תרגול 2
– 27/03/2012
דיברנו על הספק המתודי של
דקרט, שמטרתו למצוא ודאות
(בניגוד לספקנים יוונים
למשל). ספק יכול לחול על
כל מיני דברים – דיברנו על שלושה שלבים:
חושים, חלום,
אמיתות נצחיות.
דיברנו על ההבדל בין סתירה
אמפירית וסתירה לוגית:
סתירה לוגית – אנחנו לא יכולים
לדמות אותה (משולש עם ארבע
צלעות) – קריטריון פסיכולוגי
סתירה אמפירית – אפשר לדמות,
או לצייר – למשל – איש עף,
איש מחזיק את ראשו בידו.
הטיעון האחרון של השד המתעתע
מראה שייתכן מצב היפותטי בו גם האמיתות
הנצחיות אינן נכונות.
יש הבדל בין הכרחי והכרחי
בהכרח:
הכרחי – הכרחי בעולם שלנו אבל
היה יכול להיות קונטינגנטי (-יכול
היה להיות אחרת) בעולם אחר
הכרחי בהכרח – לא היה יכול
להיות אחרת בשום עולם
אמיתות נצחיות, אומר
דקרט, היו יכולות להיות
אחרות בעולם אחר. הן הכרחיות
אך לא הכרחיות בעולם אחר (אבל
דקרט מרגיע אותנו שברגע שאלוהים ברא את
זה כך הוא לא ישנה את זה.
עד כאן שיעור שעבר
דקארט שואל איך אני יודע
שהאידיאות שלי מייצגות את העולם?
זו שאלת הייצוג:
כשאנחנו רואים שולחן אנחנו
רואים ייצוג של שולחן – ממרחק אחר הוא
ייראה בגודל אחר, מזוית
אחרת הוא יראה אחר, מבעד
למיקרוסקופ הצבע שלו יעלם וכו' –
השאלה היא האם קיים שולחן
מעבר לכל הייצוגים שלו?
אידיאה – אובייקט של המחשבה
/ אובייקט של החושים.
יש אותי --> את
התודעה שלי, ובה אידיאה
של שולחן --> את המציאות,
שאולי יש בה שולחן
אנחנו שואלים מה הקשר בין שני
האחרונים – בין האידיאה של השולחן לשולחן.
זו השאלה של דקארט על עולם
החושים – האם אידיאות שלי מייצגות באופן
הולם את המציאות?
אנחנו נאמר שהאידיאה של שולחן
מייצגת משהו בחוץ, ואילו
אידיאה של פגאסוס לא. למה?
מה ההבדל?
זאת השאלה. אנחנו
נראה איך דקארט עונה לה, וכן
לייבניץ ושפינוזה.
- אני עוברת להערות על הטקסט, היגיון שני.
(על העמוד הראשון):
אני חושב
אני קיים
האם יש בינהם מילת קישור (אני
חושב מכאן אני קיים)?
לא! כי הוא מטיל
ספק גם בלוגיקה. הוא לא
יכול להשתמש בהיסק לוגי:
כל מה שחושב קיים
אני חושב
--
אני קיים
דקרט אומר שזה לא מה שהוא עושה.
המשפט "אני
חש קור" עובר רדוקציה
ל"אני חושב שאני חש קור"
וכו. כלומר
המובן של דקארט של מחשבה אינו מובן של
חשיבה אינטלקטואלית (כמו
בדיכוטומיה חשיבה אנליטית / רגש).
הכוונה כאן בחושב היא "חש".
כלומר, המובן
של חושב הוא מאד רחב.
דבר שני, אין
כאן לוגיקה.
דקארט שואל מה פירוש להיות
קיים. איך הוא מסיק את זה
מאני חושב? הרי אין כאן
לוגיקה -
אני חושב – אי אפשר להסיק מזה
כלום. הטלנו ספק בהשגות!
איך מגיעים מ"אני
חושב" ל"אני
קיים"?
“אני ישן עכשיו" –
סתירה בין תוכן לאקט (לא
סתירה לוגית, כמו "אני
ישן וגם לא ישן").
אם אומר "אני
לא קיים" יש כאן סתירה
בין תוכן לאקט באותו אופן. יש
כאן היסק פרפורמטיבי.
ברגע שאני מטיל ספק הטענה אני
לא קיים אינה סותרת לוגית, אבל
ברגע שאני אומר "אני לא
קיים" אני קיים.
בהמשך דקארט קורא לזה היסק
אינטואטיבי.
זאת הנקודה הארכימדית שדקרט
חיפש, וודאות בקיום ברגע
זה (על הקשר בין הקיום ברגע
הזה וברגעים אחרים הוא ישאל אחר כך).
[נקודה מעניינת – בשפות אחרות
יש אונטלוגיה אחרת – הנני בעברית הוא
בעייתי, ושונה משפות
אחרות].
ברגע שנאמר "אני
לא קיים" אישרנו את
קיומינו.
הנקודה הזאת היא וודאית גם
בהינתן אל כל יכול. כלומר
היא לא תלויה בקיום האל, ועל
כך יש שיקראו לדקרט כופר. אלוהים
יכול לעשות הכל אבל את זה הוא לא יכול
לשנות, כל עוד אני חושב
(במובן הרחב – חש, מטיל
ספק, וכו', לאו
דוקא מטיל ספק, אך רק החשיבה
“אני לא קיים” מובילה למסקנה).
בהיוגיון השלישי ובחמישי
נוכיח שאלוהים קיים.
סדר ההכרה – אני קיים,
ואז אני מכיר בקיום אלוהים
סדר הדברים – קודם היה
אלוהים ואז אני
יש חוסר התאמה בין הסדר של
העולם לסדר בו אנחנו מכירים אותו.
כלומר אלוהים שם, גם
כשמטילים ספק.
שפינוזה יתחיל מאלוהים.
רק עכשיו אנחנו יודעים מה זה
להתקיים.
“אני דבר חושב" –
הדואליזם של דקרט נמצא כבר
כאן. אני זה לא משהו שקשור
לגוף. איך אני קשור לגוף
זו שאלה נפרדת. אפשר לחשוב
על האני באופן אינטליגיבילי ללא קשר לגוף.
הוכחנו שיש מחשבה.
שולחן הוא עצם.
יש לו תכונות: לבן
פנינה, מוצק, שמנמוך.
לפי דקרט מחשבה היא לא תכונה
(בניגוד להובס שסובר שמחשבה
היא תכונה של האני, שהוא
גוף) אלא הדבר עצמו,
מהות האני.
דיברנו על אבחנה בין שכל לדמיון
(עמוד 59, בהערה,
דוגמת המשולש והמאולף).
משל השעווה -
אני לא יכול להגדיר שעווה
באמתעות תכונותיה – קשה, מתוקה...
כי התכונות יכולות להשתנות.
אני מזהה את השעווה בעזרת השכל
– כלומר: אפילו דבר שנראה
לי גופני אינני מכיר אותו בעזרת כח המדמה,
אלא בעזרת השכל (כי
יש לה אינסוף אפשרויות, והיה
לוקח אינסוף זמן להכיר את כולן). הדבר
היחיד שאני מכיר בה באופן בהיר ומובחן זה
שהיא תופסת מקום = מתפשטת.
ואת זה אני מכיר באמצעות השכל
(אח"כ
נצטרך לשאול מה מבדיל בין דברים בעולם).
אני לא תופס שעווה (או
שום אובייקט אחר) באמצעות
ראיה ומישוש, אלא באמצעות
השכל.
איך אני יודע שיש other minds?
(ולא other objects בלבד?)
אם זה רק לפי החושים, לא
הייתי יכול לדעת אם מה שאני חושב שהוא
אנשים שאני רואה דרך החלום אלא רוחות
רפאים עוטות מעילים וכובעים? אני
חייב להסיק שאני מפעיל את כח השיפוט שלי,
את השכל שלי. (מה
שנותן לדברים משמעות הוא הפרשנות, לא
החושים – למשל – אם אקלל מישהו בשפה אחרת,
הוא ייעלב אם הוא מכיר אותה
אך לא אם הוא לא. למה?
זה אותו המידע החושי!).
[כאן דקרט מנסה להראות שגם
האדם הפשוט עושה את האבחנה הזאת בין שכל
לכח מדמה].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה