ויסות עצמי - שיעור 2

שיעור 2 30.10.2012

אולטימטיבית, כל הפרספקטיבות על ויסות עצמי מובילות לנקודת מבט של פסיכולוגיה חברתית, ובה נשתמש.

היום נסקור את האזורים במח שקשורים לויסות עצמי במה שקרוי המח החברתי. הרעיון הוא ליצור מעין מפה אליה נוכל להכניס את כל שאר הדברים שנלמד בקורס.

נתחיל בסיכום של השיעור הקודם.

התפתחות SR (ו"ע, ויסות עצמי):

• דיברנו על ההבדל בין שליטה עצמית לויסות עצמי (שליטה חיצונית / פנימית). הרעיון של ויסות עצמי הוא שיש קול פנימי מווסת. ויסות עצמי מייצר תחושות כגון אשמה (אם נעבור באור אדום בלילה, כשאף אחד לא יתפוס אותנו, עדין נרגיש עם זה מוזר).
• מטלות לבחינת ויסות עצמית – gift-delay-task, stroop. אלו מטלות שבוחנות אספקטים שונים של ויסות עצמית. (למשל: ילדים / מבוגרים, בסטרופ אפשר למדוד זמן תגובה...).
• דוגמא נפוצה להפעלת מנגנון הויסות העצמי- שליטה באימפולסים בזמן דיאטה. אני רואה עודת שוקולד נהדרת ומנסה להדחיק מחשבות על אכילתה כי זו התנהגות לא מקובלת חברתית. החלק של השליטה הוא פעולה אקסקיוטיבית. (יכול להיות שזה ניסיון להסביר למה סטרופ מודד ויסות עצמי, כי הציעו בכיתה שזה מודד דברים אחרים, נגיד העובדה שקריאה היא אוטומטית יותר מזיהוי צבעים. ליאת אומרת שמדובר במטלה אקסקיוטיבית, כי אנחנו צריכים לחשוב "אוקיי, עכשיו אני אתמקד בצבע ואדכא את הנטיה האוטומטית לומר את מה שכתוב". יש כאן משהו נרכש, התגברות על נטיה או אימפולס).
• ויסות עצמי זה לא דבר אחד, זה המון המון דברים שמקובצים יחד. ההגדרה של ויסות עצמי היא "בשירות...”. פעולות שהן בשירות מטרות אנושיות ומאפשרות לאדם להשיג את מה שצריך בסיטואציה מסויימת. ייתכן שכל האספקטים האלה הם תוצאה של מנגנון אחד ויחיד, ויתכן שהם תוצאה של מנגנונים שונים. זו אחת השאלות המרכזיות בנושא של ויסות עצמי, ואין לה תשובה ברורה.

• אקסיומה (של פסיכולוגיה חברתית): אחד הצרכים הבסיסיים של האדם הוא הצורך להשתייך לקבוצה חברתית. הצורך הזה דורש כל מיני אלמנטים פסיכולוגיים, למשל (פירוט בהמשך):
  • להיות מודע להתנהגות ולהעריך אותה מול נורמות חברתיות
  • להבין אחרים כדי לצפות את ההתנהגות או התגובות שלהם
  • מנגנון איתור איומים במיוחד במצבים חברתיים ומרכבים
  • עוד משהו
• הרעיון הוא שאבותינו היו אלה שהיו מסוגלים לעשות את הנ"ל הם אלה ששרדו והתרבו, ולכן יש לנו "מח חברתי", שמסוגל ומותאם לחיים חברתיים. בין היתר, היכולת לויסות עצמי יושבת במח.

הצורך באינהיביציה:

אנחנו צריכים להיות מסוגלים לאינהיביציה. אם היינו יכולים לעשות תמיד כל מה שבא לנו זה כנראה לא היה מועיל לבוצה (אנשים היו גונבים, אוכלים ללא הבחנה ועושים מלאמלא סמים כל הזמן. לא טוב).

• ויסות עצמי הוא לא רק חברתי (למשל – אם אני לא אוכלת משהו טעים כי אני אלרגית לו, זה לא קשור לצרכי הקבוצה או לנורמות חברתיות).

כשל בויסות עצמי הוא אימננטי לניסיון לשליטה עצמית. יש כאן איזון בין ויסות עצמי וכשל בויסות העצמי, בהתאם לצורך לספק את עצמינו. הפרה של האיזון הזה לכיוון סיפוק העצמי יכול להיות פתולוגיה.

מרכיבים של המח החברתי:

1. מודעות עצמית

ג'יימס, אבחנה בין I ו me, מודעות עצמית קשורה לme.

2. מנטליזציה / TOM

היכולת להבין אחרים (ולא רק את עצמינו).

TOM – הרעיון שבד"כ אנחנו יכולים לפרש ולצפות את מה שאנשים אחרים חושבים. בפסיכולוגיה התפתחותית בודקים את זה ע"י false belief, מטלות כגון סאלי-אן / מחביאים עפרונות בקופסת עוגיות – מה יש שם? עוגיות! לא, עפרונות! מה משה יחשוב שיש שם כשהוא ייכנס? עוגיות! (עד גיל 5). זה מראה על המודעות לכך שלאנשים אחרים יש מחשבות משלהם, שהמחשבות שלנו לא משותפות לכולם. כמו כן, ההבנה שכמו שאנחנו חושבים על מחשבות של אחרים גם הם חושבים על שלנו וכו'. זה מאפשר ליצור מפה חברתית.

אנשים שטובים יותר בTOM הם בד"כ בעלי יכולות חברתיות יותר גבוהות.

3. threat detection – במסגרת חברתית.

השאלה היא האם המח מחפש לא רק איומים פיסיים אלא איומים חברתיים – למשל social exclusion. אנשים ביישנים ובודדים, שמודאגים יותר בקשר להערכה חברתית מראים זיכרון מוגבר לאינפורמציה חברתית, יותר מדוייקים חברתית, ומראים יכולות גבוהות יותר לdecode אינפורמציה חברתית.

4. ויסות עצמי – self regulation

אחרי שהבנו שהתנהנו בניגוד לנורמות, איתרנו איום, אנחנו מבינים איזו תגובה נקבל הגיע הזמן לויסות עצמי, בכל מיני דרכים – תיקון ההתנהגות, (“יותר לא אגנוב!”). זה יכול להיות גם פרקואקטיבי, בלי איום חברתית (לא אאשן כי אני רוצה לחיות חים ארוכים, לא אבזבז כסף כי אני רוצה לחסוך לאוטו).

מח

אנחנו זוכרים טוב יותר אינפורמציה שקשורה לעצמי – למה?

לא ברור. זה תמיד מה שמנבאים בניסויים, ולכן התוצאות – שהן תמיד באותו כיוון – תמיד תומכות בתיאוריה שהן מציעות. (יש שתי כיוונים – או שיש אזור מיוחד במח שאחראי על העצמי, או שיש מלא אזורים. מתודה בעייתית משהו).

תמיכה בכך שיש אזור מיוחד שאחראי על העצמי היא חולי אלצהיימר, ששוכחים פרטים רבים אבל יכולים לענות עד שלב מאד מאוחר אם תכונה מסויימת לגבי עצמם נכונה. (אם כי גם את זה אפשר להסביר בכך שאין אזור מיוחד למידע הזה, אלא זה פשוט מידע רלוונטי במיוחד ולכן מפנים אליו יותר קשב וזוכרים ואתו טוב יותר אח"כ).

medial prefrontal cortex activity:

כל מיני ניסויים שמראים שהאזור הזה קשור לעצמי, תפיסת עצמי, תפיסת דברים שקשורים לעצמי (לעומת אחרים),

האם האזור הזה הוא העצמי? לא יודעים.

Anterior Cingulate Cortex:

קשור להפרעות מצב רוח, למשל דיכאון.

TPJ – The Temp...

היא מדברת על שימוש בצמי בtemplate. מסתבר שכשמנסים לצפות התנהגות של אנשים שדומים לי ושל אנשים ששונים ממני 1. הצפי לגבי השונים מדוייק יותר 2. מופעלים אזורים אחרים במח. השאלה היא למה לא מופעל אותו אזור – הרי נראה שבכל מקרה האזור שאחראי על העצמי אמור להיות מופעל, כי המחשבה היא ביחס לעצמי? (שאלה לכיתה):

• אי אפשר להפריד את העצמי מהאחרים. התפיסה שלנו של עצמינו תלויה בתפיסה שלנו של אחרים – מודלים, אחרים שתופסים את העצמי.
• ייתכן שהחלקים השונים הם לא חלקים שקשורים לעצמי / אחרים – אלא לסטריאוטיפים, לתיוג חיובי / שלישי וכו'.
• חיפוש אזור שאחראי על מודעות עצמית נידון לכישלון כי הוא רקורסיבי.