הפסיכואנליזה
לאחר פרויד
שיעור
1 – 06/03/2011
בפסיכולוגיה
התפתחו גישות רבות והתיאוריה הפסיכואנליטית
שינתה את מקומה כתיאוריה המרכזית.
בארץ היא זוכה לפריחה חסרת
תקדים. הקורס יתכן על ידי
ארבעה פסיכאנליטיקאים בהתמחות. פרופ'
גבי שפלר הוא מרכז הקורס,
אפשר לשלוח לו מיילים. ¾
תרגילים ועבודת סיום.
מרצה:
מיכל זלינגר.
כולם
חגיגיים ומתרגשים :)
פסיכואנליזה
– תורתו של פרויד. פרויד
היה איש רב השראה ומשהו באישיותו ובאופן
בו כתב חלחל לפסיכואנליזה. הוא
כתב מתוך הניסיון הקליני שלו וכל הזמן
שינה את דעתו. משנתו אינה
סדורה ולינארית. למשל,
בסוף ימיו, למרות
שמשנתו היא סביב ליבידו, הוא
הוסיף תיאוריה חדשה על דחף המוות,
שעשתה צרות, מבחינה
קונספטואלית, לפסיכואנליזה.
(קליין אח"כ
מפתחת את דחף המוות).
הפרקטיקה
האנליטית היא טיפול בשכיבה על ספא 4-5
פעמים בשבוע, נושאים
מאגדים: אסוציאציות חופשיות
והלא מודע. וכמובן, כל
העניין של מיניות.
המכון
הפסיכואנליטי בירושלים – אחד משני
מכונים. שייך לאיגוד העולמי
לפסיכואנליזה (בתיה גור,
שבעלה הוא אחד האליטיקאים
הבכירים בו, כתבה עליו את
"רצח בשבת בצהריים").
כל המרצים וגבי שפלר שייכים
אליו. יש עוד מכון צעיר
יותר בתל אביב, צעיר ובועט
ובעל אג'נדה חברתית.
פסיכואליזה נוטה להיות מאד
אליטיסטית – יקרה
מאד, יש
מעט מאד אנליטיקאים,
זה נעשה בחדרי חדרים,
כל אנליטיקאי יכול לטפל במעט
מאד מטופלים (גם
בירושלים מנסים לשבור את הסטיגמה ע"י
כל מיני הרצאות לציבור).
מעט מאד מחקר אמפירי (יש,
בתחום התצפיות בתינוקות).
ביקורת חיצונית – בעיקר של
תהליכי הדרכה מאד ממושכים.
מבנה
הקורס:
פסיכואנליזה
לאחר פרויד כוללת המון דברים, והמבנה
של הקורס הוא כזה שכל אחד מהמרצים בחר את
הנושא החביב עליו ומרצה עליו במשך שלושה
שיעורים, לפי סדר כרונולוגי.
- מלאני קליין
- תיאוריות יחסי אובייקט, בעיקר וויניקוט
- תיאוריות של סלף, קוהוט – החוויה של העצמי – החוויה המודעת
- תיאוריות התייחסותיות, זרם צעיר שהתפתח בארה"ב – ג'סיקה בנג'מין, סטיבן מיטשל. לקחו על עצמם להיות "הילד הרע של הפסיכואנליזה" (כל דור יש כזה). אי הנחת שלהם היתה בעיקר סביב המושג של אובייקט (מרכזי אצל קליין). היה להם חשוב להדגיש שהקשר בין מטפל למטופל הוא לא רק טרספרנציאלי, המטפל גם הוא סובייקט והסובייקטיביות שלו קריטית.
לישראל
מגיע קצת מהכל, כמעט.
נעדרות מעט השפעות של פסיכואנליזה
צרפתית – לאקאן, למשל.
יש השפעות מארה"ב
– יש קהילה מאד רצינית של התייחסותיים.
זה הופך את הפסיכואנליזה
לרצינית מאד.
יש
כמה שאלות אתיות ושל השקפת עולם
שפסיכואנליטיקאים צריכים לתת עליהם את
הדעת לפני שהם מתחילים לעבוד.
מלאני
קליין
- מאד קרובה לפרויד, אך אבויה – אנחנו לא למדנו אותו! ננסה להתגבר על הפער.
קליין
היא מורכבת ומעוררת המון פולמוסים.
התבססה
בלונדון. מאד משפיעה.
מתוכה ומתוך ההתנגדות לה צמחו
התיאוריות של יחסי אובייקט.
היסטוריה
אישית ומקצועית-
העזה
להתעסק עם חומרים מאד קשים – שנאה,
קנאה, הרסנות.
ראתה בהם חלק מהמהות האנושית
(ולא תוצאה של טראומה).
בזמנו,
גם היותה אישה, בחברה
של פסיכואנליטיקאים גברים, היתה
לא פשוטה. היו התקפות רבות
על אימהותה (הלא מלבבת)
ונשיותה. עוד
משהו שהיה לה לרועץ הוא שלא היתה רופאה
(רצתה, אבל
זה לא התאפשר בגלל נישואיה). זה
קומם פסיכואנליטיקאים שראו בהצעותיה
לטיפול בפסיכוזה חוצפה.
בשנות
ה-30 חל שינוי באוירה ופתאום
נוצרו לה הרבה מתנגדים. אחד
מהם היה אדוארד גלובר, שהיה
אנליטיקאי של ביתה, הוא
וביתה יצאו נגדה באופן שסיכן את הקריירה
שלה. ראש החברה הפסיכואנליטית
התגייס לטובתה והציע את הפתרון של "דיוני
המחלוקת". היתה מחלוקת
רצינית מאד שלה עם אנה פרויד, שתיהן
עסקו בטיפול בילדים. שם
הגיעו לפשרה שפיצלה את החברה הפסיכואנליטית.
לימים היא נעשתה מאד דומיננטית.
נולדה
בוינה ב1882 (כ39 שנה
לאחר פרויד) ובאופן קצת
משונה לא נתקלה בפרויד ורעיונותיו.
ילדתו הרביעית והצעירה של
רופא ממשפחה חרדית שמרד בייעודו – להיות
רב, ולמד רפואה. גם
התגרש ואז נישא לאימה של מלאני קליין.
מלאני
קליין מתארת תהליכי אבל בצורה ממש טובה,
נחשפה לאובדנים רבים מגיל
צעיר. אחותה, שהיתה
גדולה ממנה ב-4 שנים,
היתה ילדה חולנית ונפטרה בגיל
9. אחיה, עמנואל,
שהיה אהוב עליה, נפטר
בגיל 25 כשהיא היתה בת 20.
המוות של שני האחים תרם לקו
דיכאוני באישיותה וגם אפשר לה להעמיק
ולהבין תהליכים של אבל ואובדן. התארסה
בגיל 19 עם חבר של אח שלה
ומצאה את עצמה נוסעת איתו בעקבות עסקיו.
בשנת 1910 עברו
לבודפשט ושם היא נפגשה בחבורה של
אינטלקטואלית אליהם השתייכה. שם
היא נתקלה בגרסה עממית של "פשר
החלום" של פרויד,
ונשבתה. התחילה
אנליזה אצל פרנצי, מקורב
לפרויד. הציגה בוינה את
מאמרה הראשון "התפתחות
הילד" שמבוסס על אנליזה
שהיא עשתה לבנה. (אז לא היו
כללי אתיקה כל כך, וגם לא
הבנה מעמיקה של הטרנספרנס). מאוחר
יותר התגרשה מבעלה שממנו נולדו לה שלושה
ילדים. עברה לברלין,
פגשה אנליטיקאי בשם קארל אברהם
שקיבל אותה לאנליזה ומאד תמך בעבודה שלה.
הוא חשב שעתיד הפסיכואנליזה
טמון באנליזה לילדים. פרויד
לא טיפל בילדים וגם לא ממש פגש אותם,
חוץ מילדיו. לרוע
המזל הוא נפטר אחרי 9 חודשי
אנליזה, והיא נשארה בברלין
בודדה, אומללה ובמאבקים
עם אנה פרויד. בכנס בזלצבורג
היא הציגה את מאמרה על פסיכואנליזה לילדים
ושם פגשה מישהו שהתרשם והזמין אותה לסדרת
הרצאות בנושא בלונדון. החברה
הבריטית קיבלה את ההרצאות שלה בכלל לא
רע, וכך עברה ב1926
ללונדון ושם חיה עד סוף ימיה.
קליין
לעומת פרויד
פרויד
פיתח כמה מודלים (תוך כדי
ניסוי ותעיה) ואחר כך זרמים
שונים בפסיכואנליזה פיתחו כיוונים שונים
של פרויד. גם היא התמקדה
בכיוון מסויים ואותו פיתחה.
מודלים
(משלימים) של
פרויד להבנת הנפש:
- מודל אקונומי – פרויד ניסה לשמור על קשר הדוק עם הבסיס הביולוגי. טרנצפורמציות של אנרגיה. בפשטות, הוא אומר שהמערכת הנפשית (גוף-נפש, mind – שמכיל את שניהם) מוצפת כל הזמן בגריה מבחוץ ומבפנים. הוא חשב שלצד הגירויים החיצונים שהסובייקטי יכול להתמודד איתם יש מקורות גריה פנימיים שהאורגניזם לא יכול להימלט מפניו ושטף הגריה מניע את ההתפתחות של כל מנגנוני הנפש, שצריכים לטפל בעודף הגירויים.
- מודל טופוגרפי – רעיון גאוני בפשטותו: בניגוד למה שהיה נהוג לחשוב, שאנחנו מודעים למעשינו, הוא טוען שרב התהליכים הנפשיים מתרחשים מחוץ למודעותינו. המודעות היא קצה קרחון שמבצבץ מעל המים. מתחת לפני המים יש קרחון שלם. לפעמים צצים סימפטומים שמאפשרים הצצה למה שקורה מתחת לפני המים – הילד חזר להרטיב, פחד, הפרעות בשינה. יש שכבות – לא מודע, סף מודע ומודע.
- מודל סטרוקטורלי – איד, אגו וסופר אגו. איד – דחפים, סופר אגו – הפנמות של הדרישות של הורינו והתרבות (מה אסור? מה ראוי?), והאגו הוא משרתם של שני האדונים – מפשר ומתווך בינהם ולוקח בחשבון גם את דרישות המציאות.
אחד
התפקידים הכי חשובים של הנפש הוא להתמודד
עם חרדה. מה יעורר חרדה
לפי כל אחד מהמודלים?
- מודל אקונומי – עודפות של גריה יוצרת טראומה, הצפה של גירויים.
- מודל טופוגרפי – חרדת סימן – כאשר גריה אינסטינקטואלית חורדת מהלא מודע לסף מודע. חרדת סימן – סימן לאגו להפעיל הגנות, לחזק ביצורים ולהגן על האורגניזם.
- מודל סטרוקטורלי – ביטוי לקונפליקט שממוקם באגו, שאינו מצליח לפשר בין האיד לסופר אגו.
המודל
השלישי אליו גם קשור הקונפליקט האדיפלי
הוא המודל שעניין את קליין. במודל
הזה יש תחושה של יחסים (בין
האיד לסופר אגו לאגו), ורב
התצפיות הקליניות של פרויד היו על יחסי
אובייקט והניתוח שלהם, והסופר
אגו הוא פרוטוטיפ של אובייקט שפרויד
תיאר ופיתח. זוהי הפנמה
של ערכים, איסורים ושאיפות
של הורי האדם והחברה בה היא חי. מלאני
קליין פיתחה, הרחיבה ונתנה
למושג אובייקט משקל רחב.
אובייקט
-
מושג
נורא מרכזי בפסיכואנליזה.
בפשטות
– לפי קליין האובייקט הפנימי הוא ייצוג
מנטלי ורגשי של אובייקט חיצוני שנלקח
פנימה לתוך העצמי ואופיו מושפע ע"י
האספקטים של העצמי שמושלכים לתוכו ועליו.
יש אינטראקציה מאד מורכבת בין
אובייקטים – דמויות בעולם החיצוני ותהליכי
הפנמה והשלכה מהנפש ולתוך הנפש.
האובייקטים החשובים ביותר הם
הדמות המטפלת – האמא – השלם, והשד
שלה – אובייקט חלקי, אליו
התינוק משליך בהתחלה את אהבתו (דחף
החיים) טשנאתו (דחף
המוות). קליין מאד החשיבה
את העניין של תורשה, מה
שהתינוק מגיע איתו לעולם – חשבה שתינוק
נולד עם דחפי חיים ודחפי מוות וזה צובע
את התפיסה של האובייקטים שלו. זה
לא "אמא עשתה לי ככה"
אלא אנחנו מגיעים לעולם עם
כוחות חיים, שאטם יש מספיק
מהם הוא יוכל לקחת משהו טוב ולהתקדם מכל
סיטואציה אימהית, ולעומת
זאת – אם הוא מגיע העם דחפים מפרקים הוא
יוכל להרוס גם סיטואציות מיטיבות.
מניסיונה הקליני המשוואה של
הורה טוב – ילד טוב והורה רע – ילד רע
מתפרקת. לתפיסה זו יש
השלכות קליניות רבות.
מקור
המושג אובייקט מקורו בתפיסה הפרוידיאנית
של הדחף. מרגע שפרויד מנתח
את מושג הדחף הוא מבחין בין מקורו והאובייקט
שלו "אובייקט מיני נקרא
למי שאליו נמשכים, ולפעולה
שאליה הדחף מכוון נקרא המטרה המינית (?)”.
במקביל, למי
שמאפשר להשיג את הסיפוק, שהוא
אקראי, הוא קורא אובייקט.
זה אומר שאובייקט הדחף,
שמאופיין לעיתים בתכונות
ספציפיות, נקבע ע"י
ההיסטוריה, הילדית בעיקר,
והכי פחות מושפע מקונסיטיוטציה.
הדחף מכוון כל כולו אל הסיפוק,
קרי הפגת המתח, בדרכים
הקצרות ביותר. וזה למרות
שזה נקשר מהר לאובייקט ספיציפי. העניין
של האקראיות חשוב לפרויד כי הוא רצה לערער
על תפיסת המיניות הגניטלית, ה"בוגרת".
מלאני
קליין מקבלת את זה, א-ב-ל
היא חשבה שהדחפים אף פעם לא פועלים בוואקום,
ותמיד מבטאים את עצמם ביחס של
אהבה ושנאה לעבר אובייקטים. (...)
קליין (ציטוט
חלקי): “ההשערה בדבר שלב
שמקדים את יחסי האובייקט רומזת שאימפולסים,
חרדות והגנות אינם מתייחסים
לאובייקט, האנליזה של
ילדים קטנים ביותר לימדו אותי שאין צורך
דחפי שאינו מערב אובייקטים פנימיים או
חיצוניים, כלומר – יחסי
אובייקט נמצאים במרכז החיים הנפשיים של
האדם...”
היא
חשבה שאנחנו נולדים עם ציפיה,
פרה-קונספציה
מולדת לאובייקטים (בדומה
למודל של חומסקי בקשר לשפה). האובייקט
הפנימי יהיה שילוב של הפרה קונספציה ושל
האובייקט החיצוני (למשל
האם), באינטרקציה מסובכת
ומעגלית של השלכות והפנמות.
- אצל פרויד הדחף מצוי על הגבול בין הסומטי לנפשי, אצל קליין הוא תמיד ביחס לאובייקט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה