יום שלישי, 4 בדצמבר 2012

פסיכותרפיה - תהליכים ותוצאות: שיעור 7



שיעור 7 – 04.12.2012

---פרזנטציה של סתיו---

הערות על המאמר:
  • אחת הבעיות העיקריות היא שהיה שיפור יחסי בסימפטמים אך לא באיכות החיים.
  • אין סיבה לחשוב שהרפיה תעזור (היו כמה מחקרים שהראו שהרפיה לא עוזרת בOCD. זה שהמטפלים יודעים את זה משפיע על ציפיות המטפל ועל הטיפול עצמו).

המאמר של סטרפ:
  • נתייחס בעיקר למאמר העיקרי, המוקדם יותר.
ההשערה: קבוצת המטפלים תביא תוצאות טובות יותר מAT's.
הרעיון הוא – אצל A יש גורמים ספציפיים שמתווספים לגורמים הכלליים ומייעלים את הטיפול.
  • מחקר בנוי בצורה מאד רצינית – שתי קבוצות ביקורת, מדגם בנוי בצורה מאד בהירה.
  • MMPI – בנוי בצורה אמפירית לגמרי – לא רשימה של סימפטומים אלא רשימת היגדים שנמצאו כקשורים להפרעות שונות (למשל: אני אוהב לקרוא מגזינים של מכוניות נמצא קשור לפיסכוטיות). יש גם היגדים שמודדות תסמינים באופן ישיר (בעיקר חרדה ודיכאון).
  • ממצאים: היה שיפור בתסמינים בשתי קבוצות המחקר א-ב-ל גם בקבוצות הביקורת! (ולזה הוא לא מתייחס אחרי 20 שנה) – כלומר – זה לא רק שAT שווים לT, אלא כולם שווים לכלום! זה נתון סופר חשוב שנוטים להתעלם ממנו – הן המטפלים המנוסים והן הפרופסורים היו שווים לקבוצת ההמתנה. זה בMMPI. אחרי שלא מצאו הבדלים עברו למדדים אחרים, ואז מצאו, למשל, שמהפרספקטיבה של המטפל כן מצאו הבדלים. (קצת פחות מרשים...). אף אחד לא היה יעיל! לא היה אפקט של טיפול. [בגודל אפקט יש הבדל אבל זה לא מובהק כי המדגם נורא קטן].
  • סטרפ קיבל המון ביקורת על כך שהוא מכפיש את המקצוע.
  • ביקורת: לא מדדו את הגורמים המשותפים. אולי הפרופסורים בנו ברית טיפולית טובה יותר מהמטפלים.

אנדרסון
סטודנט של סטרפ, היחיד שעשה משהו שדומה לרפליקציה של סטרפ.
  • הציג בפני סטודנטים לפסיכולוגיה קלינית לפני תחילת הלימודים שלהם סרטים של מקרים קשים בטיפול וקודדו את התגובות שלהם: זרימה וורבלית, הבעת רגש, אמפטיה, התמקדות בבעיות וכו'. מצאו שזה ניבא את ההצלחה שלהם בטיפול כעבור שנתיים. [יכול להיות מדד טוב לראיון קבלה לקלינית...]

גורמים משותפים -
פרנק - אומר שגם לרופא אליל יש את הגורמים המשותפים.
וויינברגר – ביקורת על רעיון הגורמים המשותפים. הוא אומר שלמרות שהגורמים האלה קיימים בכל טיפול יש הבדלים גדולים במידה ובאופן בו הם מתבטאים בהתאם לגישה הטיפולית.
וומפולד – אין הבדלים בין גישות בכלל. כל הטיפולים האמיתיים שווים. (טיפולים אמיתיים זה בעיה – יש בהגדרה הזאת מעגליות מסויימת, אם נגדיר טיפול אמיתי כטיפול יעיל...) טיפול אמיתי הוא טיפול שהמטפל והמטופל מאמינים שהוא עובד. הוא מצא לבסוף הבדל קטן של 0.2 – היתה אגרגציה של בעיות ואגרגציה של מדדים.
(וומפלד היה סטטיסטיקאי. אמו מתה בגיל 5 ואחרי כמה שנים של דיכאון הוא קיבל טיפול שעזר לו מאד. מאז המטרה שלו בחיים היא להוכיח את היעילות של טיפול ארוך טווח).
מחקר אחר – בדק שני טיפולים שונים בשתי הפרעות שונות (חרדה מוכללת ופאניקה) ומצא הבדלים מובהקים בכל מדד. בהשוואה בין חרדה ודיכאון לא היו הבדלים בין הרפיה וCBT, וכמובן שאם היינו מערבבים את התוצאות ההבדלים היו קטנים. כך שייתכן שהמחקר של וומפלד מטשטש הבדלים קיימים.

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה