מגדר וחברה - שיעור 7

שיעור 7 – 03.12.2012

מדברים על יחסי כח בין מורים ותלמידים, בהקשר של תלונה של תלמיד משיעור שעבר על מכתב עם התבטאויות מיניות בוטות שתמר הקריאה שיעור שעבר. תמר אומרת שתלונות בישראל על מורים מתרכזות סביב תכנים של פוליטיקה ומין. הטענה שלה היא שיש משהו קונטקסטואלי בתלוונת האלה, ושבישראל אי אפשר לנתק בין נושאים של מגדר-דת-פוליטיקה. יש שימוש בנרטיב פסיכולוגיסטי בנושאים אלו (“זה מעליב לנו את הרגשות"). את התביעה לצנזורה דתית היא מסבירה בהתחזקות הדמוגרפית של דתיים באוניברסיטה העברית. העניין של חופש אקדמי מאד נזיל, אי אפשר להגדיר אותו בצורה מדוייקת. חזרה לנושא יחסי הכח – אי אפשר להיפטר מיחסי כח בלימוד, אולי חוץ מלימוד בחברותא, אבל גם שם יש יחסי כח. לחינוך יש אובססיה לנושא – מה עושים עם הירארכיה וכח, וזה כי בסופו של דבר ידע זה כח. שיעור כמו מגדר הוא תמיד פוליטי. עולות כמה נקודות:

• למה היא לא הביאה טקסט ממקור אחר – למשל, הנערות בעמונה (היא הביאה טקסט של מפגינת שמאל שחייל העיר לה הערה מטרידה מינית).
• הבוטות של השפה – זו אתנוגרפיה על התרחשות שכותבת סטודנטית. היא לא הגזימה – זה מה שאמרו לה. היא לא נבהלת ממילים כאלו (אני חושבת שמדובר בכך שבטקסט הסטודנטית תיארה שחייל אמר לה "כמה גדול הזין הערבי שאת מקבלת"). היא מגיעה מתיאוריה ביקורתית ולא מתכוונת לפגוע או לזלזל. היא מזדעדעת באותה מידה מהערות גזעניות במגרש כדורגל. [להערה שאולי יש מקום לתת לאנשים להגדיר בשביל עצמם מה פוגע בהן, התגובה היא שגם חילונים נפגעים מהרבה דברים].

בקישור למאמרים שקראנו להיום על נשים בשחור יש את המבט המחפיץ כלפי מי שאין איתו הסכמה פוליטית – כי יש 'טומאה' כפולה – גם אישה וגם שמאלנית.

המאמרים של השיעור:

בשני המאמרים מדובר על פוליטיקה סקטוריאלית – תנועות של נשים בלבד.

• נשים בשחור – העמימות (לא התגבשו תפקידים ודעות) מנעה יחסי כח. תנועה שיצאה מתנועה אחרת 'די לכיבוש'. לא ברור איך בדיוק הוקמה. מחאה פוליטית פר אקסלנס עם שלט די עמום 'די לכיבוש' בצורת יד. לא היו עוד שלטים. אף אחד גם לא יודע מי עשה את היד.
• נשות stop watch – לא נראות.

שתי התנועות מורכבות מנשים אשכנזיות מבוגרות ומשכילות (יש חפיפה מסויימת בין השתיים). נשים בשחור יוצאות באופן גלוי נגד הפוליטיקה, החל מסוף שנות ה-80 ואמרו “שתי מדינות לשני עמים” (אז התקוממו מאד נגדם, היום זה כמעט קונצנזוס. אפשר לומר שההשפעה של נשים בשחור היא הרחבת השיח).

בארץ מחאות הנשים העיקריות הן בענייני ביטחון ופוליטיקה (למשל – ארבע אימהות. שונה לגמרי מהתנועות הנ"ל כי הן באות בשם האימהות).

על המאמר של דניאלה מנסבך -

המבט:

הבמט בנשים בשחור היה בעיקרו של דבר מבט מחפצן. הנקודה החדשנית היא שעבורן הקהל שצפה בהן (היו כמה קבוצות – בעלים ובנים של המפגינות, קבוצת נפגעי הטרור מהצד השני של הכביש, נהגי המוניות שיצאו בעיקר מהתחנה של רחביה, וקהל שעבר שם במקרה בצהרי שישי. המיקום נורא מרכזי – קרוב לשער יפו, למרכז העיר, לשכונות שהיו נחשבות אז 'לבנות' – אשכנזיות וחילוניות. מבחינה זו המבט של הנשים היה מופנה למרחב הישראלי הגדול. היה הרבה כיסוי בתקשורת, והרבה נראות פיזית. מה שמשך את הלב ואת העין היה הלבוש השחור והנוכחות הנשית. זה בניגוד למחסום ווטש, שם המבט... יש הרבה דיברו על המבט כמשקף את המציאות ומעצב אותה. פוקו מדבר על המבט המפקח – זה מאד רלוונטי בשתי התנועות, כאשר במחסום ווטש הפכו את המבט. המבט על נשים בשחור מצד הציבור היה מזלזל – הן לא מוסריות, וזה מתחבר לקללות המיניות – רואים כאן את החיבור החזק בין מין לפוליטיקה. במחסום ווטש המבט היה הפוך – מבט מוסרי של הנשים על החיילים. (הערה מעניינת על קללות בעלות תוכן מיני והמגדור שלהן – נשים מקללים כיצורים מיניים שמיניותן זולה, ואילו קללות מיניות לגברים נוגעות בדרך כלל בגודל איבר המין שלהם או בקרובות משפחה נשיות – אימהות, אחיות. הטענה היא שגבר יכול לשכב עם הרבה נשים, ואילו אישה יכולה למכור את גופה... משהו לא ברור).

המבט הוא מכיל או מדיר – inclusion or disclusion – המבט מחובר להקשר רחב יותר, שקובע – למי יש זכות להסכל ובמה. המבט הוא פוליטי, כמעט ואין מבט נייטרלי. גם ראיה וגם שמיעה הן פוליטיות, והן בונות ומשעתקוות את המציאות החברתית. (היא עוסקת בנראות של נשים בשדה האהדה של הכדורגל).

דניאלה מנסבך מדברת על מבט אזרחי / צבאי / פוליטי.

גוף ושתיקה / גוף ודיבור

נשים בשחור שתקו (זה היה קשה) כפרקטיקה של מחאה. הן דיברו מעט בינן לבין עצמן, אך לא דיברו ולא ענו לקהל. זה לעומת סטופ-ווטש, שהן גוף מעניין / גוף כותב (דוחות).

הגוף של נשות מחסום-וושט לא היה ניתן להזרה אלא ברמה הקולקטיבית (פעמים רבות הן עמדו ממרחק, כי היה שטח צבאי סגור), לעומת זאת, אצל נשים בשחור היתה קרבה פיזית, בגלל המרחב (היו גם קריאות העלבה נוסח 'שמנה').

אינדיבידואליות וקבוצתיות

אצל נשים בשחור מספר הדעות היה כמספר הנשים. היה גיוון גדול מאד בכיווני הפתרון. זה קורה בכל תנועת מחאה, ולכן לא נכנסים לויכוח על הדעה הפוליטית, כי אלו נשים מאד דעתניות וקל להגיע לפילוג אידיאולוגי. הרעיון הוא שהתנועה מינימליסטית ועקרונות מינמליים יקיימו את התנועה.

הקישור לאזרחות

מי האזרח התקין. שאלה מאד פוליטית. פספסתי את ההמשך.