יום ראשון, 10 ביוני 2012

אבנורמלית - הרצאה 12


הרצאה 12- 10.06.12

תודה לאנה על הסיכום :)

ה-PANSS הוא לא הגדרת הסכיזופרניה ב-DSM. כדי להגדיר סכיזופרניה לפי ה צריך שניים מהסימפטומים הכתובים ב-DSM, או דלוזיות או הלוצינציות חמורות בפני עצמן (אז רק הסימפטום הזה מספיק). הדיסטרס בסכיזופרניה עשוי להיות משולב בתסמינים הפסיכוטים.
הפרעות אישיות
 הולכת להיות מהפכה ב-DSM בנוגע להפרעות אישיות. כרגע, יש עשרה סוגים שונים של הפרעות אישיות. מה שמאפיין את כולן זה 5 קריטריוים כלליים שקשורים לעצם ההגדרה של ההפרעה באופן כללי ולא לסוגים הספציפיים:
-          מתבטא לפחות בשני שטחים- קוגניציה, רגש, בין אישי וכו'.
-          דפוס שמעבר לזה שהוא לידי ביטוי בשטחים נרחבים של האדם הוא חודר לכל מקום, לא גמיש.
-          דיסטרס ופגיעה בתפקוד
-          יציב לאורך זמן- פחות או יותר תמיד היה שם. ה-DSM זהיר ומדבר על בגרות מוקדמת, אך בד"כ יש סימנים לפני זה.
-          לא נובע מהפרעה אחרת. אם דפוס אישיותי התחיל בגלל איזושהי הפרעה אחרת, הוא לא יחשב להפרעת אישיות. הפרעת אישיות יכולה להיות מאובחנת יחד עם דברים אחרים אלא אם כן ידוע בבירור שהדפוס הוא תוצאה של הפרעה מהציר הראשון.
מקודד בציר 2 ב-DSM. יש עשרה סוגים כאמור של הפרעות אישיות שמאוד שונות זו מזו בטיבן וכמו כן במידת החומרה. חלקן לא מביאות אנשים לטיפול כמו הפרעת אישיות אובססיבית- קומפולסיבית ועד לאנשים שמאושפזים תכופות כמו אישיות גבולית.
הרבה פעמים ההפרעות מלוות בהפרעות מציר ראשון וזה עשוי לסבך את הטיפול בהן.
במצגת מסומנות בכוכבית הפרעות האישיות שככל הנראה לא יתקיימו ב-DSM הבא.
10 הפרעות האישיות ב-DSM מחולקות לשלושה אשכולות (cluster a, b, c).
האשכול הראשון- דומה קצת לסכיזורפניה אך אנשים לא מאבדים קשר עם המציאות:
הפרעת אישיות פרנואידית- אדם חשדן ולא נותן אמון באחרים, בעל נטיה לראות את עצמו כחף מאשמה, תמיד על המשמר להתקפות אפשריות מאחרים.
הפרעת אישיות סכיזואידית- אדם שלא רוצה להיות עם אנשים. יש לו בעיה ביחסים חברתיים, טוב לו להיות עם עצמו. להבדיל מהפרעת אישיות נמנעת וחרדה חברתית, אין שום תשוקה להיות עם אנשים אחרים. הוא לא מפחד מאנשים אחרים אלא לא מעוניין בחברתם.
הפרעת אישיות סכיזוטיפאלית- היא זו שהכי קרובה לסכיזופרניה. מדובר באנשים מוזרים עם רעיונות מוזרים, דיבור קצת מוזר. אין דלוזיות או הלוצינציות, אלא פשוט מוזרות. רואים את הפרעת האישיות הזאת בהרבה אנשים שיש להם קרובי משפחה סכיזופרנים מדרגה ראשונה.
האשכול השני:
הפרעת אישיות היסטריונית- הסטריאוטיפ הוא נשי יותר מגברי. פתיינות, חוסר מנוחה, עיסוק במשיכה מינית, מזג חם, חיפוש תשומת לב ודרמטיזציה.
הפרעת אישיות נרקיסיסטית- אנשים שבטוחים שהכל מגיע להם, עסוקים בעצמם ובלקבל תשומת לב. בעיה של אמפתיה כלפי אחרים- חשוב להם מאוד אחרים, אך הם עסוקים בעצמם.
הפרעת אישיות אנטיסוציאלית- זאת ההפרעה שכשעושים מחקרים בבתי כלא, עשרות אחוזים מהשוכנים שם סובלים ממנה. היא מאופיינת בבעיות חברתיות קשות בהקשר של חוסר יחס כלפי אחרים, מניפולטיביות, היסטוריה של פשע החל מהילדות המוקדמת. חוסר בושה, רמאות. זו אחת מהפרעות האישיות היותר חשובות ומרכזיות.
הפרעת אישיות גבולית- אנחנו נקדיש לה יותר תשומת לב. היא מזכירה קצת את הפרעת האישיות ההיסטריונית אך יותר מכל דבר אחר היא מאופיינת בתגובות מאוד קשות במצב רוח- דיכאון, חרדה, בעיקר כעס. יש להם בעיות קשות ביחסים בין אישיים, חרדת נטישה, שיעמום, בעיות זהות והכי חשוב, זו ההפרעה שבה ניסיונות ההתאבדות הם הנפוצים ביותר. הרבה אנשים חותכים את עצמם או פוגעים בעצמם בצורות שונות. הקומורבידיות של ההפרעה עם דיכאון מאוד גבוהה.
האשכול השלישי:
 הפרעת אישיות נמנעת- זה כמו חרדה חברתית שהייתה קיימת מאז ומתמיד. בחרדה חברתית יש שני סוגים- הסוג הביישני מול הסוג של הפאניקה. הסוג של הפאניקה זה לא הפרעת אישיות נמנעת, אך האנשים האינטרוברטים, הביישנים הם הסוג הנמנע. קשה מאוד להבחין בין זה לבין חרדה חברתית מהסוג הראשון.
הפרעת אישיות תלותית- אנשים שמאוד תלויים ביחסים עם אחרים, קשה להם מאוד להיות עם עצמם. ביטול עצמי מול אחרים.
הפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית- חשוב לדעת שזה לא OCD (שהינה הפרעת חרדה). יש קומורבידיות בין סוגים מסוימים של OCD (בעיקר אלו הקשורים בסימטריה ודיוק) לבין הפרעת אישיות זו. אין בהפרעה זו אובססיות וקומפולסיות. מדובר באנשים פרפקציוניסטים, נשמעים לכללים ועוסקים בחוקיות וכללים של כל מיני דברים, וורקוהלים, מנותקים ומרוחקים (אם כי לא כמו אצל סכיזואידים). לב ליבה של ההפרעה זה הנושא של עיסוק בפרטים ופרפקציוניזם.
לגבי כל הפרעות האישיות יש תיאור של הדפוס הכללי של ההפרעה. ישנם בין 8 ל-10 קריטריונים, שכדי לקבל את האבחנה להפרעה, בד"כ מדובר על 5 מתוך 9, יש מקרה או שניים של 4 מתוך 8.
בעיות שמאפיינות את כל הנושא הזה של הפרעות אישיות
הבעיות האלה קיימות גם בציר 1, אך הרבה יותר בהפרעות אישיות.
ביחס לרוב הקריטריונים שישנם בהפרעות הציר הראשון, ההגדרות הן מאוד לא ברורות. למשל, בהפרעת אישית נרקיסיסטית- התחושה שהכל מגיע לאדם. אלו לא דברים שהם באמת פתולוגיה, זה דפוס אישיות קיים, יותר או פות מסתגל. קשה מאוד להבחין בין הנורמלי לאבנורמלי. הרבה מאוד מהקריטריונים הם לא חדים וברורים, הקלינאי שמבצע את האבחון צריך לקחת בחשבון הרבה שיקולים, ויש בעיה של חוסר הסכמה בין מומחים בתחום. יש בעיות של מהימנות בין שופטים- לא רק בין אנשים שונים אלא גם בין כלי אבחון שונים. ככלל המהימנות היא נמוכה, אז בהכרח גם התוקף נמוך. תמיד מדברים על אבחון שאינו מאוד מדויק.
מעבר לכל זה, ישנם לא מעט קריטריונים הקיימים ביותר מהפרעת אישיות אחת. למשל אדם שלא אכפת לא כל כך מאחרים מאפיין גם הפרעה נרקסיסטית וגם אנטי סוציאלית. רואים במחקרים שאם מישהו בודק כמה נפוצות הפרעות אישיות בקרב אוכלוסיה מסוימת, רואים שאם ישנה הפרעת אישיות אחד, בד"כ יש יותר מאחת (85% מבעלי הפרעות האישיות).
עצם המבנה הזה של 5 קריטריונים מתוך 9 יוצר כל מיני בעיות. קודם כל יש הטרוגניות בתוך כל הפרעת אישיות. יש הרבה מאוד אפשרויות של 5 מתוך 9. יש דימיון או היגיון מאחורי רשימת הקריטריונים, אך עדיין זה אומר שאנשים יכולים לקבל את אותה אבחנה של הפרעת אישיות כאשר החפיפה ביניהם הינה מינימלית לחלוטין.
לעומת זאת, אם לאדם מסוים יש 5 מ-9 והוא מקבל את האבחון הוא יכול להיות הרבה יותר דומה למישהו שיש לו 4 מ-9 ולא קיבל את האבחון הזה.
כל זה גורם להרבה צרות, בעיקר בהקשר המחקרי. על רוב הפרעות האישיות (להוציא גבולית ואנטיסוציאלית) אין הרבה מחקר איכותי. גם אם יש ממצאים במחקרים קשה לעשות להם רפליקציה. אפילו לא ברור עד כמה הפרעות אישיות נפוצות בגלל שנושא האבחון כל כך מסובך.
קטגוריאליות מול מימדיות
פה זה לב העניין! תכונות אישיותיות הן בבסיסן מימדיות, בהכרח. לעומת זאת המערכת של הקטלוג היא קטגוריאלית. השאלה היא האם הפרעות אישיות הם לא בעצם דפוסים קיצוניים ובלתי מתפקדים של תוכנות אישיות שנפוצות באופן כללי באוכלוסיה.
יש יתרונות למערכת סיווג קטגוריאלית:
-          אנשים אוהבים קטגוריות (תקשורת, מחקר) השיבה הדיכוטומית עוזרת לנו לתקשר כל מיני רעיונות.
-          יש לכך תרומה פרקטית לרפואה למשל
-          הרפואה מעדיפה קטגוריטליות
היתרונות למערכת סיווג מימדית:
-          אישיות היא מימדית בבסיסה, אז מערכת סיווג מימדית תמנע כל מיני עיוותים של האבחון שדיברנו עליהם קודם.
-          יש 10 דפוסים שמקובלים כבר 20 שנה ויותר, אך אפשר לחשוב על עוד דפוסים שהם בעייתיים, יתכן שישנם עוד.
-          מצד שני, איזה מימדים צירך לקחת כדי שהאבחון יהיה על מערכת צירים מימדית כלשהי.
-          באופן פרקטי עדיין לא ברור איך לעשות זאת. הרבה יותר קל לאבחן כן- לא מאשר רמה.
יש פתרון אפשרי, שנחפור עליו בתרגיל האחרון בקורס J
ה-DSM החמישי אמור לצאת בקרוב, אך זה כמו הרכבת הקלה, נדחה משנה לשנה...
לטפל בהפרעות אישיות זה משהו מסובך. מדובר בדפוס מתמשך, הרבה אנשים לא מגיעים לטיפול או רוצים טיפול. גם אלו שכן מגיעים לטיפול בד"כ נשלחו לטיפול או לחצו עליהם. בד"כ גם אם יש טיפול הוא מאוד ארוך. יש לא מעט סוגי טיפולים ספציפים, פסיכודינמיים להפרעות אישיות שונות. CBT לא כל כך עוסק בהפרעות אישיות, אך ישנו סוג חדש יחסית שנקרא טיפול בסכמה, שבמידה מסוימת קרוב לטיפול פסיכודינמי ומשתמשים בו לעיתים להפרעות אישיות. למעט הפרעת אישיות אנטי סוציאליו או גבולית, אין הרבה מחקר שמראה איזה טיפול עובד.
הפרעת אישיות גבולית והפרעת אישיות אנטיחברתית כרוכות בהכי הרבה דיסטרס (באנטי חברתית מדובר בעיקר בדיסטרס לאחרים).
הפרעת אישיות גבולית
 מדברים על בין 0.4-3 אחוז באוכלוסיה הכללית אך 15-18 אחוז מתוך המאושפזים! גם במקומות של טיפול פסיכיאטרי שאינם אשפוזיםי, 15-25 אחוז הם בעלי הפרעת אישיות גבולית. רואים אותם בעיקר בגלל נושא הנזק לעצמי והאובדנות בחדרי מיון פסיכיאטרים. מה שמאפיין יותר מכל דבר אחר את ההפרעה זה "עצמי" לא יציב בכל מיני הקשרים. זה משפיע על יחסים מאוד לא יציבים, ורגש מאוד לא יציב.
גבולי היה בעבר במשמעות של בין הפסיכוטי לנוירוטי. היום זו לא הכוונה. יש 9 קריטריונים להפרעת אישיות גבולית, 5 מהם מספיקים:
1.       ניסיונות להימנע מנטישה- חרדת נטישה
2.       דפוס חוזר על עצמו של יחסים מאוד בעייתיים עם הרבה עליות ומורדות, כעס, מצד אחד הערצה מצד שני ההפך.
3.       בעיות קשות של זהות עצמית- הדימוי העצמי מאוד לא יציב.
4.       אימפולסיביות- התנהגות שיכול הליות מאוד מזיקה לעצמי כמו נהגיה פרועה, סקס לא בטוח או שימוש בחומרים.
5.       התנהגות פוגענית פיזית כלפי העצמי, התנהגות (לא רק חשיבה!) אובדנית, חיתוך ורידים זה הדבר הכי נפוץ, הרבה פעמים לאו דווקא מתוך כוונה לשים קץ לחיים אלא כדי להירגע.
6.       חוסר יציבות רגשית- עליות ומורדות מאוד מהירים וקשים של מצב רוח שלילי מאוד חזק, דיכאון, חרדה, עצבנות וכעס.
7.       תחושה שיכולה להימשך זמן רב של ריקנות
8.       הרבה כעס וקשיים בשליטה בכעסים.
9.       הכי פחות נפוץ מהכל- תחושות ורעיונות פרנואידים, בד"כ קשור בחרדת הנטישה. לפעמים יש סימפטומים דיסוציאטיבים, אך זה הסימפטום הכי פחות קשור ללב המבנה של הפרעת האישיות הגבולית.
היחס הוא לפחות 3 ל-1 נשים מול גברים. למה?
-          טמפרמנט- ההגדרה יותר קרובה לתכונות הנפוצות בנשים
-          יש קשר אטיולוגי לא לגמרי מבוסס של חשיפה מוקדמת לטראומה בילדות, שנמצאת יותר אצל נשים מאצל גברים.
-          בגגל שהדפוסים האלה לפחות בחלקם מתאימים יותר סטריאוטיפית לנשים, קלינאים בשלב האבחון רואים זאת יותר בקלות אצל נשים מאצל גברים.
-          זה לא נדיר בגברים! פשוט יותר נדיר מבנשים.
סביבה לא יציבה ודחייה של הורים (כאשר השיא הוא טראומה בילדות), נמצאים בהרבה מאוד מקרים של הפרעת אישיות גבולית.
חשוב לזכור שכשמנסים לדבר אטיולוגיה ואומרים שהסביבה מתנדנדת ולא יציבה, אין ספק שהיא משמשת כר פורה להתפתחות של אישיות יציבה, אך ברוב רובה של המקרים מי שמגדל את הילד הוא גם בעל הגנים. לכן היכולת להבחין בצורה יעילה בין סביבה בעייתית לבין גנטיקה מסוימת היא בעייתית.
יש הרבה מאוד קומורבידיות. אין כמעט הפרעה שיש בה דיסטרס שלא נמצאת בקומורבידיות עם הפרעת אישיות גבולית (האחוזים שמצוינים הם אחוז הסובלים מהפרעה שאינה הפרעה גבולית מתוך חולי ההפרעה הגבולית:
MDD- 50% קומורבידיות, אבל הסימפטומים נבדלים מדיכאון.
ביפולרית 2- עד 20% קומורביידיות, יש דימיון רב בחסר היציבות הרגשית. מצד שני כל התגובתיות הבין אישית, הכעסים וכו' הם שייכים להפרעה הגבולית ולא להפרעה ביפולרית. להפרעה ביפולרית יש יותר בסיס ביולוגית.
PTSD- הטראומה אינה בהכרח ביחס סיבתי להפרעה גבולית. כל הנושא של יחסים בין אישיים רלוונטי רק להפרעה הגבולית ולא ל-PTSD. הקופצנות וההיבהלות יותר רלוונטים ל-PTSD. מצד שני הקומורבידיות היא 30% ואולי הפרעת אישיות גבולית היא גורם סיכון ל-PTSD. זה אבל רלוונטי ל-N בכלל.
טיפול
 נוגדי דיכאון, מיננים נמוכים של אנטי-פסיכוטיים, מייצבי מצב רוח (פחות נפוץ).
פסיכותרפיה- טיפול פסיכודינמי, יחסי אובייקט. בפרט אוגוסט קמברג- טיפול ממוקד העברה.
טיפול קוגנטיבי- טיפול התנהגתי דיאלקטי (לינהן) במיוחד יעיל בפגיעה העצמית.
טיפול ממוקד סכמה (יונג)
אף אחד מהטיפולים הוא לא "פתרון קסם" להפרעה הזאת.

הפרעות אכילה
הגיל הממוצע של פרוץ ההפרעות הללו, ושבו הן הופכות למאוד דומיננטיות ובעייתיות (בעיקר באנורקסיה) הוא יחסית נמוך. אנורקסיה מתחיל בגיל העשרה המאוחר, בממוצע- 17. זו אחת ההפרעות הכי קטלניות- בין 5-20 אחוז תמותה. 40 אחוז מהנשים דיווחו שהן מחשיבות את עצמן בעודף משקל ו-80 אחוז דיווחו על בולמוסי אכילה.
שתי הפרעות האכילה המרכזיות הן אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבזה. שתי ההפרעות מתאפיינות מעבר לנושא של האכילה בהתעסקות מאוד מוגזמת בדימוי הגוף, ופחד מלהיות במשקל גבוה ממה שנתפס כאידיאלי בעיני החולה.
אנורקסיה
באנורקסיה להבדיל מבולימיה, משקל הגוף הוא לב ליבו של העניין. משקל הגוף הוא עד 85% מהמשקל שאמור להיות. הקריטריון השני הוא הפחד מעליה במשקל, גם כשמשקל הגוף מאוד נמוך. ישנה הפרעה בתפיסת הגוף (זה קריטריון קצת יותר בעייתי), הנשים הללו בטוחות שהן נראות הרבה יותר שמנות ממה שהן באמת. הקריטריון הכי בעייתי שאולי ירד ב-DSM הבא הוא אמונריאה-היעדרות של 3 מחזורים חודשיים עוקבים.
יש שני סוגי אנרוקסיה:
-          הסוג המגביל- בנות שמגבילות את עצמן בכל הקשור לאכילה, דיאטות חריפות, הרבה פעילות גופנית. התעסקות בפרטים, היצמדות לחוקים וכללים גם בהקשרים שלא קשורים לאכילה. הרבה פעמים מדובר בבנות מאוד מוצלחות בלימודים.
-          הסוג הזולל- מטהר- אלו בנות שהרבה יותר מתאפיינות באימפולסיביות ובגילאים יותר מאוחרים ישנו שימוש רב בשמים ואלכוהול. הדרך העיקרית לשמור על משקל הגוף הנמוך ההיא על ידי הקאות וסמים משלשלים. זה מאוד מאפיין גם בולימיה.
למרות שלכאורה מבחינה אישיותית יכול להתקבל רושם של סוגים כמעט הפוכים, עדיין הרבה פעמים ישנה נדידה של בנות מסוג אחד לאחר. למשל להתחיל כמגבילות ולסיים כמטהרות.
ישנה תשומת לב אדירה למראה חיצוני ומשקל, ולכן הנשים שוקלות את עצמן המון ומסתכלות במראות. התעסקות ממש קומפולסיבית במראה חיצוני, בדיקה עצמית. ההתעסקות האובססיבית- קומפולסיבית במשקל, כשמדובר במקרים מאובחנים של אנורקסיה, זה הדבר שהכי מעניין את הנערה. הכי חשוב זה לרדת במשקל, לא חשוב אם זה מסוכן, ומה דעת החברה.
מה שמפחיד בהפרעה הזאת מעבר לאחוז התמותה זה שלא מדובר באנשים פסיכוטיים, הקשר עם המציאות הוא תקין, רק בנושא המשקל הוא לא. הבנות חושבות שהכל איתן בסדר, הן לא צריכות טיפול וכו', יש להן רק בעיה אחת לדעתן וזה שהן שמנות (אפילו שהן למעשה לגמרי ההפך).
הרבה פעמים הטיפול באנורקסיה הוא בכפייה, הבנות מובאות ע"י בני משפחה.
דיסטרס
-          עיסוק רב באוכל
-          מצב רוח מדוכא
-          בעיות חברתיות
-          דיכאון
-          עצבנות
-          אינסומניה
התוצאות הבריאותיות של אנורקסיה- מסוכן מאוד, המון מקרי מוות.
50% מהאנורקסיות שמתות, לא מתות מהרעבה, אלא אובדנות. אנורקסיה יכולה להוביל למוות מרעב- בעיות בריאותיות שנגרמות ממנו.
בולימיה
אם בליבה של האנורקסיה זה התת משקל וההרעבה, בליבה של הבולימיה נמצאת האכילה. בולמוס מוגדר כאכילה של ככמות גדולה של מזון עתיר קלוריות במשך פררק זמן מאוד קצר, לפעמים אלפי קלוריות תוך חצי שעה- שעה. הבולמוס הוא תחושה של חוסר שליטה בזמן האכילה. חלק מההגדרה שלו זה חוסר השליטה. המאפיין השני שקריטי להגדרת הבולימיה זה ההתנהגות המפצה, שהיא בעייתית. ברוב המקרים מדובר בהקאה מכוונת, או על ידי סמים משלשלים. ה-DSM מדבר בפירוש על לפחות פעמיים בשבוע לפחות במשך 3 חודשים- כלור, מדובר בדפוס קבוע.
גם כאן הנושא של דימוי גוף הוא חשוב- לא רק במובן של השמנה אלא גם בכלל מראה חיצוני. מקרים של אאנורקסיה יכולים להיות מוגדרים גם כבולימיה, במידה ורלוונטית גם ההגדרה של אנורקסיה וגם של בולימיה, ההפרעה היותר חמורה לוקחת- האנורקסיה.
סוגים של בולימיה:
הסוג המטהר- הקאה או חומרים משלשלים
הסוג הלא מטהר- צום או פעילות גופנית מוגזמת.
לרוב מי שסובל מבולימיה יש משקל גוף נורמלי או יותר מזה. כמעט תמיד, בולמוסי האכילה הם של אוכל מאוד עתיר קלוריות, מתוקים לרוב. זה נעשה בסתר בד"כ, מוביל לאשמה, בושה וגועל. הרבה מאאוד מהטיפול מתייחס לבולמוסים כניסיון להתמודד עם מצב הרוח השלילי וזה יוצר מעגל קסמים.
אחד ההבדלים הגדולים בין אנורקסיה לבולימיה זה נושא המודעות. בבולימיה יש המון מודעות- המון בושה וצורך להסתיר את הבעיה. באנורקסיה הנשא של החוסר מודעות הוא אחד הדברים הכי דרמטיים.
קומורבידיות גדולה עם דיכאון, שליטה על מצב רוח והפרעת אישיות גבולית.
ההקאות גורמות לכל מיני בעיות- בכליות, בשיניים, בלב, חוסר איזון של אלקטרוליטים.
ההגדרות של אנורקסיה ובולימיה הן די נוקשות. מסיבה זו הפרעת האכילה NOS- EDNOS- היא הפרעת אאכילה דומיננטית. למשל, מקרים של אנורקסיה בהם משקל הגוף בעייתי או לא מתחת ל-85%, או שמשקל הגוף מתחת, אך אין הפסקת מחזור. או לחלופין התקפי בולמוס- הקאה בתכיפות נמוכה משל בולימיה. הרבה פעמים מקרים של אנורקסיה ובולימיה משתפרים לאורך השנים, אך עדיין יש הרבה שיירים סימפטומטולוגים ואז ניתן להגדיר זאת כ-EDNOS.
Binge eating disorder- אנשים עם בבולמוסי אכילה ללא התנהגות מפצה. כאן יש יותר גברים. זה הולך ביחד עם obesity.
בולימיה מתחילה בשנות ה-20 המוקדמות ואנורקסיה ב15-19. בולימיה יותר נפוצה מאנורקסיה.
במחקר שנעשה בדקו נשים 21 שנים לאחר הטיפול הראשוני:
-          16% נפטרו
-          10% נשארו באותו מצב
-          21% החלימו חלקית (הרוב EDNOS)
-          51% החלימו לחלוטין
זה מראה שרובב הבנות שצלחו את התקופה הקשה מחלימות לחלוטין.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה