יום שלישי, 11 ביוני 2013

פסיכולוגיה של העצמי - שיעור 13 - Nagel


שיעור 13 – 11.06.2013
2 - (1 2) Nagel - Psychotherapy of a Lower Level Borderline Personality Disorder

15 דקות ראשונות – לא הייתי.

מקריאים תיאור מקרה של קייט. קוראים בערך עד עמוד 12.
הגישה של מסטרסון היא של קונפרונטציה. המטפלת מעמתת אותה ישירות מול הבעיות שלה – למה את לוקחת סמיםף למה את לא הולכת ללמוד או לעבוד. יחד עם זה- פירוש טרנספרנט=ס קלאסי – מה שאת אומרת עלי הוא השלכה. כשאת שואלת אותי אם אני לא יכולה לעזור לך זה מתמיה כי זו השלכה – את משליכה עלי יכולת אומניפוטנטית שפעם היתה לך. הגישה היא אל האגו, המטרה היא לחזק את בוחן המציאות של האגו. יש דיבור ישיר עלי זה – למה את לא מפעילה את בוחן המציאות – כמעט במילים אלה. למה את שותה ועושה סמים במקום להרגיש. זו גישה של להפוך acting out לדיבור (פנימי ובתוך השעה). זה הקו הטיפולי הבסיסי של יחסי האובייקט ושל הדרייב דיפנס. כמובן שבכל שעה קלינית אםשר לשמוע עוד דברים; אפשר לשמוע כאן כל מיני אלמנטים לא ספציפיים שמשותפים לכל הגישות, למשל העובדה שקייט מרגישה שהמטפלת רוצה בטובתה, רוצה לעזור לה, דואגת לה וכו'. אבל האלמנט הספציפי הגישה הזאת הוא הקונפרונטצות הישירות.

כמה מילים על דיכאון – נטישה של מסטרסון בדיון עם טופין. מסטרסון בא מגישת יחסי האובייקט (-ויניקוט, מאהלר, מסטרסון). מסטרסון מסתמך על התצפיות הקליניות האמפיריות של מאהלר כדי לדבר על דיכאון הנטישה. מאהלר המשיגה תחנות התפתחות בציר יחסי האובייקט (בדומה לאלו שאנחנו מכירים מההתפתחות הפסיכו-סקסואלית; זה מתחיל מסימביוזה, עובר לpracticing – הילד מבצע את העצמאות והנפרדות שלו ורץ הרחק מאמא. מגיע השלב של הre-approachement – הילד מבין שהכישורים שלו לא מי יודע מה, והוא רוצה לחזור לאמא. ואז נוצרת הנדנדה שמסטרסון מדבר אליה – בין חזרה לזרועות אמא לעצמאות. הורה בריא שרואה את הנדנדה הזאת צריך לתמוך באגף של העצמאות מצד אחד ומצד שני לאפשר לו לחזור לזרועותיה. אמא שגורמת לבורדרליין קונסת את הילד כשהוא חוזר אליה ברגשות אשמה ובדיכאון נטישה – ואז אצל הילד כל פעם שיהיה מצב של נםרדות – מבן זוג וכדומה יהיה abandonment depresion.

ממשיכים להקריא בעמוד 19
שעה של נייגל נראת מאד דוה לקוצ'ינג. האם ייתכן שזה כך? טופין בהמשך אומרת את זה.
בואו נענה לה – למה זה לא קואצ'ינג?
הצמיחה קורית בכשל האמפתי (בתנאי שהוא מדוד, תסכול / סיפוק אופטימלי, בקל).

פספסתי גם את סוף השיעור



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה