תרגול 6
– 01.05.2012
ברקלי
השלמה ללוק ולאיזה מהלך
אמפריציסטי.
נלמד גישה אידיאליסטית – (לא
הכוונה לחברה אידיאליסטים ששרו שירי
שלום!) כלומר שלכל דבר
שחושבים עליו יש רק קיום אידיאי. למשל,
אצל ברקלי מתבטא בהכחשה שיש
חומר.
פלרטטנו כבר עם העמדה הזאת,
למשל במהלך הספק של דקרט,
בו הוא מניח לרגע שכולם אידיאה,
ובודק אם יש דרך לדעת שהאידיאה
אכן מייצגת משהו בחוץ.
מה לוק היה אומר על זה? יש
אידיאות שהן רק בתודעה, ויש
כאלה שמייצגות את מה שבאמת נמצא בחוץ
(ראשוניות ומשניות).
לוק שומר על ההנחה שאכן יש
איזה עולם בחוץ.
קוראים את המבוא של לוק.
הוא מתקיף את המושג של מושגים
מופשטים.
איכויות ממוזגות – בתפוח
ממוזגות צבע, צורה,
ריח.
הפשטה –
מושג ראשון: אפשר
לחשוב רק על הצבע של התפוח. זוהי
הפשטה. נכון שכשתופסים
אותו כאובייקט ל הרוח זה בא עם עוד תכונות,
אבל אפשר לחשוב רק על הצבע.
כלומר, כל
אובייקט מגיע לתודעה כשילוב של כמה
איכויות, אפשר לחלץ איכות
אחת.
מושג שני: הפשטה
ברמה גבוהה יותר – מכלילים על צבעים
שונים, ואז יש מושג מופשט
שבמופשטים של צבע (לא
ספציפי). למשל – מושג של
אדם, של אנושות, של
טבע אנושי. כלומר,
הפשטה של קטגוריה שמכילה
איכויות שונות.
כביכול במושג מופשט כזה צריך
להוציא את כל החלקים הלא מהותיים (למשל,
במושג המופשט של האדם אין גובה
ספציפי, צבע ספציפי וכו')
– אני נשאר בעיקר עם מילה.
ברקלי אומר על זה שכמו אצל
לוק, אפשר ליצור הפשטה ע"י
ערבוב חלקים של עצמים שונים. אבל
ההפשטה הגדולה ביותר, לדעת
ברקלי, היא ריקה. כאשר
מדברים על אדם באשר הוא אדם, בעצם
לא מדברים על כלום. ברקלי
הוא נומינליסט. יש מושג
של אדם, השאלה היא אם היא
מייצגת משהו.
דוגמא: מישהו
שואל איפה האוניברסיטה? אני
מראה לו – הנה הספריה, הנה
רחל... אבל איפה האוניברסיטה?
כלומר, האם יש
משהו שהוא האוניברסיטה מעבר לחדרים
הספציפיים או שזה שם כללי – התכונות,
החדרים הספציים הן האוניברסיטה
(-עמדה נומינליסטית).
[ירושה קרטזיאנית – יש
דברים שאני לא יכול לדמות (מאולף,
אל) ועדיין יש
לי מושג שלהם].
גם אצל דקרט וגם אצל לוק קיים
עולם חיצוני, ויש קשר סיבתי
בין האידיאה של העולם החיצוני והעולם
החיצוני כמו שהוא.
ברקלי רוצה להרוס את ההנחה
שיש אובייקט בחוץ שגורם לי לאידיאה.
ברקלי אומר שבתרשים שלנו העולם
החיצוני מיותר – קיומן של האידיאות אינו
נובע מעולם חיצוני.
חלק ראשון, עמוד
9 והלאה:
אין אידיאות טבועות מלידה –
יש תפיסה והחזרה. המושג
של שולחן הוא כי יש שולחן שטבע בי את המושג
(תפיסה), מושגים
כמו תפיסה הם תוצאה של החזרה – הרוח
שמתבונן על פעולותיה עצמה. (מושג
של פגאסוס מגיע מבחוץ).
אם נחזור לעניין העצם/
איכויות, ברקלי
אומר שיש רק איכויות. אנחנו
מכנים bundle of perceptions תפוח.
אין ספק שאנחנו תופסים איכויות.
הספק הוא מה פירוש האיכויות
(גם בפאטה מורגנה תופסים
איכויות). הלשון שלנו כופה
עלינו להניח שיש עצם (למשל,
אני אומר – התפוח הוא מתוק.
אני מניח שיש שם תפוח והוא
מתוק). לדעת לוק אנחנו
תופסים איכויות, אבל יש
שם עצם (אותו אני לא תופס.
כלומר, גם לוק
לא תופס את העצם, אבל הוא
מניח שמה שגורם לאיכויות הנפסות הוא העצם.
אני תופס את העגילות של התפוח
כי יש שם תפוח עגול (כאן
יש אבחנה בין איכות ראשונית, שדומה
למה שיש בחוץ, ואיכות משנית
שלא)).
הפרוייקט של ברקלי הוא
רדיקליזציה של האמפריציזם של לוק-
הוא אומר שאם כל מה שיש לי זה
מה שאני תופס מבחוץ, למה
שהניח משהו שהוא לעולם לא אמפירי – ואני
לעולם לא תופס עצמים.
ברקלי: בקשר
לדברים החומריים, אין סיבה
להניח שיש עצם מעבר לאיכויות הנתפסות שלו
(לכן אם עץ נופל ביער ואף
אחד לא שומע אותו, אז לא
היה צליל).
לפרק את האובייקט זה יחסית קל
– מה עם לפרק את הסובייקטו (כלומר,
את התודעה [לא
הגוף])?
את הסובייקט הרבה יותר קשה
לפרק (יום מנסה, וחוזר
בו). אני עצמי זה משהו אחר,
אומר ברקלי, אני
כן עצם. יש כאן אינטואיציה
קרטזיאנית.
ברקלי: להיות
פירושו להיות נתפס. אינטואטיבית
זה נראה לנו משונה. אני לא
תופס עכשיו את מירית המזכירה. זה
אומר שהיא חדלה להיות קיימת ?! נעשה
ניסוי – תסתכלו עלי, תעצמו
עיניים ותפקחו. האם נעלמתי
וחזרתי?!
הכוונה היא לא בהכרח נתפס על
ידי, אלא שאם הייתי שם
הייתי תופס. כלומר,
ההגדרה היא לא שלהיות פירושו
להיות נתפש, אלא שקיימת
אפשרות היפותטית להיות נתפס. (מישהו
מת – כבר אי אפשר לתפוס אותו). אלוהים
יכול להחזיק את הפונקציה הזאת, של
לתפוס הכל בכל רגע נתון. [גם
לברקלי יש הוכחה לקיום האל. לדעת
ברקלי יש עולם מחוץ לתודעה שלי, אבל
אין עולם מחוץ לתודעה. לכן
אלוהים לא ינום ולא יישן – אם הוא ימצמץ
כולנו נחדל להתקיים].
רב האנשים חושבים שמעבר למה
שהם תופסים בחושים יש עצמים אמיתיים בחוץ.
סברה מתמיהה מאד! הרי
כשאני אומר שהבית או הנהר קיים אני מתכוון
לאיכויות שלו. הוא לא אומר
שהכל חלום – יש נהר מחוץ לי, אבל
הוא מה שאני תופס – למה להניח עצם (אצל
שפינוזה זה בדיוק הפוך).
שוב – אפשר להפשיט איכות
(להוציא אותה החוצה
מהbundle), אבל אני לא יכול
ללכת החוצה ולהניח משהו שקיים אבל אני לא
תופס אותו. יש bundle of
perceptions, זה סבבה לקרוא לו שולחן
או תפוח, אבל צריך להבין
שזה מושג, לא משהו שקיים
באמת.
יש סובייקט שתופס אובייקט.
האובייקט הוא איכויות,
שלפעמים באות יחד.
אבל הסובייקט, אני,
התופס, אינו
bundle of perceptions. שוב, יש
כאן משהו קרטזיאני. אני
זה משהו שיש בעיה לפרק אותו. אני
מניח אותו (למה?). אני
התופס ולא הנתפס.
(יש שאלה איך אנחנו מסווגים
סובייקט ואובייקט, למשל
– תוכי שידבר כמו אדם או אדם שידבר כמו
תוכי).
ברקלי אומר שריח לא יכול להריח
ריח, מראה לא רואה מראה.
כדי להיות ריח צריך שמישהו
יריח אותך.
- ברקלי מביא את לוק – יש מושגים שדומים למשהו בחוץ ויש כאלה שלא. גם אצל דקרט וגם אצל לוק דובר על כך שלייצג דבר פירושו לומר שהדימוי מייצג את מה שבחוץ. לא אומרים שזה אותו דבר, אלא שזה דומה למשהו בחוץ (למשל, בפאטה מורגנה זה לא מייצג). לוק אומר שמשהו מנטלי (אידיאה) לא יכול להיות דומה למה שבחוץ (עצם, חומר). מושג יכול להיות דומה רק למושג. מושג מנטלי אינו יכול להיות דומה למשהו חומרי.
גם אם יש עצם – מי שיניח שאין
לא יפסיד כלום – הוא יהנה באותה מידה,
יעשה מדע באותה צורה וכו'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה