נוירופסיכולוגיה - שיעור 9 - זיכרון ואמנזיה (חלק א)

שיעור 9 – זיכרון ואמנזיה

למרות שבקורסים של ב"א מנסים ללמד את הכל נורא מסודר, למעשה ההגדרות אינן חד משמעיות ותמיד אפשר לחלק אחרת.

חלוקה אחץ היא ל:

• זיכרון דקלרטיבי (כזה שאפשר לדווח עליו, לדעת שזוכרים) → זה הזיכרון העיקרי שנפגע באמנזות, בעיקר הזיכרון האפיזודי. (בודקים בדרכים אקספליציטיות)
  • זיכרון אפיזודי – על רצף הזמן
  • זיכרון סמנטי – לא על רצף הזמן (דוגמא לערבוב – אנחנו זוכרים שרוטווילר הוא כלב מסוכן, ואנחנו זוכרים מתי אספנו את המידע – כשראינו רוטווילר עם אבא והוא אמר לנו שזה נורא מסוכן)
• זיכרון לא דקלרטיבי – פרוצדורלי (בודקים בדרכים אימפליציטיות)
  • מיומניות (רכיבה על אופניים)
  • פריימינג
  • התניה קלאסית

איפה הדברים האלה מסודרים במח?

לשלי לימד, בניסוי נרחב מאד, חולדות מבוכים, ואז והא חילק את המח לקוביות והציא לכל חולדה חלק אחר, ובדק מתי תיפגע הלמידה. הוא לא מצא. הוא היה חסיד של הגישה המשווה. המסקנה – לפחות במה שקשור בזכירון המח מתפקד כיחידה אחת גדולה. שתי חוקים:

1. (?) כל המח קשור לזיכרון [היום יודעים שיש אזורים שקשורים לזיכרון יותר, למשל ההיפוקמפוס]
2. ככל שהאזור שנפגע גדול יותר, הפגיעה תהיה נרחבת יותר.

רב העבודה הנוירופסיכולוגית לאורך השנים הושקעה בחלוקה קוגנטיבית של הזיכרון לאזורים שונים. פחות התמקדו במציאת אזורים מוחיים. ובכל זאת ידועים אזורים שקשורים לפגיעה בזיכרון: היפוקמפוס, אמיגדלה, תלמוס, היפותלמוס – מערכת שלמה באזור המידבריין. זה לא ששם מאוחסן הזכירון, אלא שפגיעה באזורים אלה גורמת לפגיעה קשה בזיכרון, יותר מאזורים אחרים.

היו נסיונות למקם את סוגי הזיכרון השונים לאזורי מח שונים.

נקודות לתשומת לב-

• הקשר בין אזור ותהליך הוא מתאם, לא בהכרח סיבתיות
• המח הוא מאד פלסטי ופעמים רבות בעקבות פגיעה יש פגיעה מאד קשה בזכירון, אך הזיכורן חוזר כעבור זמן.
• חשוב להגדיר שיש תהליכים שונים שקשורים לזיכרון, וצריך למצוא אותם לפני שמחפשים אזורים
• לא מספיקים כלי הדמיה טובים או פציינטים מעניינים, אלא צריך גם תיאוריה טובה- מתוכה אפשר לצאת לסוגים ושנים של מחקרים שיעזקרו לנו למצוא תשובות

אמנזיה

אמנזיה היא פגיע הקשה בזיכרון (יש כמה סוגים, אבל בדרך כלל נראה ערבוב בין הסוגים השונים). זו פגיעה שקשורה לכל החושים (אבל יש הפרדות בין זיכרון אפיזודי/סמנטי, דקלרטיבי/פרוצדורלי, אירועים מהעבר/מההווה).

קןרסקוב – מתאר איך מרגיש רופא שפוגש אדם עם אמנזיה. אנשים כאלה עושים רושם ראשוני מאד רגיל (לקח שנה וחצי עד שגילו את הבעיה של HM). רק אחרי שיחה ארוכה אפשר להבין שלפעמים הוא מבולבל, שהוא לא ממש קשור למה שקורה סביבו. הוא לא מזהה את הרופא שמטפל בו אחרי שהוא יוצא מהחדר. יכול לחזור על עצמו 20 פעם תוך כדי שיחה, לקרוא את אותו עמוד כמה פעמים.

אמנזיה אנטרוגרדית -

יש טראומה (למשל – שבץ, תאונת דרכים, ניתוח להסרת גידול במח). יש זיכרון של העבר (לפעמים אין את התקופה – שבוע-שנה לפני הטרואמה), אבל אין שום יכולת ליצור זכרונות חדשים.

אמנזיה רטרוגרדית -

אין פגיעה ביצירת זכרונות חדשים. לגבי העבר, יש "גרדיאנט ריבו" – זוכרים מאורעות מהעבר הרחוק באופן רגיל, וככל שהאירועים מאוחרים יותר זוכרים פחות ופחות. תופעה דומה רואה אצל אנשים מבוגרים.

דוגמא לחולה אמנסטי Clive Wearing – חולה עם אמנזיה אנטרוגרדית ורטרוגרדית. מוזיקאי מאד מוכשר ומוצלח מאנגליה. יום אחד הוא התחיל לסבול מכאבי ראס, וזה הסתבר כדלקת קרום המח מאד קשה שבעקבותיה היתה לו פגיעה אנטרוגרדית ורטרוגרדית יחד. מה שנשאר הוא זיכרון של 20-30 שניות. הזיכורן הסמנטי שלו מספיק תקין כדי לדבר בצורה תקינה. הוא מודע מאד למצב שלו, ומתוסכל. הוא מתאר את מצבו "כאילו הוא מתעורר כל פעם מחדש". הוא לא זוכר כמעט כלום מהעבר, לא מצליח ללמוד שום דבר חדש (אחרי 10 שנים באותו מוסד הוא מצליח למצוא, בערך, את הדרך לחדר שלו. האדם היחיד שהוא זוכר זו אשתו. הפגישות שלו איתה הם תמיד נורא אמוציונליות. היכולות המוסיקליות שלו נשארו לחלוטין. בנוסף, דברים כמו נימוסים בריטיים נשאר – דיבור מנומס, נימוסי שולחן. מה שנפגע אצלו הוא הזיכרון הדקלרטיבי. נותרו יכולות נגינה, קריאה, דיבור... הוא יכול לנגן יצירה שארוכה משלושים שניות. הוא גם זוכר מה מצבו, התרגל לכך שהוא כל הזמן מופתע, כל הזמן מרגיש כאילו הרגע התעורר (סוג של התניה).

אמנזיה אנטרוגרדית – פגיעה ביכולת ללמוד דברים חדשים – דקלרטיביים.

• זיכרון עבודה תקין (נבדק ע"י מבחן שינון מספרים)
• זיכרון סביר לאירועי עבר – יש גרדיאנט מתון – אירועים מהעבר הקרוב זוכרים יחסית טוב
• יכולת חשיבה תקינה.
• אין יכולת לייצב מידע חדש בזיכרון ארוך טווח (כמו בסרט ממנטו, כמ אצל HM).
• אין הבדל בין אופנויות קליטה (=חושים) שונות
• יש יכולת לרכוש מיומנויות חדשות באופן אימפליציטי (לא זוכרים שלמדו, אבל מבצעים טוב יותר מאשר ללא למידה
• זיכרון אימפליציטי תקין (למשל – למידת רשימת מילים, ואז (אחרי שמצהירים שלא למדו את המילים) מבקשים מהן להצביע על מילה "אהובה" מבין זוג מילים – הם יבחרו בהסברות גבוהה במילה המוכרת

זיכרון אימפליציטי תקין באמנזיה אנטרוגרדית. קלפרד בדק חולה עם אמנזיה אנטרוגרדית והיה צריך להציג את עצמו בכל פעם מחדש. פעם אחת הוא החביא סיכה קטנה ביד שלו לפני שהוא לחץ את יד החולה. בפעם הבאה החולה לא הסכים ללחוץ את ידו, וכשהוא שאל למה החולה ענה "sometimes things are hidden in peoples hands “ הוא זוכר משהו – לא אירוע, אלא יותר כמו התניה קלאסית. מלמד אותנו איך חולים כאלה מתמודדים עם העולם. התשובה היתה באמת קשורה בלמאורע שרקרה – כלומר השיכרון עבר איזשהוא עיבוד, אבל לא ברמה הדקלרטיבית.

HM - …

NA – עוד חולה עם אמנזיה רטרוגרדית. רואים שהוא יכול ללמוד לקרוא כתב מראה כמעט כמו אנשים בריאים. גם במילים שחזרו על עצמן מידי יום היה שיפור- לא רק אצל הבריאים אלא גם אצל NA, זה מפתיע, ומראה על כך שזיכרון אימפציליטי נשאר תקין. (ברמת ההצהרה הוא לא יכול לדווח שהוא ראה את המילים האלו בעבר).

…

תסמונת קורסקוף –

אחרי שנים של שתיה מרובה האלכוהול גורם למחסור בויטמין בשם תיאמין שגורם לפגיעה גולה יותר באזורים האלה, והאמנזיה יכולה להיות בלתי ניתנת לשיקום. התסמונת מתחילה עם התקף בלבולי (בשם קורסקוף ורניקה)– הם לא מבינים מי הם ומה הם עושים פה, מייצבים אותם בבית חולים וזה עובר, אבל מה שנשאר אצלם זו האמנזיה.יש אמנזיה רטרוגרדית (כפי שאפשר לראות במבחן זיכורן פרצופים מפורסמים – מצליחים טוב יותר בזיכרון פרצופים ישנים יותר), וכן קשיי למידה.

יש החושבים שהסיבה לגרדיאנט היא תהליכי קונסולידציה וייצוב זיכרון בהיפוקמפוס, אבל יש שחושבים שלא סביר שתהליכים אלה ייצרו הבדל בין זיכרון מלפני 50 ו-30 שנה, ולכן מסבירים שהקושי אינו בשימור הזיכרון, אלא בשליפה.

מבחנים לחולים אלה: יש מבחן קוגנטיבי בו לומדים ציור, ואז רואים חלק ממנו ולאט לאט חלק יותר קטן, ולומדים לזהות שזה הציור. בדומה, היזכרות חלקית בסיפורים, העדפת מילים מוכרות. הזיהוי הרבה יותר טוב מזכירה חופשית, וזה ולי רמז לכך שהמידע קיים שם, אבל יש קושי בשליפה. כנ"ל כשרואים שרמזים (למשל – האות הראשונה) מאד עוזרים להם. כמו כן, מוצאים אמיתות (למשל, בם הזוג מספר) בין הקונבובולציות (סיפורים מומצאים) על העבר.

אחת התיאוריות שמדברת על בעיות בזיכרון אפיזודי מדברת על כך שהפרטים קיימים, אבל נעלם ציר הזמן, וייתכן שזה מפריע לתהליך הזיכרון, כי רצף הזמן חיוני לארגון הזיכרון בזיכרון אפיזודי.

במטלות המצריכות גישה לזיכרון סמנטי יש זמן תגובה ארוך יותר.

(הערה – מבחן זיכרון פרצופים מפורסמים – לא חד משמעי אם זה בוחן זיכרון אפיזודי או סמנטי).

(עוד הערה: במחקרים על חולי תסמונת קורסקוף לוקיחם נבדקי ביקרות שהם אלכוהליסטים ללא קורסקוף).

יכול להיות שיש תיאוריה מפוספסת

סברה נוספת היא שיתכנו קשיי למידה הנובעים מעיבוד סמנטי לא תקין. רואים שהם משתמשים פחות בארגון סמנטי ללמידה. למשל – אם נקבל רשימה של מילים, חלקן חיות וחלקן כלי עבודה, אנחנו נלמד ונשלוף לפי קבוצות, וחולי קורסקוף לא. כמו כן, יש תופעה בשם "שחרור מאינהיביציה" – כשאנחנו רואים מידע מקבוצות סמנטיות דומות אנחנו קצת מאבדים קשב, וכשמופיעה קטגוריה סמנטית שונה זה מעורר את תשומת ליבנו (פטיש, מעדר, את, חתול / כתבה פלילית, כתבה פלילית, כתבה פלילית, כתבה בנושא חינוך / א,ב,ג, טל).אצל חולי קרוסקוף אין תופעה זאת.

הסבר נוסף קשור לכך שחלק מהפגיעה היא פרנטלית, והיא קשורה לוויסות ולמוטיבציה. ייתכן שהפגיעה בוויסות מסבירה את המטלות לעיל (שחרור מאינבהיביציה). הסבר אחר הוא שהמטלות בהן הם לא מצליחים הם כאלה שדורשות יותר משאבים קוגנטיביים והבעיה היא חוסר מוטיבציה. תמיכה בטענה יש בכך שכאשר מגבירים את המוטיבציה (למשל – משלבים מילה בעלת אופי מיני / אלים) הם מצליחים יותר.

תיאוריה נוספת היא שאין כאן אמנזיה רטרוגרדית אלא אמנזיה אנטרוגרדית הדרגתית – שהתחילה מוקדם, וככל שהאלכוהליזם מחמיר היא נעשית חמורה יותר. יש כמה עדויות משכנועות לכך שזה לא המצב, ואחת מהן היא העדות של פרופסור PZ, פרופסור אלכוהליסט שכשנתיים לפני התפרצות תסמונת קורסקוף הוא כתב אוטוביוגרפיה מפורטת על חייו. זה מאפשר לבחון אותו על אירועי חייו (בד"כ קשה לעשות מבחנים, כי אין לנו תמונה של הידע של החולה), וכאשר עשו זאת ראו גרדיאנט מאד ברור. המקרה הזה מראה שיש אלנט ברור של בעיות שליפה, אבל אפשר עדין לטעון שיש כאן איזה שילוב בין אמנזיה רטרוגרדית ואנטרוגרדית.

יש הרבה דיסאסוציאיות בין זיכרון דקלרטיבי ולא דקלרטיבי. האם זו עדות לכך שיש שני מערכות שונות? לא בהכרח. יכול להיות שזיכרון דקלרטיבי הוא יותר קשה – הוא משתמש באותה מערכת מזיכרון לא דקלרטיבי, אבל דורש עוד משהו. כדי להוכיח שיש שני מערכות נפרדות עלינו למצוא דיסאסוציאציה כפולה, ואכו מצאו חולה כזה, בשם MS , חולה שעבר ניתוח ובו הסירו לו את אזורי ברודמן 18-19, מתחילת מערכת הראיה, בהמיספרה ימין. פריימינג קשור למודליטי שמאפיין אותו. לחולה היה עיוורון במחצית שדה הראיה (כמו לעצום עין אחת, עפשר להתרגל די מהר). ביצוע קין לגמרי במבחני אינטלגנציה וזיכרון. ניסוי: בדקו אותו מול קבוצות ביקורת שונות (בריאים, חולים עם פגיעות ממוקדות- הסרת אזורים שונים במח, ואמנסיטיים). נתנו להם רשימת מילים ללמידה, ואז עשו שני מטלות שונות – אחת של זיכורן אימפליציטי – המילים מוצגות לזמן יותר ויותר ארוך, ואז ממוסכות. יש אפקט פריימינג – אם זאת אחת המילים שנלמדה קודם אצל בריאים הם יצליחו לקרוא אותן מהר יותר, לעומת מילה שלא הוצגה קודם. זה מבחן אימפליציטי. במוסף, היה מבחן אקספיליציטי – הציגו מילים הנלמדו / לא נלמדו ושאלו אם היה או לא. בתוצאות רואים שאצל כולם מילים שראו קודם זיהו בזמן קצר יותר מאשר מילים חדשות לעומת זאת אצל MS אין אפקט פריימינג – הוא קורא מילים חדשות וישנות באותו קצב. לעומת זאת, במבחן אקספליציטי רואים שMS מזהה טוב כמו קבוצות הביקורת, ולעומת זאת החולים האמנסטיים מצליחים הרבה פחות.

דיסאסוציאציה כפולה, סטיגידיש.