19/12
תהליכים קוגנטיביים
למידה
התניה Conditioning
--> עלה תרגיל חדש
--> קריאת חובה: כל מה שלמדנו עד היום, כולל רגשות, והפרק של שפה. כל השאר- ריאת רשות (הודעה מסודרת באתר).
התניה קלאסית:
פאבלוב:
כלבים מגיבים בריור למראה של אוכל.
למשמע פעמון – אין תגובה טבעית.
אם משמיעים לכלבים צלצול פעמון (או גירוי נייטרלי אחר) כאשר הם מקבלים מזון, כעבור מספר חזרות הכלבים יגיבו בריור למשמע צלצול פעמון – גם ללא הופעת אוכל.
פעמון – Conditined Stimulus
אוכל - Unconditined Stimulus
תגובה לפעמון – Conditioned response.
האם התגובה תימשך לנצח? לא! לגירויים מותנים יש הכחדה – Extintion, אחרי מספר חזרות (זה יותר קשה מליצור את ההתניה) התגובה המותנית תיפסק.
Blocking -
תנאי א':
צליל ואור + שוק חשמלי.
(צליל ואור – גירוי מותנה.
שוק – גירוי לא מותנה.)
החולדות הגיבו לאור ולצליל בנפרד, תגובה פיזיולוגית של פחד.
בניסוי היה תנאי נוסף – תנאי ב':
- שלב הלמידה – אור ושוק --> התניה בין אור ותגובת פחד.
- אחרי פיתוח ההתניה, אור+צליל ושוק.
- תוצאה: היתה התניה לאור, אך לא התרחשה שום התניה לצליל. כלומר: כאשר היה שלב מקדים של התניה לאור, בשלב השני, הזהה לשתי התנאים, לא התרחשה התניה לצליל.
- זה היה בניגוד למחשבה שהתניה היא מאד אוטומטית. כדי שתתרחש התניה, הגירוי המותנה צריך לתת אינפורמציה נוספת.
- לתופעה זו קוראים Blocking, והיא קיימת גם במחקרים על בני אדם.
Rescoria, 1967
הופעת גירויים מותנים ולא מותנים:
- US הופיע לבד (סיכוי)CS וUS הופיעו יחד (סיכוי)תנאיגבוהגבוה1נמוךגבוה2נמוךנמוך3אפסנמוך4
הציפיה: תהיה התניה כאשר הגרויים יופיעו יחד.
התוצאה: בתנאים 2 ו-4 היתה התניה, ובתנאים 1 ו-3 לא.
מסקנה: ההופעה ביחד היא תנאי בכרחי, אך לא מספיק, להתניה.
כלומר: שני דברים משפיעים על התניה:
- Contingency
- Co-occurence
מחזק את המסקנות מהניסוי הקודם – הגירוי המותנה צריך להיות מנבא די טוב כדי שתהיה התניה, וכן שהתניה אינה תהליך כל כך אוטומטי.
למידה אינסטרומנטלית
בהתניה קלאסית הגירוי המתנה תמיד מופיע אחרי הגירוי הלא מותנה.
בלמידה אינסטרומנטלית החיזוק מופיע רק אחרי ההתנהגות. (פעולה או תגובה, לא גירוי).
להתנהגויות כאלה קוראים התנהגויות אופרנטיות.
בע"ח או בן אדם מבצע התנהגות, ועליה הוא מקבל חיזוק או הכחדה.
זה בניגוד לתגובות רספונטיביות, שהם רפלקס, “התנהגות קפואה", שאינה מושפעת מחיזוקים.
הרבה מאד פסיכולוגים מאמינים שחלק מהתנהגויות שלנו הם התנהגויות אופרנטיות, שנלמדו על ידי חיזוקים חיוביים ושליליים, בעיקר בילדות.
עיקר המחקר על אופרנטים התחילו ביהביוריסטים, על חולדות באמצעות סקינר בוקס.
בעזרת סט של התניות אפשר ללמד בע"ח התנהגויות מורכבות (כמו: ללמד חולדה ללחוץ על דוושה כאשר נדלק אור אדום).
Thorndike (1905) – Law of effect:
- תגובות שיובילו לתוצאה חיובית יחזרו על עצמן
- תגובות שיובילו לתוצאה שלילית יפחתו
חיזוק - מגביר התנהגות
עונש – מכחיד התנהגות
חיובי – הפעלת תגובה (פרס/עונש)
שלילי – מניעת תגובה (פרס/עונש)
גם כאן, בהתניה אופרנטית מסתבר שידע וציפיות משפיעים על ההתניה.
Estes, 1969:
בכל צעד בניסוי נבדקים קיבלו שני כרטיסים, כשאחד הערכים על הכרטיסים מציין זכיה.
הנבדק היה צריך לבחור נכון הן בכרטיס והן בערך עליו.
בכל פעם הופיעו שני כרטיסים חיד.
מניפולציה: הנבדקים לא ידעו מראש, שכרטיסים עם ערכים גבוהים מקושרים עם אפס סיכויי זכיה.
תוצאה: כעבור מספר צעדים, הנבדק לומד שכרטיסים עם ערכים נמוכים מובילים ליותר זכיות. (התניה).
אחרי שלב הלמידה, הראו לנבדקים זוגות שונים.
היינו מצפים שאחרי תהליך הלמידה הקודם נבדקים יבחרו בכרטיס הנמוך, אך פה נכנסים הידע והציפיות של הנבדק – והנבדקים עדיין בחרו יותר בכרטיס הגבוה.
מסקנה: הציפיה והידע של הנבדקים הובילו להאפלה על ההתניה.
זאת הקדמה לפרק על קוגניציה ורגשות.
כמובן שלמידה היא הרבה יותר מורכבת מזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה