פילוסופיה של המדע - תרגול 9: בלור

תרגול 9 12.06.2012

מעבר על תרגילים 7-8, פספסתי

לכל פרדיגמה יש חריגות, מרגע ההיווצרות, אבל במסגרת הפרדיגמה החריגות מוגדרות כחידות. החידות הן האתגר של המדענים במסגרת מדע תקני. מה שנתפס כחידה במסגרת הפרדיגמה נתפס כסתירה מחוץ לפרדיגמה.

מתי החידה הופכת לחריגה? כאשר יש הצטברות וייאוש בקרב חברים בקהילה המדעית. הדוגמאות הנגדיות והספקנות לא מספיקות – צריך שתהיה גם אלטרנטיבה, עזיבת פרדיגמה ללא חלופה יוצרת משהו שהיא פחות ממדע "כנגר המאשים את כלי עבודתו".

העדר אמת מידה משותפת בין פרדיגמות. פועל יוצא של שתי דברים -

1. העדר שפת תצפית בלתי תלויה, בעזרתה אפשר להשוות בין פרדיגמות (היבט אונוטולוגי)
2. העדרם של קריטריונים בלתי תלויים לשיפוט - אין קריטריונים בלתי תלויים לקבלה או דחיה של תיאוריות, אלא כל פרדיגמה גוזרת את הקריטריונים שלה (היבט אפיסטמולוגי)

התוכנית החזקה

בלור מגיע בעקבות הפתח שפתח קון. יסוד לסוציולוגיה של הידע.

הוא מתייחס לאינהיביציות של הסוציולוגים – כלומר לכך שהם נתנו יותר מדי קרדיט לפילוסופים, ועסקו רק בחקר טעויות של המדע. (יש משהו קצת מגלומני – כי הוא עושה תמונת מראה והופך את הסוציולוג לאפוטרופוס על הידע). השפה שלו מאד לוחמנית.

סוקל – פרסם מאמר בכתב עת, בנושא אובייקט תיאורטי מתוך מכניקת הקוונטים, שעוסק בהבניה הסוציולוגית של האובייקט. הוא כתב כל מיני ג'יבריש ודברים לא נכונים והמאמר התקבל לפרסום. סוקל פרסם במקביל את דבר המתיחה בכתב עת אחר, וזאת היתה הדרך שלו לתקוף את הסוציולוגיה של הידע (אבל אולי באופן פרדוקסלי זה דוקא אומר משהו על הממסד המדעי – שהוא לא כזה רציונלי כמו שהוא מתיימר להיות, שהקטע של peer review לא כזה מוצלח). הטענה היא שמה שקרה הוא שהעורכים של העיתון פשוט הניחו שסוקל יודע על מה הוא מדבר, כי הם הכירו את השם שלו. (אבל יש מחקרים בדיוק על זה בסוציולוגיה של הטבע – בומרנג).

האירוע הזה היה נקודת שיא במה שנקרא מלחמות המדע.

החידושים של בלור: (מכאן אפשר לגזור את ארבעת העקרונות שלו)

1. האופן שבו הוא מגדיר ידע – מבחין את עצמו מן האופן בו ידע נתפס בדיונים אפיסטמולוגיים – JTB – justified true belief, כלומר האמנה אמיתית ומוצדקת (מנומקת). בלור דוחה כל מושג של ידע שהוא קריטריון א-פריורי פילוסופי, כמו הנ"ל. המושג של בלור של הידע הוא הגדרה חברתית – אמונה שמשותפת לחברה מסויימת.
   ← אי משוא פנים: כל ידע צריך להסביר, לא משנה באיזה שם יקראו הפילוסופים לאמונות ויסווגו אותם, כי כל אמונה היא ידע (ובלבד שהיא מוסכמת על מספר אנשים).
2. המוניזם הנטורליסטי שלו (הנחת הסיבתיות) – יש חומר בעולם, והמדען מנתח את ההתנהגות של מקבצי חומר כאלה בצורה סיבתית – מה גורם למה וכו'. לא קיים משהו מעבר (את הגישה הזאת הוא מעמת עם הדישה הטלאולוגית – תכליתית: יש תכלית מסויימת אליה שואף הכל, ואם אנחנו רוצים להבין את הידע עלינו להניח טליאולוגיה, למשל שיש אמת אליה ה(ידע? האדם?) שואף). זאת נקודה שעוררה הרבה התנגדות (לעומת הגדרת הידע, שלה יותר מסכימים), חשבו שזאת גישה דוגמטית מדי – להתחייב לנקודת מבט מטאפיזית מסויימת שגם לא מסבירה את עצמה ממש טוב.
   בלור אומר שכל אמונה זקוקה להסבר, וההסבר הזה הוא סיבתי. לא מספיק שיש להסביר כל אמונה, ושכל הסבר כזה יהיה סיבתי, אלא הוא מכניס את עיקרון הסימטריה – כל הסבר סיבתי צריך להיות מאותו סוג (למשל – לא יכול להיות הסבר אחד פסיכולוגי ואחד סוציולוגי). עקרון הסימטריה לאו דווקא תלוי בסיבתיות. הסימטריה קיימת גם לפני שמכניסים את העיקרון הסיבתי – אפשר לומר שזה צריך להיות אותו הסבר טלאולוגי (ללא הנחת הסיבתיות).

כשהוא מדבר על אמפריציזם הוא מדבר על פסיכולוגיזם – הנטיה להסביר אמונות אמיתיות כתוצר של הפעילות התקינה של המערכת הקוגניטיבית, ואבנורמליות של המערכת שאחראית לשגיאות שלנו. או: הטיות חיצוניות (למשל סוציולוגיות) הן שגורמות להטיות. אבל המערכת, כשהיא מתקדת כשורה, היא זאת שמייצרת אמת.

… יש אי תלות בין עקרונות (איזה?). קיום אחד העקרונות לא מחייב את השני.

רפלקסיביות – תשובה של בלור לגבי טיעון של חוסר קונסיסטטניטיות – אפשר לטעון גם על התזה של בלור צמו שאין לה תוקף מחייב. יש תת היקבעות של תת היקבעות. למה לקבל ספקנות? יש תת היקבעות בין עמדת הספקנות והעמדה הנורמטיבית.

הטענה של רייל – טענה נגד העדר משוא פנים. אם הוא היה אומר שיש אמונות שלא זקוקות להסבר, זה היה טענה נגד עיקרון הסימטריה. אבל הוא לא אומר "אנחנו, הפילוסופים נסביר את האמונות האמתיות ואתם תסבירו את הטעויות" אלא ...

ההצגה של בלור של הגישה הטליאולוגית היא לא מדהימה, מה שחשוב להבין זה את השקפת העולם של בלור.

גם ההצגה של בלור של אמפיריציזם היא מאד מוטה, והקישור עם פסיכולוגיזם לא משהו.

ידע הוא אמונה שמחזיקים בה קהילה של אנשים ולא ידע אינדיווידואלי. מה שבלור משיג בזה היא כניסה של הסוציולוגיה לכל תחום שהוא. הידע של חברה נתונה, אומר בלור, לא מבטא רק את הניסיון החושי של האינדיווידואלים בתוך החברה – זה לא סכום ההתנסויות החושיות של כל החברים. הוא יוצא כנגד גישות נטורליסטיות אחרות (ולא רק __) והן הגישות הפסיכלוגיות, שמוותרות על (---) ומנסות להבין איך הידע מתקבל באמצעות הפסיכולוגיה, חקר המח. הוא טוען שידע איננו תלוי רק בפרוצדורות הפסיכולוגיות של החושים, אלא זה משהו שתמיד מובנה חברתית, תלוי בחברה. היש מובנה על ידי קבוצה של אנשים. זה מזכיר את לתור. בלור רוצה להבטיח לסוציולוגיה מקום לגיטימי כמו כל מדע אחר, וכמו פילוסופיה, בגישה לידע ובהסבר לידע. הטענות שלו מאד חזקות, ויש גרסאות מרוככות של זה (מה לתור היה אומר על זה?).

זה שהספקנות סותרת את עצמה זה אחד הטיעונים האנטי ריאליסטיים הכי חזקים. הוא מקדיש לזה מעט מאד נפח, ולא בטוח עד כמה הוא באמת מתמודד עם זה.