תרגול
12 –
08.01.2012: הגל
-- נקבע תרגול השלמה ליום
הבחירות ליום רביעי שעוד שבועיים ויום
(ה-23.1) לשעה
14:30.
וודאות חושים:
הפרצפציה קודמת לאפרהנסיה.
תשוקה – desire. יש
כראן תהליך סתירתי – ברגע שאנחנו צורכים
את האובייקט אין לנו מול מה להגדיר את
עצמינו. בסופו של דבר אנחנו
מאבדים את עצמינו, את האני.
זה מרקס, שהולך
להגל. דיברנו בהקשר זה על
נאון קיסר.
...
גם שלילה של אובייקט לא תועיל
להגדרה עצמית.
ואז נכנס למשחק ואז נכנס למשחק
עוד סובייקט. אין הוכחה
לקיומו, אבל אם ההנחה
הראשונית היא שיש זהות אינדיווידואליות
אז מגיעים לזה. אני מגדיר
את עצמי בעזרת סובייקט שמכיר בי כסובייקט.
אולי זה יאפשר לי אני יציב.
זה בתנאי שהסובייקט יראה אותי
כסובייקט (ולא יחפצן אותי).
זה שעברנו שלב לא אומר שזנחנו
את השלב הקודם – גם בשלב הבא, של
הrecognition יש אפשרות ,ליפול,
למצב של תשוקה. עברנו
מתשוקה להכרה. העניין הוא
שאין אני בלי הכרה של האחר. אפשר
לקחת את זה לכל מיני מקומות (למשל,
זהות עצמית לאומית במקרה של
הסכסכוך הישראלי פלסטיני).
כלומר, יש לנו
3 שלבים:
- וודאות חושים – preception וcomprehension
- תשוקה desire
- הכרה recognition
איפשהוא
כאן נכנס המאבק לחיים ולמוות.
הדרך
להוכיח שאתה לא אובייקט היא לסכן את החיים
שלך.
קוראים
ב"אדון
ועבד".
התודעה
העצמית היא כשלעצמה ובשביל עצמה.
מזתומרת?
- כשלעצמה
- בשביל עצמה – ברגע הרפלקציה אני מצוי שם בשביל עצמני, זה תוצר של רפלקציה. שוקולד יכול להיות כשלעצמו אבל הוא לא יכול להיות בשביל עצמו. את זה רק סובייקט יכול לעשות. אני יכול להפוך את עצמי לאובייקט (לדבר על עצמי) אבל אני לא בדיוק אובייקט, אני אובייקט בשביל עצמי, בשביל ההכרה שלי. (אדם אחר יכול להסתכל עלי כאובייקט, למשל מישהו שיש לו פטיש למתרגלים לפילוסופיה). דוגמא בוטה שמשתמשים בה – ההבדל בין ארוטיקה לפורנוגרפיה. בארוטיקה הגוף הנשי הוא לא בהכרח אובייקט לצריכה.
עמוד
66:
היות
בשביל עצמו טהור =
תודעה
עצמית.
תשוקה
-->
מאבק
לחיים ומוות -->
אדון
ועבד
אצל
הגל ההתקדמות היא לא לינארית.
יש
אחרי כל התקדמות חזרה מסויימת לאחור (למשל
– אחרי המהפיכה הצרפתית תהיה אלימות).
יש
המון סתירות בתוך המהלך.
המחשבה
המתמטית לא תבין את המהלך,
היא
רוצה אמת או שקר.
כאן
אין דבר כזה.
מצד
אחד רוצים אי תלות,
בשביל
זה רוצים,
הכרה,
אבל
זהות עצמית בזכות הכרה היא תלויה (בהכרה).
כל
בשלבים דיאלקטיים,
מכילים
מתחים בלתי פתורים.
כנ"ל
לגבי המאמבק חיים ומוות – צריך להיות
מוכן למות לגמרי,
אבל
מצד שני ברור שאם נמות לגמרי לא תהיה לנו
עצמיות.
חירות,
אוטונומיה -
אלה
אינן הנחות יסוד אלא הישגים שיש לעבוד
בשבילם.
אלא
הישגים שמשיגים על ידי שמראים שאנחנו לא
הוויה או יישות,
אלא
משהו מעבר.
יש
מאבק של תודעות – אני כל הזמן מתכוננת
למוות של זולתי,
ומוכן
למות.
אם אני
לא מוכן למות לא תהיה לי חירות.
זה
מראה שאני לא רותוקה להוויה שלי.
אני
מוכנה לסכן את מה שנאי וזה מראה שאני לא
רק מה שאני.
עמוד
68, פסקה
שניה:
יש
פה מצב אחר.
מאד
דומה בסטרוקטורה לתשוקה.
הפעם
התשוקה לאובייקטים מתווכת עי אובייקטים.
מה
קורה לעבד?
כעבד
הוא כבר לא מזהה את עצמו כאובייקט,
כי הוא
עושה אובייקטים בשביל מישהו אחר (לכן
חושב להיות מלצר!
...) הסיפור
פה הוא שאין צריכה ישירה של האובייקט,
אלא
האובייקט הוא זה שמכין את הצריכה.
בשביל
האדון העבר הוא דבר – מה יש לי בבית?
קומקום,
ספה,
אישה...
העבד
הוא דבר.
מה
נעשה בפעם הבאה?
לקרוא
עד סוף אדון ועבד,
נדבר
על זה.
מה
שחשוב לקלוט זה את המבנה והבעיה – פרשנויות
פחות חשובות.
אחרי
זה נקרא שוב את ההקדמה וננסה להבין את
מושג האמת של הגל.
“המוחלט
הוא סובייקט"
“מה
טיבו של זה".
--
התרגיל
יינתן עוד שבוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה