יום שלישי, 4 בדצמבר 2012

ויסות עצמי - שיעור 7



שיעור 7 – 04.12.2012: מוסריות

-פרזנטציה על אשמה ושליטה מאומצת effortful control. הטענה היא שאצל ילדין עם רמות אשמה נמוכות השליטה המאומצת מנבאת התנהגות / תפקוד, ואילו אצל ילדים עם רמות אשמה גבוהות אין זה כך – כלומר (כך מסיקים כותבי המאמר) – האשמה קודמת.
ליאת אומרת ששני אלו הם חלקים של מנגנון ויסות.

... קצת ריחפתי.

המון דברים משתקללים יחד כדי לקבוע באיזו מידה אנשים יצליחו לווסת את התנהגותם בכל מיני סיטואציות.
  1. התנהגות – יכולת ניהוליות לנהוג לפי חוקים וסטנדרטים. קוחנסקה חקרה את זה אצל ילדים, בכמה סוגים של מטלות: איסור לגעת בצעצוע נחשק, בקשה לאסוף משחקים (ילדים שונאים את זה), לשחק משחק לפי כללים (למשל: חכה לתור שלך. נסיין מעצבן שלוקח לו זמן רב לשחק בתורו...).
  2. קוגניטיבי – איך אפשר לבחון את המרכיב הקוגניטיבי של מצפון אצל ילדים? זה קשה מאד למצוא דרך – למשל, לתת להם את הדילמה של היינץ אי אפשר כי הם צעירים מדי (?), לבקש הסבר למעשים ינפיק הסבר רדוד מדי, הנה כמה פתרונות שמצאו:
  • משחקי בובות-כפפה, בהם מוצבת דילמה בין קונפורמיות ו___. אסור להם להגיע לארון התרופות בשום אופן – אמא שלהם אסרה עליהם, אבל האח הקטן שלהם נפצע ורק שם יש פלסטר. מה הם יעשו? האמירה – יש לנו איזו תחושה אינטואטיבית של מהו מצפון מוקדם, אבל מאד מאד קשה למצוא הגדרה עם ביסוס מחקרי (קוחנסקה לא הכי מצליחה).

שתי שאלות שעולות:
  1. איך מגיחים האספקטים השונים של מוסריות – יחד, או אחד אחרי השני?
התשובה של ליאת – אינטואטיבית, קל לחשוב שמדובר באספקטים שונים שמגיחים בזמנים שונים ולבסוף האישיות הצומחת מחברת בין כולם. אבל אולי זה כך כי כך מלמדים על ויסות עצמי – כמורכב מ-3 חלקים (רגשי, התנהגותי, קוגניטיבי) וכך נוטים לצייר את זה – קשה לנו לחשוב על הכל כהיבטים של מבנה אחד. זה הגיוני בדיוק באותה מידה. מה שהיא (?) אומרת היא שהרבה יותר מסתדר עם הנתונים שמדובר במנגנון אחד – מוסריות אחת, ואנחנו פשוט מתקשים לראות את זה.
  1. מה מסביר את השונות במוסריות של ילדים?

שאלה מעניינת – בחברות סמכותניות ילדים מגיעים לרמות של שליטה עצמית שלפי מחקרים מערביים לא אפשריות בגיל שלהם. (למשל, ילדים חרדים לומדים בחיידר, בבית ספר ויושבים שעות ארוכות כבר בגיל 3. בגנים מערקביים מתווכחים אם ילדים בגיל הזה יכולים לשבצ 15 דקות בריכוז בגן). התשובה שלה היא שמבנה המוסריות הוא יותר מפורק במערב. הממצאים שלנו בנושא מוסריות מאד מושפעים מהתפיסה שלנו של מוסריות. לכן כשחוקרים ויסות עצמי בהקשר של מוסריות צריך לקחת בחשבון איך אנחנו מגדירים מוסריות.

העבודה המסכמת:
מטלה של ארבע דפים. אמורים להתבסס על המאמרים מהסילבוס (אפשר להוסיף, אבל זה אמור להספיק).
שתי אופציות -
  1. אנחנו מפתחים רעיון של מה שאנחנו רוצים לבחון ככיתה. כל אחד יוצא ובוחן. בוחרים שאלה יותר רצינית, היא מעבדת את הדאטא. (למשל – הבדלים מגדריים בויסות עצמי. חצי בודקים בנים, חצי בנות, אנחנו מסבירים את הדאטא. רעיון אחר: התנהגות סיכון וויסות עצמי). שבוע הבא נחליט על נושא ומי שרוצה לעשות לבד יעשה לבד.
  2. כל אחד בוחר מה הוא רוצה לבדוק (משהו פשוט – למשל – ההבדל בין מטלת דחיית סיפוקים בגיל 3 ובגיל 5, או הקשר בין המטלה לאיזו תיאוריה שאנחנו בוחרים באותו ילד, או שני סוגים של מטלות שליטה באותו ילד). משהו פשוט, התנסות. העבודה קצרה, צריכה לשקף את מה שאנחנו יודעים על הנושא. צריך להיות לוגי. (אפשר לבחון איזה גיל שרוצים).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה