למידה באינטראקציה - שיעור 5 - קונסטרוקטיביזם

שיעור 5 – 20.11.2012

נתחיל בהקדמה שתספק הקשר למאמרים.

גישה קוגניטיבית קלאסית ללמידה -

מודל של שידור transmission. הלומד קולט, רושם וסופג שדר, ידע. “אני רוכש ידע". עולם מושגים שלקוח ממדעי המחשב (הגישה הקוגניטיבית התפתחה יחד עם מדעי המחשב). מתייחסים לסביבה כמקור קלט. מעבר לזה, אין עניין אינהרנטי בסביבה – לא החברתית ולא הפיזית. מדברים על קשב, פתרון בעיות, זיכרון, פיתוח מומחיות. למידה בחיי היומיום היא לא נושא למחקר בפני עצמו, זה איכשהוא מובלע בתוך מחקרים אחרים – על זיכרון, פתרון בעיות, מושגים... לא מתעניינים בכלל באינטראקציה – המחקרים מנסים לבודד את האדם מכל גירוי חיצוני, סביבה מעבדתית מאד סטרילית. מביאים אדם למעבדה ומנסים ללמד אותו מושג חדש (מושג תפל) לגמרי שהוא לעולם לא נתקל בו. כמובן, שבעולם האמיתי זה לא כך – אנחנו לומדים על דברים אחרי שכבר נתקלנו בהם בהקשרים שונים.

בשנות ה70 מתחילים מחקרים על זיכרון – איך מאחסנים ושולפים מידע. בשלב זה חוקרים מתחילים להיתקל במאמרים (מתורגמים לאנגלית, לראשונה) של פיאז'ה וויגוצקי.

גישה קונסטרוקטוביסטית ללמידה = גישת ההבניה (זו סוג של גישה קוגניטיבית חדשה) -

גישה של פיאז'ה.

מתמודדת עם למידה של דברים מורכבים יותר (עד אז המושגים שנבחנו במעבדות היו מוגדרים-היטב).

• הנחת היסוד היא שהאדם מונע על ידי סקרנות, הרצון להבין, להסביר ולנבא. הוא חקר ילדים קטנטנים בתהליכי למידה. בתצפיות אפשר לראות שהם מתנהגים כחוקרים קטנים – חוזרים על כל דבר מספר פעמים כדי להבין מהי החוקיות וכו'.
• הנחה נוספת היא שהאדם בונה תיאוריות ומשמעויות על מנת להסביר את העולם.
• כאשר אדם נפגש במידע חדש הוא מפרש אותו על פי ההבניות והסכמות הקיימות שלו.
• פיאז'ה תורם כי קיימים שני גורמים שהחיבור בינהם בונה את המשמעות של אירוע – נתונים מבחוץ ודרכי ארגון של הנפש.

מודל שיווי המשקל:

1. הטמעה – פירוש מידע חדש על פי מה שכבר ידוע לנו, הכנסה לסכמה קיימת
2. התאמה – במקרים בהם אין סכמה שמסבירה את התופעה שאני נתקלת בה, ובמקרה כזה מתאימים את הסכמות. כאן קורית הלמידה המשמעותית.

הגישה שלו מאד מושפעת מהכשרתו כפיזיולוג, בין היתר מושג ההומואוסטאזיס (שיווי משקל) – מושג שמסביר תופעות גופניות רבות. כך הוא הסתכל על למידה: כאשר פוגשים גירוי שסותר את הסכימה שיווי המשקל, האיזון מופר, ואז יש צורך להתאים את הסכמה כדי לחזור לאותו שיווי משקל נפשי-קוגניטיבי. (למשל, יש סכמות לפריט חי ודומם, ואז פוגשים עץ! יש להתאים את הסכמות כך שתהיה קטגוריית 'צומח' שתתאים למשהו שלא זז אבל חי).

השלכות עבור תיאוריות למידה -

ילדים מגיעים עם תפיסות שגויות שמשפיעות על הלמידה שלהם. חשוב שמורים יכירו את הסכמות הקיימות של הילדים, כדי ללמד באופן שלוקח בחשבון את התפיסות הקיימות. זוהי למידה דיאלוגית.

• דגש על הפרט כלומד עצמאי
• דגש על המפגש בין הפרט והסביבה הפיזית (ופחות על המפגש בינו לבין גורם ההוראה)
• תפיסת "הילד כחוקר" - הילד לומד הכי טוב אם הוא מונע מסקרנות.
• יש הפנמה מהעשיה המוטורית-הפיסית לתהליכים פנימיים (נקודת מחלוקת עם ויגודסקי) – יש השלכות לחינוך בגנים, למשל כדי להטרים למידת גיאומטריה הולכים באלכסון / במרובע.
• הילד במרכז

למידה והבנת מושגים מדעיים

פיאז'ה הוביל למחקר רב על התפיסות השגויות שילדים מגיעים איתם לבית הספר. ילדים מגיעים עם תפיסות אינטואטיביות (לא מתווכות ע"י הורים וכו'). אחד הנושאים שקל להדגים את התופעה עליהם הוא תופעות אסטרונומיות ואקלימיות. למשל מחקר לגבי תפיסות של ילדים לגבי כדור הארץ – התפתחות ההבנה לפי גילאים. זה מעניין, כי זה מקביל במידה מסויימת להתפתחות המדע באופן היסטורי.