תהליכים קוגנטיביים - שיעור 3 - קשב, המשך

יום א 31-10-10

תהליכים קוגנטיביים – שיעור 3

קשב – המשך

מצבים בהם הקשב נכשל (מגבלות המערכת על אינפורמציה מרובה):

• במרחב  inattentional blindness
• בזמן attentional blink

RSVP

מטלה פופולרית שקשורה לכשל קשב בזמן

יש גירויים ברצף, כ-10 בשניה.

T1 האם הופיעה אות לבנה? מה היתה האות הלבנה?

T2 האם הופיע x אחרי האות הלבנה?

ממצאים:

כאשר הנבדקים התבקשו להגיב לאיקס אחרי האות שלבנה, אך לא לציין מהי האות הלבנה, לא היה כמעט הבדל בדיוק (שהיה גבוה מאד) כפונקציה של מרווח הזמן בין האות הלבנה לאיקס.

לעומת זאת, וכאן מגיע החלק המעניין – כאשר הנבדקים התבקשו לענות על שתי השאלות dual task, היתה ירידה בדיוק מיד אחרי הופעת האות הלבנה, אח"כ עוד ירידה ואז עליה עד לדיוק זהה למטלה הקודמת.

הסבר:

אין ממש הסבר ברור. מכנים את זה "מצמוץ" של הקשב. יש מנגנון שממצמץ – כאשר הוא מעבד גירוי אחד הוא סוגר את הדלת לגירוי שבא מיד אחריו. הגירוי הראשון עובר תהליך של כניסה לזיכרון לטווח קצר והקשב אינו פנוי לעיבוד הגירוי השני.

זוהי דוגמא לאיך אפשר ללמוד מהכשלים של המערכת על האופן בו היא עובדת.

אפשר לעשות סלקציה לגירויים – וויזואליים ואודיטוריים – במרחב ובזמן.

אינטראקציות קרוס מודאליות – מה הקשר בין המודאלים השונים? (וויזואלי ואודיטרוי)?

סדרת ניסוים, בהם יש קיונג וויזואלי ואז גירוי אודיטורי. השאלה היא האם תהיה השפעה דומה לשל הקיונג לגירוי הוויזואלי?

ממצאים: כן, היה שיפור דומה בביצוע המטלה – כלומר: קשב הוא כנראה קרוס מודאלי. (ממצאים אלה הם גם להפך – עם  קיו אודיטורי וגירוי וויזואלי, וגם בשילוב עם גירוי טקטיקלי (=חוש המגע)).

קשב מפוצל – Multi Tasking

איפה מגבלות הקשב כאשר עליו להתמקד בשתיים או יותר דברים בו זמנית? למה אנשים מתקשים בכך?

מודלים של פיצול קשב:

• מודל צוואר בקבוק – יכול להתמודד רק עם מטלה אחת
• מודל משאב מרכזי – יש רק משאב מרכזי אחד, וכאשר יש יותר ממטלה אחת – הוא מתחלק בינהן.
• מודל משאבים מרובים – פיתחו כי גילו שלא תמיד מתקשים בביצוע שתי מטלות, ומתקשים יותר כשהן דומות. במודל זה יש כמה משאבים (וויזואלי, אודיטורי...). לא תהיה בעיה לבצע שתי משימות שמשתמשות בכמה משאבים שונים, אך אם הן משתמשות באותם משאבים, אז לכל מטלה יוקצו פחות מ-100%.

היום חושבים ששלושה גורמים עיקריים משפיעים על האופן בו מבצעים מטלה:

1. דמיון בין מטלות
2. קושי של כל מטלה
3. אימון

McLeod, 1977

מטלה 1: מטלה וויזואלית, תגובה ידנית

מטלה 2: מטלה אודיטורית, תגובה ידנית (ביד השניה) או תגובה בדיבור

ממצאים: במטלה האודיטורית, היתה הרבה פחות פגיעה כאשר הגיבו בדיבור ולא בתגובה ידנית.

מסקנות:

• כשהמטלות דומות הרבה יותר קשה לבצע (א"א להסביר ע"י קושי המטלה – בשני המקרים הוא היה זהה).
• יש משאבים שונים לתגובה וורבלית ולתגובה ידנית.

היום מקובל שיש משאבים שונים, והבעיה היא בהגדרת המשאב (ההגדרה נובעת מניסויים. אם קל לבצע שתי מטלות יחד נאמר שמדובר במשאבים שונים, ואם קשה נאמר שמדובר שאותו משאב. כך אפשר להגיע לאינסוף משאבים).

Response Selection Bottleneck  - RSB

SOA – זמן בין מטלה 1 ו-2.

מטלה 1 – אודיטורית – צליל גבוה או נמוך?

מטלה 2 – וויזואלית – הגירוי הופיע בצד ימין או שמאל?

מניפולציה – אורך הSOA  - מ-50 מילישניות ועד שניה שלמה.

ממצאים: ב-SOAים ארוכים יחסית אין הבדל משמעותי בזמן שלוקח להגיב למטלה 2, אחד ביחס לשני וביחס למטלה 2 לבד. החלק המעניין הוא שבSOA קצר מאד לוקח הרבה יותר זמן להגיב.

הסבר: את ביצוע המטלה מחלקים ל-3 שלבים:

1. תפיסה
2. בחירת תגובה מתאימה
3. הוצאה לפועל של התגובה

מטלה ראשונה, כך לפי ההוראות, מבצעים בלחי הפרעה. (מגיבים לה קודם). בחירה תגובה היא צוואר בקבוק – יכולה לטפל רק בתגובה אחת בכל זמן נתון. אם הRS עסוק במטלה הראשונה, אז בחירת התגובה למטלה השנייה תחכה. ככל שה-SOA יותר ארוך כך ה"תור" יהיה יותר קצר.

תהליכים אוטומטיים

מבחינים בין תהליכים אוטומטיים (שמתבצעים כמעט ללא מאמץ, כמו הקלדה או נהיגה מיומנת) לבין תהליכים נשלטים.

תהליכים אוטומטיים - לא מוגבלים מבחינת משאבים, מאד מהירים, לא דורשים קשב או מודעות, לא גמישים – ברגע שנלמדו אינם ניתנים לשינוי, לא צריכים להתחיל באופן מכוון – יכולים להתחיל גם אוטומטית.

תהליכים נשלטים (לא אוטומטיים) – דורשים משאבים, קשב, מודעות, איטיים יותר מתהליכים אוטומטיים וגמישים יותר מהם, וצריכים כוונה כדי להפעיל.

מתי תהליך מודע יכול להפוך לאוטומטי ומתי לא? שניידר ושיפרין, 1977:

ידע קודם: עליה במספר הפריטים מגדילה את זמן הזיהוי.

מניפולציה – שתי תנאים של מיפוי:

1. consistent mapping
2. varied mapping

ההבדל: בתנאי 1 אות שהיא מטרה לעולם לא תהיה מסיח, ובתנאי 2 כן.

נתנו לנבדקים להתאמן על המטלה 30 שעות לפחות (רחמים!).

ממצא: האימון  השפיע רק על תנאי 1 – consistent mapping, בו החיפוש נעשה, לאחר אימון, אוטומטי/ מקבילי – ואז ראו שאין הבדל בזמן התגובה במספרי מסיחים שונים.

בתנאי 2 היה שיפור, אך החיפוש עדיין היה סדרתי / נשלט.

הסבר: רק כאשר יש מיפוי קבוע consistent בין מטרה ותגובה, למידה יכולה להפוך תהליך לאוטומטי.

אחר כך באו אנשים וטענו שזה לא נכון, למשל ע"י אימון אנשים לקרוא טקסט ולהכתיב במקביל, והטענה היא שבמקרה כזה אין מיפוי קבוע.