נוירופסיכולוגיה - שיעור 1

יסודות הנוירופסיכולוגיה

מרצה: ענת פרי

• הרב כתוב במצגת, אני רושמת תוספות על המצגת -

נתחיל ב-2 דוגמאות:

1 אדם שמדבר ומתפקד באופן תקין ואינו מסוגל לזהות תמונות (בעיה מורכבת)

2 אדם שיכול לדבר אך מתקשה להבין שאלות ולענות תשובות

תסמונת / תסמין-

תסמונת = סינדרום, אוסף של סימפטומים (=תסמינים) שונים שבאים יחד.

הערה על הכללה – הרבה פעמים נכון יותר ללמוד מדוגמא של חולה על המצב הבריא, מאשר להשליך מבעיה של חולה אחד לחולה אחר. (למשל – מHM הבינו שיש דיסאסוציאציה בין זיכרון (לטווח קצר ולטווח ארוך) אימפליציטי ואקספליציטי, אבל קשה ללמוד ממנו על פגועי זיכרון שונים).

פרנולוגיה (פרנסיס גאל)-

חלק מהדברים שהוא אמר הסתברו כדי נכונים – יש באמת מרכזים שונים לתפקודים שונים (אמנם לא 35), וכשמישהו מומחה למשהו (רקדן, פסנתרן, נהג מונית בלונדון) הוא גדל.

לעומת זאת, חלק ממה שהוא אמר מופרך (הסיפור עם גודל הגולגולת – התפרסמו גם בכתבי עת מדעיים וגם פופולריים מפות של אזורי גולגולת והתפקודים עליהם הם אחראיים, ואנשים ניסו ליישם את זה, למשל כדי לאבחן את מטופליהם וחבריהם או כדי לזווג זיווגים). היום פרנולוגיה נחשבת סוג של בדיחה על התחום.

מול הגישה של גאל היתה גישה מנוגדת של פילארט, שטען שכל המח מתפקד כיחידה אחת ויש להתייחס אליו ככזה.

ג'קסון גילה את המיקום של אזורים שונים על קליפת המח וגם שגודל האזור בקליפה פרופורמיונלי למידת השימוש בו.

גישות ממקמות:

ברוקה גילה ממחקר על מטופל שיכולת הדיבור שלו נפגעה (הוא יכל לומר רק “טונו טונו”), אך מדי פעם פלט קללות, והיה מסוגל לספור. כשהמטופל נפח את נשמתו ברוקה לקח את גולגלתו ובדק איזה אזור נפגע – הוא מצא אזור מסויים מאד שנפגע מהשבץ, וכיוון שגם הפגיעה הקוגנטיבית היתה מאד ספציפית הוא סימן את האזור כאזור שאחראי על הפקת שפה – אזור ברוקה.

ורניקה גילה את אזור ורניקה. אנשים שיש להם אפזיית ורניקה מסוגלים לדבר אך לא להבין שפה והם מדברים הרה שטויות. אזור ברוקה קרוב לקורטקס המוטורי, ואזור ורניקה צמוד קורטקס המוטורי הראשוני.

לשלי גרם לזיות ספציפיות במקומות שונים במוחות של עכברים ורצה לבדוק איפה האזור שאחראי על זיכרון – כלומר שפגיעה בו תפגע ביכולת של עכבר לזכור מבוך. כך הוא ניסח שני חוקים. יש ביקורת על הניסוי – הפגיעות של לשלי היו די גסות, וכן: אפשר לעבור מבוך תוך שימוש בכל מיני סוגים של זיכרון, אבל זה נכון שיש דרכים שונות לעשות את אותה הפעולה בתפקודים חשובים – קריאה, דיבור וכו'. בנוסף, מסתבר שהמח פלסטיסי, ואחרי פגיעה – למשל שבץ – אזורים אחרים לוקחים על עצמם תפקודים חדשים.

היום יש מחקרי הדמיה – למשל MRI ואפשר לראות שאזורים מסויומים קשורים לתפקודים מסויימים – למשל FFA שקשור לזיהוי פנים. זו הגישה הממקמת (חזרה לפרנולוגיה!). מצד שני, רואים שאזור מסויים אחראי על תפקודים שונים, ויש גישה מנוגדת, שמסתכלת על תפקודי המח כרשת.

לנוירופסיכולוגיה יש כמה הנחות יסוד, שמצד אחד חייבים להניח ומצד שני חייבים לקחת בעירבון מוגבל.

(למשל – אצל החולה "טונו טונו" הפחתה- אפשר לפגוע באזור השפה ורק השפה תיפדע, ושקיפות – אם יש פגיעה בשפה אפשר להניח שרק אזור השפה נפגע ולא אזורים אחרים).

מודולריות – לפי המודל של פודור:

קלט תחושתי צריך לעבור למערכת המוחית, ושם הוא מתחלק למודולות – פונקציות בסיסיות: ראיה, שמיעה, ריח... וגם תת חלוקה: תפיסת פנים, תפיסת חפצים... מש המידע עובר הלאה לעיבוד מתקדם יותר.

פודור מודע לכך שמאפייני המודולות שהוא תיאר לא מדוייקים במאה אחוז.

אנלוגיה למודולות - ברקוד בסופר.

חוצמזה יש פונקציות מאוזנות – קשב, זיכרון, קבלת החלטות, חולשים על המודולות ומקבלים מידע מכולם, וההתהגות שלהן שונה משל המודולות (למשל – אפשר להחליט לא להפנות קשב, אבל אי אפשר להחליט להסתכל על אותיות בלי לקרוא אותן).

אפשר להקשות על כל ההנחות, למשל:

הכללה – אזורי שפה נמצאים בהמיספרה שמאל עבור כל הימניים וחלק מהשמאליים, אבל אצל חלק מהשמאליים זה בהמיספרה שמאל.

אפשר לערער על כל ההנחות, אבל חייבים להניח אותן כדי לעסוק בנוירופסיכולוגיה.

כיצד מגדירים את התפקוד המנטאלי אותו רוצים למקם?

• יש בעיה להגדיר, למשל, ההגדרה המדויקת ביותר לאינטלגנציה היא "מה שבודקים מבחני אינטלגנציה", או – מסתבר שיש כמה סוגים של אמפטיה – אנשים שונים מתכוונים לדברים שונים. יש תת חלוקות – אמפטיה רגשית, אמפטיה קוגנטיבית. תינוקות בוכים מגיל מאד צעיר כשהם שומעים תינוקות אחרים בוכים. האם אלו גילויים ראשונים של אמפטיה, או שזו תחרות על משאבים? (כמו שגוזלים מתחילים לצייץ ברגע שאחד מצייץ).
• מרכיבים משותפים לתפקודים שונים – למשל, אם יש אזור שפעיל גם בקריאה וגם בחשבון, ייתכן שזה אותו תפקוד, וייתכן שמדובר בתפקודים שונים, וזה אזור שקשרו לריכוז, למשל (יש עוד אזורים ספציפיים לכל תפקוד שלא גילינו).

דרכי הגדרה והבחנה בין תפקודים מנטאליים -

אנחנו מחפשים רמה שהיא מספיק מפורטית כדי להיות אינפורמטיבית ומספיק כללית כדי להיות מעניינת.

אסוציאציה (פגיעה באזור מסויים שפוגעת בכמה תפקודים יחד) עוזרת לנו להסיק שיש משהו משותף בתפקוד, אבל תמיד יש הסברים אלטרנטיביים, למשל – נפגע אזור תפקוד מסויים ונפגע הקשר לאזורים אחרים, או: קרבה פיזית בין האזורים של התפקודים השונים, או: קלט משותף (למשל – כולם קשורים למערכת הראיה), או: טוריות – תפקוד אחד מסתמך על השני (כדי להבדיל בין האצבעות הכרחי שתהיה אבחנה בין ימין ושמאל).

בדיסוציאציה פשוטה יש את בעיית הקושי היחסי, ובדיסוציאציה כפולה פותרים אותה, כי יש משימה באותה רמת קושי שמבצע מנגנון אחר.

CK לא יכלה לזהות חפצים אבל זיהתה פרצופים (אפילו אובר זיהתה – היא ראתה רק פרצופים גם במקומות בהם אנשים ראו גם פרצופים וגם ירקות, וגם במקרים בהם הם ראו אך ורק ירקות).

ענת מספרת על חולה עם פרוסופוגנוזיה שראה צלחת פירות בציורי קו של פנים בהם הפה הוחלף בבננה בהם אנשים ללא פרוסו' ראו פנים בלבד.