מחשבת החינוך - שיעור 2 - מושג החינוך

שיעור2 – מושג החינוך

פילוסופיה מנסה להתמודד עם בנאליות (שגירות) של מושגים, לפרק את המובן מאליו.

מושג החינוך -

הטענה – המילה חינוך במובנה הבנאלי לא אומרת דבר. אם רוצים להבין חינוך צריך להתייחס למורכבות האידיאולוגית. המורכבות – כל דבר שעושים בחינוך הוא אידיאולוגי (שיטות הערכה, עיצוב כיתה...)

ננסה לברר את המושג בכמה דרכים:

1 בירור אטימולוגי –

• חינוך – הכנסת דבר לשימוש (חנוכת בית). במקרה שלנו – הכנסת ילד לשימוש חברתי.
• Education – לקוח מהמילה הלטינית אדוקציה – הסקה של דבר מדבר (אינדוקציה, דדוקציה) , הוצאה מהכח אל הפועל. הנחה: קיים פוטנציאל. תפקיד החינוך – להוציא אל הפועל את מה שקיים ממילא.
• אפשר לראות מתח בין המושגים באנגלית ועברית בקשר לכיוון החינוך – מהחוץ פנימה (צריך להכניס את הילד למסגרת, אחרת מי יודע מה יצא ממנו. כמו התפיסה הנוצרית לפיה הילד נושא על גבו את החטא הקדום, ויש לטהרו ע"י הכפפתו אל החוק שהוא חיצוני לו) או מהפנים חוצה (כמו משל הבלוט – אפשר רק לאפשר, אבל רק אלון יצמח מהבלוט, עץ לימון לעולם לא יצא משם). זהו מתח מכונן בתפיסה החינוכית.
• ביוונית – פדגוג – הוא העבד שמוליך את הילד את בית הספר, הולכה, הובלה (פד=רגל, כמו: פדל).
• בערבית – תרביה – גידול.

2 אסוציאציות -

אפשר לראות מורכבות מאד גדולה באסוציאציות:

יש דברים חיוביים, כאלה שמופיעים בשתי הופעות – חיובי ושלילי, שהם למעשה שני צדדים של אותו מטבע (למשל – נוקשות/נורמות וכללים, סדר/ניוון חשיבה, ניוון חשיבה-שטיפת מח / סוציאליזציה) בבסיס הצמדים האלה עומדות כמה דיכוטומיות:

• פנים – חוץ
• פרט – חברה
• דיכוי – שחרור
• חיובי – שלילי
• קיבעון – תנועה
• רגש – שכל (רציו – אמוציו)
• טבע – תרבות

החשיבות של ההעמודות היא שהמחנך צריך לבחור מאי הוא פועל.

3 בירור אנליטי

הכוונה: בירור המושג דרך מושגים שקרובים לו ורחוקים ממנו, כלומר: בירור דרך מה שהמושג הינו ומה שהמושג אינו.

פיטרס: חינוך הוא תהליך שינוי כולל ומכוון של בני אדם לקראת מטרה הנתפסת כראויה.

ננתח את ההגדרה:

פיטרס מתייחס למילה חינוך כתהליך, לעומת התגלות (תופעה דתית, התערבות של הלא טבעי בטבעי – מגיעה יש מאין, פתאומית).

כולל – לעומת פרטיקולרי (קורס פסיכומטרי, או מכון כושר אינם חינוך, כי זה לא הוליסטי).

מכוון לעומת אקראי, (כלומר, זהו תהליך שמחייב אדם חיצוני, ואינו קורה יש מאין --> אבל ניתן להסביר את הכח המכוון ככח פנימי, זו לא דעתו של פיטרס).

בני אדם – לעומת אילוף, שקשור לבעלי חיים. לפי רוסו, מה שמבדיל את האדם מבעלי חיים הוא הרצון החופשי, שמתווך בין האדם ליצר, ולכן הוא אחראי למעשיו, לעומת החיה.

לקראת מטרה הנתפסת כראויה – (יש מי שתופס את החינוך עצמו כמטרת החינוך) אקט נורמטיבי, מכוון אל הראוי, אל הטוב – מכוון לשפר, לתקן ולא להפך (במובן זה גם החינוך הנאצי היה חינוך במובן שהמחנך חשב שהוא מחנך לטוב).

אנחנו רואים כאן שחינוך הוא יישות, משהו חי, שהמורה מגדיר, לא במה שהוא אומר, אלא שמה שהוא עושה בשטח.

טעויות נפוצות או: מה חינוך איננו?

בלבול מושגים בין חינוך לאימון, כי חינוך הוא הוליסטי (קורס פסיכומטרי ואימון כושר אינם חינוך, אך המורה שלהם יכול להיות מחנך).

חינוך איננו אינדוקטרינציה (=הטמעה של תורה סמכותית באופן סמכותני, מתבסס על מניעת מקורות מרובים, מניעת ביקורת, כריזמה של הדמות המטמיעה – סחיפה דרך רטוריקה, דרך עוקפת שכל), ועם זאת היסוד האינדוקטריני הוא אימננטי לחינוך, וניסיון להיפטר ממנו, כמו אצל ס.יזהר הוא לשפוך את התינוק יחד עם המים.

חינוך איננו תרפיה - השיח החינוכי רווי בשיח תרפויטי, יש כניסה של שיח פסיכולוגיסטי למערכת החינוך, משום שחינוך איננו מניח מצב ראשוני של מחלה.

חינוך איננו שירות – שיח קפיטליסטי – צרכני, הורים באים בעמדה של "הלקוח תמיד צודק", מערכת יחסים בין מורה לתלמיד לא יכולה להיות מבוססת על לוגיקה וצרכנות, כי אז משהו כולך לאיבוד.

חינוך איננו תהליך אינסופי של הערכה ומדידה- הערכה ומדידה הפכו לאחרונה מאמצעי למטרה.

משימה: יש לבחור שני פרגמנטים – אחד שמסכימים איתו ואחד שמתנגדים לו, מאתרים בכל אחד את הדיכוטומיה שמפעילה אותה, ומה אהבתי / לא אהבתי בה. (סגנון של שאלה במבחן, היא תהיה מורכבת יותר).

אהבתי – אפלטון:

"העיקר בחינוך הוא ההדרכה הנכונה, המשתדלת למלא את נפש הילד המשחק אהבה ככל האפשר לאותו דבר, שבו הוא צריך להיות מושלם בתור אדם מבוגר".

דיכוטומיה – פנים החוצה, כי הופכים את הילד למה שהוא, ולא למה שאיננו.

מה אהבתי - הילד המשחק, האסוציאציה היא שלא מפריעים לו במשחק (או בכל דבר אחר בו הוא עוסק מתוך הנאה וסקרנות טבעית), אלא משתלבים בו ומתוך כך מכוונים אותו. אהבתי גם שהכיוון הוא למלא את הנפש אהבה, ללבות אותו לעסוק במה שיש לו פוטנציאל להיות מושלם מתוך תשוקה, ולא כופים עליו דברים מבחוץ.

בניתוח צריך להגדיר את הנחות היסוד, לנתח אותן ולתקוף על בסיס ההנחות שלנו.