אבנורמלית - שיעור 9 - הפרעות מצב רוח

שיעור 9 13.05.2012

הפרעות מצב רוח

תרצה אתר, סופרת, מחזאית, משוררת ועוד דברים. התאבדה (כנראה) בקפיצה מהחלון בקומה השישית. הוא מביא שיר שלה (למרות הכל, הכל נגמר). היו לה ניסיונות אובדניים במהלך השנים, שמאד הדאיגו את אבא שלה – נתן אלתרמן. אחרי אחד מניסיונות ההתאבדות שלה כשהיתה צעירה הוא כתב שיר (שמרי נפשך כוחות שמרי). הוא מנסה להבין (בתחילת השיר) את הבת שלו ללא הצלחה. בבית השלישי הוא מצליח להבין את הדיכאון, ובחצי השני הוא משתמש בדימוי שחוזה בצורה די מצמררת את העתיד.

יש כמה סוגי הפרעות מצב רוח. נתמקד בעיקר בדיכאון מז'ורי (המכונה קליני, באופן לא פורמלי). הפרעה קשה להמשגה, כי היא לא רק דיכאון. מדובר בהפרעה הבודדת הכי נפוצה שיש. 1 מכל חמישה אנשים יסבלו מהפרעה זו במהלך חייהם. מה שמבלבל הוא שכולנו חווים חוויות על הרצף של דיכאון, וחשוב להבין את ההבדל.

רכיבים של המשגות הפרעות מצב רוח:

• אפיזודה דיכאונית – תקופה של לפחות שבועיים בה מצב הרוח והתפקוד משתנים באופן מובחן.
• אפיזודה מאנית – שבוע (ואפילו פחות) בו יש מצב רוח אופורי בצורה לא בריאה (לאו דוקא מצב רוח טוב. יכול להיות מן רגזנות, עוררות).
• אפיזודה היפו מאנית – כמו מאנית אבל פחות. לא יכולה לכלול מאפיינים פסיכוטיים.

איך זה נראה על ציר הזמן?

• אפיזודי
• כרוני
• משתנה בצורה מאד מהירה

אפיזודה דיכאונית – הרכיב הכי חשוב, שמגדיר את הדיכאון המז'ורי: (צריך 5 מתוכם, לפחות אחד מבין השתיים הראשונים)

1. מצב רוח דיכאוני כל היום, כמעט כל יום, במשך שבועיים
2. או: חוסר עניין, אנהדוניה, חוסר מוטיבציה לעשות דברים (בדרך כלל שני הראשונים באים יחד. אחד מהם חייב להיות).
3. הפרעות תיאבון
4. הפרעות שינה
5. תנועתיות מוגזמת (קופצניות) או מופחתת (כבדות). כל אלה ביחס לבייסליין של האדם.
6. עייפות
7. תחושת חוסר ערך עצמי, אשמה
8. קשיים בריכוז וחשיבה
9. מחשבות אובדניות (פסיבי – הלוואי ולא הייתי קם, עד אקטיביות – תכנון קונקרטי).

הסימפטומים גורמים למצוקה ודיסטרס.

הם לא תוצאה של טיפול תרופתי או מצב רפואי. יש מחלות שמובילות לסימפטומים שדומים לדיכאון, והדס"מ מנסה להפריד.

לא תוצאה של אבל (בינתיים, יכול להשתנות בדס"מ הבא)

אפיזודה מאנית -

מצב רוח טוב בצורה לא בריאה, פעמים רבות מלווה ברוגז.

• הערכה עצמית גבוהה עד כדי גרנדיוזיות (זה צריך להיות משהו שלא היה לפני זה)
• הצורך בשינה יורד – זה לא שיש לו קושי לישון, כמו באינסומניה
• דיבור לחוץ - משפטים נכנסים אחד לתוך השני. קשה לדעת באבחון אם זה רגיל, אנשים בסביבה ידעו
• מחשבות 'עפות' – מלא רעיונות (שוב – יותר מדרך כלל!)
• דעתו של האדם מוסחת בקלות
• פעילות גבוהה שיכולה להיות מכוונת למטרה מסויימת (למרות המחשבות הלא בהירות).
• פעילויות (מין, בזבוז כסף, סמים אלכוהול) עם תוצאות שיכולות להיות בעייתיות מאד.

ולמרות כל זה ישנה מצוקה, דיסטרסט ובעיה תפקודית, למרות שעל פניו זה נשמע די טוב.

אפיזודה היפומאנית -

זה במיוחד מבלבל.

אותם סימפטומים כמו אפיזודה מאנית, אבל:

• יותר קצרה בזמן
• חומרה פחותה של בעיות – הם פעילים ונמרצים, אבל לא עושים שום דבר בעייתי.
• אין סימנים פסיכוטיים (תפיסת מציאות בעייתית).
• א-ב-ל הסימנים חייבים להיות די חמורים. הם פשוט פחות בהשוואה לאפיזודה מאנית.
• אם יש סימנים פסיכוטיים כלשהם, או נדרש אשפוז – זאת אפיזודה מאנית ולא היפומאנית!

הפרעות יוני פולריות – חד קוטביות -

תמיד בכיוון הדיכאוני!

• MDD – לפחות אפיזודה דיכאונית אחת. בד"כ אנשים מגיעים לאבחון בזמן האפיזודה. חשוב לדעת אם זאת אפיזודה ראשונה או היו עוד בעבר (מבחינת הדס"מ והטיפול). התקופה שבין האפיזודות הדיכאוניות היא טריקית – כי לפעמים לא יודעים אם זאת אפיזודה היפו-מאנית. אבל MDD זה רק אם אין אפיזודה היפו-מאנית.
• דיסטימיה – סוג של דיכאון מוחלש, והרבה יותר ארוך מבחינת משך הזמן. מדובר בלפחות שנתיים ופעמים רבות יותר מזה בהן זה כמעט תמיד כך. יש 3-4 סימפטומים מתוך הרשימה (במקום 5). אפשר לתפוס דיסיטימיה כמעין הפרעת אישיות דיכאונית. האדם כמעט תמיד, במשך שנים, במצב רוח שפוף. הדס"מ מתנה את זה באי קיום אפיזודה דיכאונית בשנתיים הראשונות.
• דיכאון כפול – MDD+דיסטימיה – יש דיסטימיה כמעט תמיד, ומדי פעם יש החמרה קשה.

הפרעות בי פולריות -

• ביפולר 1 – לפחות אפיזודה מאנית אחת
• ביפולר 2 – לפחות אפיזודה דיכאונית אחת ואפיזודה היפומאנית. יותר מוחלש – אף פעם אין אפיזודה מאנית מלאה! ברגע שיש הפרעות תפקוד רציניות / אשפוז / סימנים פסיכוטיים, זה ביפולר 1.
• ציקלוטימיה – הפרעה גלית של מצב רוח דיכאוני ומאני, תנודות כל הזמן (יומיים כך, יומיים כך...) מאד נדיר.

הדיכאון (עוצמתו, משכו) לא מבחין בין ביפולר 1 וביפולר 2, אלא רק עוצמת האפיזודה המאנית.

סוגים שונים של דיכאון -

• (הנפוץ ביותר) דיכאון עם מאפיינים מלנכוליים. הדיכאון הסטריאוטיפי. חוסר יכולת להנות, חוסר תגובתיות. אינסומניה- התעוררויות מוקדמות בבוקר. (זה מה שנראה אצל סטיירון). עוד דברים.
• דיכאון עם מאפיינים קטטוניים – האדם בקושי זז.
• דיכאון עם מאפיינים לא טיפוסיים – יש מאפיינים הפוכים, רואים פחות, מבלבל – יותר תיאבון, ישן יותר.
• דיכאון אחרי לידה (בינתיים אינו הגדרה נפרדת) – אותו דיכאון, רק שהוא בא על הרקע של לידה.
• SAD – דיכאון עם דפוס עונתי – נפוץ יותר באזורים מסויימים של כדור הארץ.
• דיכאון עם מאפיינים פסיכוטיים - אולי הקשה ביותר לטיפול. לא מאניה דפרסיה, אלא לגמרי דיכאון, אבל יש דלוזיות (מחשבות שוא, לא מעוגנות במציאות של אשמה, הלקאה עצמית).

דיכאון יוניפולרי, דיכאון ביפולרי – מה ההבדל?

דיכאון יוניפולרי – די נפוץ, יותר אצל נשים, מתחיל יחסית מאוחר – די נדיר אצל ילדים, הטיפול שרלוונטי הוא CBT או תרופות SSRI's, ומאד קשור להפרעות חרדה.

דיכאון ביפולרי – הרבה פחות נפוף, נפוף באופן שווה אצל גברים ואצל נשים, מתחיל לרב מוקדם יותר, התרופות שונות לחלוטין – מגיב לליתיום, CBT יותר יעיל (?) בדיכאון ביפולרי, פחות קשור להפרעות חרדה.

כלומר, האלמנט של הדיכאון זהה, אבל במובנים רבים מדובר בהפרעות שונות לחלוטין.

גישות לסיווג של הפרעות -

(למשל, דיברנו על הטענה שיש OSD's שונים שאין בינהם קשר).

• מפצלים splitters מול מאגדים (מגבששים?) lumpers – מפצלים מנסים להבחין כמה שיותר, לפצל להפרעות שונות, לעומת המאגדים – שמנסים לאגד ולצמצם את מספר ההפרעות. מאגדים לא רוצים שלכל אדם תהיה הפרעה מיוחדת משלו.

לכל כלי יש את המהימנות שלו, והמהימנות היא חסם עליון לתוקף. כשמודדים חרדה ודיכאון, אבל בקרב אוכלוסייה נורמלית מקבלים מתאם 0.6-0.7 בינהם. כלומר – אנחנו מודדים דברים דומים. קשה להבחין בינהם.

דבר שני הוא קומורבידיות – אחוז גבוה מהאנשים שיש להם הפרעות חרדה יש להם גם דיכאון (הרבה פחות בפוביות ספציפיות).

המהדורה המודרנית הראשונה של הDSM (מהדורה שלישית) החליטה שאין קומורבידיות, וההפרעה היחידה שיש היא הדומיננטית. בגרסה הבאה ראו שזה לא הולך, אז אפשרו קומורבידיות.

גם דיכאון וגם חרדה מבטאים רמות גבוהות של דיסטרס. עד כדי כך שאם נמדוד את רמות החרדה של אנשים עם הפרעות שונות, נמצא את רמות החרדה הגבוהות ביותר דוקא אצל אנשים שיש להן דיכאון. דיכאון כולל המון חרדה! זה לא רק עצב. גם דיכאון וגם חרדה הם פעמים רבות תוצאה של אירועי חיים. בדרך כלל יש קודם חרדה ואז דיכאון. הרעיון הוא שהמשאבים של האדם פחות או יותר מתכלים.

יש שיתוף גנטי חזק בין רב הפרעות החרדה והדיכאון, והם מגיבים בערך לאותם סוגים של טיפולים -

• CBT שעוסק בדיכאון
• SSRI's
• עוד משהו

יש אלמנט לא ספציפי שקיים בכל ההפרעות, ואת האלמנט הספציפי, שהוא ספציפי להפרעה. למודלים שממדלים את זה ככה קוראים מודלים הירארכיים.

האלמנט הלא ספציפי דומה מאד לN מחמשת הגדולים. יש מרכיבים שסמנטית קשורים יותר לחרדה וכאלה שקשורים יותר לדיכאון, וגם כאלה שנראה, לפחות בדס"מ, אצל שניהם. יש הבדל בין הפרעות שונות ברמה של הgeneral distress שמאפיינת אותם.

אפקט חיובי ושלילי הם אורתוגונליים, ולא נמצאים בקצוות שונים של אותו הרצף (אפשר להיות גבוהה בשניהם, או נמוך בשניהם).

חסר איזה רבע שעה

מחקר שעשה המון רעש – לא רק בנושא דיכאון אלא באופן כללי - הקשר בין סביבה ותורשה. ממצא מרתק – אינטראקציה, בגן יבוא לידי ביטוי כתנאי באירועי חיים – סביבה.

במחקר ממש גדול – מגה אנליסיס – ניסו לבדוק אם הממצא הזה עדיין מחזיק ולא הצליחו למצוא את האינטראקציה בין סוג המופע של הגן לבין אירועי החיים אלא רק השתחזר קו ישר מעבר לאירועי החיים. יש גם ביקורת על המחקר הזה.

גורמים התנהגותיים ובין אישיים

ללא ספק אחד מסוגי הטיפול היותר שנויים במחלוקת אבל היותר יעילים הוא ECT – שוקים חשמליים במח. אנחנו רואים הרצאה בטד ממישהו שחווה את אותו סוג של טיפול על עצמו.