יום שני, 26 בנובמבר 2012

מגדר וחברה - שיעור 6



שיעור 6 – 26.11.2012

מציגה את הספר "דרכים לחשיבה פמיניסטית" – 2 כרכים של האוניברסיטה הפתוחה. אומרת שכל מי שרוצה לעשות מחקר בנושא מגדר כדאי לקנות אותו.

עוד כמה דברים על סאבא מחמוד:
  • האמירה: מי נותן לכם (המערביים) את הזכות לקבוע מהי תודעה חופשית? כדי לקבוע את זה צריך אידיאולוגיה, ואם עושים את זה דרך פרדיגמה בעייתית אין הצדקה לומר שהנשים המערביות משוחררות והמזרחיות לא.
  • כפוסט – סטרוקטורליסטית היא שוברת את כל הדיכוטומיות- בינהן משועבד/משוחרר וכו'.
  • העמדת הפרקטיקה במרכז (שוב, עניין פוסט – סטרוקטורליסטי) – דרך הפרקטיקה מפנימים מערכת מוסרית אותה יש להבין דרך האיסלאם עצמו.
  • מה שאנחנו רואים ככפיפות של תודעה יכול להיות סוג של שחרור מנקודת מבט אחרת – כפיפות לרצון האלוהי (היא עצמה מאד סקולרית, חילונית).
  • שמה במרכז הדיון את הפעולה על העצמי שאין בה שעתוק של האיסלאם אלא עבודה חדשה שנשים יותרות דרך שפת נשים, ואנחנו מבינים אותן דרך הקשבה לשיח הפנימי שלהן.
  • נורית שטדלר מסוציולוגיה מתעסקת בזה piety (צדיקות, לא ממש אדיקות כי יש בזה גם אמונה) שהוא פרי של העבודה על העצמי כחלק מפעולה של agency על העצמי.
  • יוצאת דרך החשיבה הליברלית (שאותה הכרנו בשיעורים הקודמים).
  • יש שתי כיוונים של ביקורת על הליברליזם:
  1. הכיוון האזרחי – פייטמן (יוצאת נגד רוסו והאמנה החברתית).
  2. הכיון של העצמי – סאבא מחמוד. המסגדים משמשים פעמים רבות כאתר ללמידה (לא רק לימודים דתיים) והוא ערוך מבחינת המרחב לצרכי למידה. יש כאן כינון מחדש של העצמי. (למשל, שיעורים לנשים על ידי שיחות על איך להיות אימהות טובות או על מיניות). אלו דברים שלא מכוונים לשינויים פוליטיים.
  • שלוש שאלות גדולות שהיא שואלת:
  1. איך התנועות המוסריות הנ"ל גורמות לנו לחשוב מחדש על התנועה הליברלית.
  2. מה המשמעות של הדבקות בנורמות פטריארכליות לגבי נושאים של חופש, אג'נסי, אנושיות, גוף וכו'.
  3. הזיקה בין פרקטיקות של הגוף, העצמי והפוליטי.
    אם לא היינו שואלים את השאלות האלה הנשים האלה היו נחשבות בעיננו במטומטמות, נשים שנשבו במניפולציה וחושבות שמשטר פטריארכלי זה חלום. אנחנו חייבים לתת תשובות שאין בהן הפחתה וביטול של הנשים. הכיוון הוא לא לראות אותן כקורבנות ולא להאשים או לשפוט אותן.
משפט מסכם: זה לא שחור/לבן. יש סוגים שונים של שחרור.


פייטמן

  • האזרחות היא ממוגדרת". הכוונה היא שהיגיון מגדרי שולט באזרחות. ביסוד הלוגיקה של האזרחות יש חשיבה ממוגדרת. אי אפשא להתסכל על אזרחות מלכתחילה כנייטרלית. האזרחות היא לא רק ממוגדרת אלא גם ממוגזעת. היא מתנהלת על ידי לוגיקה של גזע – יחסי כח. זו נקודת ההתחלה. בנקודת ההתחלה הזו יש ביקורת על הליברליזם שמבין אזרחות כנייטרלית, כאילו כזו היא מלכתחילה ואז נוצרים מצבים בהם היא נהפכת לממוגדרת. היא אומרת שזה לא נכון לחשוב כך. ההגיון הזה מאפשר לנו, פרדוכסלית, לא להיתקע בשאלות של מגדר. השאלה עכשיו היא כיצד מוגבר / משועתק המגדור של האזרחות. (למשל – צבא מחזק את המיגדור של האזרחות). “ישראל היא דוגמא לכמעט כל סוג של אסון – היא ממוגדרת, מאותנזת, ממוגזעת וממולאמת".
  • התיאוריה הליברלית לא רק שלא שמה לב למגדור של המדינה, אלא עשה דפוליטיזציה של התחום הפרטי דרך הדיכוטומיה שהיא יצרה בין הפרטי והציבורי. פייטמן מאד עסוקה בשאלת ההפרדה במודרנה ובתיאוריה הליברלית – האמנה החברתית, בין הדומסט (ביתי, ראינו אצל פרידן) והציבורי. הם שוברים את הדיכוטומיה – אי אפשר לדבר על ספירות נפרדות כי הן פועלות יחד. היום הנקודה הזאת מא מקובלת בחשיבה.
  • הפטריארכליות היא תכונה / אפיון של התחום הפרטי, והלגיטימציה לה היא מתוך התחום הציבורי. כל זה בשם עיקרון התבונה (מה שרצתה וולסטונקראפט. היא מאד מתקדמת אבל בעצם מה שהיא כותבת היא מייצרת את ההבדל בין הספירות – היא אומרת שנשים צריכות ללמוד ולנצל את השכל שלהן – אבל כל זה לצרכי הבית וגידול הילדים). [קישור מומלץ – Downton abbey].
  • הדרה של נשים לתחום הפרטי שהולכת יד ביד עם הכפיפות האזרחי. אין כמו המלחמה האחרונה כדי להדגים זאת. ביטחון זה הדבר המרכזי, הביטחון הוא הטריטוריה של הגברים והנשים מודרות [ראינו את זה במכתב שבוע שעבר] והנשים מורות מהתחום הזה. הן כל כך מודרות מהתחים הזה ששלי יחימוביץ' לא מעיזה לגעת בתחום הזה, כי היא לא מהחברה של סיירת מטכ"ל. זה מחבר אותנו לעוד נושא – הנושא לש אחוות לוחמים או brotherhood – הרשתות שגברים יוצרים כחלק מההון האזרחי הציבורי שהם צוברים. כל הדברים האלו מתקשרים יחד לשעתק את החציה הזאת בין הפרטי לציבורי שמתקיימת לא רק בחברה האזרחית אלא בכל המקומות שיש צבא במרכזם השיעתוק הזה, מכל מיני סיבות, מעצם ההגדרה יותר גדול. אני אגב לא ממליצה שנשים ילחמו, אלא רק מצביעה על תהליך שעצם ההפקדה של ביטחון בידי הגברים מוציאה נשק מאד חשוב מהנשים – נשק או הון של השתתפות בחיים הציבוריים. השעתוק הזה, חוסר הגבולות בין הציבורי והפרטי מתרחש לא רק אצל וולסטונקרפט במאה ה18 אלא גם היום.
  • לפטריארכליות אין דגם יחיד. היא לובשת הרבה מאד פנים (לפעמים גלויים והרבה פעמים סמויים – ת"ר). חשוב לזכור כשמנתחים חברה מערבית שהפטריאכליות היא מוסווית, יחסי הכח כאילו אינם, ובמצבים של מתח / מעבר (גם בחיים זוגיים וגם בחיים מדינתיים) הפטריארכליות באה לידי ביטוי. נשים וגברים כאחד עיורים לפטריארכליות של עצמם או להיותן כפופות לה במצבי שגרה. תחום מעניין והא האתרים בהם הפטריארכליות באה לידי ביטוי. למשל, הכדורגל הוא שדה היפר-גברי, ונשים זרות לשדה הזה – יש הרבה דברים שהן לא יכולות לעשות מבחינת המודל של אהדה – למשל, הן לא יכולות להוריד חולצות. הנשים בשדה האהדה מוגבלות בפרקטיקות שלהן. כנ"ל בצבא. כנ"ל בשדה הכלכלי. השאלה המעניינת היא איך בחברה המודרנית (שהיא לא משוחררת – לא נפטרנו מהפטריאכליות, זה לא קיים רק בחברות דתיות).
  • פייטמן דוחה את ההפרדה בין הפרטי והציבורי בטענה שהם תלוים אחד בשני והקשר בינהם הוא הירארכי או פטריארכלי. (ת"ר: את התלות הזאת צריך לבדוק באתרים שונים – לפטריארכליות צורות שונות). החברה המערבית תלויה כך שהתחום הציבורי תליו בתחום הפרטי אבל התחום הציבורי נחשב לנעלה יותר (למרות שהתלות איננה הדדית – יש תחום פרטי בלי תחום ציבורי אבל לא להפך). [בהקבלה – שאלת מיליון הדולר של הפמיניזם: איך זה שנשים, שההמשכיות והקיום תלויים בהם, הן הנחותות בחברה].
  • היא מדברת הרבה מאד על התלות של הגבר בשירותים של האישה, שהם אלו שמאפשרים לו לפרנס את המשפחה. ההנחה היא שהשדה הציבורי מקבל את השירותים שמאפשרים את קיומו מנשים.
  • הביקורת הפמיניסטית על ההפרדה הזאת אומרת שהפמיניזם הליברלי רוצה למסד את היחס בין הפרטי והציבורי דרך כך שהנשים יהפכו להיות דומות לגברים – ייכנסו לשדה הציבורי וכו' (שוויון = נשים טייסות). ההתנגדות היא בדיוק לכך – אין כאן הבניה של מקום הנשים אלא הפיכה של נשים לגברים. נשים טייסות זה לא הפתרון, זה לא שחרור האישה, זה מנציח את אותה ההירארכיה! אין תנועה הפוכה (גברים שאומרים: “הגברים הביתה!”. בחברה הישראלית, למרות שיש חופשת לידה לגברים, הם לא מנצלים אותה. במדינות אחרות כן).

תמר מקריאה קטע על מפגינה –על הדלגיטימציה והאובייקטיפיזציה של נשים במרחב הציבורי (שכרוכות זו בזו).
השאלה שזה מעלה היא למי, ובאיזה תוקף, יש זכאות על התחום הציבורי.

לשיעור הבא -
  • ברקוביץ'
  • שלושת הפריטים האחרים בביליוגרפיה



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה