פילוסופיה חדשה א' - תרגול 13: יום

תרגול 13 – 12.06.2012

יום

מה צריך מהספר?

רשמית – הכל, עמית יכוון אותנו למה שצריך באמת (הידד).

אחד משני הספקנים הכי ידועים בעת המודרנית (יחד עם סילבוס).

קאנט: יום העיר אותי מתרדמתי הדוגמטית (המניע לחיבור ביקורת התבונה הטהורה).

יום, כל ספקן אמיתי, מטרתו להרוס ולא לבנות.

חלק א' – המושגים הפשוטים:

אנחנו נישאר בלי כלום – בלי עולם, בלי אובייקטם, בלי אני.

שני האלמנטים הבסיסיים שיש לנו:

• רשמים
• מושגים

כבר דיברנו עליהם אצל לוק (וברקלי). הבעיה היא שמושג שייך לנפש, ורשמים זה משהו חושי. לפי יום, אין הבדל מהותי מהותי בינהם. הם דומים, ההבדל הוא בעוצמה. הרושם עז יותר, מלא חיות (כמו אם נעצום עיניים ונדמיין שולחן, לעומת זה שנפקח עיניים ונראה אותו). מדובר ברצף – אפשר לעצום עיניים ולדמיין משהו, זה מושג, אם נתחיל להתרגש ולדמיין בעזות, זה יכול להיות רושם.

יש כאן אמפריציזם – המקור הוא חיצוני, מהעולם (אח"כ הוא מדבר על המעמד של זה, אבל אנחנו לא עוסקים בזה). הכל עובר רדוקציה לרשמים.

• לוק – יש עצם, יש אני
• ברקלי – אין עצם, יש אני
• יום – אין עצם, אין אני, וגם – אין סיבתיות

“מן הראוי לציין גם חלוקה אחרת של מושגינו... הפשוט והמורכב".

עוד מושג מוכר מהדימויים האמפיריציסטיים.

נתון: תפוח -

• איכות מורכבת – התפוח עצמו, כי הוא מורכב מאיכויות פשוטות
• איכות פשוטה – צבע, עגילות וכו'

יום - בגלל שהרשמים והמושגים דומים כל תפיסותיה של הרוח כפולות, לכאורה.

יום רוצה להגביל כשהוא אומר שכל הרשמים והמושגים דומים. למה? מה הבעיה?

כי אפשר להפריד: יש לי מושג של פגסוס אבל בחיים לא ראיתי פגסוס. (כאן נכנסים מושגים פשוטים ומורכבים, כי מרכיבים רשמים מורכבים (ולא מעוגנים במציאות החיוצנית) ממושגים פשוטים, פגסוס הוא מושג מורכב):

לכל מושג פשוט יש רושם פשוט מקביל. אי אפשר להמציא מושגים פשוטים. לעומת זאת, מושג מורכב יכול להיות ללא רושם מורכב מקביל.

יש אינסוף מושגים פשוטים. לכן לא נמנה אותם אחד לאחד. לכן יום דורש דוגמא נגדית – של מושג פשוט שאין לו רושם מקביל. אי אפשר להסביר לאדם מהו אדום או מהו צליל אם הוא לא ראה או שמע [לכן יש בעייתיות ברדוקטוביליות].

בעיית האינדוקציה – נוהגים לייחס אותה ליום (לייבניץ ניסח את זה לפניו). הבעיה היא שהיסק אינדוקטיבי (על סמך אירועים שקרו קודם) אינו תקף לוגית. כלומר, אי אפשר להכליל ממספר סופי של תצפיות לכלל כללי. לכן, לפי יום – המדע אינו תקף (לפי יום, והיום לא ממש מסכימים איתו, מדעי הטבע עובדים באופן אינדוקטיבי).

דוגמאות -

• השמש זרחה עד היום, אין לדעת שהיא תזרח גם מחר. (אינדוקטיבית אפשר)
• אם כל הברבורים שאנחנו מכירים לבנים, אינדוקטיבית אפשר להסיק שכל הברבורים לבנים, אבל זה לא נכון – (מסתבר ש) יש ברבורים שחורים.
• ראסל: תרנגול שמפטמים כל יום, אחרי כמה שנים הוא יכול להוכיח אינדוקטיבית שגם מחר יפטמו אותו. זה נכון גם ליום השחיטה. מאד עצוב.

אז גם כאן – יום לא יכול לעבור על כל המושגים (יש כאן משהו אינדוקטיבי, זאת לא הוכחה) הוא מחפש דוגמא מפריכה. אבל הוא אומר שאף אחד לא יכול לתת דוגמא למושג פשוט שאין לו רושם מקביל.

עמ' 17 - “כשמחפש אני" -

בגלל שרשמים ומושגים מופיעים תמיד מזווגים, (זה מהלך אינדוקטיבי, שתכליתו ספקנית) עולה השאלה מי קודם למי?

התשובה: הרושם קודם למושג. מדובר בקדימות זמנית וגם בקדימות לוגית, במובן מסויים (כל מושג מניח רושם, ולא בהכרח ההפך).

הערה שקשורה לתרגום: ספיקות=יכולות

פרק ג' – על מושגי הזיכרון והדמיון

-אנחנו מכוונים לבעיית הסיבתיות ולזהות העצמית

ההבדל בין זיכרון לדימיון אינו מהותי, אלא בעוצמה:

• רכיב הרושם בזיכרון חזק יותר – חוויה חזקה יותר
• רכיב הרושם בדמיון חלש יותר

נניח שקרה מאורע טראומטי, ואני זוכר אותו בבהירות, יכול להיות שהאירוע חי אצלי, יש זיכרון, הוא יכול להיות לא זהה לרושם, הוא עמום. עברו שנים, וזה יכול להפוך לדמיון – זה יהיה חלש יותר. עכשיו אפשר להוסיף רכיבים שלא היו (אני זה שנפרדתי ממנה...). שוב, מדובר ברצף בין זיכרון ודימיון – יש מקרים שהם בוודאות זיכרון או דמיון, אבל יש הרבה שטח אפור. (רושם--> זיכרון --> דמיון).

(חשוב להשתמש במושגים הפילוסופיים הנכונים).

הזיכרון לא שומר על הרשמים אלא על הסדר. מה שמתערער בדמיון הוא בעיקר הסדר.

פרק ד' (עמ' 105?)

היאגדות.

למה זה מעניין? כי זה אומר לנו איך בדיוק אנחנו יוצרים מושגים מורכבים.

אנחנו נוטים לחשוב שיש קשר (סיבתי) בין האירועים הבאים: רגל, כדור, זכוכיות, שכנה צועקת. למה?

יש דימיון רב בין הרשום של עמית והמושג שלו, או בין המושג שלו מלפני שבוע והרושם שלו מהיום – למה אנחנו מאגדים את המושגים (וסוברים שמדובר באותו עמית?) בגלל הדומי.

כלומר – גורמים להיאגדות:

1. דומי
2. סמיכות בזמן
3. סמיכות במרחב

אנחנו עובדים הרבה עם סיבתיות – ביומיום ובמדע. מנין לנו שאכן מדובר באותו הדבר?

ביומיום זו לא בעיה שמציקה לנו, אבל זאת בעיה פילוסופית. העובדה היא שמשתמשים בזה, השאלה היא אם זה תקף.

חשוב שנבין את בעיית הסיבתיות טוב (היא בטח תהיה במבחן).

יום אומר שאין שום תוקף לסיבתיות.

לקרוא - חלק ג: פרק ג, ד, יד (קשר הכרחי – סיבה ותוצאה אנחנו רואים זה אחרי זה – אנחנו לא רואים 'בגלל' – אין לנו שום רושם של בגלל. אז מאיפה הוא בעיה? איפה מצויה הסיבתיות?).