שיעור
2 30.10.2012
--אני מציגה ב18.12--
כל אחד צריך להציג מאמר.
יש לפגוש את פרופ' יונתן
הפרט לפני בחירה הנושא, והוא
יסיע לבחירת נושא. המאמר
צריך להיות קשור להערכה של טיפול.
20-30 דקות, הצגת
רקע, היפותזה והשערה.
(יש עוד במצגת).
במחקר על טיפול קורה הרבה
שאוספים הרבה מדדים, ואם
בודקים את זה פוסט – הוק, אפשר
לנסח את המחקר מחדש עם הממצא שנמצא בתור
השערה. (היום יש מאגר נתונים
שלא מאפשר לרמות ככה). לכן
חשוב לבדוק מה היתה ההשערה מראש.
עוד משהו שחשוב לבדוק הוא
הגרפים – הם באים להבליט משהו, ויכול
להיות שזה לא הדבר הכי נכון מבחינה לוגית,
מה שקרוי cherry picking.
עוד משהו הוא הדיון – הוא אמור
להתייחס לתוצאות ביחס לספרות, לתיאוריה
ולהשערה, לא לשכפל בצורה
מילולית את תוצאות המחקר.
חשוב גם לבקר את המחקר – איך
היה אפשר לעשות את המחקר בצורה טובה יותר.
מחקר יחיד לעולם לא מתאר את
המציאות – תמיד יש את עיקרון הרפליקציה.
השאלה יכולה להתנסח כ"איך
היית ממשיך את המחקר?”.
כדאי להמשיך בעבודה הסופית
את הנושא של הפרזנטציה, יש
לקרוא לעומק עוד לפחות שלושה מאמרים
ולהציע סינטזה של מאמר שיכול להמשיך אותם
– כותבים הקדמה, מבוא
ושיטה. אם לא רוצים לכתוב
הצעה אפשר לכתוב סקירה ביקורתית של הספרות.
20-25 שקופיות.
המאמר -
McFall,
R. M. (2000). Elaborate reflections on a simple manifesto. Applied
and Preventive Psychology, 9,
5–21.
McNally
(2003):
כותב על מדע ורפואה. הרופאים
הראשונים היו הספרים, והם
היו עושים הכל! גם מספרים
וגם מרפאים. 1900 – רפואה
ביססה את עצמה במקצוע לגיטימי ע"י
ביסוסס הקשר בין רפואה כפרקטיקה וכמדע.
אם פסיכולוגיה רוצה לבסס את
עצמה כעיסוק שיש לו עלייונות על הדעה של
האדם ברחוב היא צריכה להוכיח שיש לה
עליונות, ואם לא מתבססים
כמדע מתנתקים מההסמכה החברתית ואין הצדקה
אפיסטמית ואין כח שיווקי.
טענה נגד מקפל – לעולם לא נוכל
לענות על כל אינסוף השאלות שעולות במהלך
שעה טיפולית בצורה מבוססת ראיות (מוטפל
שואל: “אני מוזר,
נכון?”).
האם יש מקום לאינטואיציה?
כן! מדען טוב
הוא מאד יצירתי ואינטואטיבי. פבלוב
אהובינו, למשל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה