שיעור
8 -
07.05.2012
גיל
7-12
...
פספסתי קצת
השמנת
יתר. אם יש בגיל 7-12
יש סיכוי גבוה לסבול מזה לעתיד.
לכן יש הרבה תכניות שמנסות
להתמקד בצמצום התופעה בגילאים אלו.
גורמים שתורמים לבעיה – צמצום
שיעורי התעמלות, משחקי
וידאו ומחשב. צוחקים
ומעליבים ילדים שמנים וזה מוביל לבעיות
בדימוי העצמי. יש סטטיסטיקות
מארה"ב – בישראל זה
פחות קיצוני אבל אותה מגמה – רואים שהבעיה
של השמנת יתר אצל ילדים נעשתה הרבה יותר
נפוצה. אנחנו מסיקים שזה
קשור לא רק לגורמים ביולוגיים אלא גם
לגורמים חברתיים. השמנת
יתר נחשבת להפרעת אכילה.
מוגבלויות.
ל10% מהילדים
בארה"ב יש לקות כלשהיא.
בארה"ב מקובל
לחשוב שאפשר לאבחן ADHD החל
מגיל 3, ויש שנותנים ריטלין
לילדים כבר בגילאים כאלה. המרצה
אומר שאפשר לאבחן ADHD ממש
רק בגיל 6, עם הכניסה לבית
הספר.
יש
מחקרים שמראים שיש קשר בין סגנון הורות
לADHD. מחקרים מראים שטיפול
תרופתי משולב עם טיפול התנהגותי והנחיית
ההורים והמורים יעיל יותר.
מחשבות
קונקרטיות - אופרציונליות:
פיאז'ה: יש
ארבעה שלבים של התפתחות קוגניטית.
זהו השלב השלישי. תפיסת
שפה גורמת למעבר מהשלב הראשון לשני
(אקומודציה לא מספיקה,
צריך דרך שונה לחלוטין להסתכל
על העולם). מה קורה הפעם
שמעורר, בגיל 6-7, את
המעבר לשלב השלישי?
זה
קשור לקונסרבציה (שימור?)
- מבינים שמה שנראה שונה הוא
לא בהכרח שונה (הדוגמא עם
המים והכוס). זה מוביל
לתפיסה יותר קונקרטית.
נוסף
לכך, יש יכולת לסווג
לקטגוריות ולהבין את תפקודן ואת הקשר
בינהן. (תשאלו ילד בן 4:
“מי אני לך? ומי
אמא לך? מה סבתא לאמא?”.
הם לא ידעו לומר. זה
מתפתח בגיל 5-6. זה מסביר
למה כיתה א' מתחילה בגילאי
6-7, כי יש להם תפיסה יותר
מורכבת של העולם שמאפשרת ללמוד את התכנים
האלה.
לילדים
צריך לתת נושאים קצת יותר מסובכים מהתפיסה
שלהם, זה יותר חוסר איזון
ואקומודציה. כך הופכים
אותם לחלק מהחקירה.
גרדנר
– סוגי אינטלגנציה: פעם
חשבו שאינטלגנציה היא שילוב של יכולת
מילולית וכמותית. זה מה
שמבחן הIQ המקורי (בינה,
1904, הפך אח”כ לסטנפורד-בינה)
בחן. הווארד
גרדנר פיתח לפני 20 שנה את
התיאוריה של אינטלגנציות מרובות.
(7-12). יש הרבה דרכים להיות
אינטלגנט. צריך להרחיב את
החשיבה על אינטלגנציה [אני
חושבת שזה משחק סמנטי עם די מעט משמעות,
עם מטרות של תקינות פוליטית
בסטייל אמריקאי: 'כן,
בטח, כולכם
חכמים'. כשאנחנו אומרים
שמישהו מאד חכם אנחנו לא מתכוונים לזה
שהוא שחקן כדורסל טוב].
הוא
אומר שאינטלגנציה מילולית וכמותית היא
לא מנבא להצלחה בחיים, לטענתו
– בניגוד למה שאנחנו נוטים לחשוב (“איזה
גאון הוא! הוא בטח יגדל
להיות ממש מוצלח!”). דניאל
גולמן לקח את הנושא הזה ופיתח את קטגוריית
האינטלגנציה הרגשית (שהמציא
פיטר סליבן) שכוללת:
- self awareness - מודעות עצמית – להכיר את הרגשות שלי (יכול לגרום להפרעות אכילה "אני רעב" “לא! אתה עצוב!”) נרכשת בילדות (הילד כועס. אם אבא יאמר "אתה מאד כועס!” הוא ילמד. אם הוא יאמר "תפסיק לצעוק כמו תינוק!” הוא לא).
- Self management – לדעת איך לנהל רגשות. (לא להרביץ כשכועסים!)
- social awareness - לדעת מה אחרים מרגישים – (העלבתי מישהו. האם אני מבין שזה העליב אותי?). כולל: לדעת לקרוא שפת גוף,
- relationship management- לדעת לנהל מערכות יחסים.
מחקרים
מראים שאנשים עם אינטלגנציה רגשית גבוהה
-
- ילדים - יש להם פחות בעיות חברתיות בבי"ס (בריונים נוטים להיות בעלי אינטלגנציה רגשית נמוכה), יחסים יותר טובים עם מורים
- גיל ההתבגרות – פחות בעיות זהות, פחות בעיות דימוי עצמי
- מבוגרים – פחות בעיות בזוגיות, יותר סיכוי להצליח בעבודה
היום,
אחרי 30 שנה של
מחקרים בנושא רואים שאינטלגנציה רגשית
היא חיונית. מחקרים מראים
שיש לאינטלגנציה חברתית הרבה יותר גורמים
סביבתיים ופחות תורשתיים, יחסית
לאינטלגנציה (IQ). יש תכניות
שמלמדות ילדים עם אינטלגנציה רגשית נמוכה
אינטלגנציה רגשית (איך
אתה חושב שהוא מרגיש? איך
אתה היית מרגיש במקומו? מה
עוד, חוץ מלזרוק עליו אבן,
היית יכול לעשות?).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה