פילוסופיה של המדע - שיעור 2 - האכזבה מהמדע

שיעור 2 13-03-2012

אנחנו בפרק 1 – הציפיה מהמדע והאכזבה מהמדע

למה חשוב דיון בפילוסופיה של המדע?

1. המדע הוא חלק חשוב מהתרבות שלנו. פרויקט רוחני – הגותי מהחשובים בהיסטוריה האנושית. יש עוד פרוייקטים, השאלה היא איך דנים בהם בהקשר – השוואה, הסתכלות על אחד מהפרספקטיבה של השני וכו'.
2. סוג של עיסוק באפיסטמולוגיה – מה זאת ידיעה, האם אפשר לרכוש ידיעה על אודות העולם, ואם כן – על איזה חלק שלו. בשאלות אלה נעסוק מתוך התרכזות במדע.

התחלנו בדיון בציפיה מהמדע. סוג הציפיה הודגם על ידי הדברים של נרו, שביטא ציפיה פופולרית שהמדע יעניק ידע על העולם שיוביל לשגשוג כלכלי וטכנולוגי, ובכך יגדיל את העושר האישי והצדק החברתי. זאת ציפיה גרנדיוזית. היום אנו מסתכלים עליה בעין מפוקחת. על בסיס הציפיה הזאת אפשר להתאכזב מהמדע.

המקור לציפיה – ראיית המדע במסגרת רעיון הנאורות – המקור לידע הוא האדם, ניסיונו ותבונתו, והמדע הוא מימוש של הבסיס הזה לידע על העולם. תמצתנו את רעיון הנאורות בשני סיסמאות:

• בייקון: ידע הוא כח – הסתמכות על ידע וניסיון לשם שליטה על העולם והגדלת הרווחה.
• קאנט: העז לדעת – הדרישה לביקורתיות.

האם הציפיה התגשמה?

באספקטים מסויימים ברור שכן – הטכנולוגיה של היום שונה מזו של אז, והיא משנה את החוויה שלנו. (גם היום וגם אז יושבים בכיתה, היום אנחנו בפייסבוק תוך כדי. אנחנו מסתמכים על תחבורה ולא חייבים לגור במעונות על הגבעה ממול...).

הדאגה היומיומית למזון וביגוד חלפה בחלקים מסויימים של העולם ונכון לעכשיו.

כמובן, לא הכל התממש, יש אכזבות שונות.

היום נדבר על אספקטים שונים של האכזבה מהמדע ועל אלטרנטיבות שונות לתפיסת העולם המדעית. חלקן הן ביקורות על המדע ככלי להשגת אושר וצדק וחלק מתמקדות בביקורת על המדע ככלי להשגת ידע. אח"כ נחזור לשאלה של הציפיה מהמדע וננסה לבנות ציפיה מושכלת, כדי שנוכל להעריך אם האכזבה מוצדקת.

האכזבה מהמדע

קאנט, ביקורת התבנוה הטהורה: יש 3 שאלות מרכזיות שאדם צריך ויכול לשאול את עצמו:

1. מה אני יכול לדעת – נעסוק בזה בהקשר של המדע
2. כיצד עלי לנהוג – אתיקה, איך לחיות
3. למה אני יכול לקוות – הקשר דתי, אי אפשר לטעון לידע ממש אבל אפשר לדבר על תקוות

אחת הביקורת על המדע היא שהוא לא תורם שום דבר לשאלה השניה, לא אומר לנו איך לחיות. יש אנשים שראוים בו פרוייקט חסר טעם ומשמים בגלל זה – הוא לא עונה על השאלות החשובות בדבר אושר, צדק, סיפוק.

מצד אחד, זאת אמירה נכונה, כמעט טריוויאלית. המדע עסוק בשאלה אחרת, תיאורית "מה יש בעולם" ולא בשאלה נורמטיבית "מה ראוי לעשות". (יש גישות באתיקה שדווקא פונות אל המדע, אך אלו גישות אנטי אתיות, כלומר כנגד התפיסה הנורמטיבית, למשל גישה מרקיסטית, שמזהות אתיקה עם המקור החומרי שלהם, או גישות שמחפשות נורמות אתיות בתהליכים אבולוציוניים, שמרוקנות את האתיקה).

ליבוביץ פתר בעזרת ההפרדה הזאת א בעיית הדת והמד. הן עונות על שאלות אחרות.

אנחנו לא מצפים מהמדע לומר לנו איך לחיות, אלא פונים לשאלה בדבר תיאור העולם ומה יש לעשות איתו.

חוץ מהדברים הטובים, מדע פעל בשירות המשטרים האיומים ביותר, מדענים שירתו ומשרתים מטרות מפלצתיות. לפי כל תפיסה של אושר וצדק, תמיד אפשר להראות שהמדע לא באמת קידם את המצב האנושי. הדוגמא – מדענים בשירות המשטר הנאצי עשו מחקרים בשיטות מפלצתיות שהתוצאות שלהם משמשות עד היום.

תוצאה אחרת, שהמודעות אליה גוברת היא ההלכות הסביבתיות של המדע. לצד השימוש בדשנים כימיין שפתר באזורים מסויימים את בעיית הרעב, ומצד שני הם מזהמים מי תהום.

לכל פלוס יש מינוס.

כלומר, יש שני סוגים של תוצאות לפעילות המדעית:

1. שיתוף פעולה עם משטרים פוליטיים ופעולות כלכליות לא מוסריים (כל אחת לפי השקפתו)
2. השפעות על הסביבה.

מההתחלה ההשפעות השליליות היו ידועות. תמונה מהמוזיאון הבריטי – מתארת את בויל. Experiment with bird in an air pump, Joseph Wright 1768. ניסוי אכזרי ומזעזע בבעלי חיים. הצייר שייך לזרם הרומנטיקה, שמבקר את המדע. אם כך, אנשים בתחילת המדע לא היו עוורים לבעייתיות האתית של המדע. השאלה היא האם האכזבה מהמדע ככלי שיביא רק לשגשוג היא גם אכזבה מהרעיון של הנאורות לפיו ידע צריך להיות מושג על סמך תבונה וניסיון (נאורות: תבונה + ניסיון --> ידע --> אושר וצדק, אם אין אושר וצדק – האם כל השיטה להשגת ידע פסולה, או שאלו שני תהליכים נפרדים?). האם אלו תקלות של המדע או משהו מהותי למדע?

תגובות מצד אנשים שרוצים להצדיק את המדע. אפשר להבחין בין 3 סוגי תגובות:

1. תפקיד המדענים להשיג ידע על העולם. לא בהכרח בונים את הטכונלוגיה כדי ליישם את הידע. כשאנחנו מלמדים על ביקוע האטום גילינו לכם משהו על יופיו של התבל. אנחנו לא אמרנו לכם להמציא פצצות! לא התכוונו שתזהמו את הסביבה! אתם לקחתם את התוצאות היפות שלנו והרסתם איתם את העולם. זה אתם! אנחנו לומדים תורה לשמה. מניעינו טהורים. אתם עשיתם את כל הרע.
2. אנחנו המדענים מודעים לכך שיש אנשים רעים בפוליטיקה ובכלכלה שעלולים להשתמש בתוצאות שלנו לרעה. אנחנו לא תמימים. לכן אנחנו לא נפסיק לחקור, אלא נבחר מה לחקור. אם יש נושא שאנו חוששים שתוצאות המחקר בו ישמשו לרעה נבחר לא לחקור אותו. ציטוט מהארץ – במהלך מחקר על וירוסים פותח זן קטלני של שפעת העופות. עלול לגרום לתוצאות הרות אסון. עלתה שאלה מה לעשות עם המחקר הזה – לפרסם? לגנוז? היה דיון ציבורי, ובסוף הוחלט לפרסמו. אחד הנימוקים המרכזיים בעד הפרסום היה שאותו ידע יכול לגרום למדענים שוחרי טוב לפתח דרך להתמודד עם הוירוס. (1יש דיון בנושא 2לא תמיד אפשר לדעת מראש לאן מחקר יוביל).
3. גישה שונה: מגיע לא מכיוון המדענים אלא מאסכולות ביקרותיות שטוענות שהמדע הוא בבחינת פצצה מתקתקת, יש בו משהו הרה אסון באופן אינהרנטי. יש בו משהו אפאטי (מתגלם בתמונה של רייט) שלא עוסק ברגש ובהשלכות, מתעניין רק ב"מה יש" ולא בנורמות. אין מנוס באופן כזה מתקלות מפלצתיות פה ושם. האתגר שעומד בפני הגישה הביקורתית היא השאלה מה עושים עם הביקורת ואיזה סוג של מדע אנחנו רוצים. התיאוריות הן מכיוו של שינוי דרסטי במשטר החברתי כולו, גישות קומוניסטיות, אין לגישה הצעות קונקרטיות במסגרת החיים שלנו.

אתנחתא – השוואה בין מדע לבין פרוייקטים אינטלקטואליים והגותיים אחרים. כאשר מעבירים ביקורת על המדע ככלי להשגת אושר וצדק, צריך להיזהר מקפיצה פזיזה אל פתרונות אחרים. צריך לבחון את האלטרנטיבות בזכוכית מגדלת, כשם שבוחנים את המדע. האם הכשלים ספציפיים למדע או כלליים למדענים כבני אדם. אנחנו לא נעשה את זה כאן, כי זה דורש הכרה מעמיקה של האלטרנטיבות. אבל זה חשוב לזכור.

הפרוייקט שיעניין אותנו כאן הוא המדע ככלי להשגה של ידע, ולכן הדיון באכזבה האתית מהמדע מושם על השולחן רק כיוון שלעיתים הוא מופיע כביקורת על המדע ככלי להשגת ידע. המרצה מפרידה בין השאלות כדי שזה לא יפריע לנו במה שאנחנו מתמקדים בו.

ביקורת על המדע ככלי להשגת ידע:

חטא האכילה מעץ הדעת: זאת שיטה טובה להשגת ידע אבל אסור לעשות את זה. זו לא הביקורת על מדע, אלא יש ביקורת שאומרת שזאת לא שיטה מוצלחת להשגת ידע. אין כאן שאלה של טוב או לא טוב, נכון או לא נכון. את הביקורת הזאת אפשר לחלק לשתי משפחות:

1. ביקורת פנימית – יוצאת מתוך תפסית הנאורות. המקור לידע הוא הניסיון והתבונה של האדם, ואם יש ביקורת על המדע זו ביקורת על האופן בו השתמשנו בניסיון ובתבונה כדי להשיג ידע. עוסק בשיפור השיטה בלי לעבור לתפיסה אחרת. זאת אמירה קצת עמומה, כי התשובה לשאלה "מהי השיטה המדעית" היא עמומה, אבל התקווה היא שנקבל תחושה בקשר למהי ביקורת פנימית. לנאורות יש דרישה לביקורתיות, ולכן ביקורת פנימית היא חלק מהנאורות.
2. ביקורת חיצונית – משפחה. ביקורות שהן לא חלק מהפרויקט שהמדע בא לממש, יש להן תפיסות אפיסטמולוגיות שונות באופן דרסטי, עד כדי כך שהן אינן חלק מהמדע. נלמד על האבחנה דרך הדוגמאות.
   1. רומנטיקה – גישה ששורשיה עוד בתקופת הנאורות. יחד עם צמיחת רעיון הנאורות והתפיסה המדעית צמחה תפיסת הרומנטיקה.
   2. מיסטיקה – בתוך מיסיטיקה יש מגוון עצום של רעיונות. נאגד אותם כמשפחה תחת כותרת זו.
   3. גישה פוסט מודרנית. נעשה היכרות עם הרעיון על קצה המזלג.

שלושת הפרוייקטים האינטלקטואליים והרוחניים הם פרוייקטים באפיסטמולוגיה, ואינם מבוססים על המדע במובן של אושר וצדק, אבל האכזבה הזאת היא דלק עבורם. בגלל האכזבה מהמדע ככלי לאושר וצדק אנשים נוטים לעבור לפרוייקטים אחרים, אבל הם עומדים בפני עצמם כפרוייקטים אפיסטמולוגיים שעוסקים בשאלה איך רוכשים ידע על העולם.

1. רומנטיקה -
2. מיסטיקה – המילה באה מנסתר / מסתורי. פונה אל משהו לא פומבי. חוויות של התגלות / הארה, פתאומיות או בעקבות תרגול ארוך. חוויה אינדיווידואלית, מנוגדת לניסיון המדע. המקור לידע המיסטי לפעמים הוא חוויה אישית – מי שחווה התגלות מרגיש שגילה משהו על העולם. לפעמים אדם שומר את הידע לעצמו ולפעמים מדווח אותו לאחרים. חלק מתגלגל לדתות שונות, חלק לזרמים כמו העידן החדש, חלקים, שהופכים לפרקטיקה טיפולית משתתפים הרפואה אלטרנטיבית. יש כאן עוול בהכללה – יש מגוון עצום של שיטות מחקר, אבל לא נעסוק בזה כאן. המשותף הוא הפניה אל המסתורי, מול אתוס הפומביות של המדע, לפיו בודקים את מה שנגיש לחושינו ואת מה שאחרים יכולים לחוות בחושיהם. אדם שאומר "התגלה לי בחלומי כך וכך" – במסגרת המדע דיווח כזה ייחקר בצורות שונות, אבל לא יהווה ראיה לאמיתות תוכן ההתגלות. בגישות מיסטיות כן. מנגד, במדע יש מקום להארה. חלק חשוב מגילוי מדעי הוא השראה רגעית. נוסף, המדע מספר על העולם סיפורים שהם לחלוטין לא נצפים – אטומים, גנים, תרכובות כימיות, יצורים שנכחדו מזמן, תהליכים מוחיים – בכל אלה אנחנו לא צופים באופן ישיר בחושינו. אלה סיפורים שהמדע מספר לנו. השאלה היא האם יש הבדל בין האיליאדה והאודיסיאה לבים תורת הקוונטים. הרעיון המדעי הוא שכן, ויש לכך הסבר. מיסטיקנים דוחים את השיטה המדעית ולא את התוכן המדעי. את התוכן המדעי גם מדענים דוחים לפעמים. זניחתו של תוכן מדעי אינו עניין גדול. העניין הגדול הוא השיטה – הגישות המיסטיות דוחות את הקריטריונים המדעיים לידע. אם הגישות המיסטיות היו מקבלות אותם אולי הן היו עוברות מהעולם, כי הן לא עומדות בהן. משרד הבריאות האמריקאי בודק את היעילות של גישות לרפואה אלטרנטיבית, החקירה נעשית בכלים מדעיים. תומכי גישות אלטרנטיביות פוסלים את החקירה המדעית, את הקריטריונים שלאורם מקבלים מסקנות. לכן אם יוכיחו שהומאופטיה לא יעילה יותר ממי ברז, זה לא ישנה למרפאים בשיטה זאת.
3. גישה פוסט מודרנית

מאמרי רשות – השיטה המדעית דומיננטית לא כי היא עדיפה ברמה אפיסטמולוגית, כדרך לרכישת ידע, אלא מסיבות של תמיכה כלכלית (?).

בשיעור הבא נתחיל לפתח את הקריקריונים לבחינת המדע.