פילוסופיה של המדע - תרגול 8 - שייפין ושאפר

תרגול 8 08.05.2012 – שייפין ושאפר

בויל – מתייחסים אליו בפאתוס, אחד מגיבורי המהפכה המדעית. שימש כדי ללמד תלמידים מהו מדע במשך שנים. חלק ממהלך כזה – בויל, ניוטון – חבורה שלמה.

שייפין ושאפר (שו"ש) הם חלק מכתיבה היסטורית חדשה על המדע.

מביא חלק מתוך פרק אחד (לא היינו צריכים לקרוא) בספר של שו"ש. הם רוצים להבין מה זה ניסוי. מהי השיטה שלהם? לא שיטה פילוסופית כמו אצל המפל. השיטה שלהם היא היסטורית. השאלה מנוסחת – כיצד ניסויים יכולים לשמש ליצירת עובדות. לבחירת המילים יש הרבה משמעות – גם לmatters of fact – הבחנה שמקבילה להבחנה משבוע שעבר בין תיאוריה ותצפית, וגם לרעיון שניסוי הוא משהו שנוצר באמצעות פרקטיקות שבויל ניסה להנחיל. ידע הוא לא משהו שנמצא שם וצריך רק לגלות, אלא זה משהו שנוצר, והוא נוצר על ידי קריטריונים חברתיים שמתנים את היצירה שלו – יש כאן הבנייה חברתית. (נדבר על זה שוב בתרגול האחרון, בניתוח מכיוון סוציולוגי של הגישה שאומרת שידע הוא משהו שמובנה, אינו קיים מראש).

היסטוריונים (מסויימים?) של המדע קיבלו את אותן הנחות (בקשר לשיטה המדעית) שהשתרשו, אבל הטענה היא שזה לא מובן מאיליו, אלו דברים שהובנו חברתית – ולא סתם, אלא בהכוונתו של בויל. הוא זה שאפשר להיסטוריונים שבאו אחריו להתייחס לניסוי כמשהו ברור מאליו, כמשהו שהיה קיים תמיד. הם אומרים שזרות מוחלטת היא בלתי אפשרית, אנחנו נולדנו לתוך העולם הזה, ובכל זאת - אנחנו יכולים לעשות רפלקציה ולהקפיד על הזרות.

הם שואלים איך היסטוריון יכול לשמור על זרות? הם לא אנתרופולוגים. באנתרופולוגיה יש המון שיח על הזרה. גם בהיסטוריה. הם טוענים שכדי לשמור על הזרה צריך ללכת דווקא למקומות של המחלוקת – במקרה הזה בין בויל והובס (שהיה אוטוריטה לא קטנה בפני עצמה בתחום המדע, היום מסתכלים עליו רק בהקשר של פילוסופיה, אתיקה). הדעה של הובס לא התקבלה ולא נעשה לו צדק היסטורי. האם זה אומר שהוא טעה? פה בדיוק נכנס המקום של ההזרה. מה שנראה לנו היום כתורה למשה מסיני לא היה כך פעם. חוזרים למקומות שיש בהם ויכוח ומנסים לפתוח אותם מחדש. הטעות של ההיסטוריונים של המדע היא שהם הניחו את הפרדיגמה העכשווית ומתוכה ניתחו את ההיסטוריה של המדע (ואז ברור שבויל צדק וכל ההנחות שהוא הכניס הן מובנות מאליהן, ושהובס טעה וכו'). דימוי – מאד מסובך לבנות ספינה. היום נראה לנו שמדע זה מאד ברור, ולאור מה שאנחנו יודעים אנחנו מסבירים איך זה נוצר. אבל אם נחזור אחורה הדברים היו מאד לא ברורים. בדיעבד מאד קל לענות (היום אנחנו לא יכולים לומר האם יפציצו באיראן. עוד 100 שנה יהיה קל להסביר למה זה קרה. או לא קרה). במאה ה-17 בויל לא היה 'גיבור המהפכה המדעית'. היה ויכוח על עצם המתודולוגיה המדעית! בויל הציג דרך אחרת לעשות פילוסופיה ניסויית! הוא הציג לעולם דרך חדשה לענות על שאלות. בויל עצמו כנראה לא היה בטוח בזה כל כך.

שו"ש מביאים דוגמא ממחקר של קיגן בתחום ההיסטוריה הצבאית. הגישות האלה שמאתגרות את הידע שלנו מוסיפות לנו חומר להתפלספות. הם לא באמת מובנים מאליהם. אנחנו אמורים להשתכנע שההבחנה בין תיאוריה ותצפית לא באמת מובנת מאיליו. עוד הקבלה – היה מישהו שהיה אוטוריטה והתווה את הדרך בה יש לכתוב דרך צבאית (להתמקד באסטרטגיה הצבאית של הגנרלים, להניח שהגנרלים הם סוכנים רציונליים...) וקיגן הציג דרך חדשה לכתוב היסטוריה צבאית, שלוקחת בחשבון עוד המון דברים שקיגן השמיט. בהיסטוריה של המדע יש נטיה של היסטוריונים של המדע לעשות רקונסטרוקציה של ההיסטוריה המדעית – לשכתב לאור איך שאנחנו היום מבינים את המדע את ההיסטוריה (למשל, להניח את הרציוניונליות של אלה שהתיאוריות שלהם התקבלו, ואת הבעייתיות אצל אלה שהתיאוריות שלהם לא התקבלו. זה לא כך! לאנשי התקופה בה האמינו בתיאוריית הפלוגיסטון לא היה ברור שהרעיון של החמצן נכון). גם יוצרים חיץ בין מה שהיה לפני המהפכה ואחרי המהפכה, אבל הכותב אומר שזה לא ממש כך – יש המשכיות. להגדיר את בויל כ'הכימאי הראשון' זו הגדרה שרירותית. בתקופתו של בויל לא היתה כימיה!

היום מתייחסים להובס כאקזוטי, כאילו לא היתה לו אמירה באמת. ברור שהצדק עם בויל, ולכן כולם נהרו אחריו. זה לא היה כך!

היתה שאלה איזו קונבנציות מבנות את הניסוי המדעי כמוסד חברתי -

• ההבחנה בין תצפית ותיאוריה תלויה בקונבנציה
• פומביות
• תיאור מפורט שמאפשר חזרה
• תמונות וניסוח מפורטים ונסיבתיים
• דיווח כן על תוצאות שנכשלו
• כתיבה רזה ופונקציונלית ולא ציורית (כמו של הפילוספים בתקופה לפני)
• סגנון כתיבה שמצביע על עובדות והשערות (מבחין בינהן)
• יש להתייחס למצוטטים כעדים ולא כסמכויות פוסקות (בניגוד ל'אריסטו אמר')
• טיעונים לגופן של עובדות ולא לגופם של אנשים. (טיעון אד הומינם הוא טיעון שמתייחס לעובדה על האדם ולא לטענה שלו).

שו"ש נתלים בתפיסה של ויטגנשטיין המאוחר.

ויטגינשטיין - אחד הפילוסופים הגדולים של ה120. ויטגנשטיין המוקדם מזוהה עם הפוזיביטיסטים הלוגיים. שליק שאב השראה ממנו. ויטגנשטיין המאוחר הציג תיאוריה שמנוגדת, סותרת את התיאוריה הראשונית שלו של משמעות, ומדבר על משמעות של מילים בתור משהו שנוצר בתוך משחק שפה. מביא את אוגוסטינוס, יוצא נגדו (משמעות של מילה נוצרת דרך הצבעה. מסביר פחות טוב איך מבינים משמעות של מושגים מופשטים) ואומר שמשמעות של מילה נוצרת דרך למידה של כללי שימוש.

שו"ש לוקחים מזה את העניין שהמובן של עובדה ותצפית נרכש דרך פרקטיקות מסויימות, אימון מסויים בתוך קונטקסט חברתי מסויים שבויל עמל לייצר ע"י הכנסת קונבנציות מסויימות.

אם אני שולט בפרקטיקה הניסויית שהיא מטריה לאוסף פרקטיקות ניסוייות אז אני מבין איך מגיעים לעובדה.

המילים הם לא מראה למה שקרה בחוץ, אלא מובנות בתהליך פעיל. ואז המשמעות שלהן היא דבר קונטינגנטי. אותו קריטריון שמבחין בין עובדה לתיאוריה הוא לא אפיסטמולגי הכרחי שאי אפשר לערער אחריו אלא תולדה של קונבנציות.

עובדות הן תולדה של קונבנציות מסויימות. הן גם מונגדות לתיאוריה – ההסבר של העובדות.

הטענה החשובה יותר של שו"ש היא שעצם ההבחנה הזאת בין תיאוריה ותצפית הובנתה חברתית.

הם אומרים שבויל לא עקבי עם ההבחנה שלו בין תצפית לתיאוריה, (האם 'קפיצי אויר' הם יישים תיאורטיים או תצפיתיים? זאת שאלה טובה, אבל המטרה של בויל היא לא לתאר את ההבדל בין תצפית ותיאוריה, אלא ___).

...

היום יש מידע חדש – במדעי הקוגניציה (יאי!) נוירופסיכולוגיה וכאלה, שמעמידות אבחנות קלאסיות – למשל בין תצפית ותיאוריה, בסימן שאלה. אני לא סתם רואה כיסא, אני מבנה אותו במעגלים נוירונליים במח. זה שופך אור חדש (?) על המודלים הפשוטים, האמפריציסטיים של רשמי חוש / אובייקטים וכו'.

איך מייצרים עובדות?

מכשירים מסייעים לייצור עובדות:

הטענה – מכשירי התצפית עוזרים לחושים לראות.

מתמטיזציה של התצפית: יש יכולת רדקוציה של תצפיות למספרים - אפשרות לכמת תצפיות (סרגל מאפשר לומר בכמה בדיוק השוחלן ארוך מהדף?).

הרחבת היכולת החושית – למשל: מיקרוסקופ, טלסקופ, או מכשירים שמאפשרים תיקון של עיוותי חושים (סרגל שחושף אשלייה אופטית).

• תצפית מבוקרת במעבדה עדיפה על תצפית בשדה – למה? כי יש שליטה בגורמים, יכולת לשחזר, אבל זה לא ברור מאליו – גם מעבדה היא דבר שהובנה. (יש ביקורת – בידוד המשתנים הוא מלאכותי, לא ברור מה הוא מייצג. אבל במשך שנים זה היה אוטוריטה).

דיון על עדים – צריך שיהיו עדים לתצפית.

עוד משהו – ניסוי לא יכול לענות על שאלות מטאפיזיות (למשל – האם יש ואקום).

המתודהנ שמדעית החדשה של הניסוי שמציע בויל באה כנגד סוג המחלוקות המטאפיזיות שהוא הכיר. אפשר להתווכח עד אינסוף על שאלות מטאפיזיות, הניסוי הוא מתודה שנועדה להגיע למסקנה. בא לידי ביטוי במבנה החברתי. זאת תקופה של המון בלאגאן – יש המון פילוסופיות שונות, וזו (-פילוסופיה ניסויית) ההצעה של בויל.

...

ההבחנה בין תצפית לתיאוריה היא עצמה קונבנציונאלית.

בויל היה אפיסטמולוג גרוע – לא נתן הבחנה בין תיאוריה ותצפית, אבל הם לא מבקרים אותו על כך כי זאת לא המטרה שלו.

קולינס ופינץ' – רגרסיית הנסיין

אחד החיזויים של תיאוריית היחסות של איינשטיים היא שקיימים גלי כבידה ניתנים לזיהוי. הם מאד חלשים וקשה טכנית מאד לזהות אותם. אלה שהכי קל לזהות הם כאלה שהמקור שלהם הם אירועים גדולים בחלל (סופר נובה, חורים שחורים). וובר פיתח מכשיר שאמור לזהות גלי כבידה ואמר שהצליח לזהות גלים כאלה. הוא ניסה לשכנע את הקהילה המדעית בגילוי שלו. זה לא מובן מאיליו, ואחת הבעיות היא הבעיה של רגרסיית הנסיין – הגודל הנמדד תלוי במכשיר, והמכשיר תלוי ב...

המכשיר של וובר מאד מסובך, מאד מקשה על השחזור.

קולינס ופינץ' אומרים שהשכנוע לא תלוי בקריטריון חותך (דוגמא קלאסית – יש מחלוקת ומכשירי המדידה לא מצליחים לענות על השאלה. בניגוד לטענת בויל. כבר בתקופת בויל הובס אמר שהמכשיר לא מוכיח את מה שהוא רוצה להוכיח).

עולות שאלות של אבחנה בין תצפית ותיאוריה, מהי מדידה, מה באמת גורם למדענים להגיע להסכמה בינהם. (הנחת ההדיוט לא שואלת את השאלות האלה).

המקרה של וובר מדגים בצורה קיצונית את הבעיות. התיאוריה לא מספיקה כדי ליצור את ההסכמה המדעית (שלפי בויל אמורה להתבסס על עובדה). לבסוף הסוגיה מוכרעת באופן שלא תלוי לא בתצפית ולא בתיאוריה.

אנשים מעדיפים לא לפרסם תוצאות שליליות – כשאין תוצאות (כי אולי מישהו ימצא אח"כ, ואז נצא אידיוטים). נקרא 'אפקט המגירה' – מאד משמעותי במחקר המדעי היום. מנסים לשחזר ניסויים, ואם זה לא עובד – לא מפרסמים! נוצר אנומלית מדעית. בעיה כפולה – כתבי עת מדעיים לא ממהרים לפרסם תוצאות שליליות, וגם חוקרים לא רוצים לסכן את זשמן והיוקרה שלהם, כי הם מפחדים שיטעו. והקריירה שלהם תיגמר. וזה מאד עצוב.

ההכרעה שהתקבלה בתחום של גלי כבידה התקבלה על סמך שיקולים חברתיים פוליטיים. 3 קבוצות פרסמו שלא הצליחו לשחזר את מה שוובר עשה. אבל הם לא היו בטוחים – אפשר היה לטעון שהמכשור שלהם לא היה טוב. מה שסגר את העניין היה מאמר של גארווין, ומסיבות רטוריות ואחרות – לא 'מדעיות'. זה גורם לנו להסתכל מחדש על המדע.

הרבה ניסויים מערערים לנו על התפיסה – לא ברור שהאופן בו אנחנו רואים כסא הוא על ידי הצבעה. פוזיטיביסטים לוגיים מנסים לעשות רדוקציה לשפת תצפית – אבל גם המושג 'ירוק' לא כל כך ברור. יש כללים שמסדירים את השימוש בו (סרטון על איך שפה יכולה להשפיע על עיבוד צבעים. מחקר על פעוטות לפני ואחרי למידת שפה).