שיעור
13 -
15.01.2013
--פרזנטציה
שלי!
The
EST debate
היום ננסה לסכם את כל
הרעיון של טיפול מבוסס ראיות.
היסטורית אפשר לומר
שהתחילו עם מחקרי RCT ואחרי
מספיק מחקר החליטו לבנות רשימה של EST's.
זה התחיל עם EVT
– empirically vallidated treatments. קיבלו
על זה ביקורת ואז עברו לשם יותר צנוע.
Chambless – חוקרת
באוניברסיטת פנסלבניה שחוקרת טיפולים
בחרדה. עשתה
לא מעט RCT.
אולנדיק – חוקר טיפול
בחרדה אצל ילדיםפ בעיקר באוניברסיטת
וירג'יניה.
ברור ששניהם מאד תומכים
ברעיון של טיפולים נתמכי מחקר.
Barlow (מהשיעור
הראשון) – ההוא
שמנסה להפריד בין טיפול פסיכולוגי
ופסיכותרפיה, הוא
זה שהפיץ את הרשימה. זה
ניסיון לייסד את זה – יש פסיכותרפיה-
להכיר את עצמך
וחייבים להפריד בין זה וטיפול שמתמקד
בסימפטומים ומתבסס על תהליכים מוכחים
אמפירית – בודקים שאכן יש שיפור בסימפטומים
לאורך הטיפולים האלה.
...
מסתכלים על רשימת הEST
– כמעט הכל זה
סוגים של CBT (כולל
ACT, DBT...), אבל
יש גם גשטלט, טיפול
משפחתי, יש
מעט מאד טיפולים פסיכודינאמיים (כולל
קצרי מועד) להפרעות
ספציפיות מאד.
...
השאלה היא אם יש הצדקה
למה שניסו לעשות ברשימת הEST's.
(דיון בכיתה).
...
NICE
הכניסו למערכת בריאות
הנפש יותר CBT דרך
הstepped care. לפני
זה התהליך הטיפולי במערכת היה מאד עמום.
מצאו שבהשוואה ללפני
תחילת התוכנית 30-40% השתפרו
מהטיפולים שהיו מקבלים קודם ועכשיו
משתפרים 50%.
לאחרונה מצאו שהמערכת
הזאת פועלת ב90% מאנגליה.
(זה לא דווקא CBT,
מדובר בguideline
של NICE
). הממצאים מאד
חיוביים – מצאו שיותר אנשים חוזרים לעבודה
תוך שישה חודשים, למשל.
נראה שהשיטה מצדיקה
את עצמה, הממשלה
מצליחה לתמוך בזה. לממשלה
היו כמה קריטריונים כדי להחליט איזה
טיפולים להציע – צריך שיהיה מחקר שמראה
שזה יעיל, וצריך
שיתקבל ערך גבוה בcost-effect
analysis.
המטרה היא לשקם ולהחזיר
למעגל העבודה כמה שיותר אנשים בצורה הכי
זולה.
שיעור
14 –
15.01.2013
Western
מאמר דומה – Elliot
– מאמר קצת יותר
מאוזן. הוא
אומר שאפשר לשפר את הטיפולים ואת הכשרת
המטפלים, וכן
לקדם מדינויות בה יש יותר מחקר על טיפול,
ושיש מחסור במחקר,
במיוחד לגבי הפצה
(??). מגיעים
לכ60% תגובה,
מה שאומר שיש הרבה
אנשים שלא מגיבים, וכן
שיש הרבה מחקר על טיפול ...
Western
מי זה?
הוא כתב מחקר בשנות
ה90 על
הבסיס המדעי של פרויד. יש
לו אג'נדה
מאד ברורה.
הוא פיתח את המדד של
הTAT (scores) וגם
משהו שנקרא SWAP. הוא
חוקר רציני שמנסה לשמור על התחום הדינאמי.
היתה לו בעיה והוא
נאלץ לעבור מקום ולא היה לו מקום למעבדה.
Barlow קיבל אותו
למעבדה שלו, הוא
לא ממש עבד תחתיו, (ואחרי
שהוא פרסם את המאמר הוא עבר למקום אחר :)
).
הוא היה בוועדות שנותנות
את הקרנות למחקר בפסיכותרפיה.
אמירה צינית:
הוא ידע מה הדור
הבא של המחקרים (כי
הוא ראה את ההצעות). הוא
מתח ביקורת על הטיפולים (ה-EST's
של ברלו!!
). הרבה מההצעות
שהוא הציע הוא הכיר מהצעות המחקר שהוא
ראה. כך
שהוא נראה כמו נביא אך הוא לא ממש כזה :)
למשל,
מחקר הeffectiveness
של סליגמן וכו'.
הוא התנגד לאיך
שהוא ראה שהתלמידים של ברלו לומדים לטפל
לפי manuals.
הוא גם היה מאד מודע
לפערים בין מחקר (המעבדה
של ברלו) וטיפול
בפועל (בבית
חולים הציבורי בו הוא עבד קודם).
הוא בא בגישה די תוקפנית.
...
Bell
curve article
מאד מומלץ.
מדבר על רופא שכולם
באים אליו כדי ללמוד את השיטות שלו ואפילו
החליטו לקבוע את ההנחיות לטיפול בהפרעה
שהוא מומחה בה כי הוא הצליח יותר מכולם.
(סיסיטיק פיברוזיס).
מה שהוא עשה זה להיות
מאד אגרסיבי. הוא
מדד את התוצאות המון. הוא
שאף להתערבות המקסימלית שאפשר.
הוא היה תמיד מעל
עקומת השיפור כי תמיד היה יותר קיצוני.
הוא לא הסתפק
בהנחיות אלא עשה תמיד מעבר.
זה מדגים את האופן
בו הנחיות יכולות להגביל – אם אנחנו
יודעים שיש 60-70% הצלחה
ואנחנו מספקים בזה אנחנו מוותרים מראש
על 30-40% מהמטופלים.
המחקר יכול לעזור
לנו להצליח עם המטופלים שלא מצליחים איתם,
לשאוף ליותר.
זה ממקד אותנו
במקומות בהם לא מצליחים (למשל
GAD). רק
מחקר ומדידה יכולים לעזור לנו להשתפר.
בעשור האחרון יש אנשים
שמנסים לגרום למטפלים לעשות זאת – להשתמש
בטיפולים יותר מבוססי ראיות.
למשל בייקר מקפל
ושוהם (2009) שאומרים
שEBP לא
נכנס מספיק לקליניקות.
קזדין 2011
ממשיך עם מצעד
ההלקאה העצמית – הוא אומר שאנחנו לא מספיק
יצירתיים. אנחנו
אף פעם לא יכולים להגיע לכל המטופלים
שצריכים טיפול. האומדן
היום מדבר על 30-50% מהאוכלוסיה
שצריכים טיפול. לא
יהיו מספיק מטפלים לכולם,
וצריך לחשוב על
איך להפיץ את הטיפול – טיפולי 1*1
לא מספיקים וגם לא
טיפולים קבוצתיים. צריך
להשתמש בטכנולוגיה – אינטרנט וכו'
בדרכים יצירתיות
כדי לשפר את המצב.
כמו שראינו לאורך
הסמסטר יש מאחורי כל זה המון אינטרסיים
– אישיים, פוליטיים,
גילדיים,
אבל אנחנו יכולים
לקרוא את המחקרים האלה ודרך ההיסטוריה
שלהם והביקורת שלהם אפשר ללמוד על הרבה
דרכים לחקור פסיכותרפיה,
לשפר את התוצאות
ולהבין מה לקחת ומה לא.
צריך לחקור ולהבין
את ההטיות על המטפלים,
המטופלים והחוקרים
ולעשות את המיטב כדי להתמודד עם זה.
תאריך הגשת העבודה
הסופית – 19.02.2013.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה