מעשה בראשית - שיעור 9 - העקרון האנתרופי ותכליתיות

שיעור 9 – 22.05.2013

פספסתי את תחילת השיעור (10 דקות).

שיעור שעבר דיברנו על העיקרון האנתרופי. אפשר לחלוק עליו.

מכאן מגיעים לעניין ההסבר התכליתי. זה דבר שמאד קשה להצדיק! אפילו הסבר סיבתי אינו כה ברור (יום וכו'). השאלה היא האם ואיך מאמתים טענות תכליתיות. זה נושא שלא כל כך מדברים עליו.

יש מי שיאמר שתכלית נובעת מתפיסה אנתרופוצנטרית, בה משליכים מושגים אנושיים על הטבע. זו ביקורת חריפה על טענות תכליתיות.

מישהו (?) אמר שהסברים תכליתיים מעכבים את התפתחות המדע.

קיימת תפיסה מסורתית שמבינה את מקום האדם ביקום, היא השתנתה בגלל המדע החדש. אין לוח חלק, יש כאן שתי תפיסות מתחרות לגבי מקום האדם בעולם. אלו לא רק עמדות – אלו חבילות שלמות – אחת כוללת בריאה, מוסר, נביא אפילו, והשניה טוענת שיש להתנער מהאמונות הנ"ל (למשל פרויד, שיאמר שדתיים צריכים לעבור טיפול כדי להבין את מקורות האמונות השקריות האלה). השאלה היא בעצם: מי צריך לעבור טיפול?

במתח הזה כל אחד מגיע עם עמדת מוצא ומוצא טיעונים שמחזקים אותה ותומכים בה, וכך יש להבין את המתח.

העיקרון האנתרופי החלש: (למה לא צריך להתרגש מהעיקרון האנתרופי):

לא צריך אל מתכנן. הסיבה שכדור הארץ כל כך מתאים לחיים היא שמתוך מיליארדים של כוכבי לכת (גם בשמשות אחרות יש כוכבי לכת, זו אחת התגליות החשובות של המאה ה-20).

קוראים מתוך ספר של ריצ'רד דוקינס, מדע פופולרי בשם "יש אלוהים?” - הוא מציב את הגישה הבריאתנית מול העיקרון האנתרופי החלש. הוא מסביר יפה שהעיקרון האנתרופי החלש הוא טיעון שהודף את ההסברים התכליתיים.

עמדת ביניים – אפשר לומר שיש יקום ויש לו תכלית – לממש את עצמו על ידי יצירת חיים, וכך הוא עושה. אפשר לדבר על תכליתיות בלי אלוהים מתכנן. לגרעין האורן יש תכלית להיות אורן, לביצית מופרית יש תכלית להיות אדם וכו'. בצעד שני אפשר להגיע מתכליתיות למתכנן אבל זה לא צעד הכרחי. דוקינס הוא דיכוטמי מדי. (האמירה כאן היא שכשם שאפשר לדבר על סיבת הדברים בהנחה שיש להם סיבה, כך אפשר להניח שיש להם תכלית).

ביקורת על דוקינס:

• הוא לא משתמש בהערכה של מספר כוכבי הלכת. הוא אומר שיש הרבה. אבל הרבה לא בהכרח מספיק, יש כאן עניין סטטיסטי. הוא מנסה בעיקר להדוף את ההתקפה, הוא לא מאד יסודי. הוא מסדר את הנתונים לפי העמדה שלו. מבחינתו, אפילו אם היה רק כוכב לכת אחד הוא היה אומר "נכון, הסיכויים קלושים, אבל עובדה שזה קרה". הוא מגיע חזרה לטענה של צירוף מקרים. זו טענה יותר חלשה. אם הוא היה מתייחס למספר עצום של כוכבים (לפי הערכה כלשהיא) אז הטענה היתה חזקה יותר.

לייבניץ, מאמר מטאפיסי: לייבניץ הבין היטב את ההסברים המכניסטיים ואת הפיזיקה והמדע של זמנו, והוא חשב שיש להסברים תכליתיים תפקיד בפיסיקה. סעיף 19: תועלתן של הסיבות התכליתיות במטאפיסיקה. הוא מצטט את אפלטון שאומר שהסברים מכניסטיים לא מספיקים ורק הסברים תכליתיים משלימים הבנה. (אפלטון ופיידון). “הטענה אין נוצרה על מנת לראות". הביולוגיה כל כולה רוויה הסברים תכליתיים, יש ציטוט "הפילגש שמתביישים להופיע איתה בציבור". יש בבילוגיה מן אופרטור כזה שהופך הסברים תכליתיים לאבולוציוניים. זה למרות שהביולגויה לא מודה בהם ולא מכירה בהם כלגיטימיים – היא תאמר שזה כי הם לא יודעים עד הסוף. זאת היתממות להתעלם מזה. כנ"ל לגבי ההסבר שהאור בוחר בדרך הכי קצרה בהגעתו ממקום למקום – זה הסבר תכליתי! כי הוא לא רוצה לבזבז...

(...)

(אולי מחפשים הגדרה לחיים, בכל אופן אנחנו עדיין מתייחסים לדוקינס) -

כל הקטע של הצפנה והעתקה נראה מאד מהותי לחיים.

אבולוציה

תורת הקוונטים מסבירה את הדיסקרטיות של מה שקורה במרחב האטומי. אלקטרון יכול להיות רק במצב קטן מאד של מצבים. אטומים יכולים להיות זהים, זה מה שמאפשר הצפנה, אחרת לא היינו יכולים לדבר על דומים ועל זהים אם הכל היה רציף. אם היו כל האפשרויות כל הזמן, והיה רצף, אז לא היה אפשר לשכפל, כי הכל שונה, הכל על רצף. לכן דיסקרטיות, בדידות, היא תנאי הכרחי להעברת אינפורמציה. הבדידות הזאת מאפשרת את כל הסיפור של מולוקולת דנ"א שמשכפלת את עצמה.

לכן נראה שתורת הקוונטים היא תנאי לאבולוציה.

(...)

הכיוון השני – מהסוף להתחלה

יש עמדות מסורתיות, קלאסיות, לפיהן האדם הוא נזר הבריאה, והכל קיים למען האדם.

אין הכרח לקבל את זה.

גם לייבניץ וגם הרמב"ם חשבו ככה.

אם אני מגיע מהכיוון הזה של הצינור אז מה שחשוב הוא העשיה האנושית.

האדם יכול להיות מאד נמוך אך גם להגיע מעבר לטבע. הטבע משרת מבחן מסויים של האדם, וזאת הכוונה לנזר הבריאה (ולא לכך שהטבע נועד לשרת את האדם).

השאלה היא אם מהצד הזה של הצינור נגיע לכיוון הראשון, או שלא.

יש התבוננות בטבע שבאה לתת משמעות לדתיות. כל הקטע של טבע ונורמה רווח כמעט בכל מסורת (הסינים – לפעול נכון זה לא להיות מנוגד לטבע). יש כאן ערעור על הדיכטומיה ערך – עובדה וראיה שלהם כתמהיל.

השאלה היא האם ההתבוננות הזאת בטבע מחיה את המחוייבות הדתית האמונית. זאת שאלה. יהיו כאלו שיגידו שכן ויהיו כאלה שיאמרו שלא.

הרמב"ם חשב שתצפית בטבע גורמת לאדם להבנה מעמיקה יותר של הרצון האלוהי. אבל זאת לא השאלה שלנו – השאלה שלנו היא אם התצפית בטבע הופכת את האדם לאדם טוב יותר.

אמירה של חז"ל: “חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם".