יום שני, 7 בינואר 2013

מגדר וחברה - שבוע 12 - אימהות / אי-מהות



שיעור 11 – לא הייתי, להשלים.

שיעור 12 – 07.01.2012

מרצה אורחת שמדברת על נשים שבחרו שלא ללדת ילדים. היא חקרה את הנושא.

(הפסדתי כ20 דקות בתחילת השיעור).
אין בעברית (וגם בהרבה שפות אחרות) מילה שמציינת (שלא על דרך השלילה, כגון אישה ללא ילדים, או ערירית) אישה שאין לה ילדים. (יכול להיות שהיא מציעה את המילה אי-מהות, אבל לא ברור לי אם זה אכן כך).
בחברה הישראלית – יהודית מוקיעים נשים שבוחרים לא ללדת ביהדות יש אבחנה ברורה בין האישה היולדת לאישה האחרת, השלילית, שהיא בד"כ גם מינית. באגדות על באירת העולם יש דמות בשם לילית, שקודמת לחווה, אין לה ילדים והיא בעיקר עסוקה בהרג תינוקות, בעיקר שלה. נשים כאלה נתםפסות כמאיימות על המין האנושי.
(אני מפספסת הרבה, להשלים).
נטע, 48: “אנחנו כמו גידול שאין מה לעשות איתו". נשים רבות הביאו בראיונות מטאפורות מאד קשות בהקשר זה.
גם היום יש ציד מכשפות כזה במסווה מודרני – דמות האישה הערירית המזדקנת והמוזנחת שגרה בדירה עם מלא חתולים.
יש דלגטימציה של לא-אימהות.
מרב מיכאלי אמרה פעם בהקשר של גלעד שליט שאימהות צריכות לשקול היטב אם לשלוח את ילידהן לצבא. הטוקבקים (כמו גם אלה לזועבי) התייחסו להיותה "רווקה זקנה ומתוסכלת". בישראל נשים ללא ילדים מזוהוץ (תמר: לא בצדק) עם השמאל הפוליטי. עם זאת, נראה שאי אפשר לזהות שום מאפיינים עקביים בקרב הקבוצה הזאת.

כיוון נוסף לבדיקת הנושא הוא הכיוון של הפרקטיקה. אימהות מתאפיינת בתכונות אישיות מסויימות וגם המטלות מסויימות. זוזו ברונר מתארת את האימהות כפרקטיקה, היא טוענת שאימהות היא בראש ובראשונה שורה של מטלו. השאלה היא מה עושה לא אמא? ממה מורכבים חייה של אישה שאינה אם? (המרצה, שכנראה גם היא אינה אם, אומרת שנשאלה פעם "את באה הביתה, מה את עושה? מסתכלת על הקירות?) הקונוטציות הן של ריקנות, בדידות, נכות.
באטלר – מדברת על הזהות שנוצרת על ידי ביצוע עקבי של אופני דיבור, התנהגות ולבוש. הגוף לפי באטלר הוא תמיד ממוגדר, והאימהות מקושרת לגוף שמסוגל ללדת ולהניק – וזהו הגוף הנקבי. נשאלת אם כך השאלה מהו גוף נקבי שאינו מוליד.
הרבה מהמרואיינות (כולל מתי, שקיבלנו חלק מהראיון איתה) מדברות על משחק בבובות. למה כל כך חשוב להן לספר את זה? אולי כדי להפגין שהן כן כשירות לאימהות. אולי זה קשור למשחק – לפי באטלר מדובר בהופעה (לא ממש משחק, פרפורמנס) אנחנו מ/שחקות באימהות כשם שאנחנו משחקות בבובות (או בזוגיות או בכל דבר אחר). חלק מהמראויינות מנהגות כאימהות בהקשר של אנשים אחרים – אחיינים, ילדים של חברים, מבוגרים או חיות. המילה תחליף חוזרת הרבה בשיח הציבורי. האם לא אימהות למעשה לכודות באימהות מבלי להיות אימהות?
אחד הדברים שעזר לה לענות על השאלות הן הוגות צרפתיות, למשל הלן סיקסו, שמדברות על ___. אחת הבעיות שעולות היא הקושי להמשיג את האימהות. הבעיה היא שהתיאוריות של אימהות הן רבות ומעניינות, אבל בבדיקת עומק לא קיימת איזה מאחרוי האמא. הרבה מהתיאוריות על אימהות בכלל יוצאות מהתינוק- הוא במוקד והאם נכנסת לדיון בשלב מאוחר יותר. אפשר לומר שאם האם עצמה עוד לא מומשגת איך אםשר לדבר על אישה שהיא לא אמא. אבל אולי דווקא בכיוון ההפוך – אישה שאין לה ילדים יותר קל להמשיג כלא-אמא. (אלו שאלות פתוחות).

ובהקשר לחברה הישראלית:
בעשורים האחרונים יש נכונות גדולה לקבל מסגרות משפחתיות שונות (אינמץ, נישואים בין בני אותו מין). בפלח מסויים של החברה הדתית-אנגלוסקסית-ממעמד סוציו אקונומי גבוה יש נכונות גדולה יותר לקבל נשים ללא בנות זוג שיולדות ילדים. המטרה – הילדים – מקדשה את כל האמצעים, כנראה. זאת מגמה מאד שונה ממה שקורה מחוץ לישראל.
אורנה דונאט (עבודת מ"א על זוגות צעירים שהחליטו לא להביא ילדים) זה נחשב ביזארי ואנטי-סוציאלית.
בישראל קשה לחבר אי הולדת ילדים לתחושות חיוביות כלשהם. קשה לדבר על רווחה כלכלית או על בחירה בקריירה. שני נשים עם קריירה מאד מרשימה דאגו לציין בראיון שהקריירה לא היתה השיקול, אבל זה עזר (למשל – לנסוע לחו"ל).
היום משתמשים הרבה פחות בchild less ויותר בchild free. לא בישראל! (אפילו לזרגם את זה לא ממש עובד – חופשי מילדים??).
גם לא שומעים בישראל על שיקולים אקולוגיים – התפוצצות אוכלוסין, עדיף לאמץ ילד יתום – זה חוזר מאד בחו"ל.
עוד משפט שחזר המון הוא "אבל אני מאד אוהבת ילדים" ו"ילדים אוהבים אותי". עולה שאלה מאיפה באה ההכרזה הזאת? אף אחד לא שאל על זה... יתכן שזה כי לא לאהוב ילדים זאת כמעט עבירה בישראל. יתכן שזה קשור לעניין המוסרי – מי שיש לו ילדים נתפס כמוסרי יותר. בכלל, ביהדות, היש הוא טוב והריק הוא רע. האל נתפס כשלם, מלא, והוא הטוב המושלם.
בנצרות יש סידור מאד אלגנטי – נשים שלא רוצות ילדים יכולות ללכת למנזר ולא נחשבות פחות מוסריות בשום צורה. הן גם מקבלות את הכינוי 'אם', גם הן לא מתחמקות מאימהות. זו לא אלטרנטיבה מוחלטת אלא סידור חברתי.
משפט נוסף שחזר המון הוא "אני אוהבת לארח". השאלה היא איך להבין את המשפט הזה – מהי המשמעות שלו עבור אישה שהיא לא אמא? מן הסתם זה שונה עבור אישה שאין לה ילדים. אתגר של המחקר.
כמה ממצאים מעניינים:
  • תפיסת הזמן – (כולל גיל) כמעט כל המרואיינות היו מעבר לגיל הפוריות. הרבה נשים מדברות על איך שהשנים הפוריות עברו מהר. יש מטאפורה – של השעון הבילוגי שאופיינית לתרבות המערבית. יש נשים שמדברות על הבשלה מאוחרת "לא הייתי בוגרת. גם היום, אני די ילדותית". הן מרגישות שינוי עם תום גי הפורויות. הן מרגישות שעון אישי – כאילו הן כבר לא בודקות את עצמן מול הציווי החברתי. הן יוצאות מעולם הציפיות (ללדת ילד) בו הן מרגישות צורך להצדיק את קיומן, עדיין יש קונפליקט, והחברה עוזבת אותן (מתייחסים אליהן כמקרה אבוד).
  • ההתערבות הטכנולגית האימהית מאפשרת ליותר ויותר נשים ללדת בלי בן זוג – אפשר להתגבר על חוסר בן זוג, רחם לא תקין, ביציות לא פוריות. נראה שעניין השעון הביולוגי מאבד מעוצמתו לטובת הסנקציות הטכנולוגיות. מאידך, בעיות הפוריות הולכות ומתגלות בגיל צעיר יותר ויותר.
  • שקרים לבנים – נשים ללא ילדים שמספרות לאנשים שיש להם ילדים בכל מיני סיטואציות – למציקים פוטנציאליים (למשל, נהגי מוניות), למטרידים פוטנציאליים (לאינסטלטור: הילדים שלי תכף חוזרים). יש כאן מרחב של פנטזיה – בין הריאלי לדמיוני. היש ישנו אך הוא רחוק (“הילדים שלי בלוס אנג'לס"). [כדאי לקחת בחשבון שיש עוד אופציות לענות, למשל תמר נוהגת לשאול אנשים חזרה: - “את קונה את היוגורט בשביל הילדים?” -”למה אתה שואל? אני שאלתי אותך בשביל מי אתה קונה?”] ההסבר של תמר – אפשר ליצור דמיון ולפרק אותו באותו רגע. הרי האישה יודעת שאין לה. זה לא סיפור של הריון מדומה. זאת סיטואציה זמנית, קצרה בקומוניקציה (מדובר במקרה בו מישהו זר שואל). סיטואציה זמנית שאפשר לשחק בה. יוצרים משהו ומפרקים אותו. הסיטואציה הזאת מאפשרת בניה של עולמות ופירוק שלהם תוך כדי. זה שונה מאישה שאומרת את האמת (יש לה ילדים שנסעו לחול והיא אומרת את זה).

נגמרה הסוללה, להשלים

שיעור הבא יש שיעור על גוף עם דוקטורנטית של תמר.
יש מאמר קצר בעברית לקרוא.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה