אישיות - הר.7 - תאוריות יחסי אובייקט

25/11 אישיות

תיקון משיעור שעבר – התניה אופרנטית:

לתת פרס – חיזוק חיובי

לתת עונש – עונש חיובי

להפסיק עונש – חיזוק שלילי

להפסיק פרס – עונש שלילי

כלומר:

חיזוק/ עונש = פרס/עונש

חיובי / שלילי = לתת / להפסיק

תאוריות יחסי אובייקט, מה זאת אהבה?

חשיבות של קשרים חברתיים

באומייסטר ולירי (1995):

• מעצם היותינו אנשים יש לנו צורך בסיסי בקיום יחסים חברתיים חיוביים, חזקים ויציבים לאורך זמן.
• אלו יכולים להגביר את סיכויי ההישרדות שלנו. איך? הגנה, משאבים (מציאה ושמירה), רביה, עזרה הדדית, הנקה.
• ואכן אפשר לראות שאנחנו נהנים מיחסים חברתיים, וכן נכנסים למצוקה בהיעדרם.

אייזנברגר, ליברמן, וויליאמס (2003):

• האם בידוד חברתי כואב? (האם יש קשר בין פגיעה רגשית וכאב פיזי)
• חיברה נבדקים לMRI ועשתה מניפולציה של בידוד חברתי, באמצעות משחק "מסירות" עם נבדקים ווירטואליים אחרים (כביכול), ובאיזשהוא שלב הנבדקים האחרים מפסיקים למסור לו את הכדור.
• נבדקים דייוחו שהרגישו שמתעלמים מהם, ונפגעו.
• אותו אזור במוח שפעיל יותר בזמן כאב פיזי ACC הלכה וגדלה ככל שהנבדקים דיווחו על יותר פגיעה חברתית.

דהול ועמיתים (2010):

האם כדור לשיכוך כאבים יכול לעזור לכאב של בידוד חברתי?

• קבוצה 1: כדור שיכוך כאבים ביום, קבוצה 2: פלסבו
• הסטודנטים דיווחו על אירועים חברתיים, ודירגו אירועי בידוד חברתי ואת כמות הפגיעה.
• ככל שהזמן עבר, קבוצה 1 (ולא קבוצה 2) דיווחו על פחות ופחות תחושת פגיעה חברתית.

--> כאשר אין קשרים חברתיים אנחנו באמת כואבים, פיזית.

כהן, שייפר ודיווידסון (2006):

האם כשיש לנו תמיכה חברתית אנו חזקים יותר?

• נבדקות – נשים נשואות
• בזמן סריקת fMRI הנשים מצפות לשוק חשמלי בכל פעם שהן רואות סימן.
• קבוצה 1: החזיקו את יד בן הזוג, קבוצה 2: החזיקו יד של זר, קבוצה 3: לא החזיקו יד.
• דיווח עצמי: נשים שהחזיקו ידיים דיווחו על פחות מצוקה
• סריקת מוח: נשים שהחזיקו ידיים הראו פעילות נמוכה יותר בחלקים של המח שקשורים לאיום וכאב, לא באופן שווה: יותר חזק בקבוצה 1, ואז 2, ואז 3.
• בתוך קבוצה 1, ככל שהקשר היה חזק וטוב יותר בין בני הזוג כך תחושת האיום היתה נמוכה יותר.

דוגמאות אלו הן מתחום חדשות יחסית בשם social effective neuroscience.

תיאוריות יחסי אובייקט

אובייקט = אדם, כלומר: יחסי אובייקט = יחסים בינאישיים.

פרויד: יחסים חברתיים הם דרך לספק את האיד.

שינוי כיוון: יחסים חברתיים הם לא פונקציה של האיד אלא של האגו.

• דפוסי התקשרות לאחרים נוצרים בשלבים מאד מוקדמים של החיים שלנו ומלווים אותנו לאוך כל החיים.

אריק אריקסון (1950) – תאוריית יחסים פסיכוחברתיים

הנחה: התפחות חלה בשלבים, סובבת סביב צרכים חברתיים (לא מיניים, כמו פרויד), וכן שההתפתחות ממשיכה כל החיים (ולא עד גיל 5, כפי שסבר פרויד).

• סובבת סביב משברי זהות. בכל שלב של החיים יש קונפליקט, כדי להתפתח ממנו צריך לראות את שתי הצדדים ולבחור בצד הבריא.
• אריקסון לא הצביע על גילאים. לכל אחד יש את הקצב שלו, למרות זאת, הרב הספרים מופיעים טווחי גילאים.

1. תינוק – אמון / חוסר אמון. הילד תלוי לגמרי במטפל. קונפליקט: פיתוח אמון כלפי דמות המטפל, ובהמשך כלפי העולם.
   ילד שמפתח אמון – תקווה, אופטימיות.
2. ילדות מוקדמת – הילד מתחיל לשלוט בעצמו. הקונפליקט: פיתוח אוטונומיה, אתגר עיקרי: יכולת להיות אוטונומי או לא להצליח להיות כזה. דרך: גמילה מחיתולים או פיתוח קשרים עם אחרים. אם מצליחים, מפתחים רצון חופשי.
3. גיל טרום חובה – השפעה על הסביבה. מצד אחד - רצון להשפיע, מצד שני – חשש לפגוע בסובבים. מי שמצליח מפתח תחושה של מטרה – יכולת לדבוק במטרות בלי לחשוש מענישה.
4. גיל בית הספר – קונפליקט: יצרנות לעומת נחיתות. מצד אחד – רצון להיות פעיל ולקבל הערכה, מצד שני – אם לא מצליחים מפתחים רגשי נחיתות. אם מצליחים – תחושת כשירות, כלומר: היכולת להשפיע בצורה מוערכת חברתית.
5. גיל ההתבגרות – מי אני? שאלה שנשאלת תמיד בתוך הקשר! הקונפליקט: זהות לעומת בלבול תפקידים. לגבש זהות שמתאימה למגוון סיטואציות. אם מצליחים – נאמנות – להרגיש שלם עם עצמי אותנטי.
6. בגרות מוקדמת – אינטימיות לעומת בידוד – יצירת קשר חם וקרוב עם מישהו שיש כלפיו תחושת מחויבות. הכוונה לנכונות, אכפתיות ויכולת אמיתית לשתף (ולא רק יחסי מין). רק מי שעבר את שלב הזהות נוכל לפתח מערכת יחסים אינטימית. מי שמצליח – אהבה.
7. בגרות – האתגר: להשאיר משהו המאחור. לתרום לעולם, להנציח את עצמנו. קונפליקט: יצירה לעומת קיפאון. הדרכים: להקים משפחה ולגדל ילדים, או להמציא, לפתח משהו, ליצור (בעבודה). מי שמצליח להתמודד – אכפתיות.
8. זיקנה – הקונפליקט: שלמות האגו לעומת יאוש. מסתכלים אחורה על החיים, ואפשר להרגיש שלם או לא. אם כן – מפתחים חכמה. אם לא – יאוש.

עדות אמפירית:

את ה"סיפור" (או תאורייה) בכללותו אי אפשר לבדוק.

מרסייה (1966):

האם יש משבר זהות בגיל ההתבגרות?

• ראיונות חצי מובנים
• יש משברים בגיל ההתבגרות
• כדי לפתור צריך 1.לזהות את הקונפליקט 2.להחליט על מחוייבות לצד אחד שלו.

תאוריית ההתקשרות Attachment theory – ג'ון בולבי

• פסיכואנליטיקאי
• עבד עם ילדים יתומים במלחמת העולם הראשונה.
• ילדים עם בעיות התנהגות מגיבים למציאות (ולא לפנטזיות, חרדות וכו' כמו פרויד)
• לילדים צורך חזק בקרבה אל האם, לא כי הם נמשכים אליה מינית, כמו פרויד, אלא כי זה צורך בסיסי.
• יש מערכת אבולוציונית שמטרתה לחבר את התינוק עם הדמות המטפלת כדי להגביר את סיכויי ההישרדות שלו.

התאוריה:

• ילדים זקוקים למערכת יחסים חמה, אינטימית, ארוכת טווח ובטוחה עם הדמות המטפלת (להלן: אמא :) )
• כאשר נוצרת מערכת יחסים כזאת הילד מקבל בסיס בטוח, ממנו הוא יכול לתפקד עם בני אדם אחרים ועם העולם. כדי שזה יקרה על האם להיות קשובה לצרכי התינוק ולתת לו אותם.
• במצבי איום הבסיס הבטוח מאפשר להתמודד, במצבים אחרים – הבסיס הבטוח מאפשר לחקור ולגלות את העולם.
• היחסים הראשוניים שלנו מובילים אותנו ליצור מודל פנימי של מושאי התקשרות. אם האמא טובה, קשובה, אפשר לסמוך עליה - אז המודל של אדם קרוב שאפשר לסמוך עליו הוא טוב. אם האמא אינה כזאת – הילד יפתח ציפיות אחרות ואותן יגרור למערכות יחסים אחרות.
• המודלים האלה שונים מאדם לאדם, וכך הציפיות לגבי מערכות יחסים אינטימיות.
• ילדים שאין להם בסיס בטוח יהיו להם כל מיני בעיות, בעיקר כאלה שקשורות ליחסים חברתיים.

עדות אמפירית:

ילדים זקוקים לאמא שלהם. למה?

הארלי הארלו (1960):

• לקח קופים קטנים, והפריד אותם מאימהותיהם
• יצר שתי "אמהות" – אחת קשה וקרה עם אוכל, ואחת רכה ונעימה בלי אוכל.
• במי הקופים יבחרו? ומה יקרה לקופים שגדלו ללא אמא אוהבת? (קליפ)
• תוצאות: הקופים בילו את רב הזמן עם ה"אמא הרכה" ורק כשהיו צריכים אוכל הלכו לשניה, אצל קופים שגדלו רק עם אמא קשה היו בעיות התנהגות, חוסר יכולת לתחבר לקופים אחרים, פגיעות בעצמם.
• לניסוי אין תוקף חיצוני – זה לא כך במציאות, אבל הוא מראה עיקרון חשוב.
• לפני הארלו היתה המון ביקורת כלפי התיאוריה של בולבי, אחריו היא התקבלה יותר.

מארי איינסוורת' (1978):

עיקר עבודתה על זיהוי הבדלים בין אישיים בסגנונות התקשרות (גם היא הניחה מודליפ פנימיים).

פרדיגמה – "המצב המוזר" The strange situation

1. הילד משחק עם ההורה

2. הילד משחק בלי ההורה, ההורה בצד

3. נכנס זר, מדבר עם ההורה, ההורה יוצא מחדר

4. בידוד ראשון

5. ההורה חוזר ומשחק עם התינוק, יוצא שוב

6. פירוד שני, התינוק נשאר לבד

7. הזר נכנס שוב

8. איחוד מחדש – ההורה חוזר ומנחם את התינוק והזר יוצא

מה בודקים?

1. איך מתנהג הילד כשההורה עוזב?
2. איך הוא מתנהג כשההורה חוזר?
3. עד כמה הילד חוקר את הסביבה?
4. איך הילד מגיב לזר בנוכחות ההורה ובהיעדרו?

על סמך זה הציעה איינסוורת' 3 סגנונות התקשרות:

1. התקשרות בטוחה (60%)
   1. נלחצו
   2. נרגעו מהר מאד
   3. חקרו את הסביבה
   4. הילד יתקשר עם הזר בנוכחות ההורה, אך לא בהיעדרו
2. התקשרות חרדה (20%)
   1. נלחצים
   2. התנהגות אמביוולטית
   3. לא חוקר את סביבתו
   4. לא מתקשר עם הזר
3. התקשרות נמנעת (20%)
   1. אדישות
   2. אדישות
   3. לא חוקר את סביבתו
   4. לא מתקשר עם הזר

תלמידה של אינסוורת' הציעה עוד סגנון התקשרות – התקשרות לא מאורגנת:

1. נלחצו כשההורה עזב
2. היו אדישים
בנוסף, הראו התנהגויות חריגות כמו פגיעה עצמית.

טענה: סגנון ההתקשרות הוא פונקציה של התנהגות הורית.

הקשר להתנהגות הורית:

התקשרות בטוחה – הורה שמגיב לצרכי הילד, בהתאם לדרישותיו.

התקשרות נמנעת – הילד מתעלם לגמרי מצרכי הילד.

התקשרות חרדה – ההורה לפעמים מגיב לצרכי הילד, ולפעמים לא.

את זה אפשר להסביר לפי עקרונות הלמידה – ביהוויוריזם – לפי לוח הזמנים של התגמולים (נלמד בשיעור שעבר).

האם זה תלוי רק בהורה?

מעט מאד מחקרים בודקים השפעה גנטית על סגנון התקשרות.

רוזמן ופריילי (2006):

• מחקר תאומים – זהים ולא זהים
• תוצאות: תורשה לא משחקת בהכרעת סגנון ההתקשרות של הילד, אלא לסביבתו. --> יש להתייחס בספקנות מסוימת כי זה מחקר בודד.

יש שתי דרכים לחשוב על הבדלים בין אישיים: טיפוסי אישיות, קטגוריות או מימדים.

פריילי וספייקר (2003):

• זוהי התבוננות על מימדים, ולא על קטגוריות.
• פקטור אנליסיס על מחקרי תינוקות במצב המוזר
• מצאו שני מימדים: חרדה (גבוהה / נמוכה) והימנעות (גבוהה / נמוכה).
• בדקו חרדת נטישה והתקרבות / הימנעות.

ברטולוניו והורוויץ (2003):

• מצאו שני מימדים (מקבילים לפריילי וספייקר):
• 1. עד כמה האחר הוא מקור אמין לאהבה
  2. עד כמה אנחנו רואים את עצמנו כראויים לאהבה
• לפי המימדים האלו, יש 4 סוגי התקשרות: חרדים, נמנעים, בטוחים ו(מעט מאד הימנעות + הרבה מאד חרדה)

סגנונות התקשרות אצל מבוגרים:

אחת הטענות המרכזיות של בולבי היא שהציפיות שנבנות בגיל הינקות מלוות אותנו לבגרות.

האם זה כך? האם אנחנו זקוקים בכלל לבסיס בטוח?

חזן ושייבר (1987):

• יש הקבלה בין מערכת יחסים מוקדמת אם – תינוק לבין מערכת יחסים רומנטית בוגרת.
• אותם סגנונות התקשרות נמצאים גם אצל אנשים מבוגרים.

• חזן ושייבר הציגו לאנשים את שלוש הטענות שאלה (1- נמנעת, 2-בטוח, 3-חרד)
• הפרופרציות זהות לאלה שמצאה איינסוורת'

ברונן, קלארק ושייבר (1998):

פיתוח שאלונים מורכבים ומפורטים יותר של דיווח עצמי, ועשו פקטור אנליסיס.

תוצאות: בדיוק אותם מימדים.

--> (קישור לשאלון ממוחשב של סגנונות התקשרות).

פריילי ושייבר (1998):

מחקר שדה (לא דיווח עצמי) על סגנונות התקשרות.

האם סגנונות התקשרות קשורים לסיטואציות של עזיבה?

(פרידה בשדה תעופה כמקבילה בוגרת למצב המוזר).

• איתרו זוגות בשדה תעופה
• נתנו להם שאלון לגבי סגנון התקשרות והקשר בינהם.
• לאחר מילוי השאלון המשיכו "להציץ" עליהם וקידדו סוגי התנהגות. (כמה נסיינים עבדו יחד).
• תוצאות: זוגות שנפרדו הפגינו הרבה יותר קרבה מאלה שלא נפרדו. ככל שהקשר טרי ביותר, כך רמת החרדה היתה גבוהה יותר.
• סגנונות ההתקשרות היו קשורים לחרדה: אצל נשים עם סגנון חרד דיווחו על יותר חרדה, נשים נמנעות הפגינו התנהגות נמנעת.
• אצל גברים הקשר היה פחות ברור. למה? קשה להם להביע רגשות, או שזה פחות מקובל חברתית.

האם יש קשר בין סגנון ההתקשרות בילדות לבין סגנון ההתקשרות בבגרות?

פריילי (2002):

• ביקש מאנשים מבוגרים למלא שאלוני התקשרות על קשריהם עם אמא שלהם, ועם בני הזוג שלהם.
  מצא קשר חיובי ומשמעותי – 0.20- 0.50, תלוי במדגם. לא קשר חזק. כלומר: בעיני האנשים הקשר לא מאד חזק.

האם סגנון ההתקשרות יציב לאורך זמן?

לא ברור, יש רק מחקר אחד בנושא, ולא ברור עד כמה הוא תקף.

• בדק סגנונות התקשרות בגיל שנה, ומערכות יחסים רומנטיות בגיל 21.
• ממצאים: יש קשר, אבל הוא חלש מאד. 0.20.
  למה? כי סגנון התקשרות הוא דינאמי, והמודלים מתפתחים לאורך הזמן. אם יהיו חוויות מספיק חזקות ועמוקות, סגנונות התקשרות יכולים להשתנות.

מה ההשלכות של סגנונות התקשרות בבגרות?

מערכות יחסים:

• מבוגרים בעלי סגנון בטוח מדווחים על מערכות יחסים ארוכות ויציבות יותר, ויותר שביעות רצון מהם. יותר אמון, יותר מחויבות. מוכנים להישען על בן הזוג, מוכנים לתת תלו להישען עליהם.
  בירנבאום ועמיתים:
  • מחקר על זוגות פעילים מינית שנמצאים במערכת יחסים לאורך חצי שנה לפחות.
  • ניהלו יומן מערכת יחסים במהלך כשלושה שבועות.
  • סגנון חרד- יותר אמביוולנטיים כלפי מין.
  • סגנון נמנע – יותר חרדה ממין.
• אנשים שבני הזוג שלהם בעלי סגנון בטוח מביעים יותר סיפוק ממערכת היחסים.
• יש התאמות שיכולות לפצות על סגנון התקשרות אחר. למשל: נמנעים מתאימים זה לזה. יש מחקר שטוען שאנו נוטים להימשך לאנשים בעלי סגנונות התקשרות דומים לשלנו.

התמודדות עם אובדן (מוות של בן הזוג):

• נמנעים מתמודדים הכי טוב. (פריילי ובוננו 2004).

--> אחד ההסברים על סגנונות התקשרות הוא שהם התפתחו כאמצעים לוויסות עצמית – אם אמא שלנו לא סיפקה את צרכינו, מנגנון התמודדות הוא להתנתק ממנה רגשית. זה יעזור גם במקרה של אובדן בן זוג.

תפקוד חברתי:

• בטוח – פחות גזענים, פחות מאוימים מהשונה, יותר אמפטיה, פחות כעס כלפי אחרים.

השלכות אישיות: (עד עכשיו דיברנו על חברתיות)

• סגנון בטוח – יותר רגשות חיוביים, פחות שליליים, פחות בעיות רגשיות, יותר ביטחון עצמי, יותר מרוצים בעבודה (-פחות מאוימים, יותר נכונות לחקור את הסביבה).

--> מימדי התקשרות של חרדה ומניעה אינם זהים למימדי אישיות אחרים (למשל, נוירוטיות).

--> יש במוח מערכות נפרדות לתגמולים ואיומים, ויש מערכת נפרדת שקשורה להתקשרות.

מה זאת אהבה?

הלן פישר (2006):

הבדילה בין שלושה סוגים של תופעות, שנפרדים מבחינה נוירוביולוגית:

• תשוקה מינית – מופנה כלפ הרבה מושאים במקביל, מנגנון שנועד להוביל לסיפוק מיני. קשור בעיקר להורמוני מין – בעיקר טסטוסטרון.
• התאהבות רומנטית – מופנה כלפי מושא אחד. סממנים דומים להתמכרות, ואכן מסתבר שאהבה רומנטית קשורה למערכת הדופמין במח, שקשורה לדופמין (כלומר: באמת, ולא רק כמטאפורה, התאהבות דומה להתמכרות, וכך גם סיום קשר שלא בזמן דומה לגמילה).
• התקשרות – מופנה כלפי מושא אחד ויחיד – אהבה, ביטחון, תמיכה. אוקסיטוזין ווזופרסין.

הרבה פעמים חווים אותם כמקשה אחת.

פישר: הסיבה לכך שהמנגנונים נפרדים היא אבולוציונית. כדי למקסם הישרדות צריך מנגנון שמאפשר לבחון בני זוג פוטנציאליים ולבחור בן זוג – וזה תשוקה מינית. מנגנון זה מפעיל מנגנון אחר שמאפשר לבחור בן זוג ספציפי, ולהיות איתו מספיק זמן כדי להמשיך הלאה. לכן התאהבות היא מנגנון מוגבל בזמן – עד שנה. עכשיו צריך מערכת של שיתוף, שתאפשר להיות צוות – לבנות, לתמוך, לגדל צאצאים.

לארי יאנג (2006):

הרבה בעלי חיים אינם מונוגמיים, ובני אדם יחסית יוצאי דופן.Behavior neuroscience

• יש שתי סוגי נברנים – פריירי – מונוגמי, ומונטן – לא מונוגמי.
• הוא בדק פעילות מוחית בזמן אורגזמה.
• בשני המקרים השתחרר דופמין בזמן אורגזמה.
• בנברן המונוגמי השתחרר גם ווזופרסין, שגורם להתקשרות, וכך ההנאה מקושרת לנברן ספציפי.
• אצל בני אדם ווזופרסין מתקשר בשני זמנים עיקריים: באורגזמה, ואצל נשים בזמן הנקה.

סיכום: תאוריית ההתקשרות

• לאנשים יש צורך בסיסי בהתקשרות – לדמות מטפלת ובהמשך לבן זוג רומטי
• סגנונות התקשרות קשורים לדמות המטפלת, אך יכולים להשתנות בעקבות קשרים אינטימיים בהמשך.
• לארי יאנג: אפשר לנבא לאיזה נברנים יש סיכוי יותר גדול לקשר מונוגמי ארוך, וגם לאנשים – לפי כמות הרצפטורים לאוקסיטוזים.
• להבדלים בסגנונות התקשרות יש השלכות חשובות בתחומים רבים.

קריטוריונים להערכה של תאוריית התתקשרות:

• אפשר לבחון
• תוקף מדעי – חלקי
• מקיפה – לא (עוסקת רק ביחסים בינאיישים)
• חסכניתֿ
• שימושית