פילוסופיה של המדע - תרגול 5 - המפל

תרגול 5 – 15.05.2012

אישוש

יש הסקה אינדוקטיבית שצריך לנסח מבחינה פילוסופית.

אישוש זה סוג של טיעון אינדוקטיבי.

המפל, דרישת הבחינות – הוא כותב בצורה שמזכירה את הפוזולוגיים.

פוזולוגיים מחלקים את המשפטים לשלושה סוגים:

• משפטים סינטטיים – מוסיפים אינפורמציה. אפשר לקבוע אמיתות רק על פי תצפית בעולם. נקראים גם משפטים אמפיריים.
• משפטים אנליטיים – לא מוסיפים ידע, מנתחים את מה שקיים. כולם הם או טאוטולוגיות (ערך האמת הוא תמיד אמת) או סתירות (ערך האמת תמיד שקר).
• משפטים חסרי משמעות.

מטאפיזיקה – טענה שמתיימרת להיות סינטטית, להוסיף ידע על המציאות, ובכל זאת אי אפשר לאמת אמפירית. לכן זה חסר משמעות.

קריטריון האימות – הוא שמבחין בין משפטים אמפיריים למשפטים מטאפיזיים. וזה דורש שיהיה אפשר לעשות רדוקציה למשפטי תצפית.

מהם משפטי תצפית? הם מתייחסים ל'נתון' the given. יש מחלוקת לגבי מהו הנתון. זה לא חייב להיות רשמי חוש! (פנומנליסטים חשבו שאלו רשמי חוש, פיזיקליסטיים – אובייקטים. מקסוול עושה את ההבחנה הזאת. אנחנו לא כל כך התייחסנו לאבחנות האלה).

תפקיד המדע הוא אימות או שיקור של המשפטים.

הקריטריון של פופר לאבחנה בין מדע לפסאודו מדע היא הניתנות להפרכה. אצל פוזולוגיים זה הניתנות לאימות אמפירי.

... (כנראה על בעיית האינדוקציה והפוזולוגיים) אי אפשר לעשות רדוקציה למשפטי תצפית לכל המשפטים בשפה, כולל משפטים מדעיים. שום אוסף סופי של משפטי תצפית פרטיקולריים לא יכול לקבוע את ערך האמת של טענה כללית. ולכן משפטים כלליים לא ניתנים לאימות, ולכן צריך להגיד שהם חסרי משמעות.

המפל מציע במקום קריטריון האימות את המסגרת של האישוש.

אינדקוציה אנומרטיבית – ניסוחים שונים של אינדוקציה. זו חשיבה נאיבית לגבי מהי אינדוקציה ואיך החשיבה המדעית עובדת (אפשר לראות למשל אצל בייקון).

לעומת זה, המסגרת של אישוש שונה כי בה אנחנו מניחים את ההיפותזה מראש. אין חקירה ללא היפותזה. יש משהו דוגמטי מאד בעשיה המדעית, באופן בו מנסחים השערות. ואז בודקים איזה תצפיות מאששות ואיזה תצפיות מרעעות

(=עושות את ההפך מאישוש) אותן.

בעיה ראשונה – בעיית הרלוונטיות – מה התצפית עושה להיפותזה – מאששת, מרעעת או לא רלוונטית.

פרדוקס העורבים – האם נעל אדומה תהיה אישוש לטענה הכללית: כל העורבים שחורים?

שאלת הרלוונטיות – איזה תצפית מאוששת ואיזה לא.

בעיה שניה – כימות של ערך התצפית ביחס לאישוש. לא כל תצפית שווה בערכה מהבחינה הזאת.

חשבו שזאת גישה שתפתור את בעיית האינדוקציה. פופר יגיד שלא. (אישוש זו עדיין טענה אינדוקטיבית).

שתי בעיות עם קריטריון האימות של הפוזולוגיים:

מה שמבחין בין משפטים מדעיים למשפטים חסרי משמעות הוא קריטריון הבחינות. את זה הוא מקבל. אבל הוא חושב שצריך לשנות את קריטריון האימות.

1. בעיית האינדוקציה – 'ניתן לתצפית באופן עקרוני'. פוזולוגיים חשבו שצריך להתייחס לדברים שצפינו בהם כבר, אבל המפל מרחיב את התחום הזה – יש דברים שקיימים, אבל לא היתה לנו הטכנולוגיה לראות פעם. זה לא אומר שהטענות האלה היו מטאפיזיות פעם. זה דורש להמיר 'תצפית' ל'תצפית תיאורטית' – משהו שבאופן עקרוני אפשר לצפות בו.
2. בעיית האישוש -

...

בעיית הלוונטיות מנוסחת כשאלת היחס בין ההיפותזה לבין התצפית שמאששת אותה.

המפל טוען שהאישוש מניח היפותזה, מתוכה צריך לגזור את מידת הרלוונטיות של משפט התצפית להיפותזה. אין כאן איסוף של תצפיות ואז על סמך זה מגבשים היפותזה. אנחנו לא נמצאים בהקשר הגילוי – הגילוי (האופן בו מגיעים להיפותזה) יכול לקרות בכל מיני דרכים וזה לא התחום של המפל. הוא מתעסק בהקשר הצידוק. משהו שהכרחי שיהיה בתיאוריה זה שיהיה אפשר לגזור מתוך ההיפותזה משפטי תצפית אותם ניתן לאשש או להפריך (לגזור מתוך H את E). תצפית רלוונטית היא כזאת שמאששת או מחלישה (חיבור בין אישוש לתנאי הרלוונטיות).

לא מסיקים היפותזות מתוך תצפיות אלא להפך.

גם פופר, כמו המפל, חושב שהקשר הגילוי לא רלוונטי למדע.

פרדוקס העורבים -

קריטריון ניקו הופך את האישוש לתלוי בניסוח של ההיפותזה.

לא משנה באיזה ניסוח – ההפרכה נשארת תמיד. 3 נקודות לפופר!

ההפרכה היא לא טיעון אינדוקטיבי, היא טיעון דדוקטיבי!

קריטריון ניקו מספיק אך לא הכרחי. (אבל הוא לא לוקח בחשבון איזה מרחב של משהו).

איך אפשר לפתור את הפרדוקס?

אנחנו מניחים רקע.

הרעיון הוא שאם ההיפותזה היחידה שיש לי ביחס לעולם היא "מלחי נתרן בוערים בצהוב", אז באמת כל מה שנראה יהוה אישוש. אני לא יודע מה החומר, והוא בוער בירוק. ואז אני מגלה שזה חומר אחר, אז זה מאושש. אנחנו מרגישים שזה פרדוקס כי אנחנו כבר מכירים את העולם. לכן נראה לנו פרדוקסלי שקוביית קרח יכולה לאשש את המשפט הנ"ל.