פילוסופיה חדשה ב' - שיעור 3 - קאנט (2)

סינטטי אפריורי

... ולכן הוא לא רציונליסט וגם לא אמפריציסט.

דוגמא לטענה שהיא מהניסיון אבל לא לגמרי:

מישהו מביא דוגמא של מקום – זה מושג מופשט, אבל יש לו דוגמאות. המרצה אומר שזו אבסטרקציה, הכללה. אבל קאנט לא אומר את זה במובן החלש הזה.

-- אני ממש מרחפת, להשלים את כל החלק הראשון של השיעור --

הדוגמא שלו – מושג הזמן. אנחנו חווים אותו כל הזמן, אבל אם מנסים לדמיין מצב בלי זמן, אנחנו מתקשים, כלומר נראה שיש מושג של זמן מוחלט שקודם לחוויה שלנו של זמן, אז זה מעבר לניסיון. מצד שני יש פן של הזמניות שהוא כן בחוויה שלנו. כך גם חלל. אולי אלה המושגים שקאנט מתכוון אליהם.

הניסוח הזה מבטל את הרעיון של ויכוח על אידיאות טבועות מלידה, כי זה מבטל את השאלה של הקדימות. יכול להיות שכל ההכרה שלנו מתחילה מהתנסות אבל בו זמנית שלא כולה מניסיון. אידיאות טבועות מלידה – הרעיון והא שיש אותם קודם, קאנט אומר שזה לא כך – אין אידיאות טבועות מקודם, אבל הוא לא אמפיריצסט – יש בנו מושגים שחורגים מההתנסות.

הוא לא מחפש את יכולת ההסקה האינדוקטיבית שלנו – זה שאני נוסע כל יום לביתי ברחוב מסויים, ואני בטוח שגם היום כשאסע אגיע לשם. לא לזה הכוונה. הטענות אפריוריות אינן אפריוריות במובן של הכללות, אלא הן אפיריוריות טהורות. זה שאני יודע שאם אצעד עוד צעד מקצה הצוק אפול ואמות, למרות שלא התנסיתי בזה, זה לא אפריורי. קאנט מחפש ידע אפריורי שהוא הכרחי וכללי, שאין לו יוצאים מן הכלל. מדובר בסוג מסויים של ידיעה על דברים מסויימים בעולם.

השאלה הבאה שקאנט שואל היא האם יש לנו ידע אפריורי, מהסוג המסויים הזה – שהוא הכרחי וכללי. הוא אומר שכבר יש לנו ידע כזה, למשל המתמטיקה, כדוגמא קלאסית. המתמטיקה לא מעניינת אותו בהקשר הזה, אלא האופציה שמטאפיזיקה נכללת שם (או לא). קאנט רוצה להראות שעד היום לא הצלחנו למצוא טענות אפריוריות (הכרחיות וכלליות) בתחום המטאפיזיקה.

השאלה האם יש לנו ידע אפריורי לא מעניינת את קאנט, אלא בהקשר של מטאפיזיקה.

הוא מנסה לנסח לנו מה המעמד של הטענות המטאפיזיות. ברור שהמעמד שלהן לא יהיה אפוסטריורי, אלא אפריורי, כלומר טענות קודמות לכל ניסיון. במובן מסויים הוא ירצה לטעון שהמעמד שלהן הוא: הכרחיות ואוניברסליות.

...

קאנט אומר – נניח שהטענות הן הכרחיות ואניברסליות- מה האפיון שלהן? לוגית – אלו טענות ששלילתן היא סתירה. יש אפיון נוסף – פעמים רבות אלו הן טאוטולוגיות – טענות ריקות, חוזרות על הקביעה שמובנית בהן עצמן, לא מרחיבות ידע על העולם. קאנט רוצה שהטענות המטאפיזיות שלנו לא יהיו טאוטולוגיות. הוא רוצה שהן ירחיבו לנו את הידע על העולם.

מאיפה הוא משיג את החיבור בין טענות ריקות ל(טענות שאומרות משהו על העולם)? הוא אומר שטענות יכולות להיות או אנליטיות או סינטטיות (בכך הוא עובר מהדיון על אופן ההכרה – אפריורי / אפוסטריורי לדיון על ___).

• אנליטיות – א הוא ב. זו טענה אנליטית אם ב מוכל בא. למשל: אדום הוא צבע, רווק הוא גבר לא נשוי.
• סינטטית – א הוא ב. ב לא מוכל בא. למשל: אתמול הלכתי לאכול, הכיתה היא צהובה.

קאנט טוען שכל הטענות מתחלקות לאנליטיות וסינטטיות.

החידוש של קאנט: יום אמר שבעולם יש רק טענות אנליטיות או סינטטיות. טענות אנליטיות – יחס מושגי, הלוגיקה מספקת את ההצדקה. טענות סינטטיות – עושים פרוצדורה של בדיקה באמצעות הניסיון. יום אמר שכל טענה שאינה אנליטית או סינטטית אפשר לזרוק לאש, היא חסרת ערך. אנחנו יכולים לתפוס רק טענות של יחס מושגי או טענות אמפיריות (שאותן אפשר לבדוק).

דוגמא שקאנט אוהב: אלוהים הוא קיים. אנליטי או סינטטי? יש כאלה שחושבים שאנליטי (אלוהים כולל בתוכו קיום), הנפש היא נצחית וכו'. קאנט אומר שזה לא אנליטי ולא סינטטי, זה שייך למטאפיזיקה ומפוקפק, כי אי אפשר להצדיק. קאנט אומר שזה מכריח אותנו ליצור קבוצה שלישית – טענות שהן לא אנליטיות ולא סינטטיות. אבל הוא לא רוצה ליצור קבוצה שלישית, הוא עושה דבר אחר – משלב את מעמד הטענה (אנליטי / סינטטי) עם אופן ההכרה (אפריורי / פוסטריורי), כך שנוצרת קבוצה שלא שמו לב אליה עד עכשיו – הסינטטי אפריורי.

אופן ההכרה מעמד הטענה -->	אנליטי	סינטטי
אפריורי	טענות לוגיות (רווק הוא גבר לא נשוי, גופים תופסים מקום בחלל). [טריוויאלי]	החידוש הגדול של קאנט! יש קטגוריה כזאת. מטאפיזיקה, באופן שקאנט מציע, חייבת להיות מנוסחת כטענות סינטטיות – אפריוריות. (שייך לכאן: מטאפיזיקה, מתמטיקה ומדעי הטבע).
אפוסטריורי	-- (קבוצה ריקה, טענות אנליטיות הן תמיד אפריוריות כי הן תמיד קודמות לניסיון)	טענות הניסיון [טריוויאלי]

המהפכה הקופרניקאית מנסחת את מה שהרעיון של אנליטי אפוסטריורי מבטא. קאנט אומר שאנחנו לא יצורים בלתי תלויים לגמרי, שיודעים את העולם בלי להזדקק לשום מרכיב של התנסות. האמירה היא יש מרכיב שידע שלנו של העולם שכרוך בהתנסות. זה כיוון אחד לראות את זה. הכיוון השני היא שטענות מטאפיזיות מרחיבות את הידע שלנו על העולם. קאנט חושב שהטעות המרכזית של המטאפיזיקה היתה בשאיפה שלה להיות באנליטי-אפריורי, כמו הברור ומובחן של קאנט. חשבו שכך המטאפיזיקה צריכה להנסח – כמו אמת שנכפית על האדם. קאנט אומר שלמטאפיזיקה שפה משלה, יש לטענות שלה מעמד ייחודי. קאנט מציב רגל שלישית במזלג של יום (שיש לו שני רגליים – או אנליטי או סינטטי). קאנט מאד כן (...) הטענות בספר שלו הן כולן סינטטיות אפריוריות (יודעים באופן שלא כרוך בניסיון – כי קוראים, אבל מרחיב את הידע על העולם).

אצל קאנט יש בקטגוריה סינטטי אפריורי, מלבד מטאפיזיקה, גם מתמטיקה ומדעי הטבע (ואז הוא שואל על כולם אם הן אכן שייכות לקטגוריה הזאת).

אחד החידושים הגדולים של המערך שקאנט בונה היא העובדה שהוא רוצה להציע בפעם הראשונה שהמעמד של טענות מתמטיות הוא סינטטי-אפריריורי. איך הוא עושה זאת?

הוא מציע את הטענה: 7+5=12, והשאלה היא אם שני צדדי המשוואה שווים. התשובה היא שהמובן של 7+5 לא נמצא ב12, לא כלול בו. זה סינטטי. 12 מרחיב לי את ההבנה של 7+5, ולכן אם מנסים להבין כטענה אנליטית לגמרי מפספסים משהו. ב12 מבינים משהו אחר. קאנט אומר שככל שמדברים על מספרים יותר גדולים כך זה יותר סינטטי. בנוסף, זה אפריורי – (כמו שסברו עד אז), הידע מסתמך על אקסיומות וכו' – לא צריך ניסיון כדי לדעת את זה. מהו המרכיב הסינטטי? גיאומטריה, למשל, זקוקה למרכיב סינטטי של חלל (הנקודה). גם מתמטיקה זקוקה למספר הראשון. [קאנט יכול לומר את זה כי הוא מסתמך על מושג הבניה – מושגים שבנויים אחד על השני?].

במדעי הטבע זה יותר קל לטעון שמעמד של העקרונות של מדעי הטבע הוא סינטטי אפרירורי, למשל: לכל שינוי יש סיבה. הרעיון שמשהו השתנה מחייב את הטענה שיש לכך סיבה. אי אפשר לומר שזה אנליטי לגמרי – שמושג השינוי מחייב את מושג הסיבה. או מושג הכובד.

למעשה, מזיז תחומי ידע שלמים (מתמטיקה, מדעי הטבע ומטאפיזיקה) מהמשבצת הימנית העליונה למשבצת השמאלית העליונה, כלומר מאנליטי אפריורי לסינטטי אפריורי. מה שנשאר באנליטי אפריורי זה הלוגיקה. במובן מסויים הוא מוריד ממעמדה של המטאפיזיקה.

(...?)

למה לקאנט היה חשוב לעשות את המהלך הזה למתמטיקה? למה הוא לא הסתפק במטפיזיקה? (עמוד 35 בספר). לקאנט חשוב לומר שיש כבר שני תחומי דעת, שאף אחד לא מפקפק בקיומם שקיימים בקטגוריה הזאת. מטאפיסיקה מצטרפת אליהם כמדע. הוא מצרף אותה למדעים קיימים. למרצה אין תשובה חד משמעית לשאלה למה קאנט לא מעדיף לומר שרק המטאפיסיקה היא בקטגוריה הזאת לבדה, אבל יש הצעה שהיא פוליטית במובן מסויים – יותר קל 'לשווק' את הקטגוריה הזאת ביחס למטאפיזיקה כמדע כשיש שם כבר מדעים. המרצה חושב שטענות זהות תמיד טאוטולוגיות ... אבל ברגע שמכניסים מתמטיקה ומדעי הטבע לשם... המטאפיזיקה היא לא מדע ריק, היא לא מסתפקת בטענות שאמיתותן כלולה בהן, היא מרחיבה את הידע על העולם וכך גם מתמטיקה ומדעי הטבע – הם מרחיבים את הידע על העולם.

נקודה אחרונה – סוף המבוא:

בסוף המבוא אומר קאנט את אחד העקרונות הבסיסיים של העמדה שלו: ההכרה האנושית מורכבת משני דברים: חושניות ושכל. קאנט קובע באופן חד משמעי שחושניות ושכל לא ניתנים לרדוקציה אחד לשני. (חשוב להתפתחות האידיאליזם הגרמני). קאנט אומר שיכול להיות שלחושניות ושכל יש שורש בסיסי משותף אבל אנחנו לעולם לא נדע אותו.

אפיונים מרכזיים:

• שכל – ספונטני
• חושניות – סבילה, פסיבית

שניהם הכרחיים לניסיון. האנליזה מאפשרת להפריד בינהם, אבל ניסיון תמיד מורכב משניהם ביחד.

שבוע הבא נחקור מהי חושניות (אסתטיקה טרנסצנדנטלית),

בשבוע אחרי נחקור את השכל (אנליטיקה),

אבל חשוב לזכור שהניסיון תמיד מורכב משניהם.

שני העקרונות האלה, שכל וחושניות הם הדואליזם של קאנט.

מי חשב שחושניות ושכל נמצאים על רצף? יום! יום חשב שכל הידע שלנו על העולם מתחיל מרשמים, ומושג הוא פשוט רושם דהוי. (ההבדל הוא בחיות – כשאוכלים האוכל הוא רושם, כשחושבים על האוכל אחר כך – זה מושג). קאנט חושב הפוך – יש דיכוטומיה שכל / חושניות. שכל זה ספונטני, אבל המושגים שלנו חייבים לחול על משהו – אחרת הם יהיו ריקים, והם חלים על דברים שבאים מהחושים.