פסיכולוגיה ופוליטיקה - שיעור 4

עמרם תומך בגישה לא קונוונציונלית, יש שיאמרו חתרנית – הגישה הקונטקסטואלית. גישה זו מערערת על כך שהפרעות נפשיות הן דבר אמיתי ושטיפול הוא הדרך להשתחרר מהן. זה ערעור רציני על מוסכמות בתחום. הוא לא מתווכח עם כך שבני אדם חווים כאב, ושאנשי מקצוע עם לב יכולים לעזור לאנשים במצוקה. הוא מציג צורת חשיבה אלטרנטיבית, אך לא פרקטיקה אלטרנטיבית. זה מזכיר אמירה בקונטקסט אחר – כאשר סטאלין התבקש על ידי האפיפיור להקל את הלחץ על הקתולים ברוסיה הסובייטית, הוא הסיח, כביכול, לפי תומו, ושאל כמה דייוזיות יש לאפיפיור. ובכן, לגישה שלו, שמייצג תומס צאז, אין דיוויזיות. הוא רוכב בודד, כמעט ואין לו תומכים (היו פעם בארה"ב והם נתמעטו עם השנים). הוא ניסה להחזיר את הגלגל אחורנית על ידי ביטול האשפוז הכפוי והמוסדות הסגורים, והוא נתקל בקיר ברזל (=הממסד הפסיכיאטרי). הוא ניסה לייסד מוסד לביטול האשפוז הכפוי. הארגון התפרק / פשט את הרגל (מכנה אותו - “ארגון קיקיוני", שלא האריך ימים). מה שמעניין הוא הטרמינולוגיה בשם הארגון abolition – מילה שמשמעותה ביטול ושימשה בקונטקסט של ביטול העבדות, ואכן ההמשגה של אשפוז פסיכיאטרי כעבדות אפיינה את התורה של צאז.

דוד המלך מלמד אותנו, בתקדים עם אכיש מלך גת, שאפשר להתחזות לחולה נפש – לעומת מחלה גופנית שאותה קשה לזייף, ואף על פי כן היא נחשבת למחלה רגילה. מייקל רוזלהן (או משהו כזה) גייס תלמידים והקנה להם מספר תכונות של חולי נפש – שמיעת קולות וכו', והם אשפזו את עצמם בבתי חולים פיסכיאטרים – איש לא עלה על התבנית. [שמיעת קולות נחשבת לסימפטום מאד חמור, אלא אם כן אתה קדוש או נביא :) - בהקשר הזה אני נזכרת באמירה שנבואה, לאחר בית שני, ניתנה רק לקטנים ולשוטים.]. אנשים אלה שוחררו לבסוף. הם נקראו בספרות pseudo-patients, חולים מדומים. הם עסקו בתצפית (משתתפת) וביומני האחיות נכתב שהם עוסקים בכתיבה קומפולסיבית. הם שוחררו, כמובן, לא ללא אבחנה, כלוקים בסכיזופרניה בנסיגה (כי הם חדלו להתלונן על הסימפטומים, אך לא יוותרו על האבחנה. אצל הרוסים קיימת סכיזופרניה זוחלת, ואף “סכיזופרניה ציונית”).

סיפור! סיפורה של נסיכה בשם דימפנה, בת מלך אירלנד. המאה השישית. אירלנד עדיין פגאנית אבל יש בה תחילת תהליך של ניצור. המלך היה פגאני אבל אישתו כבר התנצרה. היא מסרה את ביתה לגידולו של נזיר, שיגדל אותה על ערכי הנצרוץ. המלכה מתה והמלך, שהתגעגע אליה שלח שליחים שיחפשו אישה שדומה לדימפנה, ומצאו את בתו, שבינתיים גדלה ויפתה. היא התחלחלה מפני איום גילוי העריות, והנזיר הבריח אותה אל מעבר לתעלה, למה שהיום הוא בלגיה. המלך שלח למצוא אותה שם ומשסרבה לבוא הוציאו אותה להורג במקום שנקרא geel, בעריפת ראש. במקום שהתבצעה ההוצאה להורג ונקברה דימפנה נבנתה כנסיה והיא הוכרזה כקדושה. דימפנה, בגלל סיפור של 3 אנשים חולי נפש שצפו בהוצאה להורג, ונרפאו (טיפול בשוק), הוכרזה כפטרונם של חולי הנפש. החלה עליה לרגל של פגועי נפש (שטופלו על ידי נזירים באיזה דרך), וכדי לשכן אותם פתחו אנשי העיירה את ביתם לפגועי הנפש שהשתלבו במשפחה ובחיי הקהילה. המקום הפך למודל של שיקופ בקהילה – אין לזה אח ורע בתולדות הפסיכיאטריה. זהו תקדים לטיפול מסוג זה.

הוגו ון דר גוס goes, צייר חשוב מאד שעבודתו היתה היחידה שחצתה את אלפים ושוכנה במוזיאון חשוב בפירנצה. הוגו היה הדיקן של גילדת הציירים והסיידים בעיר מסויימת. בשלב מסויים הוגו החליט לפרוש מהווית העולם הזה ונכנס למנזר והשתלב בהווי שלו. הוא המשיך לצייר במנזר ועלו אליו לרגל על מנת לראות את הפלא. במנזר הוקצו למבקרים חדרים בהם הם יכלו לנוח, לאכול ולשתות יין (הצייר הצטרף לארוחות השחיתות של האצילים שעלו אליו לרגל, הנזירים ראו זאת בעין רעה). באיזה משלחת שיצאה מהמנזר הוגו חווה תחושה של הסרת ברכת האל ממנו, וניסה לפגוע בעצמו. הוא הוחזר למנזר שם ניסו לטפל בו. סברו (כמו אצל דוד) שנכנסה בו רוח רעה וניסו לטפל בו על ידי מנגנים. לאחר כשנתיים הוא נפטר. מה שמעניין בסיפור הזה הוא הפרשנות של אנשי שמקום, ובפרט אחד – שתיעד את הסיפור (תפקידו היה איש הרפואה וכותב דברי ימי המקום). הוא העלה כמה פרשנויות אפשריות – אחת-כתוצאה משתיית יין (חטא באותה מסגרת מחמירה) נוצר קריש דם במוחו, פרשנות שניה – אדם שמנסה לפגוע בעצמו נכנס בו השד (תפיסה דמונולוגית) אבל התנהגותו של הצייר לא הלמה את הסימטומולגיה הדמונולוגית (הוא לא היה תוקפן). ההסבר השלישי, שהתקבל על דעת אנשי המקום באותה תקופה, הוא הסבר דתי – האל שלח את זעמו באומן משום גבהות ליבו, והעניזו במלנכוליה (שלימים הפכה להיות דפרסיה).

אנשי בריאות הנפש בין זמננו עטו על הוגו ון דר גוס והעניקו לו אבחנות עדכניות.

תרזה הקדושה ייסדה מסדר שקיים עד היום (המוחרקה שבכרמל ועוד משהו). היא הקימה מנזרים, היתה תיאולוגית חשובה, הימים ימי האינקוויזיציה. באותם ימים פורסם הספר לזיהוי מכשפות (ה- DSM הראשון...). תרזה לקחה על עצמה להציל נשים מציפורני האינקוויזיציה וכתבה חיבורים בהן טענה שהנשים שנחשדו בכישוף הן נשים חולים, וברב חוכמתה קבעה שהן 'כעין חולות' as if sick. היא ראתה בהן נשים שחלו במחלה לא אורגנית – מאוחר יותר השתמשו במונח מלנכוליה. עובדתית, היא הצליחה להיוציא מידי האינקוויזיטורם נשים שהוכרז ליהם כמכשפות. היא יצרה תקדים לassylom – מקום מחסה ומפלט מרדיפות (חדרים בצידי המנזרים שלה בהן הן שוכנו). היה זה תקדים למה שמאוחר יותר התפתח לאשפוזו של חריג, עבריין שבית המשפט ראה במעשיו תוצאה של מחלת נפש, ובמקום להיאסר הוא מאושפז. --> תחילת היווצרות הפרדיגמה האירופאית של מחלת נפש.

שנות השישים של המאה העשרים – סיפורו של לי הארווי אוסוואלד– רוצחו של קנדי. הוא הוצא להורג ביריה מול הטלוויזיה. הוקמה וועדה על מנת לחקור את סיפורו של לי אוסוואלד, ובראשה עמד סנאטור וישבו בה אנשי מקצוע. מצאו שבילדותו לי סבל מהפרעות התנהגותיות שונות. כמו כן, נמצא שהיועצים המליצו להפנות אותו לטיפול ואימו התנגדה לכך. הוועדה ליקטה נתונים ומצאה שבין 8-10 מילדי ארה"ב סובלים מהפרעות נפשיות בדרגה כזו או אחרת, וששירותי הטיפול לא מספיקים, ובנוסף – הורים רבים מתנגדים להפנות את ילדיהם, לא רוצים להבדיל את הילד משאר הילדים. לאור הנתונים הגיעה הוועדה למסקנה שמן הראוי לחוקק חוק שעל פיו יוקמו בפרק זמן מסויים מאות תחנות לאיתור ילדים בסיכון. בשנות השישים לא היו כל כך מודעים לעניינים כמו נבואה המגשימה את עצמה. הגישה היתה שניתן לזהות ילדים מועדים לפורענות, ושאילו היה מאתרים ומטפלים בלי אוסוואלד הנשיא היה עוד חי. הגישה היתה שכל הפושעים היו פעם ילדים, ושאם נאצר אותם בעודם ילדים, את הילדים בסיכון, מבעוד מועד, נוכל לטהר את החברה מכל האלמנטים השליליים. כדי להפעיל מערכת עצומה כזאת יש לחוקק חוקים שלפיהם יידרשו הורים שגורימים בסביבה מאתרים את ילדיהם כילדים בסיכון להביא את ילדיהם לטיפול. יש כאן פסיכולוגיזציה מסיבית של כל חוליינו – הפוליטיים, החברתיים.

Dineen – פסיכולוגית קלינית ש"חזרה ב(ל)שאלה" כתבה טקסט בשם manufacturing victims – what the psychology industry is doing to people שוב, מדובר באדם חף מפשע שאיש בריאות הנפש מלביש עליו תיק. זה רחוק ממציאות החיים ולא תמיד אנשים שנלכדים בידי אנשי מקצוע עיוורים למתרחש – הרבה פעמים אנשים מוכנים לעטות על צמם את מעיל המשוגעים כי זה משרת מטרות מסויימות. המילה "ייצור" בכותרת רומזת על קונספירציה בקרב אנשי המקצוע – לוכדי נפשות.

(רולניק, פסיכולוג והיסטוריון, “עושי הנפשות" – לעשות נפשות זו לשון רכה יוצר מ"ייצור". ) דינין מובילה לקונספציה "המדינה הטיפולית" – מדינה מערבית שמנהיגה שירותי בריאות נפש נרחבים (אין אדם שלא נתקל שאיש בריאות נפש, ברצונו או שלא, במהלך חייו). המחברת טוענת שהמושג קורבן, שנפוץ מאד בקרב אנשי המקצוע (ויקטימולוגיה – ענף שחוקר קרבון והתקרבנות), שהיה בעבר שמור למצבים שאינם מעשי ידי אדם – מגיפה, אסון טבע... התמתח מאד והוא מוחל על כל סיטואציה שיש בה מרכיבים של סטרס, של טראומה, פוסט טראומה... מצבים עברו תהליך מואץ של פסיכולוגיזציה / מדיקליזציה, שהתעשייה המשומנת היטב של פסיכולוגיה קלינית עוסקת ללא לאות בפעולוץ חינוך/הסברה/תעמולה/שטיפת מח, על מנת לשכנע את הציבור, או אנשים מסויימים, שהם 1. סובלים מבעיה נפשית ו-2. זקוקים לטיפול. הטענה של דינין היא שהחברה הופכת לעם של קרבנות. מגמה של התקרבנות (היא מדברת על החברה האמריקאית).

לקט של וויניוטות שמדגים את טיבה של המגמה הזאת:

• שליחתם של צוותי בריאות נפש mental health teams לאזורים מוכי אסונות טבע (או מלחמות, נישאר בתחום מעשי ידי הטבע). צוותים שאנורים להכשיר מקומיים בטיפול בנפגעים על פי דגמים שפותחו לאורך שנים – כמו המתודה הקרויה התערבות במשבר. צוותים יוצאים כדי להכשיר צוותים אחרים – כדי להעלות מודעות לבעיות בריאות נפש של אנשים שהיו חשופים לסטרס. מורכב משני חלקים: 1. מישהו אמור להושיט יד לאנשים במצוקה. 2. יש כאן הבניה של ראיית התנהגות מסויימת כנובעת מהפרעה נפשית. יש כן משהו מסיונרי – הפצת רעיון מסויים באזורים נחשלים שרעיון בריאות הנפש לא הוטמע בהם (הרעיון – הבעיה היא נפשית והפתרון הוא מקצועי). זוהי מדיקליזציה הזויה אך קיימת.
• דוגמא – בתי המשפט, הרשויות הכריזו על אנשים שנלחמו במלחמת העולם 2, כסובלים מהלם קרב מאוחר. מה שהופיע בעיתונות (לעיתונות יש תפקיד מרכזי מאד בהשתלת הרעיון) הוא שאנשים יכולים לשאת איתם את הפצצה המתקתקת הזאת לאורך שנים בלי שאף אחד ידע, ורק בשלב מאוחר – גיל הפרישה, למשל, השד יוצא מהבקבוק והעניין מתגלה. למשל, בשנות התשעים אדם פנה לממשלה בדרישה לקבל התנצלות ופיצויים על כך שאביו, שנלחם במלחה"ע 2, התנהג למשפחתו באופנים קשים מאד שפגעו בהם, בגלל שסבל מהלם קרב. (האב, שכבר מת, היה מקרבן וקורבן). בלי קשר לתגובה, פרסום הידיעה מקבע בקרב באזרחים שהכל יכול להיתרגם לשפה דיאנוסטית ולפרוצדורות טיפוליות..
• טורנטו – אישה שחטפה שתי נערות, התעללה בהם מינית ורצחה אותן. על דוכן העדים הופיע פסיכולוג, ומסביר את ההתנהגות שלה כסימפטום של "תסמונת האישה המוכה" (מתוך "פטיש המכשפות המודרני") – האישה היא קובן של התעללויות שהיא עברה ונהגה כפי שנהגה כתוצאה מכך.
• אנשי בריאות הנפש בקליפורניה מנבאים שאנשי הגיל השלישי שסובלים מדיכאון מהווים 13% מהאזרחים האמריקאים. אנשים בגיל השלישי (מעיד עמרם) נתקפים לעיתים עגמומיות. נשאלה השאלה איך מאתרים כמות כה עצומה של אנשים, ומה עושים איתה. אבל האיתור עצמו – לאבחן אדם בן 80 שאין לו חימום כסובל מדיכאון – זה לא בהכרח חייב להתפרש כדיכאון של זיקנה. כמובן שאנשים בגיל זה שקוראים את הידיעה הזאת נתקפים חיל ורעדה. באותו שבוע יצאו חברות שונות – אנוש, חברות של תרופות לבריאות הנפש... יורם יובל (שהוא נכד של ישעיהו ליבוביץ!) הכריז על דפרסיה כמגיפה עולמית שמתפשטת ומגיעה אל חופינו, ושכדאי לשירותי בריאות הנפש להיערך לקראתה.
• 1994 – חבר השופטים מנקה אישה מרצח בעלה לאחר שאובחנה כסובלת מPMS – תסמונת קדם-וסתית (מופיעה בDSM).
• שחקן בייסבול בארה"ב הובא לבית המשפט ושם טען להגנתו שהוא מכור להימורים. זהו קצה קרחון של התמכרויות – כל עניין יכול להיות מוגדר כהתמכרות – הימורים, מין, אינטרנט... זאת קטגוריה דיאגנוסטית – ככל שמרחיבים אותה יותר אנשים נכללים בה. יתירה מזאת, היא בגדר תירוץ למעשה.
• ספורטאי מפורסם בארה"ב פרף לבתים, שדד, שרף והשופט טען שאינו אחראי למעשיו כי לקח סטרואידים, אבל טען שהוא סובל מהפרעת אישיות אורגנית (גם, מופיע בספר).
• פסיכיאטר קבע שנשיא אוניברסיטה אמריקאית פוטר ממשרתו כי היה נוהג להרים טלפון לכל מיני אנשים ולנבל את פיו. הוא זוכה במשפט כי נמצא סעיף בDSM שבו יש אבחנה לדחף בלתי ניתן לכיבוש לניבול פה – פרפיליה.
• אדם רצח את הורי אשתו וזוכה מאשמה לאחר שאובחן כסובל מסינדרום של ההולך בשנתו. האדם הזה נסע 15 קילומטרים על מנת ליסוע אליהם ולכלות בהם את זעמו, מתוך שינה.

--> אנחנו חיים בעידן המדינה הטיפולית, וכוחם של אנשי בריאות הנפש שנחלצים לעזרתם של אנשים, בתום לב, רב. לממשל שמרבה להשתמש באבחונים טיפוליים אפשר לקרוא פסיכוקרטיה.

בשיעורים הבאים:

• מודלים לניפוח תפקידם של פסיכולוגים (/אנשי בריאות נפש).

Roy scheffer- פסיכולוג אמריקאי ותיק שבדק את רוצח קנדי (או אולי מישהו אחר), מציג קווים לדמותו של פסיכואנליטיקאי מצוי: זהו אדם בעל נטיה אוטוקרטית (-על פיו יישק דבר) – נוקט עמדה סמכותנית, אדם בעל נטיות מציצניות – voyeur, אלמנטים אורקולאריים (האורקל מדלפי היתה ממלמלת דברים חסרי פשר, וכיוון שכך היה אפשר לפרש אותה איך שרוצים), saintly – אלמנטים צדקניים (העברה שלילית – המטופל משליך על המטפל את כל הרוע שבעולם – זוהי השלכה מאובייקטים של הילדות, והוא מקבל את החרפות באהבה – זוהי הושטת הלחי השניה. בתשלום :)). 

מחשבת החינוך - שיעור 3 - מושג האידיאולוגיה בחינוך

התמהיל שבני אדם בוחרים בו בפעולה החינוכית הוא תמהיל אידיאולוגי.

הטיעון המרכזי של השיעור – כל מה שקורה בחינוך הוא אידיאולוגיה.

הבסיס לשיעור הוא המאמר של לם.

בשיעור שעבר דיברנו על צמדי ניגודים – קונפליקטים בחינוך: למשל, טבע-תרבות, דיכוי-שחרור, פנים-חוץ.

כל מה שעושים במערכת החינוכית הוא מובנה אידיאולוגיה. מורים, בהיותם תחתית הפירמידה של החשיבה הפדגוגית, לא תמיד מודעים לזה. ההנחה: מורה שמודע לטבע האידיאולוגי של החינוך יבצע את תפקידו טוב יותר.

אסוציאציות למושג אידיאולוגיה;

דוגמאות לאידיאולוגיות – (איזמים) סוציאליזם, מרקסיזם, ליברליזם, ציונות.

קיימת אבחנה בין אידיאולוגיה וערך.

תחילת תקופת האידיאולוגיות – מאה 19 (אפילו 18), עם המהפכות החילונית, צרפתית, תעשייתית. האידיאולוגיות האלה צומחות מערעור על הדת כפרדיגמה שמעניקה לאדם האירופאי בן המאות הקודמות את כל התשובות לשאלות כגון – כיצד ראוי לחיות, מיהו האדם וכו'. אלה לא שאלות פוליטיות, אלא אקסיסטנציאליסטיות. אפשר לומר שלפני האידיאולוגיות הנצרות באירופה היתה אידיאולוגיה אחת גדולה – או תחליף לה. כאשר היא מתחילה להתערער מתחילות להיווצר תשובות אלטרנטיביות לאותן שאלות שנשאלו תמיד, וזה באמצעות האידיאולוגיות.

אידיאולוגיה צומחת כמענה לצורך, ובמצב בו יש אלטרנטיבות (רק כאשר צריך לבחור בין שני בתי ספר הבחירה באחד תהיה אידיאולוגית. לעומת זאת, אם כולם הולכים לבית הספר השכונתי...).

אידיאולוגיה היא פרוגרמה שמכוננת תפיסת עולם שמאפשרת מרחב של הבנה, פשר ומשמעות. מעבר לכך היא גם מכוונת לקראת פעולה.

(המחשבה הידיאולוגית עורכת את התודעה לקראת פעולה, לקראת שינוי המציאות, וזה, אולי, בניגוד לפילוסופים).

כדי לחדד את ההגדרה נשאל: האם רובין הוד הוא פושע או אידיאולוג?

תשובה – אידיאולוג, כי יש ערך, רעיון שמתווך את המעשה. זאת לעומת פושע שמתווך אינסטינקט. אידיאולוגיה פירושה להכפיף את המציאות לרעיון.

חידוד נוסף – שודד שודד בנק כדי להרוויח יותר כסף. ברגע שהוא יתווך את זה ברעיון – למשל: אני חושב שכך הדרך הראויה לחלק רכוש בין הבריות, הוא הופך לאידיאולוג.

לכל אידיאולוגיה יש תזה שהיא כופה על המציאות – משקפיים דרכם היא רואה את העולם (אבל שוכחים שמרכיבים משקפיים!). למשל – מחיקת ספרי היסטוריה בידי אידיאולוגיות טוטליטאריות. הבעיה היא שמוחקים את פיסות העולם שלא מתאימות לאידיאולוגיה. זה מה שמפסידים כשמכפיפים את המציאות לרעיון.

עכשיו בועז מנסה לשכנע אותנו שאידיאולוגיה היא קונסטרוקט חשוב (למרות הדיבור הפוסט מודרני על מות האידאולוגיה).

במרחב נטול אידיאולוגיות הזכות של היחיד לחולל שינוי והשפיע על מהרחב מיטשטש יחד איתו (למשל – כאשר כל המפלגות דומות אחת לשניה, אין ליחיד אמירה).

מרקוזה – האדם החד מימדי: מדבר על מצב בו אנשים עוצמים את העיניים ולא מסוגלים לדמיין מצב שאינו קיים, משום שהוא כלוא במערכת שנראית לו טבעית. במערכת כזאת הבחירה מצטמצמת.

בימי הביניים היתה אידיאולוגיה אחת שמרב שהיא היתה חזקה היא נעשתה שקופה.

במרחב בו אין אידיאולוגיות ורעיונות לא מחוללים שינוי, החיים ממשיכים להתנהלף ומה שמניע את המציאות הוא אינטרסים, כסף, שררה, שכולם ביטויים של כח. אידיאולוגיה יכולה לנתב את התנהלות המציאות לנתיבים אחרים. וזה מה שקורה גם בכיתה.

לם מדבר על המבנה של הפרדיגמה האידיאולוגית:

1. הדיאגנוזה – מה יש
2. הקולקטיב – עבור מי מנוסחת האידיאולוגיה
3. האסטרטגיה – כיצד עוברים מהמצוי לרצוי.
4. אסכטולוגיה (=אחרית הימים) המרכיב האוטופי, הרצוי.

כל אידיאולוגיה חייבת להכיל את כל ארבעת הרכיבים, אחרת היא איננה אידיאולוגיה. (עוברים על אידיאולוגיות ורואים את כל המרכיבים).

המרכיבים השונים מקיימים בינהם יחסים דיאלקטיים. לא מדובר בפרדיגמה פוזיטיבית, סטאטית. דוגמא ליחסים דיאלקטיים-פנימיים – היחס בין מרכיב האוטופיה למרכיב האסטרטגיה, כפי שמגולפ במשפט "המטרה מקדשת את האמצעים". ככל שהאוטופיה נתפסת יותר באמת מוחלטת כך אמצעים קיצוניים יותר יחשבו כשרים. “על מנת לטגן חביתה מפוארת כל כך אין גבול למספר הביצים שראוי לשבור" :).

בועז מקשר בין קץ עידן האידיאולוגיה למגפת הפרוזק.

לם קובע שכל ההכרעות בחינוך הן הכרעות אידיאולוגיות, כי הן זרועות בהנחות אפיסטימולגיות ואונטולוגיות (טבע המציאות וטבע האדם, טבע התרבות, חשיבותה של החברה, מהו החינוך) של המחנך. כל דבר שקורה בחינוך הוא ביטוי למתחים האידיאולוגיים האלה. למשל – חוק חינוך חובה אינו רק פרקטיקה מסובכת, אלא גם אידיאולוגיה. כמו כן, גם הכרעות מתודיות ודידקטיות משקפות הנחות יסוד אידיאולוגיות. (הפרדת חינוך דתי, בחירת תכני לימוד- למשל – ספרי היסטוריה, טיפוח חלשים/מחוננים...)

דוגמא לתגובות שונות של אבות להתפרעות של ילדם. הנקודה- וויכוח אידיאולוגי הוא בזבוז זמן, כי יש הנחות יסוד שונות, וההכרעה היא לא רציונלית.

3 עמדות יסוד אידיאילוגיות חינוכיות לפי לם (את הרביעית בועז מוסיף):

1. סוציאליזציה
2. אקולטורציה
3. אינזיבידואציה
4. התיאוריה הביקורתית (שונה מהותית מהאחרות הכי היא נגטיבית בעוד האחרות הן פוזיטיביות – עוסקות בהתאמה של הילד לדבר).

נוירופסיכולוגיה - שיעור 3 - אסימטריה

שיעור 3

split brain - המשך

(חסר כמה דקות מתחילת השיעור)

פני כימרה – מחברים שני חצאים של פנים (למשל – של גבר ואישה, של ילד ומבוגר), שתי ההמיספרות מסוגלות לזהות את הפנים ביבור ובהצבעה, אבל מסתבר שכשמבקשים להצביע המיספרה ימין (שדה ראיה שמאל, יד שמאל) פועלת אוטומטית מהר יותר.

תוצאה דומה מתקבלת בניסוי עם צורות מדומות או צורות של דברים במציאות.

(יש דרכים שונות להציג ציור דומה לכל המיספרה, מהצגה מהירה עם נקודת פיקסציה ועד למכשירים מיוחדים).

באותה משימה של צורות כימרה, כאשר מבקשים לא להצביע על מה שראו אלא על צורה שמתחרזת עם זה, רואים שיד ימין מצביע – כלומר זהו תפקוד שהמיספרה שמאל יותר טובה בו.

נותנים לנבדק למשש צורה ביד ימין או שמאל, בעיניים עצומות, ואז מבקשים מהם להצביע על הצורה מגלים (כמה מפתיע) שהמיספרה שמאל (כלומר- יד ימין מצביעה) טובה יותר בצורות שאפשר לשיים או נבדלות בפרטים, ואילו המיספרה ימין מתמחה בצורות הוליסטיות וכאלה שאי אפשר לשיים. (עוד עדות לכך שההבדלים אינם התחום התמחות אלא בדרך עיבוד המידע בין ההמיספרות).

ניסוי נוסף – מטריצה עם צורות. בתנאי אחד שתי ההמיספרות רואות את אותה תבנית, ובתנאי אחר כל המיספרה רואה גירוי אחר. אח"כ מציגים צד אחד ושואלים האם ראו את הדוגמא קודם. התשובה היא תמיד כן. משווים בים חולה ספליט בריין לבין נבדקים בריאים, ורואים שבתנאי של מטריצות זהות הנבדקים הבריאים הצליחו קצת יותר (שתי ההמיספרות קיבלו את המידע ומשתתפות בתשובה, ואילו אצלו רק אחת), ואילו בתנאי השני mixed הנבדק עם הספליט בריין הצליח יותר מנבדקים בריאים (כי לא היה מידע סותר מההמיפרה השניה שהפריע. מבחינתו כל המיספרה מזהה ועונה לחלוטין בנפרד [הניסוי נעשה בלחיצה על כפתור]).

The interpeter theory – תיאוריה לפיה המיספרה שמאל מתפקדת כ"פרשן" של המידע מכל המח (כי היא זאת שאחראית על עיבוד שפה).

משחק הניחוש -

יש שני אסטרטגיות אפשריות:

1. מקסימיזציה – מנחשים את מה שהופיע הכי הרבה פעמים (כחול, מופיע 75 אחוז מהזמן, חוזרים על הניסוי פעמים רבות. תבנית הפעולה של חיות נמוכות יותר.)
2. match – ניסיון למצוא תבנית, סדר, היגיון (וינחשו אדום. כך בני אדם נוטים לפעול).

מה עושה כל המיספרה?

נתנו לJ.W את הניסוי, וראו שהמיספרה ימין היא מקסימייזר, והמיספרה שמאל בוחרת באסטרטגיה match. (למרות שהמיספרה ימין הצליחה יותר, שמאל שימושית מאד בחיים האמיתיים – מציאת דפוסים).

ניסוי – מראים להמיספרה אחת תמונה של כף ולשניה תרנגול. שואלים – מה ראית, והוא מצביע על הכף. שואלים למה, והוא אומר שצריך את הכף כדי לנקות אחרי התרנגול. שואלים למה הוא הצביע דווקא על הכף, והוא אומר שצריך את הכף כדי לנקות אחרי התרנגול – ניסיון של המיספרה שמאל (זאת שמדברת) למצוא סדר, היגיון.

בניסוי דומה מראים להמיספרה ימין את המילה walk והנבדק מתחיל ללכת. המיספרה שמאל לא מודעת למילה. שואלים אותו למה הוא הולך, והוא עונה שהלך להביא קולה --> ניסיון של המיספרה שמאל לעשות סדר.

Michael Gazzaniga – המיספרה שמאל היא בעלת תפקיד הפרשן, היא מנסה למצוא סיבות הגיוניות לדברים.

צורות נבון – הומצאו ע"י דוד נבון, ומשמשות למבחנים שונים. מדובר באות גדול משורכבת מאותיות קטנות.

מבחן – מראים צורה כזאת לפגועים באחת ההמיספרות לזמן קצר, ומבקשים מהם לצייר את הצורה (בודקים גם במשולש שבנוי מריבועים וכו', כדי לוודא שלא מדובר בפגיעה ביכולת שפתית).

ממצאים- פציינטים של המיספרה שמאל – כלומר – כאלה שפגועים בהמיספרה שמאל מעתיקים את הצורה הגדולה אך לא את הקטנות שמרכיבות אותה, וכאלה שפגועים בהמיספרה ימין עושים בדיוק ההפך – מעתיקים רק את הצורות הקטנות.

הצליחו למקד את התופעה באזור ספציפי במח, מקביל בשני ההמיספרות (זה היה פעם, והיום חושבים שזה נכון לגבי כל ההמיספרה, ולא אזור ספציפי).

ביפנית יש שתי שפות:

• קנג'י – אותיות שנלקחו מסינית וכל אחת מביעה מילה שלמה (קשה למי שנפגע בהמיספרה ימין, פגועי המיספרה שמאל מצליחים)
• קאנה – מילי שמורכבות מאותיות (להפך)

אנחנו רואים שזה לא מדויק לומר שהמיספרה שמאל אחראית על שפה, אלא על צורת עיבוד פרטנית.

Infantile hemiplegia – תינוקות שנולדים עם המיספרה אחת מנוונת. גילו שהכי טוב להוציא את ההמיספרה הפגומה לגמרי. הסרת ההמיספרה מעלה את היכולות הקוגניטיביות שלהם. רואים שאין הבדל איזה המיספרה מסירים. ההמיספרה שנשארת הופכת להיות מומחית בשפה. מראה על הפלסטיסיות של המח (שהיא מרשימה, אם כי לא מושלמת).

כשמדברים על פגיעות בתפקוד לפי ההמיספרה הפגועה מדובר בהכללה.

סוף מצגת

אסימטריה צרבלית במח הבריא

מבחן WADA – מזריקים חומר מרדים לתוך עורק המספק דם לאחת ההמיספרות, וזה מרדים המיספרה אחת לכמה דקות (בעיקר לפני ניתוחים, כדי לבדוק איך אדם מתפקד ללא ההמיספרה). אפשר לראות בסרטונים שמבקשים מהאנשים לספור אחורה – 10, 9... ובאמצע הספירה מזריקים להם את החומר להם מתחילים לדבר שטויות.

אצל נבדקים בריאים ימניים המיספרה שמאל דומיננטית לשפה (יש שונות בעד כמה הדומיננטיות באה לידי ביטוי – כמו עם ידיים: יש כאלה שימניים וכותבים ביד ימין אבל חק מהפעולות עושים ביד שמאל, ויש כאלה שיעשו הכל בימין).

נבדקי מח חצוי לא יכולים ללמד אותנו הכל על מח בריא כי (חסר אחד) זה מראה על הפוטנציא של כל המי', אבל למעשה יש אינטראקציה בינהן.

במח בריא בודקים האם תהיה תגובה מהירה יותר כאשר הגירוי הוצג קודם כל להמיספרה אחת (כי כאן הרי המידע עובר בין ההמיספרות). אם לקח יותר זמן להמיספרה אחת כנראה שזה הזמן שלקח למידע לעבור להמיספרה השניה.

עושים גם ניסויים בהאזנה דיכוטית אבל הרבה פחות מניסוים במערכת הראיה (חסר קצת).

מתודה נוספת היא רישום הפעילות המוחית, או הדמיה המודינאמית.

(הערה מתודית - מניחים שיותר דם = יותר פעילות בהמיספרה = יותר דומיננטיות במשימה, אבל למעשה ייתכן להסיק, ספציפית מזה [למסקנות מצטרפות כמה מתודות] שאם זורם יותר דם זה כי ההמיספרה דוקא פחות דומיננטית, לכן עובדת יותר קשה).

הצגת מילה למחצית שדה הראיה

צד ימין של של הראיה (-המיספרה שמאל) הגיבו מהר יותר ומדויק יותר. המסקנה – המיספרה שמאל מתמחה.

הסבר אלטרנטיבי – ההבדל משקף את הזמן שלוקח לנוע מנקודת הפיקסציה באמצע המסך בתחילת המילה לצד שמאל של שדה הראיה (הניסוי היה אנגלית, כך שזה היה רחוק יותר).

כדי לבדוק עשו ניסויים בעברית, שם הכיוון הפוך.

(חסר קצת)

לבסוף הסתבר שהמבחנים היו ביידיש, באותיות עבריות, והנבדקים לא היו בקיאים היטב בשפה, וזה מרעיש. עשו שוב את הניסוי, ואז עם אותיות מטושטשות או ילדי גן שרק עכשיו התחילו לקרוא...

המסקנה הסופית – המיספרה שמאל היא זאת שמתמחה בקריאה.

עוד ניסוי בפני כימרה-

פנים – צד ימין של פנים – צד שמאל של שדה הראיה, ולהפך.

שואלים מה דומה יותר לפנים השלמות, ורואים שהמיספרה ימין מתמחה בזיהוי פרצופים – מזהים את הפנים שמורכבות מהחצי הימני של הפנים = צד שמאל של שדה הראיה.

בניסוי נוסף מופיעה נקודה על המסך לרגע ואח"כ צריך למקם אותה. כאן המיספרה ימנית (שדה ראיה שמאל) מבצעת טוב יותר (משימה חזותית מרחבית).

גם במשימה של רוטציה מנטאלית יש עדיפות להמיספרה ימין.

שמיעה

• אנשים זוכרים טוב יותר מידע שהוצג לאוזן ימין (המיספרה שמאל).

יש כמה מודלים משנסים להסביר את זה.

המודל של קימורה- הוא מסביר את ההבדל בכך שהמיספרה שמאל היא זו שמדווחת, ולכן היא תדווח על מה שהגיע קודם (במקרה של השמעת שתי צלילים בו זמנית).

המודל של קינסבורג – אנחנו באופן כללי שמים לב טוב יותר למה שקורה בצד ימין של המרחב.

בניסוי של הצגת סדרת גירויים בו זמנית לשתי האזניים יש תמיכה במודל של קינסבורג, אבל לא במקרה בו אפשר לשלב את המידה לרצף בעל משמעות.

רצף של אותיות – מדווחים יותר טוב על מה שהמיספרה שמאל שמעה, ולעומת זאת יש דיווח יותר טוב על מלודיות שהצוגו להמיספרה ימין.

בנוסף – קצב – המיספרה שמאל מדווחת טוב יותר, מנגינות- המיספרה ימין עדיפה.

--> התמונה מורכבת.

N170 – גל שמאפיין עיבוד פרצופים מופיע יותר בהמיספרה ימין, שכמו שאמרנו מתמחה בעיבוד פרצופים.

באופן דומה – מידע אורתוגרפי ולא אורתוגרפי – יש פעילות בשתי ההמיספרות, אבל פעילות רבה יותר בהמיספרה המצופה. ובאופן דומה פעילות בהמי' שמאל כאשר ילד שומע סיפור. כנ"ל בזיהוי פרצופים בFFA.

ניסוי Bertelson:

(חסר)

יחסים הירארכיים – תמונה של בית. מה רואים? אפשר להסתכל ברמה גלובלית- בית, או יותר לפרטים – חלון, דלת, דשא. אלו צורות עיבוד שונות.

אותיות נבון – אותיות גלובליות שמורכבות מאותיות לוקאליות.

נבון (שבכלל לא חקר הבדלים בין המיספרות, אלא לוקאליות וגלובליות) מצא שיש יתרון לאות הגלובלית:

• מדווחים מהר יותר על האות הגלובלית לעומת הלוקאלית
• יש הפרעה של אות גלובאלית לעיבוד האות הלוקאלית, אך לא בכיוון ההפוך.

בהמשך מצאו שיש עוד כמה גורמים שמשפיעים – כמו גודל התצוגה.

מחקר על הבדלים בין המיספרות -

שאלה – האם H מוצגת בתמונה. (כל השילובים של h ולא h, גלואלי ולוקאלי).

היא הציגה את האותיות לשתי ההמיספרות, וגילתה שכאשר יש h רק באות הגלובלית יש זיהוי מהיר הרבה יותר (זמן תגובה קטן יותר, לשים לב) כאשר האות מוצגת להמיפרה ימין, ולהפך כאשר האות רק לוקאלית – עדיפות בהמיספרה שמאל.

Spatial frequeny – התאים הבסיסיים ביותר במח רגישים לתדירויות שונות. יש תיאוריה שאומרת שזה מה שאחראי להבדלים בין ההמיספרות.

אנחנו רואים 1. אות נבון רגילה 2. אות נבון שעשו עליה פילטר שמעביר רק את התדרים הנמוכים 3. אות נבון בתדרים גבוהים בלבד.

תיאורית הDFF – תדרים גבוהים מעובדים בהעדפה על ידי ההמיספרה השמאלית, והתדרים הנמוכים ע"י הימנית.

הבדלי תפקוד בין גברים ונשים-

אצל נשים החלוקה באזורי שפה נוטה להיות פחות דיכוטומית – יש אזורי שפה גם בהמיספרה ימין, פחות לטרליזציה.

הגורמים יכולים להיות הורמונליים, גנטיים, קצב בשלות (הבדל בין המינים ביכולות שפתיות שהולך ונעלם עם השנים), חינוך וסביבה.

סרטון RSA (הם אדירים!).