שיעור
7 –
04.12.2011
סיכום
התיאוריה של פיאז'ה:
האחר
(בהקשר של למידה באינטראקציה)
אצל פיאז'ה הוא
ילד מקבוצת השווים (פיאז'ה
מניח למידה חוקרת בסביבה הטבעית של הילד,
ולכן אין התייחסות רבה למבוגר
– בין אם הוא הורה או מורה). למידה
עם מבוגר היא לא אפקטיבית בגלל הבדלי
סטטוס – כי הילד לא באמת פעיל בחשיבה שלו,
הוא נותן למבוגר להוביל ולא
מנסה להבין לבד, הוא פסיבי,
ואילו תנאי ללמידה הוא אקטיביות.
פיאז'ה
גם לא כל כך התייחס לאינטראקציה חברתית
נקודה כבסיס ללמידה. אצל
פיאז'ה נחוצה ללמידה
אינטראקציה עם ילד שווה-סטאטוס
שחושב אחרת ממני, וכך
יש 1. לקיחת אחריות ולמידה
פעילה 2. אתגור של התפיסות
הקיימות, קונפליקט,
ערעור שיווי משקל. לפי
התפיסה הזאת, הילד לא יעיל
כאדם, אלא כטריגר שמוביל
לערעור שיווי משקל, היה
אפשר לעשות את זה גם באמצעים אחרים.
ויגוצקי
והתיאוריה הסוציו-תרבותית
ויגוצקי
ופיאז'ה התחילו לפעול
באותו זמן בערך, ושניהם
לא תורגמו ולא התפרסמו בעולם עד שנות
ה-70.
יש
בינהם הבדלים רבים:
- ויגוצקי מת צעיר (גיל 38), פיאז'ה חי חיים ארוכים (עד אזור גיל 90). כך לפיאז'ה היתה הזדמנות להכיר את מבקריו, להבהיר אי הבנות בתרגומים ולעדן את התיאוריה שלו. לעומתו, ויגוצקי כתב בצורה מאד מסובכת והתיאוריה שלו אף פעם לא הגיעה לבשלות, לקוהרנטיות. תיאוריה בפרגמנטים, קצת כמו כתבים דתיים. הרבה חידתיות, סתירות פנימיות והרבה פרשנויות שונות.
- פיאז'ה התעניין רק באינטראקציה עם שווים, וויגוצקי התעניין רק באינטראקציה עם לא-שווים. לפי ויגוצקי צריך שיהיה אי-שוויון כדי שתתרחש למידה (לפי פיאז'ה ההפך). לכל אחד יש מחקרים שתומכים בתיאוריה שלו. :).
- ויגוצקי לא חשב על ילדים כעל חוקרים עצמאיים הבונים את הבנתם את העולם באופן עצמאי, אלא ראה ילדים כשוליות, התמקד בעולם המבוגרים.
- פיאז'ה הניח אוניברסליות בסיסית (אבל חקר רק ילדים מהאזור שלו – סביבה תרבותית וסוציו אקונומית מסויימת מאד). ויגוצקי דווקא התעניין בהבדלים תרבותיים – איך התרבות מעצבת את הקוגניציה.
- ויגוצקי – בני אנוש יש להם הרבה במשותף עם חיות, אך יש גם שוני, והוא בפעולות הקוגניטיביות הגבוהות יותר, למשל מושגים והפשטה. הוא מאד התעניין בשוני בין בני אדם ויונקים אחרים, וזה הוליד מחקר ענף בנושא פרימטים מול בני אדם.
האמירה
של ויגוצקי – למידה והתפתחות קוגניטיבית
מתרחשים בהקשר חברתי – תרבותי.
לילדים
יש מוכנות מולדת להשתמש באחרים בסביבה
כמקור מידע.
ויגוצקי
טוען שההבנה שחיוך מביע שמחה זו הבניה
חברתית (הילד עושה העוויית
חיוך, ואז כולם מצלמים,
מתקשרים לסבתא, חוגגים
וכו', והוא מבין שזה מביע
משהו טוב). זאת בדומה לפעולת
ההצבעה.
דיברנו
על הבניה חברתית, יש
גם הבניה תרבותית.
יש
תפקיד חשוב למה שויגוצקי קורא לו הפנמה
- “כל תפקוד שכלי מתרחש
פעמיים – קודם ברמה החברתית ורק לאחר מכן
ברמה התוך אישית”.
- מושג של פסיכולוגית התפתחותית כלשהיא – למידה כa process of guided appropriation- למידה כניכוס מודרך.
לפי
ויגוצקי כדי שתתרחש למידה באינטראקציה
חייבת להיות אחינטראקציה עם אחר שיודע
יותר. זה בגלל עניין שנקרא
the zone of proximal development – שלושה
מעגלים, בפנימי ביותר יש
את הדברים שהילד יכול לעשות לבד,
בחיצוני ביותר יש דברים שהילד
לא יצליח לעשות כרגע גם אם יקבל את כל
העזרה בעולם (ילד בכיתה
א' לא יבין אינטגרלים),
ובינהם יש את כל הדברים שהילד
יכול לעשות עם עזרה, וזה
הzone of... זה אזור הפעולה של
המורה הטוב.
לקרוא את המאמר, לשים לב במיוחד לניסויים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה