – איך נגדיר הצטיינות מדעית? פתרון אחד ה וא רציונליות אינסטרומנטלית – הם מצטיינים משום שהם השיגו את המטרות שלהם.

אנחנו שוב רואים שאין נקודת התחלה חדה, ולכן כדי להתקדם יש לעשות בחירות. בחירה אחת שאורלי עשתה היא רציונליות אינסטרומנטלית, למרות המודעות לבעיות שלה. כנ"ל לגבי המטרות. זאת התחלה, ובמהלך הדיון הביקורתי נמשיך לשאול על הקביעות הללו. אז אם אנחנו מרגישים שאנחנו לא על קרקע מוצקה – זה כי ככה זה בפילוסופיה (בניגוד לתחומי המדעים עצם, בהם יש רושם משלה של בהירות וחדות).

עד עכשיו הצגנו את הקושי בזיהוי ערכים. בחרנו להתמקד בערכים מסויימים <אלו?>.

עכשיו עולה השאלה של שיפוט ערכים.

בהקשר הזה נחזור לוובר. וובר דיבר על ערכים ככלי להערכת פעילות בהקשרים רחבים. הוא סבר שדבקות יתר ברעיון של רציונליות אינסטרומנטלית יכול להיות בה פגם מוסרי מאד עמוק. הכוונה היא לכך שאנשים בתרבות המערבית נוטים להשתמש במצויינות כקריטריון להערכה. מהי מצויינות? לכל תחום יש מטרות וערכים שהוא חותר אליהם, והמצטייין הוא זה שמשיג אותם באופן מיטבי. הבעיה היא שעובדים מצטיינים יכולים לשרת מטרות מפלצתיות (דוגמא מובהקת – המשטר הנאצי – אנשים פעלו ביעילות ומקצועיות בשירות מטרות שאפשר לשים עליהם סימן שאלה). לכן לא די ברציונליות אינסטרומנטלית כדי להצדיק שבח – יש לשאול גם על הערכים.

קראווז'ו, 1660, “צליבתו של פטר הקדוש" – פטר נצלב הפוך, כי הוא לא רצה להידמות לישו. הוא ממוסמר בתמונה לצלב, והפועלים מתאמצים להרים את הצלב. בשבילם זה יום עבודה! הם מנסים להצטיין בה. לא ממש מעניין אותם שמדובר בצלב שממוסמר אליו אדם. הם משרתים את המטרה שלהם – להביא כסף הביתה – בהצטיינות. למעביד שלהם יש ערכים משלו. אפשר לראות את העבודה הזאת כביקורת על מצויינות כערך בפני עצמו.

בביקרות של ערכים יש בעיה מושגית, במסגרת של רציונליות אינסטרומנטלית. <מהי? אני חשבתי שזה מעגליות, אבל לא בטוחה שלזה הכוונה> אנחנו לא נתעסק בזה, אלא פשוט נעסוק בערכים בלי לשפוט אותם.

• (תגובה לשאלה בכיתה) קיימת שאלה האם קיים מדע מעבר למדענים, האנשים שמרכיבים אותו. בהקשר לדיון שלנו הכוונה ב'מדע' היא בדרך כלל למדענים.

על הערך של גילוי האמת -

וובר דיבר על ערכים אפיסטמיים (בהקשר של ערכי המדע), וכך גם מרטון. אב הערך של האמת, אם רוצים לשפוט את המדע, והאם פעולות מדעיות מקדמות את הערך הזה, צריך להבין את מושג האמת. זהו מושג מורכב, יש תיאוריות עליו -

אמת כהתאמה – מייצג את הדברים בעולם

אמת כלכידות – קוהרנטית עם דברים אחרים שאנחנו מאמינים בהם

אנחנו לא ניכנס לזה.

רמון ארון, שחוקר את ההיסטוריה של סוציולוגים, כותב על וובר כך. “המחקר המדעי הוא איפה דוגמא מצוינת לרציונליות אינסטרומנטלית ביחס ליעד שהוא האמת. ואמנם, היעד עצמו נקבע עפ"י שיפוט ערכי, כלומר עפ"י שיפוט ערכה של האמת. המדע הוא איפה שילוב של פעולה רציונליות ביחס ליעד ופעולה רציונלית ביחס לערך, שהוא האמת". האם האמת היא מטרה אנלוגית (מטאפורה – המדריך שלוקח אותנו ללאריסה, האמת כלאריסה), או שהוא ערך, עם סוג של קדושה.

ייחסנו למדע ערכים: תיאור/אמת, חיזוי והסבר.

נשאלה 3 שאלות ביחס אליהם:

1. האם הרשימה נכונה, האם המדע באמת חותר לשם? האם מדענים צריכים לשאוף לשם? (שאלה נורמטיבית).
2. האם הרשימה הזאת מייחדת את המדע, או שמא הערכים האלה מופיעים גם במעלים הגותיים אחרים?
3. האם הרשימת ממצה? האם ערכים אלה מספיקים כדי לאפיין את הפעילות המדעית?

כבר דיברנו על התשובות לשאלות, זה יהי סוג של סיכום.

1 האם הרשימה נכונה?

בכריכת הספר של וולטר על הצגת התיאוריה של ניוטון, רואים את וולטר יושב ליד שולחן, למעלה, מעל העננים ואור האמת יושב ניוטון. מולו יושבת דמות שמחזיקה מראה ומכוונת את האור מניוטון אל וולטר. האישה הזאת, אמילי דה שאטלה, היא המאהבת של וולטיר, והיא שהסבירה לו את התיאוריה של ניוטון.

יש עוד תמונה שבה רואים את המדען כמקור אור – אורה של האמת, והאור קורן על האנשים שמקבלים הסבר על מערכות העולם.

יש גם תפיסות שמייחסות למדע מטרות אחרות לגמרי. אחת התפיסות היא זו שרואה את מטרת המדע שקשורה לכח חברתי. ליוטר “המצב הפוסט מודרני" מתאר את המדע כמוסד שמתיימר להציג לנו את האמת המדעית, אך המטרה למעשה היא של שלטון, כח כלכלי ולא האמת. גישות ספקניות מהסוג הזה מעמידות בסימן שאלה את רשימת הערכים שהצבנו למדע.

2 האם הרשימה מייחדת את המדע?

2 תמונות שמצביעות על היקף השאלה. שתיהן של wright.

The alchemist - גם האלכימאי מגלה איזו אמת. רואים אור שיוצא מהגילוי שלו – אולי אבן החכמים. ניוטון היה עוסק באלכמיה – זה היה העיסוק העיקרי שלו, אבל כבר אז, במאה ה18, היה ברור שהענפים מתחילים להיפרד, שזה לא מדע. אבל זה כן מפעל אינטלקטואלי שמנסה, כמו המדע, בשיטות אחרות, להבין את המצב העיניים, לתאר, להסביר ולחזות. (היו גם מפעלים אחרים ששאפו לתאר ולהסביר).

“שלושה אנשים מתבוננים בגליאדיאטור באור הנר" – אפשר להבין שמדובר ברננסנס, אז התרבות הרומית הושמה במרכז הבמה כמקור לידע. שוב – תפיסה של ידע שפונה למקור שאיננו המדע – כתבים עתיקים, למשל (זו הפרשנות שלה, לא ברור שלכך התכוון המשורר).

כלומר, המטרות האלה אינן מייחדות את המדע. יחד עם זאת, המפעלים האינטלקטואליים האחרים נתנו תיאור (שנתנו תחושה "אההה"), וניסו להסביר, אבל נבדלו מהמדע מאד ביכולת החיזוי. המדע, בעיקר מאז גלילאו, אז הוא משולב במתמטיקה, יכול לתת חיזוי כמותי מדוייק של התרחשויות בעתיד. הדבר הזה היה כמעט ללא תקדים. הדבר הדומה היחיד לפני זה היה תצפיות אסטרונומיות, במודלים שהיה בהם לא רק מודל איכותי אלא ממש חיזוי כמותי שהיה נגיש לכל מי שילמד את השיטה. במובן של החיזוי המדע שונה בפרוייקטים אחרים (פרט לעניין האסטרונומיה, שצריך לבדוק באיזה מובן היא מדעית).

3 האם הרשימה ממצה? (האם זה המקום של הכותרת?)

אושר וצדק חברתי הם ערכים שנחשבו לערכים מכוננים של צדק מדעי. דיברנו על זה בהקשר של האכזבה מהמדע, ועד כמה מדענים אחראיים לתוצאות התגליות שלהם.

נציד דוגמא נוספת, שמראה שערכים חברתיים ומוסריים משפיעים על העשיה המדעית, אבל צריך לבדוק אם אלו ערכי נוספים לצד אמת, חיזוי והסבר או שהם מועדפים עליהם.

סטיבן ווינברג, זוכה פרס נובל בפיזיקה "חזון התיאוריה הסופית". שהו ספר שפונה לציבור הרחב, ובו הוא מספר על החזון שלו כפיזיקאי, והחזו שלו הוא התיאוריה הסופית – גילוי האמת השלמה על העולם. זה לא ספר תמים, יש לו אג'נדה ספציפית. באותה תקופה היתה הצעה לבנות בארה"ב מאיץ חלקיקים שיתחרה בזה האירופאי. זאת היתה שאלה גדולה של הפניית כספים. ווינברג תמך בבניית המאיץ והספר היה חלק מפרוייקט התמיכה שלו. בספר הוא מדבר על האמת שמדריכה אותו כפיזיקאי. הוא מדבר על זה ועל כל מיני ערכים אחרים שמדריכים אותו בסיפור המאיץ. הוא מתאר את עצמו כחותר את האמת, לעומת פוליטיקאים, שמונעים ע"י האינטרס הכלכלי המיידי של ציבור בוחריהם (שרוצים לצמצמם את הגירעון הפדרלי). הוא אומר שיש עוד מדענים (לא הוא) שיש להם אינטרסים אחרים – למשל, לקבל תקציבים למחקרים שלהם.

בעיני ויינברג המאיץ הוא קריטי לגילוי האמת. הוא אומר שזה לא קשור לרגשותיו האישיים – המטרות של המדע, שהמאיץ חיוני להם, הוא גילוי האמת הסופית על היקום. כל מי שלא תומך בזה הוא בשירות אינטרסים אחרים.

שאלה דומה יש היום בקשר לפרוייקט בשם "המח הכחול", שיקר באופן לא רגיל. לכן עולה השאלה בדבר הקמתו – יש שטוענים שהבנת המח תתרום לפתרון מגוון בעיות, ומצד שני – כסף לא צומח על העצים.

השאלה היא מה יתן הפורייקט הזה אם הוא ייתקיים, ומה משקל הערכים המתחרים (למשל, יוקרה אישית). אנחנו נתמקד בערכים האפיסטמיים, ונשאל אם הפרוייקט יוביל לערכים האפיסטמיים.

2 נקודות לסיום:

פרקטית – בתרגיל נקרא קטעים של שליק ושל שייפין. שם נשוב ונראה גישות מתוך תפיסות פילוסופיות שונות באשר לשאלה מהם (מטרות) המדע. שליק יציג מטרות, שייפין יבחן אותם.

המשך הקורס – הצבנו מסגרת לדיון. עכשיו נתחיל לבדוק אספקטים שונים של השגת מטרות המדע. נשאל האם המטרות של תיאור, חיזוי והסבר מקודמות באמצעות השיטה המדעית. כדי לבדוק את זה, נצטרך לבדוק מהי השיטה המדעית. שוב, חזרה למעגלים. לכן, לא נגדיר את השיטה המדעית. לא תהיה הצעה בקשר לטיבה של השיטה המדעית, אלא הליכה צעד אחר צעד באופן הבא: נתחיל מתפיסה אינטאטיבית, לפיה במדע יש משהו אמפירי, הוא קשור איכשהוא לניסיון ולתצפיות. נרצה לבדוק האם המטרות המדעיות קשורות איכשהוא לצד האמפירי. בדימוי של המדע הוא של מישהו שיושב במעבדה ועושה ניסוי / צופה בטלסקופ וכו' (זאת האינטואיציה).

החלקים הם:

• חלק ב' – מדובר בראיות אמפיריות. אם אנחנו רוצים שההאמנו ישרתו את המטרות אנחנו צריכים לתמוך בהאמנות, והדעה הרווחת היא שהתמיכה צריכה להיות קשורה לניסיון. זאת אמירה טריוויאלית – ברור שהמדע מחפש ראיות אמפיריות לתיאוריות שלו. מתחת לאמירה הזאת יש שורה של בעיות, אותן נצטרך לבדוק:
  • ראיות – מה זו ראיה (איך זה קשור לראיות משפטיות? באופן היסטורי הן צמחו יחד באופן הדוק, חומר למחשבה)
  • נבחין בין שלושה סוגים של ראיות:
    • תצפיות – הסתכלות בדברים, בכל סיטואציה שלי. קשור לחושים. המילה 'תצפית' מרמזת על ראיה, אבל לאו דוקא – אפשר גם עם חושים אחרים.
    • ניסויים – סוג מסויים של תצפיות. תצפיות בסיטואציה מאד מסויימת, מובנית. טקס שלם ומאד מורכב. השאלה היא האם הטקס הזה, כפי שמקובל לעשות אותו, באיזו מידה הוא מקדם את המטרות האפיסטמיות. למה / האם הדבר הזה מקדם מטרות של חיזוי והסבר.
    • עדויות – מה שאחרים מספרים לנו. נשאל מה המעמד בתוך המדע של עדויות הזולת, ואיך שה קשור להשגת מטרות המדע.
• חלק ג' - מראיות לתיאוריות – איך משתמשים בכל הנתונים שאספנו בתצפיות, ניסויית ועדויות, מה השקר בינן לבין תיאוריות. החלק הזה נבדוק האם התיאוריות המדעיות קשורות למטרות האלה.
• חלק ד' – נעבור לדרך חשיבה שונה. גישות שמטילות פסק בעצם הדיון בקריטריון של רציונליות אינסטרומנטלית (בה נדון עד פרק 12). נשאל אם אולי דרך נכונה יותר להסתכל על המדע, סוציולוגית או אנתרופולגית (ולא רק האם המדע הוא דרך מוצלחת לגלות את האמת).