תרגול
5 –
24.04.2012
לוק
אין אמיתיות טבועות מלידה.
אם אתה לא יודע שאתה יודע את
זה, אתה לא יודע את זה.
אם מספיק שזה שם בפוטנציאל,
ומגלים במהלך הזמן, אז
אין הבדל בין אמת חושית ואמת לוגית.
השאלה היא על הספציפיות של
אמיתות נצחיות.
לייבניץ כותב על הדו משמעות
שטמונה בטיעון הזה של לוק.
לוק, ספר
א':
עמ' 43 סעיף 6:
אם נאמר שהכוונה באמת טבועה
מלידה היא שברגע שמשמיעים את זה למישהו
הוא חייב להודות שזה נכון, אז
נאלץ לאמר שכל מה שהושג בדרך שכלית,
מתמטית הוא טבוע מלידה (מערכות
גאוס, תורת היחסות...).
אז יוצא שיש לנו אינסוף אמיתות
טבועות מלידה.
סעיף 12 -
סדר הדברים – התינוק יודע
קודם כל אמיתות חושיות, ואז
אמיתות אחרות. (?).
סעיף 15 -
איך בכלל אנחנו משיגים מושג
של אמת ולמה זה שונה מדקארט?
השכל – חדר ריק. אין
שם אמיתות. האדם נולד טבולה
ראסה. מזה רוצה לוק לבנות
את כל המושגים שלנו.
לוק צריך להסביר מאיפה מגיעים
מושגים מופשטים (לגבי
מושגים קונקרטיים קל להבין איך הם מגיעים
מהחושים).
החדר מתמלא במה שנקלט מהחושים,
ואז הוא מעבד את האינפורמציה,
שמונחים של זהות ושוני ונוצרות
הפשטות (?).
כל האידיאות באות מבחוץ,
ומגיעות לתודעה. ברגע
שיש כמה דברים אפשר לעשות עליהם מניפולציות
(פגאסוס). כל
חומרי הגלם של התודעה (האידיאות)
מגיעים מבחוץ.
כאן לוק נבדל מדקארט.
אמפיריציסט אומר שיש תפיסה
חושנית ראשונית, מעבר לכל
פרשנות. “תינוקות לא
מתפלספים". המקור של
הכל בחוץ. (אמת נצחית מקורה
בחוץ [?]). במאה ה20
(ויטגינשטיין) יאמרו
שאין נתון טהור של התודעה – אנחנו רואים
מה שאנחנו יודעים. אצל לוק
יש.
אנחנו לא יכולים לתפוס משהו
אם לא ראינו אותו או את מרכיביו היסודיים
(לעיוור אי אפשר להסביר
מהו צבע).
לוק, ספר
ב':
תחושה / החזרה:
אידיאה מניחה מבחינה לוגית
משהו שגרם לה.
תחושה – תחושה היא הדרך
בה מקבלים אידיאות. איך
אני יודע שיש שולחן? נתקלתי
בו.
החזרה – רפלקסיה. ברור
הרי שלא ניתקל בתפיסה או ברצון – יש מושגים
שאין להם מקור חיצוני. אז
איך נוצרות אידיאות שלהם. ברפלקסיה
מסתכלים על פעולת הרוח כלפי האידיאות
הנתפסות מבחוץ הסתכלות מבחוץ. (אני
רואה הרבה דברים אדומים ואני תופס שנורא
בא לי אותם. ואז אני קורא
לתחושת הבא לי שאני תופסת רצון.
כלומר, יש שתי
חושים – חוש חצוני, שמופעל
ע" אובייקטים בעולם
החיצוני, וחוש פנימי,
שפוועל על האידיאות. החוש
הפנימי תלוי לוגית וכרונולוגית בחוש
הפנימי.
סעיף 8 -
תחושה יש לכולם, אך
החזרה לא. החזרה גם מתפתחת
יותר מאוחר. למה? כי
תחושה זה ראשוני, החזרה
לא.
סעיף 10 -
ניזכר שלפי דקרט אני הוא דבר
חושב. סעיף זה מכוון לדקרט.
לוק שואל למה להניח שהאני הוא
דבר חושב.
הוא אומר לדקרט: “אוקיי,
אתה רוצה להגדיר אני כמשהו
שחושב תמיד? אוקיי,
אני אגדיר את האני כמשהו ששותה
פטל".
“בני האדם שהתאהבו בסברותיהם"
= דקארט.
יש אנשים שמנמנמים – כלומר,
אנשים לא חושבים תמיד.
ספר ב' -
עמוד 122 (פרק
ב):
איכות ראשונית /
משנית -
איכות – נמצאת באובייקטים.
איכות ראשונית – הדברים
ששייכים לאובייקט באשר הם אובייקט (לעצם
שנמצא שם בחוץ). האידיאות
שלהן מייצגות את מה שבאמת קורה בחוץ.
איכות משנית – למשל, צבע.
למה? כי אם
נסתכל דרך מיקרוסקופ הצבע יעלם.
האידיאות הולמות רק את האופן
שבו אנו תופסים את האובייקט.
אבחנה שעושים בקומן סנס
ביומיום.
מושג פשוט / מורכב
-
מושג פשוט – מושג
ראשוני, שאפשר
להרכיב אותו (אדום)
מושג מורכב
– מושג שמורכב ממושגים ראשוניים (פגאסוס,
תפוח
– כי הוא מורכב מעגילות,
אודם
וכו' bundles of
perceptions)
זהות אישית – מה הופך אותי
לאני?
תוך 30 שנה חלק
גדול מהתאים בגוף יתחלפו. כך
שזהות לא יכולה להיות מוגדרת באמצעות
הגוף. אב מה כן?
לוק אומר שמה שהופך את הכנסיה
לכנסיה הוא היחס של בני האדם אליה,
ההסכמה החברתית. אנחנו
לא רוצים להגיד את זה על זהות.
השאלה שלוק שואל היא משפטית:
נניח שרצחתי מישהו לפני שלושים
שנה, ויש הוכחות. אני
אומר – זה לא אני! כל התאים
בגוף שלי התחלפו מאז! אז
מה הופך אותו לאחראי?
לוק נותן עוד דוגמא – של גלגול
נשמות. נניח שיש מדע של
גלגול נשמות ומגלים שאני גלגול של נשמתו
של המן הרשע. אני טוען
להגנתי שזה לא אני! כלומר,
הזהות לא בדיוק מוגדרת באמצעות
נשמה!
קיבלנו שמצד אחד זו לא זהות
של גוף, ומצד שני לא של
נשמה.
אז מתי יש אחריות?
עונה לוק – כאשר אתה זוכר את
מה שעשית ומייחס את זה לעצמך.
(כלומר, אם נמחק
לך הזיכרון מאז הפשע אתה לא תחשב אחראי).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה