פסיכואנליזה לאחר פרויד - שיעור 2 - קליין (2)

שיעור 2 13.03.2012

קליין – שיעור שני

• טוענת שיש אמיתות שיש להן תוקף לא מדעי.

על ההבדלים ביו פרויד וקליין -

נהוג לומר על פרויד שהוא חשף את הילד שבמבוגר, בעוד קליין חשפה את התינוק בילד.

יש לכך השלכות חשובות – למשל, אצל פרויד לתסביך האדיפלי יש תפקיד חשוב, והוא חשב שהתסביך האדיפלי מתרחש בין גיל 4-6, ונפתר עם ההזדהות עם ההורה בין אותו המין, ואז מתפתח הסופר אגו.

קליין חשפה תהליכים אדיפליים בגיל הרבה יותר צעיר. היא גם מצאה סופר אגו הרבה יותר קדום ופראי.

קליין גם העבירה את מרכז הכובד מתיאוריה של דחפים לתיאוריה של יחסים עם ובין אובייקטים.

הפנטזיה הלא מודעת עומדת בבסיס יחסי האובייקט.

לגבי החרדה – קליין קיבלה עקרונית את המודלים של פרוייד, אבל היו לה מודלים משלה – היא חשבה שדחף המוות הוא הדבר המרכזי שמעורר חרדה. במיוחד אצל התינוק, שהאיזון בין דחף החיים והמוות רופף, נוכחות של אובייקט טוב שמחזק את דחף החיים קריטית. הצורך להתמודד עם דחף המוות יוצר שרשרת של תגובות שמבנה את האישיות. יש צורך להשליך אותו. בתיאוריה הקלייניאנית הפעילות הנפשית מושתתת על פעילות פיזית. כשם שהגוף כל הזמן מנקה את עצמו דרך ההפרשות, כך המנגנון הנפשי – מסיט את דחף המוות החוצה לעבר האובייקט, שהופך צבוע באגרסביות, מופנם כך חזרה... וכך בשרשרת אינסופית של השלכות והפנמות. כל תופעה נפשית משקפת את היחסים המורכבים בין דחף החיים לדחף המוות, או בין אהבה לשנאה.

כאשר החרדה מוסטת לעבר האובייקט היא לובשת שתי צורות:

1. חרדה סכיזו - פרנואידית – התינוק חווה עולם רודפני. את זה רואים בפתולוגיות חמורות / בתקופות משבר. זה כי דחף המוות מוסט החוצה, וצובע את העולם בהרסנות הפנימית.
2. חרדה דפרסיבית - יותר מפותחת, אך לא מדובר בשלבים, בהתפתחות אלא בצורות מתחלפות (במצב של בריאות נפשית. חיים מאד מציאותיים כל הזמן הם מאד מצומצמים). התינוק מגלה שהאובייקטים כלפיהם הופנתה החרדה הם האובייקטים האהובים, ואז יש פחד לאבד אותם, ופחד שפגעתי בהם. זה סוג של חרדה שרואה אובייקט יותר מורכב – בעל פגמים, פגיע, לא כל יכול. נכנסות תחושות של אשמה, דיכאון, פחד לפגוע.

את התנועה בין פוזיציות רואים במריבה עם אנשים שיקרים לנו. יש מעבר בין חרדה פרנואידית ודפרסיבית.

איך כל אלה נחווים מנקודת מבט של תינוק?

התינוק לא מכיר בתלות שלו באמו, כי מבחינתו הוא השד, השד הוא בתוכו. סיטואציה של תינוק יונק היא נטולת פחד. הוא השד, אין רווח. יש ציפיה שכל הרצונות והצרכים שלו יתמלאו. בפתולוגיות חמורות ההאיחזות בציפיה הזאת – שכל הצרכים ימולאו ומיד – היא מאד חזקה.

למשל, מישהי מחכה לחבר שלה שיחזור, והוא מאחר בשעתיים. יש כאן נפרדות – הוא עם הצרכים שלו, והוא עם שלה. איך היא תגיב? עד כמה תהיה היתקעות והתחפרות בתוך התגובות האלה? מהכחשת נפרדות – אדישות, ועד לקריזה- הם לא ידברו שבועיים. בבריאות הנפשית תהיה תנועה – כעס עם אפשרות להשלים. בכל תגובהחד מימדית נחשוב שיש קושי עם מצב הנפרדות.

התינוק לא מרגיש את המצב של הנפרדות. השד בתוכו. לפי התפיסה הפרוידיאנית התינוק רוצה את השד משתי סיבות: הרגעת הרעב והעונג שבמציצה. זה לפי התיאוריה הפסיכוסקסואלית של פרויד- ינקות היא השלב האוראלי. הרגיעה, והעונג, הם סביב הפה (מציצת אבע, מוצץ – אין שם שום חלב!). זאת ההתחלה של תחושת אהבה ושל תחושת טוב.

מה קורה כאשר הציפיות לסיפוק מוחלט לא נענות? (והרגע הזה תמיד מגיע)?

הוא מתחיל להכיר בתלותו – מבין שאינו יכול לספק את עצמו. נתקל בחוויה של היעדר, וזאת טלטלה אדירה. החוויה של התינוק נורא טוטאלית – אין הפרדה בין עצמו לבין העולם – אם הוא רעב או כואבת לו הבטן – מבחינתו כל העולם כואב, זה עולם רע. כנ"ל אם הוא בודד – זה מפעיל סט של תגובות שקשורות בהיעדר. כל העולם נעשה בלתי נסבל. (לתינוק אין תחושת זמן, זה מאד מקצין את זה).

למשל, ד"ר שלמה ביינהארט ביקש מאנשים לספר לו על האהבה הנכזבת הראשונה שלהם (בדוקטורט שלו). כאן אפשר לראות בצבוץ של התחושות האלה. בתיאור של אישה אחת יש מעבר פתאומי בין תחושת חמימות והיעדר, צבע מאד טוטאלי, ותחושות גופניות (מתחבר לפנטזיה הלא מודעת).

מתוך תחושה של אין והעדר מתחילה להתפתח ההכרה של האהבה לאחר, של התלות בו. לפי קליין, אהבה זה הישג התפתחותי, לא נמצא שם בהגדרה. בתוך הפער של ההיעדר נכנס עולם, מתחילה ההתפתחות.

תינוקות שונים יגיבו באופן שונה להיעדר, זה תלוי באיזון בין דחף החיים ודחף המוות שלהם. כך יש תינוקות נוחים לטיפול והרגעה, וכאלה שלא.

התפיסה התינוקית היא חלקית ומפוצלת -

חלקית – התינוק מתייחס רבות לחלק אליו הוא קשור, למשל השד, ולא לאם כשלם.

פיצול – מנגנון הגנה חשוב, ומאפשר להזיז את הרע הצידה ולפתח יחסים עם החלק הטוב, ואז אפשר לאט להתחיל לאחד בינהם, וזה לא ימוטט אותי. אם אי אפשר לעשות את הפיצול מההתחלה של מאד בעייתי. אם הפיצול נשאר לאורך החיים תהיה בעיה. אם הפיצול עמוק במידה סבירה האיחוד לא יהיה מדי קשה. אם דחף המוות מאד חזק, הפיצול יהיה עמוק ויהיו בעיות בהמשך.

יש דגש על קליין כמי ששמה דגש על שנאה, תוקפנות והרסנות, אבל בקריאה מדוקדקת אפשר לראות שהיא מעניקה חשיבות עצמוה לאהבה, אמפטיה ורוך, ושכל הטיפול שלה בשנאה והרס הם על מנת לאפשר את האהבה. השנאה הוהרס מעוררים חרדה עצומה שלא מאפשרת להיות בקשר ולהתפתח עם קשר.

קליין נתנה המון משקל לעולם הפנימי, ויחסית מעט לסביבה, כי היא לא חשבה שהאני הוא כזה בגלל שהסביבה היא כזאת. קליין וממשיכיה תולים פחות בהורים. גם כשההורים בסדר יכול להיות קשה, (אז אי אפשר להאשים בהכל את אמא :) ).

האמפטיה הקלייניאנית היא להיות עם האדם איפה שהוא נמצא. יש פרשנות שמטרתה לשחרר את האדם מהחרדה. האנליסט מביע אמפטיה בכך שהוא נמצא עם האנליזנט בעמדה לא מאשימה.

קליין פיתחה את הנושא של העמדות כשתי פוזיציות נפשיות, שהיא זיהתה במשחקים עם ילד. הנפש כל הזמן מטלטלת בין העמדות. בכל שעה טיפולית אפשר לזהות את המשקולות של העמדות. המודוס הוא התארגנות נפשית שמכילה סוג מסויים של חרדות, הגנות, יחסי אובייקט ורמות חשיבה.

העמדה הסכיזו-פרנואידית:

מצב נפשי יותר מפורק.

החרדה העיקרית היא פחד להתפרק, להיכחד, להתכלות, למות. כשהפחדים האלה מושלכים החוצה זו תחושה של "מישהו רוצה להכחיד אותי". מוצאים את זה אצל אנשים פרנואידים, ובצורות יותר עדינות גם אצל אנשים לא מאד חולים.

אובייקטים – מאד מפוצלים – יש אנשים מאד טובים ומאד רעים. (גם הסביבה וגם האני – רגע אחד טוב, מוצלח, מוכשר, וברגע אחר קורס).

מנגנוני הגנה – הכחשה, פיצול (בין טוב ורע – בהתחלה זה חשוב, אחר כך זה בלתי אפשרי, כי הוא כל הזמן מתאכזב – עושה אידיאליזציה ואז הדמויות קורסות, תחושה נוראית של עוול נוראי, כאב אדיר). המטפל לא יכול לאחות את הפיצול, הוא מאחה את עצמו.

נטיה גדולה לדיאדות, משיכה ליחסים זוגיים כמעט סימביוטיים.

העמדה הדפרסיבית

יותר מאורגן

רגשות – כאב, צער, רצון לתקן.

אובייקטים – שלמים, מכילים טוב ורע, נפרדים מאיתנו – יש להם פגמים משלהם, צרכים משלהם.

קיימת אפשרות לוותר על בלעדיות, ולהבין שיש לאדם אחר עוד דברים שחשובים לו.

מנגנוני הגנה – הדחקות, התקות – מנגנונים מסדר שני.

- שוב, הבריאות הנפשית היא בתנועה בין העמדות. גם מי שנמצא בעמדה הדפרסיבית כל הזמן, זה לא טוב.

(בהפרעת אישיות גבולית יש תנועה לעמדה הסכיזו פרנואידית, מסבירים שיש הרסנות כל כך חזקה שכל ניסיון מיזוג הוא מסוכן, כי ההרסנות משתלטת. יש קושי עצום לשאת תסכול, כל תסכול מפרק).

אנה פרויד חשבה שחשוב שבאנליזה עם ילדים יהיה טרנספרנס חיובי, ולעומתה קליין חשבה שלא, כי אם זה כך, אז יהיה פיצול והילד יחווה את שאר העולם כרע.

טכניקת המשחק

ההמצאה הגדולה של מלאני קליין. היום זו הדרך העיקרית לטפל בילדים. ילדים לא מוכנים לשכב על הספה ולדבר אסוציאציות חופשיות. ילד משחק כדי לגלות ולחקור את העולם החיצוני, אבל גם גדי לחקור, לבטא ולעבד את העולם הפנימי. ילדים (ורואים את זה בגן ריקי) ממחיזים את הפנטזיות שלהם. אם מקשיבים לילדים במשחק נגלה את החרדות שלהם.

ריטה – המטופלת הכי צעירה של קליין. שנתיים ותשעה חודשים. הגיעה כי לא יכלה לישון, היו לה סיוטים נורא קשים, היתה חרדה. קליין למדה מריטה שהסיטואציה האנליטית והמשחקים יהיו נפרדים מהבית של הילד. אצל ריטה היא עוד לא ידעה, ולכן טיפלה בה בהתחלה בביתה. הסיבה היא שדרך הטרנספרנס המטפל מקבל תפקיד בפנטזיות שלהם, וזאת דרך חשובה להבין את הילד.

אצל ריטה מיד התחיל טרנספרנס – ריטה ברחה לגינה. קליין פירשה לה יד את הפירוש הראשון – העברה שלילית, היא אמרה לה שאולי ריטה מפחדת ממנה. אנליטיקאים קלייניאנים מתייצבים מיד במקום של האובייקט (היא ידעה שבסיוטים של ריטה יש אישה מפחידה). ריטה נרגעה וחזרה איתה לחדר, ושם הן שיחקו וריטה הכירה לה את העולם הפנימי שלה.

טרנספרנס / העברה – מושג של פרויד. הפעם הראשונה בה הוא נתקל בהערה היתה עם חבר שלו, ברויאר, והטיפול שלו באנה או (ברטה פפנהיים). לאנה או היו קשיים בראייה, בגפיים, והיא אמרה לו שכאשר הם מדברים והיא נזכרת בזיכרונות כואבים שקשורים לאביה האהוב והמת אח"כ יש הקלה בסימפטומים. הוא קרא לזה קתרזיס. היא היתה יותר חכמה ממנו – 1קראה למה שהם עושים ריפוי בדיבור, וזה חשוב כי הדיבור מחזיק דברים הרבה יותר חשובים מהקתרזיס 2קראה לזה ניקוי ארובות (ובכך היא כבר התייחסה לטרנספרנס). בסוף הטיפול הוא נקרא לביתה והיא אמרה שהיא בהריון ממנו. בדיקה רפואית הראתה שזה פרי דימיונה ושהיא כלל לא בהריון, אבל הוא הפסיק את הטיפול. פרויד פחות נבהל (כי היא לא היתה מטופלת שלו, וכי הוא נורא אמיץ) ובעקבות זה הוא פיתח את העניין של הפסיכואנליזה.

הגדרה –העברה: כאשר בתוך הטיפול משחזרים יחד עם המטפל יחסים מוקדמים, בעיקר כאלה שהיו עם ההורים, ובמיוחד כאלה שקשורים לסיטואציה האדיפלית (מבחינת פרויד). מבחנת קליין, מעבירים לא את היחסים עם ההורים אלא את העולם הפנימי שלנו, הפנטזיה הלא מודעת. למשל – אם לריטה יש בעולמה הפנימי אישה שרודפת אחריה, זה מיד משתחזר עם קליין.

השלכה נבדלת מכך שהיא פרי הרצון להיפטר מדברים שליליים (בהשוואה להפרשות פנימיות). בהעברה הכל משתחזר – גם דברים חיוביים. יש כאן משהו שקשור יותר לחזרתיות.