פילוסופה חדשה ב' - תרגול 5 (קאנט)

תרגיל 5 – 20.11.2012

אבחנה של קאנט:

• תופעה / דבר כשלעצמו

מה שמכונה תופעה היא תופעה רק בשבילנו. מה שמכונה דבר כשלעצמו הוא דבר שאנחנו לא יכולים לדעת אם הוא קיים. אנחנו כפותים בהסתכלות של חלל וזמן. לא משנה מה יש בחוץ – כשזה נכנס להכרה זה נכנס לצורה של חומר וצורה. על הצורה אפשר לדבר אפיריורית ושם כל היכולת הספונטנית שלנו, אבל החומר בא מבחוץ (קאנט לא אידיאליסט במובן הזה). המשמעות היא שאת הקיום של דבר כשלעצמו אי אפשר לגזור. אפשר לגזור אותו מהסתכלות, אבל אז מדובר בקיום של תופעה, לא של דבר כשלעצמו.

העניין של הדבר לכשעצמו הוא אחת הבעיות המרכזיות של קאנט, כי שואלים מה זה? ואי אפשר לענות כלום. קאנט מניח שיש דבר לכשעצמו, האידיאליזם הגרמני יערער על ההנחה הזאת.

אנחנו יוצרים את העולם במובן של חלל וזמן, באופן חלקי, וזה כי אחנו לא יכולים לקבל שום דבר שלא מאופיין בחלל וזמן. אבל מאיפה מתחילים את היצירה הזאת? חייבים לקבל משהו מבחוץ וזה החומר, שמניחים שהוא באופן מסויים כפוף לדבר כשלעצמו (אחרת כל אחד היה יוצר לו עולם אחר).

...

הסיבתיות היא קטגוריית ביניים (בין משפטים אנליטיים למשפטים ניסיוניים): מצד אחד לא מוסק מניסיון, ומצד שני זה לא משפט אנליטי, לא ניתוח לוגי (למשל: “לכל דבר יש סיבה").

...

דיאלקטיקה – כשמשתמשים בלוגיקה (כללית) ככלי להכרת האמת. הלוגיקה (הכללית) לא נותנת לנו אמת, היא תנאי שלילי להכרה. זאת הטעות של אריסטו (שמדבר על לוגיקה כאורגנון). מצד שני, יש לוגיקה טרנסצנדנטלית שהיא מוכוונת מושאים (באשר הם).

הדיאלקטיקה של לוגיקה טרנסצנדנטלית היא להחיל אותה שלא על מושאים.

כלומר, לכל לוגיקה יכולה להיות דיאלקטיקה אם מחילים אותה על מה שהיא לא אמורה לחול עליו.

עמוד 71 – קאנט אומר שלחשוב זה לשפוט. (עוד הערות שם).

התנאי של קאנט לאמת –

בד"כ מדברים על התאמה בין דימוי ומציאות. קאנט אומר שיש התאמה כזאת כי אנחנו יוצרים את הדימוי. אנחנו לא מכירים משהו שבחוץ, כי זה לא באמת בחוץ.

עמוד 72

אלו לא הקטגוריות! הקטגוריות נמצאות בעמוד 77.

אצל אריסטו הקטגוריות הן תיאור של היש, מובן אונטולוגי מובהק – הסוגים העליונים של היש.

אצל קאנט זה משהו אחר – תנאי אפיסטמולוגי לדיבור על תופעות, פונקציות הגיוניות בעזרתן מסדרים דברים.

קאנט: איך אריסטו מגיע לקטגוריות שלו? הוא מחלץ מניסיון.

איך קאנט מגיע לקטגוריות שלו? לא דרך חילוץ והכללה מהניסיון, (אריסטו רשלן!) אלא דרך דדוקציה מטאפיסית (??) (?). לוקחים את הפונקציות ההגיונית של איך השכל יוצר משפטים. לחשוב בכלל, בלי קשר לטרנסצנדנטליות, אפשר להעמיד על (4?) עקרונות.

---חשוב שנבין את ההבדל בין דדוקציה מטאפיסית ודדוקציה טרנסצנדנטלית---

-לא צריך לזכור את כל הסוגים.

מה זה אופניות? לוגיקה מודאלית - (זה קצת בעייתי- זה לומר משהו על מה שקיים ולא סידור).

• בעייתי – אולי יש חיים על המאדים
• מגיד – יש חיים על המאדים
• הכרחי – מוכרחים להיות חיים על המאדים

אלו פונקציות הגיוניות של סידור החשיבה.

מכאן קאנט גוזר את הקטגוריות שלו. זה הגיוני, כי אלו הפונקציות של סידור הגיוני. מכאן לחלץ את הקטגוריות זה נקרא גזירה מטאפיסית.

להראות שזה הכרחי – זאת הגזירה הטרנסצנדנטית, הדדוקציה הטרנסצנדנטית.