תרגול
2 – 30.10.2012
מושגים
בסיסיים:
אנליטי
(מנתח), מרכיב
(סינטטי), אפריורי,
פוסטריורי.
קוראים
במבוא – פסקה ראשונה. הערות
בגוף הטקסט.
אפריורי
– לא נשען על ניסיון (מוכיחים
באמצעות השכל בלבד, יכול
להכיל בתוכו מושגים ניסיוניים “רווק הוא
גבר שאינו נשוי”)
אפוסטריורי
– נשען על ניסיון (מוכיחים
באמצעות ניסיון)
קשור
למושגים קונטינגנטי (אפוסטריורי)
והכרחי (אפיריורי)
אצל קאנט זה אפיסטמולוגי ולא
מטאפיזי כמו אצל לייבניץ.
התוקף
של מה שאפוסטריורי הוא קונטינגנטי (עד
שנמצא דוגמא נגדית), ולעומת
זאת מה שהתוקף שלו אפריורי הוא הכרחי (אי
אפשר למצוא דוגמא נגדית – אם נמצא מים
שלא רותחיםבמאה מעלות הם לא מים).
כלליות
ניסיונית – אינדוקציה. זו
העלאת תוקף שרירותית. “כל
העורבים שחורים" – זה
לא מדוייק, מה שנכון זה
“כל העורבים שראינו עד עכשיו היו שחורים”.
לעומת זאת יש אפריורי לגמרי.
עמ'
31, 3:
דרכה
של המטאפיזיקה שהיא בתחילתה דוגמטית
(למשל, לייבניץ).
המשימה
– לברר מהי הזכות לומר אמיתות אפיריורית
(למשל, מתמטיות)
ומשם מה הזכות לדבר על אלוהים.
(הזכות לדבר על אמיתות
אפוסטריוריות היא ברורה – הסתכלות,
למרות שיש בזה בעייתיות מאז
יום).
אמיתות
שלא מבוססות על ניסיון (למשל,
מתמטיות, על
אלוהים – אפריוריות ומטאפיזיות) אי
אפשר לסתור באמצעות ניסיון. המתמטיקה
היא אפריורית במובן שאי אפשר לתת לה דוגמא
נגדית.
אבחנה
לוגית – אנליטי / סינטטי:
אנליטי
– משפט שאינו מרחיב את ההכרה – לא מוסיף
אינפורמציה. כל הנשואים
כלולים בנושא, מסבירים
אותו - “רווק הוא גבר שאינו
נשוי" “משולש הוא צורה
סגורה בעל שלוש צלעות". יש
זהות בין הנשוא לנושא. אקספליקציה
של מה שהיה מובנה, אימפליציטית,
בהגדרה. (מהי
הזכות לקשר את הנושא עם הנשוא? חוק
הסתירה [אם נאמר את ההפך
זו תהיה סתירה. למשל –
המשפט “עמית מת בתאונת דרכים" הוא
לא אנליטי כי ההפך אינו סתירה.]).
סינטטי
– משפט מרחיב, “האדם
הזה הוא גבר רווק". רווק
אינו כלול באדם. זה משפט
שמוסיף לנו אינפורמציה.
אפריורי
/ אפוסטריורי ואנליטי /
סינטטי קיימים בכל הצירופים
חוץ מאנליטי-אפוסטריורי.
|
|
אנליטי
|
סינטטי
|
|
אפריורי
|
יש!
|
יש!
(למשל, 2+2=4) (החידוש)
|
|
אפוסטריורי
|
אין
כזה דבר!
|
יש!
|
מתמטיקה
(2+2=4) זה סינטטי-אפריורי,
לפי קאנט. זה
תמוה, היינו חושבים שזה
אנליטי- אפריורי. יש
לזה השלכות רבות. (לעומת
זאת, לפי לייבניץ זה
אנליטי-אפריורי (והכרחי).
ללייבניץ יש אפילו הוכחה לזה).
נניחש
שיש צמד נושא – נשוא -
באנליטי
– הנושא כלול בנשוא
בסינטטי
– הנושא לא כלול. איך
יכול להיות נשוא שלא כלול בנושא ומצד שני
הוא אפריורי? כלומר,
לא
נסמך על ניסיון העבר ושום ניסיון עתידי
לא יפגע בו?
קאנט
טוען שזה כך במתמטיקה.
משפטים
מתמטיים דורשים הסתכלות.
אנחנו
יכולים לענות מיד שגבר רווק הוא לא נשוי,
אבל
לא יכולים לענות מיד על 765+654.
זה
דורש הסתכלות,
ולכן
זה משפט סינטטי.
זה
נכון גם למספרים יותר קטנים – אם ננתח כל
אחד מהמרכיבים במשפט 5+7=
לעולם
לא נגיע למספר 12!
קאנט
אומר שמהאקסיומות אמנם גוזרים באופן
אנליטי, אבל
האקסיומות הן סינטטיות.
לייבניץ
חושב שהאקסיומות גם הן אנליטיות.
לפי
קאנט האקסיומות מגיעות מהסתכלות,
ולכן,
גם אם
הגזירה מהן היא אנליטית (וקאנט
מקבל את האנליטיות של הגזירה)
המשפטים
שמתקבלים הם סינטטיים.
(למשל,
אקסיומות
בגיאומטריה התקבלו מתוך הסתכלות).
- לקרוא עד סוף המבוא
- לקרוא את הפרק הראשון של האסתטיקה הטרנסצנדנטלית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה