יום שלישי, 27 בנובמבר 2012

פילוסופיה חדשה ב' - תרגול 6


תרגיל 6 – 27.11.2012

עקרונות לוגיים הם במובן מסויים עקרונותאונתולוגיים. אצל אריסטו זה מאד ברור, גם אצל לייבניץ. אצל קאנט יש שני גזעים דל ההכרה: מצד אחד משהו רצפטיבי, מצד שני משהו ספונטני. זה חורג מהנ"ל – עקרונות לוגיים הם כבר לא עקרונות אונתולוגיים. ואז עולה השאלה איך אנחנו יודעים? איך אנחנו מגיעים אל המציאות?

כאן קאנט מגיע ללוח שלו (עמוד 72), אבל לפני זה נתחיל לקרוא בעמוד 71.
אפשר להכפיף פרט תחת מושג וגם מושג תחת מושג. יש כאן עניין לוגי, לא פסיכולוגי.
דימויים – קאנט קורא בשם זה לנתוני השכל ולנתוני ההסתכלות. בהקשר של השימוש הם חלים על דברים שונים. כדי שהשכל יכול על משהו הוא צריך הסתכלות, ולכן זה מכונה דימוי של דימוי.

שלושה דברים שהכל עושה (לכאורה, קאנט יאמר בהמשך שאת הכל אפשר להעמיד תחת שיפוט, בכל פעם שעושים שיפוט אימפליציטית מסיקים ומנסחים מושגים, למשל: על הגופים ברי חלוקה – זה מניח מושגים והיסקים):
  1. לנסח מושגים
  2. כח השיפוט (להכפיף מושג תחת מודג או הסתכלות תחת מושג).
  3. היסקים.

עמוד 72:
הלוח הזה מתאר משהו טכני לגמרי – צורות שונות של שיפוט. זה מכיל את כל הדרכים שהן השכל פןעל.
  • כללי, חלקי, חיובי, שלילי - הריבוע האריסטוטלי.
  • ככלי, חלקי, אישי. למה קאנט מכניס כאם אישי? חושב שנבין בעיקר את הבעיה שקאנט מתמודד איתה, פחות את הפיתרון.

עמוד 77 – לוח קטגוריות:

(... פספסתי איזה 20 דקות).

למה הלוגיקה עובדת במציאות אם היא לא לוגית? מנין לנו? ניפול שוב לעניינים יומיאניים. קאנט לא רוצה את זה. צריך להבין בעיקר את השאלה.

האחדות הטרנצנדנטלית של הפרספציה זה האני החושב, המושג הראשון הוא המושג הלייבניציאלי.

טענות:
  1. שכל = היכולת לשפוט
  2. שיפוטים מניחים הרכבה (=סינתזה). זאת נראית כמו טאוטולוגיה, כי שיפוט יוצר סינתזה! (“כל אדם הוא בן תמותה"). וכאן אנחנו מגיעים לבעיה המרכזית של קאנט – סינתזה של מה? עד קאנט זו סינתזה של מושגים, אצל קאנט זו סינתזה של הסתכלות. איך השכל יעשה סינטזה של משהו שהוא אחר ממנו! השכל פועל על מושגים, ברור שהוא יכול לסנתז אותם. אבל לקאנט יש בעיה חדשה – איך עושים סינתזה של הסתכלויות? נתון לנו ריבוי (של חלל וזמן) – אם השכל לא יכול לחשוב את הריבוי הזה אז הוא משחק עם עצמו, אבל אנחנו לא מחפשים אמת לוגית – אנחנו מחפשים הכרה של העולם! הסינתזה שאנחנו מדברים עליה היא של הסתכלויות בין השאר, של ריבוי.

מושגי שכל טהור – דיברנו על הסתכלות טהורה. מהי הסתכלות טהורה? מה אנחנו נותנים לעולם (חלל וזמן). עכשיו, מושגי שכל טהורים – מהם? קטגוריות שמכינות את הריבוי של ההסתכלות בשביל הלוח של השיפוטים. אותה היכולת עצמה שיש ביכולת השיפוט (עמוד 72) פועלת על הריובי שבהסתכלות, והן כביכול מכינות את הריבוי לכדי חשיבה, מאפשרות את החשיבה על הריבוי. הקטגורוית הן לא תוצאה של הריבוי אלא תנאי שהריבוי הזה יוכל להיחשב. זה כבר לא לוגיקה טהורה, כי הן תלויות בתוכן. הלוח בעמוד 72 לא תלוי בתוכן של ההכרה, אם נחיל אותן על הסתכלויות (?) נקבל קטגוריות, והן תנאי לכך שנקבל אובייקטים של הכרה שאפשר לחשוב עליהן. עכשיו נשאלת השאלה באיזה זכות הקטגוריות מכינות את זה. זאת תהיה הדדוקציה הטרנסצנדנטלית (עכשיו עשינו את הדדוקציה המטאפיזית (אולי להפך?). זאת ההבחנה של קאנט בין מה לעובדא ומה לדינא (?). [יום – החלון נשבר כשזורקים בו כדור – זאת עובדה. מהי ההצדקה לומר שזה קורה כל פעם? זה הדינא]. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה