יום רביעי, 6 ביוני 2012

תעתועי התודעה ב'- שיעור 11 - inception


תעתועי התודעה  שיעור 11 (10?)
06.06.2012
inception 

נעסוק בתפיסת מציאות
- הטקסט האחרון ברשימה של אנה מונסטר יורד, ובמקום זה צריך לקרוא עוד מpractices of looking. 

הסרט מערב קלישאות פרוידיאניות של החלום יחד עם משהו עתידני, של תקופה בעתיד בה הטכנולוגיה מאפשרת חדירה את תוך החלום. מדע בדיוני. פנטזיה על טכנולוגיה (לא מפרטים על הטכנולוגיה).  יש לא רק חדירה לתוך חלום אלא סוג של שיתוף חלומות. נעקוב אחרי כמה סצנות מרכזיות וחשובות בסרט. 

נדבר על זרם הסוריאליזם ונראה שבמידה רבה הסרט אינספשיון מהדהד את הדימוי הקולנועי של הלא מודע שנוצר על המסך לראשונה על ידי הקולנועים הסוריאליסטים. 

סצנה ראשונה- 
עיצוב הסצנה -  האם יש רמזים על האם מדובר במציאות או לא?
יש ילדים ויש ים.
משמעות הים בהקשר התודעה - הים הוא סמל אוניברסלי ללא מודע - אינסופי, מעמקים, מצד אחד אפשר לטבוע בו, מסוכן, ומצד שני טומן בתוכו אוצרות. 
עולם מושגים שונה משל אקסיסטנס - נוגע בפסיכואנליזה המסורתית ועולפ הסמלים המסורתי שמייצג את הלא מודע האנושי. 
עוד על דימוי הים - קשור לידע קדמון על התודעה האנושית, תקופה שבה הכל היה מכוסה מים, והנסיגה של המים אפשרה את התודעה (יש גם קונטקסט דתי - המבול והנסיגה של המים בעקבותיו - הזדמנות שניה לציוויליזציה).
ועוד על דימוי הים - החוויה האנושית הבסיסית היא היות בתוך מים - עובריות, להיות בתוך רחם.
(יש עבודה שלמדנו בתחילת שנה, של ויולה, שעוסקת בזה).

- כל הקונוטציות האלה מקופלות בבחירה של הבמאי בסצנת הפתיחה. 

התפיסה המרחבית שמאפשרת ייצוג של שכבות התודעה בסרט:
(מהן הקומות ומה מקשר בינהן?)
כשנכנסים לתוך חלומות של קוב יורדים במעלית, ובקומה התחתונה מגיעים לים. אין בניין שבו מטיילים, זה ייצוג של התודעה. זהו מבנה וירטואלי לחלוטין שמשתקף במבנה במרחב (מעלית, קומות…). זה מייצר קונספט בתוכו ממוסגרת המציאות ה(משונה?) הזאת. 

שאלה במבחן יכולה להיות על השוואה בין המבנה המרחבי  באקסיסטנז ואינספשיון.

קלישאות פרוידיאניות - האב, התמודדות אדיפלית. פרדיגמה מרחבית - הלא מודע בנוי מקומות, כל קומה עמוקה מחברתה, ותהליכים שונים קורים ברמות שונות. השינויים הם לא רק במרחב אלא גם בזמן
חוויית הזמן - ככל שהרובד עמוק יותר כך יחידת זמן במציאות החיצונית תחווה על ידי החולם כארוכה יותר. באופן כללי, תפיסת הזמן בחלום, ואולי אף במציאות מחוץ לחלום, היא מעוותת (שיעור של 1.5 שעות יכול להרגיש כמו 5 שעות או כמו 20 דקות…)

הסרט הזה מאד מודע לעצמו (מה שלא מאפיין את הקטעים מהסרטים הסוריאליסטיי שנראה). הפניה היא לסובייקט פוסט מודרני שבע גירויים ודימויים שמכיר את הקריצות לפרויד וכו'. 

סצנה כלשהיא - 
רואים את קוב בשני תפקידים - יושב על הכיסא, ישן, וגם מנסה לקרוא מסמך חסוי שהולך ונמחק לנגד עיניו באולם, ובאיזשהוא שלב מטביעים אותו והאולם מתמלא מים. יש כאן מציאות דו שכבתית - אחרת לא ייתכן שקוב נמצא גם פה וגם שם. מה שקורה במישור האחד משפיע / מייצר את החלום - זה בא לידי ביטוי במוזיקה, שעוצרת כשהוא נמצא בתוך המים, ובכך שאותם מים נמצאים בשתי השכבות. 
טכניקה נוספת - הילוך איטי, שנצרך כי חצי שעה פה זה ארבע דקות שם, ויש צורך בהילוך איטי כדי ליצור חוויה של הלימה אצל הצופה - רגע מתוח במישור אחד הוא רגע רגיל במישור שני, וזה נותן לצופה את התחושה האינטואטיבית שהפעולה במישור הראשון לוקחת הרב יותר זמן מאשר במציאות. 

יש עריכה מקבילה cross cutting בין  השכבות, בצורה שיוצרת בלבול - לא תמיד ברור איפה אנחנו, למרות ההבדלים בין הצבעוניות וכו'.
חוקים שפועלים בעולם הוירטואלי -
חוק הגרוויטציה - לא!
מוצק יכול להיות נוזל ולהפך.
באופן כללי - חוקים פיזיקליים לא תקפים. 

חוקים פיזיקליים לא תופסים, וזה בהתאם לתפיסת החלום - בחלום הכל אפשרי.

- הרובד הראשון גם הוא רק חלום - שוכחים מהרובד של המטוס, בו הם ישנים. 

סאונד - 
המוסיקה לא מגיעה לשום נקודה של רזולוציה. פה אין, עד הסוף, שום התיישבות של הסאונד. הוא כל הזמן מתפתח. 
המוסיקה היא הדבר היחיד שמקשר בין הרמות (אבל זה לא מגיע לשום מקום).

עוד דימוי הוא הדימוי של המבוך - אריאדנה היא אדריכלית שבונה מבוכים. זה קשור למבנה במרחב. 
השיעור הראשון בחלום של אריאדנה - 
ברגע שהיא מבינה שזה רק חלום העולם מתפרק.כי זה היה קיים רק בתודעה שלה.
מי זאת אריאדנה? דמות מיתולוגית… (פספסתי את הסיפור) מישהו צריך להיכנס למבוך, להרוג את המפלצת ולצאת בשלום. אריאדנה לא ידעה את התוכניות של המבוך, והיא נתנה למישהו חוט שהוא הפיתרון למבוך. 
אריאדנה היא המפתח להתמודדות עם המפלצת שנמצאת בתוך המבוך, הלא מודע. זאת הדחקה, באופן סימבולי. 
המיניטאור שאיתו קוב צריך להתמודד הוא הסיפור של אשתו והאשמה שלו במותה.

- המבוך הוא דימוי מקובל ללא מודע. נמצא בשימוש באומנות הסוריאליסטית. 
מבנה מרחבי, אולי מבוך שדמות כמו ארכיטקט מתמודדת עם ההבניה שלו. 

עוד דימוי - מרתף, כספת, מבצר - מקומות שמורים שמאפסנים תכנים שמפריעים לתפקוד (תכנים מודחקים). 

הסצנה עם המראה
אנחנו פוגשים מראה כמוטיב בכל פעם שהאומנות בוחנת את השאלה של ייצוג המציאות.
אריאדנה מציבה מראה מול מראה, זה יותר השתקפות אל סופית ודלת דרכה אפשר להיכנס לעולם אחר - כשעומדים מול המראה רואים את עצמנו - וכשיוצאים דרכה יוצאים אל תוך עצמנו "יציאה פנימה".

סצנה מסרט סוריאליסטי - "דמו של משורר" - 
הדמות המרכזית היא אומן (צייר), שיוצר בתוך חדר שבשלב מסויים כל הפתחים בו נעלמים והפתח יהחיד שנשאר הוא המראה. זהו פתח פרדוקסלי -  יוצר אשליה של עולם מעבר לו אבל בעצם מחסום קשיח. זה לא באמת פתח. הוא עובר דרך המראה והיא גם מוצקת וגם נוזלית בו זמנית.

בסרט נוסף של אותו יוצר המראה היא ממשק בין החיים והמוות.

מטריקס - 
סצנה בה המראה מנסה ללכוד את ניאו בהיציאתו אל הממשי. כאן קורה הדבר ההפוך - הוא לא נכנס למראה אלא המראה נכנסת לתוכו.

הירידה אל הים - 
ההגעה בשלב הסופי אל הים כדימוי האולטימטיבי של הלא מודע.
גם לזה יש שורשים בקולנוע הסוריאליסטי (איזה סרט ממש מפורסם).
נראה רצף של ארכיטקטורה פרדוקסלית - אותה דלת נפתחת אל חדר המדרגות 3 פעמים ואז לים. 

מאד חשוב שנבים את ההקשר של מערכת הדימויים והמושגים שבאמצעותם כריס נולן מבנה עבורינו את הדימוי של העולם הוירטואלי של התת מודע,  (בניגוד לאקסיסיטנז).


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה